פסק-דין בתיק א 151853/02

מבוא

1.         זוהי תביעה כספית לפיצויים בגין נזקי גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

2.         התובע, יליד 14.6.77, נפגע בתאונת דרכים ביום 19.10.00, בהיותו הנהג, לאחר שרכב צד ג' התנגש חזיתית ברכבו (להלן: "התאונה"). בתאונה נפגעו גם בני משפחתו של התובע, התובעים האחרים, אך בעניינם הושגו הסכמי פשרה נפרדים.

3.         הנתבעות מודות באירוע התאונה, בכיסוי הביטוחי ובחבות על פי החוק. המחלוקת נסבה על שיעור הנזק.

נכות רפואית

4.         מהתיעוד הרפואי שלאחר התאונה ניתן ללמוד, כי ממקום התאונה פונה התובע למרכז הרפואי הלל יפה - שם התקבל לחדר מיון טראומה (תצהיר עדות ראשית  תובע, נספח א'), ובין היתר נמצאו בבדיקתו הממצאים הבאים: "שעה: 21:05 ... בן 23, נהג, היה חגור, לדבריו היה מעורב בת"ד חזיתית, רכב אחר שבצע עקיפה התנגש ברכבו חזיתית. נחבל בפנים וחזה. טוען על כאבים בצווארו. אין סיפור של איבוד הכרה או הקאה. חש כאבים חזקים בפניו. בבדיקה: במצב כללי יציב, ללא כחו"צ, הכרה מלאה... חתך באורך 0.5 ס"מ רוחבי באזור גשר האף- ללא דפורמציה של האף... חתכים שטחיים וקילוף עור בשפה תחתונה. חתך באורך 1.5 ס"מ מתחת לשפה תחתונה. חתך עמוק בצורת כוכב ברירית הבוקלית של שפה תחתונה. פתיחת פה סימטרית אך מעט מוגבלת. שן 42 שבורה באמצעה. שיניים 31,32, 41, 42 מתנדנדות. בית חזה סימטרי ללא דפורמציה... בטן רכה, לא רגישה, ללא סימני חבלה חיצוניים, רגישות בעמ"ש צווארי לא ממוקדת, ללא חסר נוירולוגי, לללא הגבלה בתנועות. רכישות והמטומה בשליש אמצעי על עצם בריח משמאל. צילומים: צ. עצם בריח משמאל : לא הודגם נזק גרמי. עמ"ש צווארי + ... + עצמות פנים : לא הודגם שבר. תפירת פצעים עם ניילון....". (שם, נספח א', מיום 19.10.00 שעה 20:57). דברים אלו עומדים בקנה אחד עם דו"ח פינוי האמבולנס מזירת התאונה, בו נרשם: "חתך בשפה תחתונה... הנ"ל התהלך נמצא מחוץ לאות (צ.ל. לאוטו. א.ז.)."

