פסק-דין בתיק א 13181/87

1.         השאלה שנותרה להכרעה היא, שווי החלקה ביום 29/9/1953 - יום חתימת ההסכם בין האפוטרופוס לרשות הפיתוח - על פי שווי השוק.

התיק הוחזר לדיון לאחר שניתן פסק דין בערעור שהוגש ונתקבל בע"א 6783/98. אביא אפוא את פירוט הנסיבות הנדרשות תוך הסתמכות על פסק הדין בערעור.

2.         לאפוטרופוס לנכסי נפקדים (להלן: הנתבע או האפוטרופוס ) הוקנתה חלקת המקרקעין הידועה כחלקה 69 בגוש 18818 בכפר דיר אל-אסד (להלן: החלקה ), מכוח הוראות חוק נכסי נפקדים, תש"י-1950 (להלן: החוק או חוק נכסי נפקדים ).

החלקה הוקנתה לאפוטרופוס על סמך ההנחה כי החלקה הייתה מצויה  בבעלות המנוח, צלאח חסן מוסא (להלן: המנוח ), בהיותו נפקד, כהגדרתו בחוק.

לאחר ההקניה האמורה, מכר האפוטרופוס את החלקה לרשות הפיתוח. התובעים בתיק הם עזבון אלמנת המנוח.

3.         במסגרת ת"א 181/87 הגישו התובעים תביעה כנגד האפוטרופוס וכנגד רשות הפיתוח למתן סעד הצהרתי לפיו תבוטל הקניית החלקה לרשות הפיתוח, מן הטעם שבעת הקניית החלקה לאפוטרופוס לא הייתה החלקה עוד בחזקת הנפקד המנוח, אלא בבעלות אשתו תוריא אחמד עבדאלעני מוסא (להלן: המנוחה ), וזאת מכוח הסכם שנכרת בין השניים. בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה. בערעור שהוגש על-ידי האפוטרופוס (ע"א 3747/90 פ"ד מו(4) 361) נתקבלה עמדת האפוטרופוס ונקבע כי למרות המכר שבוצע בין המנוח לאשתו, זכאי האפוטרופוס ליהנות מהגנת סעיף 17 לחוק, מאחר שמכירת החלקה לרשות הפיתוח בוצעה בתום לב ובתמורה.

עוד נקבע באותו הליך, כי המנוח המשיך להחזיק בחלקה  אחרי שנת 1935, שהיא גם השנה המוטבעת על הסכם המכר שנערך בין המנוח למנוחה, במשך שלוש עשרה שנים, בין בעצמו ובין באמצעות אחרים. במסגרת הליכי הסדר מקרקעין שהחלו בשנת 1946, באדמות הכפר דיר אל-אסד, תבע המנוח את החלקה לעצמו והעלים מפקיד ההסדר את דבר הסכם המכירה, התנהגות שהגיעה לרמת "מרמה" כהגדרתה בסעיף 93 לפקודת הסדר זכויות מקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969. בשנת 1960 הוגשה לפקיד ההסדר תביעה של האפוטרופוס בנוגע לחלקה. לתביעה זו לא באה כל התנגדות ולא הוגשה תביעה סותרת עד להגשת התביעה בת"א 181/87.

בנסיבות אלה נדחתה תביעת התובעים להשבת החלקה בעין, ואולם, נותרה לתובעים זכות קבלת התמורה בגין החלקה, על-פי סעיף 18 של החוק.

4.         בהסתמך על פסק הדין ע"א 3747/90 הגישו התובעים תביעה לקביעת שיעור התמורה לה הם זכאים, במסגרת תיק זה. בפסק דין שניתן על ידי נקבעה התמורה לפי סעיף 18 לחוק נכסי נפקדים על דרך ההשוואה לסעיף 21 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים ), וסעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: חוק התרופות ). על בסיס עקרונות אלה, נקבע שווי החלקה תוך התחשבות במצבה של החלקה, לרבות פוטנציאל ייעוד החלקה על-פי התכנון עובר למועד הרלוונטי, שהוא מועד רישום הבעלות על שם רשות הפיתוח 30/1/68. יחד עם זאת, לצורך הערכת שווי החלקה נעשה הדבר על דרך "שיערוך התמורה", במועד ברור התביעה (11/5/93).

