פסק-דין בתיק א 15310/95

נתוני רקע וקורות ההליך

1.         התובעים, חמישה בני זוג, הם הבעלים והרוכשים של חמישה בתים חד-דירתיים נפרדים בשכונת נווה הברון בזכרון יעקב, אותם רכשו במסגרת בנייה קולקטיבית (להלן-"הפרוייקט"). הנתבע 1 (להלן, גם "האדריכל"), הוא אדריכל במקצועו אשר תיכנן את הפרוייקט והתובעים חתמו על חוזי הצטרפות לפרוייקט, אף אל מול האדריכל. בהמשך בחרו התובעים והאדריכל את הנתבעות 2 ו-4 כקבלניות ביצוע להקמת הפרוייקט (להלן-"הקבלנים").  הנתבעים 3, 5 ו-6 ("ז'ק", "ירום" ו-"בהרב", בהתאמה), מנהלי ובעלי הקבלנים, חתמו על כתב ערבות שיידון להלן באשר להתחייבויות הקבלנים.

2.         התובענה שבפניי היא תובענה בגין ליקויי בניה בבתי התובעים, לגרסתם. תובענת התובעים  נסמכה על חוות דעת מומחה מטעמם, ד"ר בן-עזרא (להלן-"בן-עזרא"). התובעים ייחסו את האחריות לליקויי הבניה לאדריכל, לקבלנים ולז'ק, ירום ובהרב מכוח ערבותם. הנתבעים התגוננו בפני התביעה. הנתבעים 2-6 אף הגישו הודעת צד ג' כנגד האדריכל, צד ג' 2, ספק מרצפות לפרוייקט (להלן, גם "מצר") וצד ג' 3, שהיא נגריה (להלן, גם "ענבי"). מצר, מטעמה, הגישה הודעת צד ד' נגד צד ד' (להלן, גם "גרוסמן"), שאף היא עוסקת במרצפות.

            הנתבעים וצדדי ג' אף הם נדרשו למומחים מטעמם. מטעם האדריכל נמסרה חוות דעתו של ד"ר עמי גלזמן. מטעם הקבלנים נמסרה חוות דעתו של האדריכל שמעון עובדיה. מטעם מצר נמסרה חוות דעתו של המהנדס שמחה לכטמן.

3.         עוד בתחילת הדרך מיניתי כמומחה מטעם ביהמ"ש את אינג' יהושע בר-זיו. ואולם מאז התיק זרוע, לעייפה, במינויים חוזרים ונישנים של מומחים אשר פועלם לא יוצא אל הפועל, מסיבה זו או אחרת, עד להחלטתי מיום 13/4/00 בגדרה מיניתי כמומחה את ד"ר שלמה זלינגר ז"ל (להלן-"זלינגר"). ואולם, "מזלו הרע" של תיק זה לא הרפה ממנו. שהרי, לאחר שזלינגר הגיש חוות דעתו, אף השיב לשאלות הבהרה ששיגרו לו ב"כ הצדדים, לדאבון הלב הוא נפטר. כתוצאה מכך נדרשתי בהחלטתי מיום 15/4/03 למשמעות המשפטית המתחייבת מפטירתו. קבעתי כי אין בדעתי למנות מומחה חליף לזלינגר, ככל שעסקינן ברובד "העובדתי" של חוות דעתו. כסבור הייתי שיהיה מקום להכריע אם למנות, או לא למנות, מומחה חליף, אך לעניין הרובד "הסברתי" לעניינה של חוות דעתו. בהמשך הדרך לא ראיתי למנות מומחה חליף לזלינגר, כל עיקר.

4.         ועוד אציין כי עוד בהחלטתי מיום 24/12/01, ועל יסוד הסכמה שהסתמנה, הוריתי כי בדעתי ליתן פסק דין מנומק על דרך הפשרה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות אליהם ניתן יהיה לצרף תצהירים ומסמכים. למרבית הצער בוטלה החלטתי זו, שיכולה הייתה להביא התיק לגמר זה מכבר.

5.         מכל מקום, בעקבות החלטתי לעניין חוות דעתו של זלינגר, הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם התובעים הוגשו תצהיריהם של כל הבעלים בין בני הזוג. מטעם האדריכל הוגש תצהירו-שלו. מטעם הנתבעים 2-6 הוגש תצהירו של ירום. מטעם ענבי הוגש תצהירו של מנהלה, מר ענבי נסים.

