פסק-דין בתיק א 15868/03

1.         התובעת, חברה העוסקת בעסקי שיווק של מכשירים סלולריים, הגישה תובענה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבע, אחד מלקוחותיה.  בעקבות פסק דין שניתן לזכות התובעת בהעדר הגנה, הוגשה בקשה לביטולו והוענקה לנתבע רשות להתגונן. הגנתו של הנתבע, בגדר בקשת הרשות להתגונן, הייתה נעוצה בטענתו על בעיות קליטה חמורות באזור מגוריו. בגדר תצהירו הוא אף ציין כי בגין כך הוא הגיש תובענה כנגד התובעת לבית המשפט לתביעות קטנות בנצרת.

2.         לאחר שהונחו תצהירי עדויות ראשיות נותב התיק לטיפולי וקבעתי אותו להוכחות. ישיבת ההוכחות בוטלה לנוכח עתירתה של התובעת לביטול הדיון לאור טענת "מעשה בית-דין", והשתק פלוגתא, המחייב מתן פסק-דין כנגד הנתבע על-פי התביעה. הוריתי לנתבע להגיש תגובתו לבקשה. לאחר שעיינתי בטיעונים שבפניי בדעתי לאמץ את עמדת התובעת.

3.         מסתבר כי עוד ב- 01.11.01 הגיש הנתבע כנגד התובעת תובענה לבית-המשפט לתביעות קטנות בנצרת בה הוא דרש סכום של 10,000 ש"ח, כפיצוי בגין נזקים שנגרמים לו עקב אותן בעיות קליטה נטענות. לאחר שהנתבעת התגוננה בפני התביעה עתר הנתבע לבית-המשפט כי תביעתו תידחה. כב' השופט עילבוני, איפוא, פסק כי "בהתאם לבקשת התובע (הוא הנתבע בפניי - ש.ל.) אני דוחה את התביעה ללא צו להוצאות" (נספח ג לבקשת התובעת).

            ואולם ביום 14.08.03 חזר הנתבע והגיש בשנית תובענה כנגד התובעת בבית המשפט לתביעות קטנות בנצרת, שאף בה עורר את עצומותיו לעניין, כטענתו, "הקליטה האפסית". בכתב הגנתה של התובעת נטענה מפורשות טענת "מעשה בית-דין". הטענה חזרה ונשנתה בדיון בפני כב' השופטת נבילה דלה מוסא. הנתבע ביקש שהות על מנת לשקול את המשך ההליכים. בסופה של דרך קיבל התובע את המלצת בית-המשפט ותובענתו  נמחקה ללא צו להוצאות.

4.         על יסוד הנתונים האמורים טוענת התובעת כי הנתבע מנוע מלחזור ולהשמיע את טענתו אודות פגמים בקליטה הואיל וצמח השתק פלוגתא, לנוכח ההליכים האמורים. ההכרעה בשאלה האמורה אמורה לקחת בחשבון הן את הדרישה שההכרעה, נשוא השתק הפלוגתא, תהא לאחר דיון לגופו של עניין. היא אף אמורה לקחת בחשבון את מהותו של הדיון הייחודי בבית-משפט לתביעות קטנות.

5.         ככל שעסקינן בהיבט הראשון קיימים מצבים בהם צומח "מעשה בית-דין", חרף העובדה שלא התקיים דיון לגופו של עניין. דומה שהמצב הקלאסי הוא כאשר התובע, מיוזמת עצמו, גורם לכך. כך בנדוננו. הנתבע, הוא עצמו מרצונו ובטובתו, עתר שהתביעה שהוא הגיש - תידחה. פרופ' נינה זלצמן, בספרה "מעשה בית-דין בהליך אזרחי", מציינת כי מקום שבית המשפט דוחה את התביעה של התובע, ולבקשתו של התובע, הרי "בהבדל מהפסקת התובענה על-פי בקשת התובע, משנדחתה התובענה, כבקשתו של התובע, הושם סוף לסכסוך. פסק הדין יוצר השתק עילה, ודומה לפסק דין הדוחה את התובענה לאחר דיון לגופו של עניין" (עמ' 315).

            טענת הנתבע על-פיה בקשתו לדחיית התביעה הייתה פועל יוצא של הסכמה מסויימת שלו עם התובעת, לא זו בלבד שלא בא זכרה בבקשתו-שלו  לדחיית התביעה, היא אף לא נטענה על-ידו בגדר התובענה השניה בבית המשפט לתביעות קטנות, בה כבר נטענה מפורשות, ובדין, הטענה אודות "מעשה בית-דין". לנתבע ניתנה אפשרות לשקול מהלכיו. משעה שהסתלק מתביעתו השניה הוא הצביע על כך שהטענה אודות "מעשה בית-דין", מקובלת אף עליו. פשיטא משום כך הוא לא חוייב בהוצאות, הגם שלכאורה הוא אמור היה ללקות בהן, לנוכח התנהלותו הדיונית הנפסדת בעצם הגשת התובענה השניה.

