פסק-דין בתיק א 194401/02

1.    הנתבע, עוזי אלנתן, היה בעלים של 50% מהמניות בחברה בשם " מותג תעשיות רקמה 2000 בע"מ" (להלן: "החברה) .

בנובמבר 2000 פתחה החברה חשבון בסניף בית נח של הבנק התובע (להלן: " הבנק"), והנתבע חתם על " ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום לאבטחת כל חוב".

למועד הגשת התביעה באוגוסט 2002 יתרת חובה של החברה לבנק עמדה על סכום של 108,871 ש"ח, והתביעה הוגשה בסדר דין מקוצר כנגד החברה וכנגד הנתבע, כמי שערב לחובה לבנק.

החברה לא בקשה רשות להתגונן וב-30.4.03 ניתן נגדה פסק דין על סכום התביעה. בנובמבר 2003 הוגשה מטעם ב"כ הבנק הודעה לבית המשפט ממנה עולה שב-1.7.2003 ניתן כנגד החברה צו פירוק.

2.    הנתבע ביקש רשות להתגונן ובהסכמת הבנק, הרשות ניתנה (פרוטוקול מ-1.5.03).

בבקשת הרשות להתגונן טען הנתבע כי בעקבות הסכם בין בעלי המניות בחברה, אדם בשם אלחנן נבט (להלן: " נבט") אמור היה להיכנס בנעליו כערב לחובות החברה; כי הוא ונבט התייצבו בבנק לצורך ביצוע החלפת ערבים ואף חתמו על הטפסים הדרושים, אך " בפועל וככל הנראה עקב טעות טכנית שאירעה בבנק ושסיבתה לא ברורה למבקש לא הוחלפה ערבותי בערבותו של מר אלחנן נבט. כפועל יוצא מכך המשכתי שלא בצדק ובניגוד למה שנעשה להיחשב כערב של החברה". על יסוד זה טען הנתבע שאינו ערב כלל לחובות החברה " שכן, ערבותי פקעה ובוטלה...".

לבקשת הרשות להגן מצורף " הסכם בין בעלי מניות" מה- 22.11.2000 (להלן: " ההסכם"), וכן מכתבו של הנתבע לבנק מה-30.6.2002.

מההסכם עולה שהנתבע ועו"ד רוני שוורץ מחזיקים, כל אחד, ב-50% ממניות החברה, כשהאחרון מחזיק במניות בנאמנות; כי בין נבט, הנתבע ועו"ד שוורץ הוסכם שהנתבע יעביר את כל מניותיו לשנים האחרים, באופן שלאחר ההעברה עו"ד שוורץ יחזיק ב-95% מהמניות בחברה ואילו נבט ב-5% ממניותיה. כן הוסכם שנבט יקבל על עצמו את כל החובות והערבויות האישיות שעליהן חתם הנתבע בקשר לחברה; הנתבע יפרוש מכל תפקידיו בחברה, ונבט ימונה לדירקטור במקומו.

מבקשת הרשות להתגונן עולה, שעו"ד שוורץ החזיק במניות החברה בנאמנות עבור הגב' זהבה נבט - אז רעייתו של אלחנן נבט.

נראה  שהגב' נבט לא ערבה לחובות החברה לבנק, וכי הנתבע הוא היחיד שערב להם.

אשר למכתב מה-30.6.2002 - הנתבע מגיב במכתב זה על מכתבו של הבנק אליו מה-13.5.2002, ומסביר שהוא פרש מכל תפקידיו בחברה והעביר את מניותיו בחברה לנבט; כי הוא הגיע לבנק עם נבט " ובהנחיית הפקידה בבנק בשם נונה" הם חתמו על הטפסים הדרושים לשם החלפת ערבותו בערבות של נבט, וכי " הפקידה נונה הבטיחה לשלוח את טופסי ביטול ערבותי לחובות החברה וראיתי בכך כביטול ערבותי". הנתבע מבקש אפוא מהבנק לבטל את מכתבו מה-13.5.2002 " מאחר שערבותי פקעה ובוטלה" ומביע תקווה " שמדובר מצדכם בטעות שנעשתה בתום לב".

מכתב הבנק אל הנתבע מה-13.5.2002, לא הוגש אומנם לבית המשפט על ידי מי מהצדדים, אך ברור שהיה זה מכתב דרישה לסילוק החוב של החברה, משום שבחקירה נגדית אמר הנתבע: " עד  למכתב של בנק מזרחי על מימוש העובדות (צ"ל " הערבות" - נ.ר.) לא היה לי מושג שהם לא מילאו את תפקידם כפי שצריך (פרוטוקול מ-14.4.2005, עמ' 5).

3.    לפני נקבע התיק להוכחות בתביעת הבנק כנגד הנתבע, אך בין לבין, עברה התובענה של הבנק מספר שינויים עד "שהגיעה" למתכונת הנוכחית.

בישיבת קדם מה-16.12.2003 הודיע ב"כ הבנק שהוא מבקש לשקול תיקון של כתב התביעה לצורך צירופו של נבט כנתבע נוסף.

כתב התביעה אכן תוקן, כשהבנק מציין בו כי נבט התייצב ב-14.11.01 בבנק וביקש להחליף את הנתבע כערב " ואף חתם על גבי כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום לאבטחת כל חוב...", ואף שהחילופים לא אושרו התביעה מוגשת גם נגדו לאור טענות הנתבע כי חילופי הערבים בוצעו "ולשם הזהירות בלבד וכטענה חילופית...".

נבט הגיב על התובענה של הבנק כנגדו בבקשה לדחותה או למחקה או לחלופין ליתן לו רשות להתגונן, כשהטענה העיקרית שבפיו היא שהבנק מודה בכתב התביעה שערבותו לא נכנסה לתוקף, וכי מכתב התביעה אף משתמע שהבנק סבור שלא קמה לו כל עילת תביעה כנגדו, משום שנאמר שם במפורש שהתביעה כנגדו הוגשה " לשם זהירות בלבד וכטענה חילופית".

נבט קיבל תחילה רשות להתגונן בהחלטה מה-18.10.2004, אך בישיבת קדם מה- 18.1.2005 חזר בא כוחו על הבקשה למחיקה, ובהסכמת הבנק התובענה כנגד נבט, נמחקה.

נבט הוזמן לבסוף על ידי הנתבע כעד מטעמו, וכן גם הגב' זהבה נבט. כזכור, מניותיה בחברה הוחזקו עבורה בנאמנות על ידי עו"ד שוורץ, וכפי שהתברר מעדותה כאן, היא זו שניהלה בפועל את חשבון החברה.  

4.    בסיכומיו בהליך כאן טוען הבנק שהמחלוקת היחידה בתיק זה נסבה על השאלה אם הליך החלפתו של הנתבע בערב חדש הושלם, אם לאו.