6.         כשכל אלו עמדו לנגד עיניי הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות. בהחלטתי מיום 9/2/04 הוריתי על הגשת סיכומי טענות וקבעתי התיק לתזכורת מעקב ליום 9/8/04, במועד בו כמתוכנן אמורים היו להיות בפניי מכלול סיכומי הטענות. דא עקא, שרק ביום 5/8/04 הגיש ב"כ התובעים סיכום טענותיו, דהיינו בתזכורת המעקב הוגש ראשון הסיכומים ולא האחרון שבהם. ממילא הוא נושא באחריות המרכזית להתמשכותו של התיק.

            אף בכך לא הסתיימו תלאותיו של התיק. הונחו בפניי סיכומי טענות של צדדי ג', הגם שהנתבעים 2-6 לא הגישו סיכום טענותיהם אלא באיחור רב ביום 24/8/05. לנוכח כל אלו, ועל מנת לשמור על יתרונם הדיוני של צדדי ג', נדרשתי לסיכומי טענות משלימים שלהם. ואם בכל אלו לא די, הרי שעה שעיינתי בחומר הראיות והטענות הסתבר לי שחרף הצהרת ב"כ הצדדים לא מצויים בתיק תצהירי התובעים. כללם של דברים: התיק היה בשל למתן פסק דין רק ביום 11/1/06. כל זאת לא מנע מב"כ התובעים, בעזות-מצח יש לומר, לחזור ולהגיש בקשות חוזרות ונישנות למתן פסק דין, תוך התעלמות מוחלטת מהתנהלותו שגרמה בעיקר לעיכובים האמורים. לעניין זה לא למותר לציין כי עצם הגשת התובענה בשנת 1995, לאחר שהבתים נמסרו לתובעים בשנים 1989- 1990,  נגועה בשיהוי לא מבוטל. כתוצאה מכך בדיקתו של זלינגר בבתים הייתה כ-10 שנים לאחר מכן, על המשמעויות המתחייבות כתוצאה מכך.

7.         בגדר חוות דעתו אמד זלינגר את ליקויי הבניה בסכומים העולים כדי סך של 120,700 ש"ח, לרבות פיקוח הנדסי אך למעט מע"מ. תובענת התובעים עמדה על סך של 827,119 ש"ח, מתוכם ליקויי בניה שערכם המשוערך למועד חוות דעתו של זלינגר עומד על סך של 667,392 ש"ח. די בנתון ראשוני זה על מנת לעמוד על מידת הגוזמה הרבה בתובענתם של התובעים.

            להלן אדרש לסוגיות הצריכות לפנים בגדר הכרעתי. בהקשר זה אציין כי ב"כ התובעים וב"כ הקבלנים הסבו תשומת לבי לפסק דינו המקיף של כב' ס. הנשיא רקם (כתוארו אז), ב-ת.א. 14502/90 יוסף שמרגד ואח' נ' יוסף טל ואח' (נספח 1 לסיכומי ב"כ התובעים; להלן-"פרשת שמרגד"). בגדרה של פרשת שמרגד דן כב' השופט רקם בתובענות ליקויי בניה של משתכנים אחרים בפרוייקט. אף שם הוגשה התובענה כנגד האדריכל, הקבלנים ומצר. ברי שלפרשת שמרגד, הגם שאין תוקף מחייב, יש לה בוודאי תוקף משכנע לעניין חלק מן הסוגיות המשיקות לאלו שבפניי. 

לפועלו של זלינגר

8.         עוד בישיבת קדם משפט מיום 8/2/98 הסכימו כל ב"כ הצדדים על הצורך במינוי מומחה מטעם ביהמ"ש, בכפוף לחילוקי דעות שוליים לעניין חלוקת שכרו. אין צריך לומר כי גם לו היה מתמנה המומחה כתוצאה מכפיית ביהמ"ש, ברגיל יש לחוות דעתו משמעות מפליגה בחשיבותה. כך, על אחת כמה וכמה, כאשר מינויו של המומחה נעשה כתוצאה מהסכמת ב"כ הצדדים. אכן כן, ברי שכוחו של ביהמ"ש עמו להכריע בכל הסוגיות הטעונות הכרעה, לרבות לעניין חוות דעת מקצועית. ואולם פרקטיקה שגורה וראויה היא ששומה על ביהמ"ש להתנזר מכך. ביסודו של דבר זהו טעם-מינויו והיגיון-פועלו של מומחה המתמנה ע"י ביהמ"ש בתחום התמחות הייחודי לו. לנוכח נתונים אלו ראוי שביהמ"ש יתנזר מלשמש "מומחה-על", בעיקר בסוגיות הנדסיות-מקצועיות מובהקות.

