פסק-דין בתיק א 19112/04

בפני תביעה לתשלום פיצויים על נזקים שנגרמו לרכב מסוג אוטובוס של התובעת באירוע של תאונת דרכים, בה היה מעורב רכב נהוג בידי הנתבע.

על פי כתב התביעה התאונה ארעה ביום 04.11.01 , בכביש המוביל מבית ספר מקווה ישראל לכיוון צומת חולון והגיע לצומת, כשהוא נוסע בנתיב תחבורה ציבורית ובצומת נעצר אחרי טור של מכוניות בגלל אור אדום ברמזור. ובעוד האוטובוס עומד, כאמור, רכב הנתבע , שנסע מאחוריו  פגע בחלקו  האחורי של האוטובוס  וגרם לו נזק.

הנתבע מכחיש את טענותיה אלה של התובעת וטוען שהוא היה במצב של עצירה מוחלטת אחרי האוטובוס כאשר זה החל נוסע לפתע לאחור, על מנת לאכוף  רכב שהיה לפניו, לאחר שהאור  ברמזור התחלף, הרכב שהיה לפני האוטובוס  השתהה לפני הנסיעה ותוך כדי כך האוטובוס   פגע ברכבו של הנתבע.

כמו כן, הנתבע  תמהה על טענתה של התובעת כי לאוטובוס  נגרם נזק, שכן הוא טוען כי לא לרכבו ולא לאוטובוס  לא נגרם נזק.

בישיבת יום 04.01.05  שמעתי את הנהגים מטעם  הצדדים. לתובעת העיד נהג האוטובוס,  מר פרידמן איתי, כמו כן הוגש דו"ח על תאונה שנעשה על ידי  הנהג במסגרת דיווח  שהוא עשה למעבידתו התובעת, אליו צורף תרשים, הוגשה חוות הדעת של השמאי, חשבון השמאי,  ותמונות הנזק באוטובוס.

עד התביעה חזר על הודעתו  לתובעת ומסר כי הוא נסע  בנתיב התחבורה הציבורית, שכן ישנם במקום 3 נתיבים לפנייה ימינה אחד מהם  נת"צ ושניים מהם  לרכבים פרטיים. הוא מוסר  גם שעמד ולפתע הרגיש חבטה  בחלק השמאלי.

נהג האוטובוס  מעיד גם, כי כל הטור הרכבים שלפניו עמדו בגלל הרמזור האדום והוא המתין למופע  האור הירוק.

הנתבע לא חקר את עד התביעה בחקירה נגדית על הודעתו והתובעת הכריזה  "אלו עדיי".

מנגד העיד הנתבע לעצמו והוא אומר שהוא  עמד בפקק חזק  מאוד, כשהוא נוסע  בנתיב הסמוך לנתיב הנת"צ וכבר בעדותו הראשית אומר הנתבע , כי היה פקק וכי נהג האוטובוס רצה לעבור מנתיב אחד לנתיב סמוך וכך נהג האוטובוס פגע ברכב הנתבע.

כבר בשאלה השנייה בחקירה הנגדית מוסר הנתבע כי נהג האוטובוס לא ראה אותו בכלל, בגלל שרכבו מתגמד  לעומת האוטובוס, ובהמשך הוא טוען  כי למרות שהיה מאחורי האוטובוס  ובצמוד אליו, הוא כן ראה מה היה לפני האוטובוס וכן ראה שהרכב  שהיה לפני האוטובוס השתהה ביציאה  עם מופע האור הירוק ולכן  נהג האוטובוס ביקש לעקוף אותו.

אם כי,  בפני עומדות גרסתו של עד התביעה מול גרסתו של הנתבע, מה שמוכר בפסיקה  כ"גרסה מול גרסה", אולם רשאי אני להעדיף גרסה אחת על רעותה, מההתרשמותי הכללית מהעדים  ולאור הדברים שהם מוסרים בעדויותיהם.

במקרה זה החלטתי להעדיף את גרסתו של עד התביעה על זו של הנתבע :

א.        אינני מקבל את גרסתו של הנתבע  כי נהג האוטובוס בחר לנסוע שלא בנת"צ אלא בנתיב הסמוך לו, שכן מן המפורסמות היא שנת"צ מיועד לרכבים  ציבוריים בלבד, שהם מיעוט במספר  כלי הרכב בארץ, ולמעט מספר קטן של יוצאים מהכלל, שאינם מצייתים לתקנות האוסרות נסיעת רכבים שאינם ציבוריים בנת"צ, בד"כ  לא נוסעים רכבים כאלה בנת"צ והוא מיועד רק לרכב ציבורי. 

המסקנה היא  שבנת"צ יש פחות לחץ תנועה וסביר להניח, שהאוטובוס  יסע בנת"צ ולא בנתיב הסמוך לו.

עוד פחות סביר, שהאוטובוס ירצה לעבור מנתיב רגיל לנתיב אחר יעבור דווקא לנתיב השלישי , תוך כדי  עקיפת  הרכב שלפניו  כאשר מימינו יש נת"צ פחות לחוץ.

ב.         הנתבע מאשר כי רכבו מתגמד לעומת גודל האוטובוס והוא טוען שהיה אחריו  במרחק  קטן מאוד. ובאותה נשימה, הוא טוען  כי הוא כן ראה את הרכב הפרטי שהיה לפני האוטובוס והתמהמה, ביציאתו עם מופע  האור הירוק ובכך הוא מתרץ את נסיעתו לאחור של האוטובוס. אינני מקבל זאת מהנתבע.

בידוע הוא,  שהדופן האחורית של האוטובוס על פי הגודל שלה, גם כפי שמופיע בתמונות הנזק, מסתירה  למי שנמצא  מאחורי האוטובוס את אשר  מתרחש  לפני האוטובוס.  אין דרך לראות את מה שיש לפני האוטובוס וברור לי שדבריו של הנתבע בנקודה זו,  אינם עולים בקנה אחת עם האמת.

ג.         נסיון החיים מלמדנו, כי כאשר  בתאונה  בה נפגעים חזית של רכב עם חלק אחורי של רכב אחר,  במרבית המכרעת של המקרים, הפגיעה נגרמת כתוצאה מכך שהרכב האחורי הוא שפגע ברכב הקדמי. זה הכלל ופגיעה כתוצאה  מנסיעת רכב לאחור , בחזית הרכב שמאחוריו  הינה היוצא מהכלל.

כך שכאשר נהג האוטובוס טוען, כי הנתבע פגע בו מאחור, והנתבע  טוען כי

האוטובוס נסע לאחור ופגע בו, חובת הראייה  על הנתבע להוכיח את טענתו.