5.         התובע נבדק על ידי מומחה בתחום שיניים-פה ולסת, ד"ר י. הורוביץ. (להלן: "המומחה"). המומחה בדק את התובע בתאריך 7.3.05. בחוות דעתו מיום 15.3.05 מפרט המומחה את החומר הרפואי שעמד בפניו: "גליון חדר מיון בי"ח הלל יפה (19.10.00); מכתב ד"ר קופלמן דוד (15.11.00), מכתב ד"ר יהודה ברק (5.3.01), ותדפיס מרפאת שיניים ד"ר ריכטר מיום 10.2.05." (חוו"ד, עמ' 1).  את מהלך הבדיקה בפרק זה מתאר המומחה כדלקמן: "פנים סימטריות, צלקת בגשר האף, בצד שמאל של אדם השפה העליונה. בשפה התחתונה קימת צלקת כוכבית מתחת לאדם השפה, עוות של אדם השפה התחתונה וצלקות ברירית השפה התחתונה. פתיחת הפה והסגר תקינים. בלסת עליונה בשן 21 שבר בחלק הלהבי לרוחב הכתרת שהותיר אותה קצה ב 1 מ"מ משן 11. בלסת התחתונה גשר 32 X,X , 42 להשלמת חסר השיניים 31; 41. בצילומים מתקופת החבלה נראות שיניים 41, 31 לאחר החבלה עם הרחבת הממברנה הפריודונטלית ושן 42 באקסטרוזיה. בצילומים דנטליים נראים טפולי שרש בשינויים חותכות תחתונות וכן אובדן עצם מכתשית ניכרת סביב שרשי שיניים 31; 41. בצילום דנטלי שנעשה מאוחר יותר, השיניים 41; 31 נעקרו. בצלום דנטלי שנעשה לאזור החותכות התחתונות לאחר התקנת הגשר לשחזור החסר, נראות השיניים 32, 42  עם טפולי שרש ומבנים. טפול השרש בשן 42 אינו דחוס דיו וסביב חוד השרש קימת הצללה בקטר 3 מ"מ." (שם, עמ' 2). לאחר תאור הבדיקה מגיע המומחה לפרק ה- "דיון", בו נרשמו הדברים הבאים: "הנ"ל נחבל בפניו בתאונת דרכים וכתוצאה סבל מחתכים בעור הפנים ופגיעה בשיניו. כיום נותרו בפניו צלקות באזור גשר האף, בשפתיים וברירית הפה. זכאי ל 2% נכות בגין הצלקות וזאת לפי סעיף 75 [2] {א'-ב'} בהתאמה. בעקבות החבלה לשיניו נעקרו שתיים מן החותכות התחתונות (השיניים 31,41) ובשן מס' 21 נותר פגם בחלק הלהבי של הכותרת. זקוק לשחזור הכותרת של שן 21 בעלות של כ 350-450 ש"ח בממוצע. שחזור כזה יש לחזור ולהתקין בממוצע אחת ל 5 שנים. זכאי ל 1/2 % נכות בגין אבדן שתי שיניים (31, 41) וזאת לפי סעיף 74 (1) ד' ה ח'. זכאי להחזר הוצאות עבור טיפולי השיניים אותם עבר עד כה. (טיפולי השרש, המבנים והגשר בן 4 יחידות הכתרים)." (שם). לעניין עלויות הטיפולים חווה המומחה את דעתו: "גשר או כתר יש לחזור ולהתקין בממוצע אחת ל 8-10 שנים. עלות התקנת כתר או יחידה אחת בגשר 1,800-2,400 ש"ח" (שם, עמ' 3). עוד מוסיף המומחה: "לאור הממצא של תהליך סב חודי בשן 42, יתכן ובעת ההתקנה החוזרת של הגשר יהיה צורך בעתיד לחדש את טיפול השרש בעלות של כ 700 - 600 ש"ח והמבנה בעלות של כ 600 ש"ח, או שהתהליך יחייב עקירת השן ואזי יהיה צורך בהתקנת גשר בן 6 יחידות כתרים והוספת ¼% נכות." (שם).

            המומחה לא נקרא לחקירה נגדית על חוות דעתו; נותרנו, לפיכך, עם נכות פה ולסת בשיעור של בין ½ ל- ¾ אחוז במקרה של החמרה, ו- 2% נכות פלסטיק בגין הצלקות. כמו כן פורטו ההוצאות הרפואיות בגין טיפוליי השיניים השונים.

"נכות תפקודית"/אובדן כושר השתכרות

6.         כידוע, "נכות תפקודית" הוא מושג המבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, אשר לא בהכרח זהה לשיעור הנכות הרפואית. המושג בא להצביע על מידת הפגיעה בתפקוד שיש בנכות הרפואית, על מידת ההשפעה על התפקוד בדרך-כלל. נפסק, כי "אכן גובה הנכות הרפואית אינו זהה בהכרח לשיעור הגריעה התפקודית, אך נתון זה של גובה הנכות הרפואית הינו, מכל מקום, נתון מרכזי, אם לא חותך לקביעת שיעור הפגיעה התפקודית" (ע"א 61/03 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אבני, ניתן ביום 4.7.05, פיסקה 10). עם זאת, לא כך הוא בכל מקרה ומקרה, ובוודאי שיש להפריד בין ביטוי זה לבין קביעת הפסד כושר השתכרותו של תובע.  כהבהרת בית המשפט העליון: "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכותו התפקודית. אך לא תמיד כך. לעיתים, הנכות התפקודית... אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות...רצוי שנדבר בפסקי דין בשפה אחת. וכשמזכירים "נכות תפקודית" כוונת האמירה תהיה אחת, דהיינו מידת ההשפעה  של  הנכות  על  התפקוד  בדרך כלל. למידת השפעתה על כושר השתכרותו של  התובע  המסוים יינתן ביטוי. אך זה לא ייכלל במסגרת המונח "נכות תפקודית"" (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792, 799 - 800 (1995)).