9.         כמסתבר מסיכומי ב"כ התובעים זו אינה השקפתו, שהרי סיכום טענותיו זרוע בהשגות מהשגות שונות בגין חוות דעתו של זלינגר. ואולם, בסוגיה האמורה, מקוממת  התנהלותם של האדריכל ושל הקבלנים. כל אחד מהם, בגדר סיכום טענותיו, דן בהשגות מהשגות שונות על קביעותיו של זלינגר הנוגעות אליו. ואולם, מעשה פלאים, משעה שכל אחד מהם בגדר סיכום טענותיו מבקש להתמודד עם השגותיו של ב"כ התובעים על זלינגר, כל אחד מהם לפתע קושר כתרים למדיניותו הראויה של ביהמ"ש שלא להתערב יתר על המידה בפועלו של המומחה. משעה שהדברים נעשים בנשימה אחת עם טיעונים המבקשים-גם-מבקשים להתערב בפועלו של המומחה, אין לי אלא להניח שכל אחד מהם סבור שהמדיניות הראויה של ביהמ"ש שלא להתערב יתר על המידה בפועלו של המומחה, לשיטת הטוען, חלה רק על זולתו, אך לא חלה עליו-עצמו. חבל שמי שנאה דורש, לא נאה מקיים...

10.        כאמור, זלינגר נפטר. כתוצאה מכך נשללה האפשרות של מי מב"כ הצדדים לחקור אותו על חוות דעתו ועל שאלות ההבהרה שלו. לנוכח שיקול זה, כך הטעמתי בהחלטתי מיום 15/4/03, " החירות שייטול לעצמו ביהמ"ש להתערב בחוות דעת זו, יהא רחב יותר מבמקרה רגיל" (סעיף 10). ואולם, למקרא סיכומי טענות ב"כ הצדדים, לא שוכנעתי כי עליי לייחס משמעות רבה לפטירתו המצערת של זלינגר. לא שוכנעתי כי בגדר מרחב שיקול הדעת שלי יש לקחת בחשבון זכות שנתקפחה למי מב"כ הצדדים מכך שזלינגר לא נחקר על חוות דעתו.

            יכולני לציין כי חוות דעתו של זלינגר מפורטת, מעמיקה, יסודית ומרשימה. כך אף תשובותיו לשאלות הבהרה שנמסרו לו. ואולם חרף כל אלו אדרש בהמשך להשגות בעלי הדין לעניין חוות דעתו של זלינגר,  אם לתוספת ואם לגריעה, כאשר השיקולים האמורים יעמדו נר לרגליי.

חבותם של ז'ק, ירום ובהרב

11.        בגדר ההסכמים של הקבלנים עם התובעים התחייבו ז'ק, ירום ובהרב לערבות המוגבלת לסכום של 2,500 דולר, וזאת אך במקרה של הפרה יסודית של ההסכם. ז'ק, ירום ובהרב טוענים כי אין לחייב אותם בגין הערבות האישית האמורה ואף אני סבור כך. בגדר סיכום טענותיו של ב"כ התובעים לא נמצאה כל התמודדות עם טיעון זה לעניין החבות האישית. ברי לי כי ככל שיימצא שהקבלנים ביצעו ליקויי בניה, אין בכך כדי צידוק להצביע על התרשלות אישית המצדיקה את חיובם של הערבים האמורים. אכן, ניתן היה לבקש להחתים את ז'ק, ירום ובהרב לערבות בלתי מוגבלת, אם בסכום ואם לעניין הפרה כלשהי, ולאו דווקא הפרה יסודית, הנובעת מליקויי בניה.

            לנוכח כל אלו בדעתי לדחות את תביעת התובעים, ככל שהיא מתייחסת לז'ק, ירום ובהרב.