פסק-דין בתיק א 20798/02

1.         התובעים, בעלי מגרשים (להלן: " המקרקעין"), הנמצאים בתחום תכנית ש/במ/522 (להלן: " התכנית"), בתחום השיפוט של הנתבעת (להלן: " המועצה"), חפצו לבנות יחידות דיור על המקרקעין. עקב כך ומאחר שתשתיות הפיתוח הסביבתי בתחומי התכנית טרם הושלמו באופן המאפשר קבלת היתר בניה, נחתם, ביום 28.2.20, בין התובעים לבין המועצה, הסכם פיתוח, לפיתוח עבודות תשתיות ושצ"פ בתחומי התכנית (להלן: " ההסכם").

על פי סעיף 3(א) להסכם  התחייבו התובעים לשלם למועצה, סך של 12,000 ש"ח בגין " השתתפות בהוצאות פיתוח השטח הציבורי שבתחום התכנית", עבור כל יחידת דיור (להלן: " היטל הפיתוח" או " ההיטל").

2.         בתביעה דנן עותרים התובעים להשבת היטל הפיתוח,  ולהלן עיקר טענותיהם:

א.         גביית  ההיטל הינה בלתי חוקית, בהיותה נטולת מקור הסמכה שבדין, כפי שמחייבים דיני המינהל הציבורי וכן חוק יסוד: משק המדינה.

ב.         התובעים חתמו על הסכמה לשלם את ההיטל, תחת אילוץ, כפיה ומחאה ולפיכך אין הם מחויבים בתשלום.

ג.          בניגוד לטענות המועצה, לא צמחו לתובעים כל יתרונות כלכליים מההסכם.

עיקר טענות המועצה:

א.         על פי התכניות החלות על המקרקעין, רשאית הוועדה המקומית לסרב לאשר הוצאת היתרי בניה, בשטח בו לא קיימות תשתיות פיתוח מינימליות והיא אף חייבת להוציא היתר בניה רק לאחר אישורי תכניות פיתוח והבטחת ביצוען.

ב.         אין כלל צורך במקור חוקי לתשלום הנדרש ע"י רשות מקומית ובלבד שהאזרח הסכים לשלם את התשלום ושהתשלום מבטא מפגש אמיתי של רצונות או אינטרסים ונעשה במטרה "לסגור את העסקה".

ג.          החתימה על הסכם הפיתוח אפשרה קבלה מיידית של היתרי בניה ובכך העניק ההסכם, לתובעים יתרון, כלכלי אדיר ומאידך - אפשר ההסדר  למועצה בסיס תקציבי לביצוע הפיתוח.

3.         בישיבת יום 9.8.07 (בעמ' 61 לפרוטוקול), הודיעו הצדדים, כלהלן:

" אנו מסכימים, כענין שבעובדה, שהוועדה המקומית לא היתה נותנת היתרי בניה ללא תנאי הכרחי, שהוא אישור המועצה לפיו הוסדר נושא הפיתוח כולל שצ"פים, בהסדר אמיתי שיתן פיתוח בהתאם להוראות התכניות".

הסכמה לתשלום היטל הפיתוח  ;

4.         טענת התובעים, לפיה, במהלך המו"מ שקדם להסכם, הם התנגדו לתשלום ההיטל, נתמכת במכתבה של עו"ד הולצר, מטעמם, מיום 21.2.00 (נספח ג' לתצהירה של אילנה ארנולד) ובתרשומת (נספח ד' לתצהירה). לדברי התובעים, אשר לא נסתרו, הענין הובע בפני ראש המועצה, בפגישה אשר התקיימה בין הצדדים ביום 22.2.00, שישה ימים לפני חתימת ההסכם, ותגובתו היתה, שאם הם יחתמו תחת מחאה, לא יינתנו להם היתרי בניה.

כאמור - דברים אלה לא נסתרו. המועצה לא הביאה את ראש המועצה למתן עדות ואילו  בעדותו של גזבר המועצה, מר זהר כהן (להלן: " כהן"), לא היה כדי לסתור את דבריהם. אמנם, כהן אמר, כי איש לא אולץ לחתום על ההסכם, אולם כשנשאל, במפורש, שאלות רלבנטיות לגרסה העובדתית של התובעים התחמק ממתן תשובה ברורה.

ראו עדותו בסוף עמ' 55 לפרוטוקול ובעמ' 56:

" ש.   עמדה פה אשתו אילנה ושמואלביץ וסיפרו על פגישות אתך ושאמרו לך שלא נוח להם

         לחתום על הסכם הפיתוח.

ת.   אני לא שמעתי שהם אמרו זאת ואי נני זוכר את הפגישות האלה.