5.         האפוטרופוס הגיש ערעור על פסק הדין בטענה כי הסעד שניתן חרג אף מזה שנתבע על-ידי התובעים, מאחר שהמחלוקת בין הצדדים התמקדה בשני תאריכים אחרים בלבד: שווי החלקה כפי שהיה בשנת 1953 בעת עריכת הסכם המכר בין האפוטרופוס לרשות הפיתוח - כטענת האפוטרופוס, או לשווי כפי שהיה בשנת 1968 מועד רישום הנכס על שם רשות הפיתוח, כטענת התובעים. כמו כן חזר האפוטרופוס והדגיש עמדתו, כי המועד הקובע הוא מועד עריכת הסכם המכר בין האפוטרופוס לרשות הפיתוח.

6.         בפסק הדין שניתן על ידי כבוד בית המשפט העליון בערעור (כבוד השופט ריבלין, להלן: פסה"ד בערעור ) קיבל בית המשפט את ערעור הנתבע וקבע, כי הסכום שנפסק שגוי, הן בקשר לחישוב סכום הכסף המגיע לתובעים בהתייחס לסכום הבסיסי, והן להפרשים הצריכים להתלוות אליו.

לעניין המועד הקובע נקבע בפסה"ד בערעור, כי סעיף 18 לחוק מחייב, ולפיו המועד הקובע הוא 29/9/1953 - ביום חתימת ההסכם בין האפוטרופוס לרשות הפיתוח; בנוגע לשווי המכר במועד הקובע, נקבע כי שווי השוק ישמש כאמת המידה לקביעת סכום התמורה הקובע, שהוא סכום הפיצוי המגיע (סעיף 16 לפסה"ד בערעור); ואילו בהתייחס לשיטת השערוך, נקבע כי זו תעשה על דרך של תוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהמועד הקובע.

הסכום שיתקבל הוא סכום הפיצוי שישולם לתובעים על-ידי האפוטרופוס בלבד.

השאלה שצריכה השלמה אפוא על ידי בית משפט זה היא בנושא אחד בלבד, והוא שווי השוק במועד הקובע. ראה גם החלטתי מיום 22/5/02.

7.         לאחר פסה"ד בערעור נוהל מו"מ לפשרה בין הצדדים אשר הובא לידיעת בית המשפט.

            המו"מ נוהל בקשר לשלושה תיקים וביניהם התיק דנן. במסגרת המו"מ לא גובשה הבנה אשר הבשילה לכדי הסדר. הנתבע מכחיש כל טענה בדבר הסכמות כאלה או חלקיות.

            בהעדר הסדר, עומדות קביעותיו של פסה"ד  בערעור.

8.         ביום 20/4/04 המציא ב"כ הנתבע עותק מפסק הדין שניתן בע"א 9355/02 מדינת ישראל, ואח' נ' ג'ורג' יוסף ראשד, שניתן ביום 20/4/04, להלן: פס"ד ראשד ). פסק הדין ניתן בערעור על תיק ה"פ (נצ') 118/01 (פסק הדין ניתן על-ידי כבוד השופטת ד"ר נ' דנון-אפל), שם נדונה אותה תוכנית שהייתה תקפה על החלקה הנדונה בתיק זה, במועד הקובע.

ועוד, השמאי מטעם התובעים הסתמך על פסק הדין שניתן בה"פ 118/01 ועל כל הקביעות שנקבעו שם. בנסיבות אלה נתקבל עותק מ פס"ד ראשד לתיק, על אף שהוגש לאחר הגשת הסיכומים.