            בצד קביעת הנכות, על בית המשפט לקבוע גם את הפסד כושר השתכרותו של תובע. בפריט זה על בית המשפט להעריך ולקבוע את הפסד הממון שנגרם ושעלול להיגרם לתובע בשל כך שהתאונה, ומגבלותיו בעקבותיה, הפחיתו מכושר השתכרותו.

            כאמור לעיל, יש להיזהר מבלבול בין המושגים של "נכות תפקודית" ו"פגיעה בכושר השתכרות". בית המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות, בלי שיידרש כלל לקבוע את שיעור הנכות התפקודית. כך במקרה שהפסד כושר ההשתכרות ייקבע על סמך ראיות ונתונים, אשר יאפשרו קביעת ההפסד בפריט זה, אף ללא קביעה מדויקת של שיעור הנכות התפקודית (ראו עניין גירוגיסיאן הנ"ל, בעמ' 800). לפיכך נפסק עוד כי: "כשמובאות בפני בית המשפט ראיות על פיהן הפסדי ההשתכרות של התובע בפועל הם בשיעור מסוים, והפסדים אלה משקפים את הירידה בכושר ההשתכרות, ראיות כאלה עדיפות על קביעת ההפסד בהתאם לשיעור הנכות. שיעור הנכות התפקודית יכול לשמש מודד באותם מקרים כשאין ראיות להפסד בפועל כתוצאה מן התאונה ובית המשפט סבור, על דרך האומדן, ששיעור הנכות משקף את שיעור ההפסד" (ע"א 3526/99 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' דנינו, דינים עליון, נז', 717 (2000)).

7.         בענייננו, דומה כי לא נראה סביר שתפקודו הכללי של התובע, בהתחשב באופי פעילויותיו, ייפגע משמעותית כתוצאה מן התאונה. אלא שהתובע קושר את עניין אי קידומו ושינוי השמתו במשטרת ישראל באופן ישיר לתאונה, וטוען לפגיעה חודשית של 503 ש"ח עד היום ושל 1,000 ש"ח לעתיד ברמת הכנסתו, כאמור, עקב התאונה.

פגיעה בשכר/בכושר ההשתכרות

8.         התובע עבד כשוטר מג"ב בתקופה שבה נפגע בתאונה. הוא הצהיר כי: "עובר לתאונה עבדתי במשמר הגבול כאיש שטח, לאחר חופשת המחלה העבירו אותי למשטרת ישראל במתכונת של חצי משרה, בעבודה משרדית, לאחר שלושה חודשים חזרתי לעבודה במשרה מלאה אך בתפקיד מבצעי במשטרה ולא כאיש שטח במשמר הגבול כפי שעבדתי ערב התאונה. בהמלצת רופאיי המטפלים שהיתי באי כושר מוחלט לעבוד במשך חודשיים וחצי. לאחר תקופת אי הכושר עבדתי במשך 3 חודשים בחצי משרה ולאחר מכן, על מנת שלא אפוטר מעבודתי נאלצתי לחזור לעבודה במשרה מלאה. אציין כי בעקבות התאונה נאלצתי לנצל את כל ימי המחלה שהיו לי, מכאן שבעת פרישה לא אוכל לממש את ימי המחלה" (תצהיר עדות ראשית תובע, ס' 15). בהמשך לדבריו הנ"ל ערך התובע חישוב: "על פי תלושי השכר לחודשים מרץ-ספטמבר 2000, שכרי החודשי הממוצע, טרם התאונה, עמד על סך של 5,444 ברוטו. עבור חודשיים וחצי חודשי אי כושר הפסדתי: .... 13,610 ש"ח. במשך 3 חודשים עבדתי בהיקף של חצי משרה... : 8,163 ש"ח". (שם, ס' 17).