6.         מכאן, איפוא,   כי אילו היה מדובר בהליך שהתנהל בבית משפט רגיל, לכאורה היה מסתיים הדיון. ואולם, וכך טענתו השניה של ב"כ הנתבע, בית משפט לתביעות קטנות, דרך עיקרון, אינו יכול בפסק-דינו להצמיח "מעשה בית-דין". אף סוגיה זו מצאה את פתרונה בפסק דין חדיש  שניתן בימים אלו על ידי בית המשפט העליון (כב' השופט רובישטיין) ב-רע"א 1958/06 שמעון סויסה נ' חברת צ'מפיון מוטורס (ישראל) בע"מ (במאגרי "נבו").

7.         כב' השופט רובינשטיין פרס את גדר השיקולים, שגרמו למחלוקת בפסיקה, שמא פסק-דינו של בית משפט לתביעות קטנות אינו עשוי להצמיח "מעשה בית-דין", משום דרכי הדיון הבלתי פורמליות שלו והפרקטיקה של העדר ייצוגם של התובעים שם. ככל שעסקינן בהשתק פלוגתא, הכריע כב' השופט כי "לדעתי במתח ובאיזון שבין המציאות המשפטית שבה כבר הוכרע הדין בפלוגתא בה מדובר,  לבין השוני שבדרכי תפקודו של בית המשפט לתביעות קטנות לעומת בית משפט השלום ה'רגיל' - מכריעה הכף הראשונה. דבר זה נובע ממדיניות שיפוטית ראויה ומן השכל הישר. לא יתכן שהחלטת בית משפט מקצועי, שהוא חלק ממערכת בתי המשפט של המדינה, שהתובע הגיש  תביעה בו בעיניים פקוחות, ובית המשפט שמע את הצדדים, עיין בחומר שלפניו, שקל והכריע את הדיון, תהא כלא הייתה - וניתן יהא לפתוח מחדש את הספר כאילו עולם כמנהגו הקודם נוהג" (סעיף 9). במקום אחר הטעים כב' השופט כי "השכל הישר אינו מקבל, שעניין שכבר נדון והוכרע בבית משפט או שיכול היה להיות נדון בהליך מסויים, יהא בבחינת 'תוכנית כבקשתך', וניתן יהא לשוב ולדון בו כמו לא אירע דבר. לדוקטרינה של מעשה בית-דין הנמקה עיונית ידועה, הכרוכה בסופיות הדיון הן בהיבט של מערכת המשפט בכלל והן באי הטרדתו של בעל הדין שכנגד, בחריג של עשיית צדק" (סעיף 5).

            אכן ככל שעסקינן ב"השתק עילה",מסייג כב' השופט רובינשטיין ומציין כי "אולי  לא ימהר בית המשפט לסלק את התביעה החדשה על הסף. אך ככלל יחול גם העקרון של השתק עילה מאותה סיבה  של יעילות המערכת השיפוטית והצדק כלפי הנתבע" (סעיף 9).

8.         עתה נשוב לנדוננו. אכן אני מודע לכך שבבית המשפט לתביעות קטנות לא נדונה סוגיית "הקושי בקליטה", לגופה, ואולם הדבר לא נבע מסיבות שאינן נעוצות בנתבע, אלא מרצונו ובטובתו. הנתבע, איפוא, היה זה שהכריע כי הוא יפסיד בדינו, מבלי לשמוע ראיות, ופשיטא הוא עשה כן משום שהגיע למסקנה כי הפלוגתא אותה עורר, היא חסרת שחר. הדבר חזר ונשנה הן בתביעה ראשונה שהגיש לבית משפט לתביעות קטנות, והן בתביעה שניה שהגיש שם. הפועל היוצא המשולב של כל אלו, בצירוף קביעותיו הנורמטיביות של כב' השופט רובינשטיין לעניין מעמדו במערכת של בית המשפט לתביעות קטנות, מוליך למסקנה, למצער, כי קם השתק פלוגתא לחובת הנתבע בסוגיית "קשיי הקליטה". ומשום שזו טענת ההגנה היחידה של הנתבע, הוא מושתק מלחזור ולהעלותה. התוצאה גוזרת את זכייתה של התובעת, על-פי כתב התביעה.

9.         לפיכך, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת  סך של 5,207 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 03.09.03  ועד מועד התשלום המלא בפועל, מלוא אגרת התביעה ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

            הסכומים האמורים ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ התובעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק-דיני זה.

10.        המזכירות תמציא עותק מפסק דיני לב"כ הצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.

המזכירות תמציא העתק מפסק דיני לב"כ הצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.

ניתן היום י"ב בחשון, תשס"ז (3 בנובמבר 2006) בהעדר הצדדים.

קלדנית: חגית.ב.