            אכן, עיון בתעודות המחלה של התובע מאשר כי ניתנו אישורי מחלה מיום 19.10.00 ועד ליום 30.11.00 ברציפות, וכן מיום 10.12.00 ועד ליום 11.12.00, ביום 13.12.00, ובימים 24.12.00 עד 26.12.00. (תיק מוצגים, תובע, נספח ב'). אישור היעדרות ממקום העבודה ניתן למצוא ב-"לוח שאילתא" שנופק לתובע, ולפיו אכן נעדר 49 ימים ממקום תעסוקתו. (שם), אולם, בחקירתו השיב: "ש. קיבלת תשלום מלא עבור היעדרותך בתקופת אי הכושר, נכון? ת. כן.... ש. מפנה אותך לסעיף 17 לתצהירך. כל האמור בו הוא כבר לא נכון לאחר התיקון? ת. נכון, זיכו אותי." (פרוטוקול, עמ' 14-15).  בסיכומיו לא חוזר התובע על דרישתו לפיצוי בגין הפסדי שכר לתקופת המחלה, אלא טוען לפחיתה של 503 ש"ח לחודש מיום חזרתו לעבודה בחודש מרץ 2001 ועד להיום, וכן לאובדן כושר השתכרות המתבטא בסכום חודשי של 1,000 ש"ח לעתיד, כאמור.

9.         עיון בתלושי השכר של התובע מלפני התאונה מעלה כי בחודשים מרץ-ספטמבר 2000 עמד השכר ברוטו לאחר ניכוי מס הכנסה, בהתאמה, על הסכומים הבאים: 5,034 ש"ח; 5,033 ש"ח; 5,311 ש"ח; 7,633 ש"ח; 5,176 ש"ח; 4,811 ש"ח; 5,046 ש"ח, ממוצע של 5,434 ש"ח, שהם היום כ - 6,064 ש"ח.

            התובע נפגע בתאונה בחודש אוקטובר 2000. התובע לא הציג תלושי שכר לתקופה שלאחר שובו מחופשת המחלה. תלושי השכר הנוספים שהוצגו נוגעים לשנת 2004. טענתו המרכזית של התובע היא כי בשל התאונה הנדונה עבר מתפקידו ערב התאונה ממג"ב אל ה"משטרה הכחולה" ובכך נגרם לו נזק של ירידה במשכורתו.

            התיעוד המצוי בתיק מלמד כי כבר ביום 13.7.00, כשלושה חודשים לערך טרם התרחשות התאונה, פנה התובע אל מפקד יחידת "צבר", בה שרת אותה עת, וכך כתב: "אבקש להתראיין בדחיפות בפני הממ"ר בנושא העברה למשטרה הכחולה/מחוז מרכז" (תיק אישי תובע, מסמך מיום 13.7.00). ואכן, כעבור 4 ימים נתקבל התובע לראיון אצל מפקד יחידתו, ואלו הדברים שנרשמו: "תוכן הראיון: בעקבות כתיבת פניה בדבר- להעברה או ראיון ממ"ר ע"י השוטר, זומן השוטר לראיון. מרואיין: הוצע לשוטר תפקיד בתחנת טייבה בעקבות הצעה זו ולאור אורך השירות ביחידה מאז הקמתה מבקש השוטר לעבור לכחולה לתחנת טייבה. מראיין: 1. הובהר לשוטר שקיים קושי רב להעביר שוטרים מהיחידה לכחולה במידה שירצה לעבור מבחינתי ימתין עד הגעת שוטרים מגויסים חדשים ליחידה ואז תתאפשר העברתו מהיחידה על פי החלטת הממ"ר. כמו כן מקום השירות יקבע ע"י הממ"ר. 2. בכל אופן מומלץ לשוטר להמשיך ביחידה. 3. הובהר לשוטר שיש ביחידה שוטרים עם בעיות אישיות שמחפשים פיתרון לבעייתם והם קודמים למועמד. ממליץ לקבלו לראיון ממ"ר. סיכום ראיון: 1. ממליץ לקבלו לראיון ממ"ר. 2. יועבר מבחינתי כאשר יגויסו שוטרים ליחידה והצפי הוא חודש ספטמבר ובמהלכו, כמו כן מותנה בהחלטת ממ"ר מרכז." (דף ראיון מיום 17.7.00).  שישה ימים לאחר הראיון הנ"ל עבר התובע ראיון נוסף אצל הסממ"ר , ואלו הדברים שעלו: "תוכן הראיון: השוטר משרת כלוחם בצבר. מבקש לעבור לכחולה למחוז מרכז. דברי המרואיין: אני מבקש לעבור לכחולה. יש לי תפקיד בתחנת טייבה שיהווה קידום- ולא ימתין לי. דברי המראיין: אין באפשרותנו להעביר אותך לכחולה. חסרים שוטרים רבים ליחידה. כאשר יגיעו שוטרים נוספים נוכל לרענן את השורות ולבצע העברות ואז לבחון בקשתך. סיכום המראיין: השוטר ימשיך בשירותו ביחידה- בקשתו להעברה נדחית עקב מחסור בכ"א." (דף ראיון מיום 23.7.00).    

            מהדברים האמורים עולה כי הוצע לתובע תפקיד בתחנת משטרת טייבה, תפקיד שמהווה קידום מבחינתו, ולאור פרק הזמן הארוך שבו שרת ביחידת צבר החליט כי אכן הוא מעוניין בדבר. הרצון לעבור ליחידת "יס"מ", כפי שיעיד בהמשך, לא נזכר כלל מצידו.

            ואכן, ביום 16.1.01 עבר התובע מיחידת "צבר" ונקלט במרחב שרון; במהלך הראיון עלו הדברים הבאים: " מרואיין: בן 24, רווק, גר בפרדס חנה, משרת כלוחם/בלש ביח' צבר. בעל 12 שנ"ל, בגרות חלקית... הוצע לי לעבור לשרת כבלש בתחנת טייבה. ונראה לו מעניין, לפיכך ביקש לעבור. מראיין: מפרט בפני השוטר את הדרישות לצורך המשך קידום בכחולה- קורס שיטור בסיסי, שרוול מקצועי, קורס מתקדם. מוכן לקלוט אותך לת. טייבה. תפקידך יקבע ע"י מת"ח טייבה. מציין, כי למעבר לכחולה תהא השלכות של שכרך- הפסקת תוספות פעילות אותן אתה מקבל כיום במג"ב, ואילו בכחולה התוספת נמוכה יותר- שיטור. סיכום הראיון: העברתו לתחנת טייבה באופן עקרוני מאושרת. אישור סופי ינתן לאחר קבלת חוו"ד רפואית. תפקידו יקבע ע"י מת"ח טייבה" (דף ראיון, 16.1.01; ההדגשה שלי - א.ז.). 

            מכל המקובץ לעיל עולה התמונה לפיה התובע בעצמו ביקש לעבור מתפקידו במג"ב אל המשטרה ה"כחולה" שלושה חודשים טרם פגיעתו בתאונה. לגבי הסיבה השיב התובע: "ש. מכיוון שחברי הגיש הבוקר את התיק האישי, אני מבקש להפנות אותך לדפי הראיונות בתיק האישי, דף ראיון מה- 17.7.00 ולדף ראיון מ- 23.7.00 ולקבל התייחסותך לראיונות האלה. מה הייתה הסיבה לראיונות ולבקשות שהעלית בראיונות האלה?... ת. רציתי לעבור לכחולה כדי להגיע ליס"מ כלוחם. ביקשתי להגיע לתחנת טייבה כדי קודם כל להגיע לכחולה. מאחר שלא היה תקן ביחידת היס"מ הייתי צריך להמתין בתחנת המשטרה. המטרה הייתה לשים רגל בכחולה, כי משם יותר קל "למשוך" אותי ליס"מ. בסוף לא אישרו לי המפקדים שלי. לא ויתרו עליי." (פרוטוקול, עמ' 16-17).

            כאמור, התובע יזם במו ידיו את העברתו מתפקיד אחד למשנהו, בתהליך שהחל עוד לפני התאונה. הובהר לתובע מפורשות בראיון מיום 16.1.01 כי הדבר יקרין באופן ישיר על גובה משכורתו, בשל הפסקת תוספות שלהן היה זכאי בעת שירותו במסגרת מג"ב, מה גם שנוכח הזמן הרב שבו שרת התובע במערכת זו סביר כי היה מודע לדברים אלו בעצמו. התובע נותר איתן בדעתו לבצע את המעבר למשטרה הכחולה, גם אם המשמעות הייתה ירידה בשכר. במצב דברים זה לא יהיה זה נכון לקשור את כל הירידה בפועל ואת הירידה הצפויה בשכר לתאונה דווקא.