פסק-דין בתיק א 120514/00

1. לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים  לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975.

2. התובע יליד 10.4.51, נפגע בתאונה שאירעה ביום 18.8.00. כפי המצוין בכתב התביעה, בעת שנהג מצומת רעננה לדרך 444.

3. הנתבעת לא חלקה על עצם קרות התאונה ואינה מתכחשת לחבותה, אולם המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשיעור הנזק שנגרם לתובע עקב התאונה.

חוות דעת רפואיות :

4. בית המשפט נעתר לבקשתו של התובע ומינה מומחים מטעמו. בתחום הכירורגיה האורולוגית, מינה בית המשפט את ד"ר גבריאל גילון, על מנת לחוות דעתו לגבי שיעור הנכות בגין כריתת כיליה ולגבי מצבו של התובע בתחום הכליות.

5. בתחום האנדוקרינולוגיה, מינה בית המשפט  את ד"ר מיכה רפופורט אשר התבקש לחוות דעתו גם בקשר לנכותו של התובע כתוצאה ממחלת הסוכרת בה חלה וכן לעניין הקשר הסיבתי בין פרוץ המחלה לבין התאונה.

6. בשכר טרחת ד"ר גילון נשאו הנתבעות ואילו בשכר טרחת ד"ר רפפורט נשאו הצדדים בחלקים שווים.

7. ד"ר גילון קבע בחוות דעתו כי נותרה נכות לתובע בשיעור של 60% בגין כריתת כליה אחת, וכן בגין ההפרעות הקלות בפעולת הכליה השנייה, לפי סעיף 22 (4) ב'. המומחה ציין בפרק "מסקנות" כי-

"מר קניג סובל מנכות לצמיתות עקב אובדן הכילייה השמאלית שנכרתה כתוצאה ישירה מפציעתו בתאונה. הפגיעה בתפקוד הכילייתי עם שחרורו מבית החולים נגרמה במישרין מההלם משטף הדם שסבל בעקבות הניתוח הדחוף. מחלת האבנים והסוכרת מהם סובל מר קניג אינן קשורות לתאונה אך הן מהוות גורמי סיכון משמעותיים לגביו עקב אי ספיקת הכליות הקלה ממנה סובל ובגלל העדר הכליה השמאלית".

8. ד"ר גילון העיד בבית המשפט לעניין ההשפעה התפקודית של הנכות כי, התובע אינו מוגבל בהרמת חפצים כבדים (עמ' 86 ש' 6), שאין כל קשר בין עלייה על סולם לבין הנכות (עמ' 86 ש'21) ולמעשה אינו מוצא כל מוגבלות פיסית עקב הנכות בתובע (עמ' 87 ש' 4). המומחה מציין כי מבחינה תפקודית אינו מוצא מקום לאסור מהתובע כל פעילות שבתחום הסביר שעושה אדם בגילו (עמ' 94 ש'23).

9. ד"ר רפופורט, פרט בחוות דעתו כי אין קשר סיבתי בין התאונה למצבו הסוכרתי של התובע. כפי שנכתב בפרק "מסקנות" בסעיפים 4-7:

  "אין כל עדות שבתקופה שבין תאונת הדרכים להופעת מחלת הסוכרת סבל מר קניג מדחק גופני ונפשי משמעותי. סביר מאד להניח שהופעת הסוכרת אצל מר קניג בחודש אוגוסט 2001 אינה קשורה לתאונת דרכים בחודש אוגוסט 2000. יתר לחץ הדם, תת פעילות בלוטת המגן ויתר שומני הדם היו ידועים אצל מר קניג עוד קודם לתאונת הדרכים. אין כל עדות שקיים קשר של גרימה או החמרה במצב יתר לחץ הדם, תת פעילות בלוטת המגן ויתר שומני הדם בעקבות תאונת הדרכים".

10. ד"ר רפופורט העיד לעניין האמור לעיל בבית המשפט, ועמד על כך כי, אין קשר בין מצבו הסוכרתי של התובע לבין התאונה. בנושא ההשלכות התפקודיות של נכותו ציין המומחה כי במקרה והיה מוצא קשר סיבתי לתאונה אזי הקושי התפקודי היה לעניין כמות הביקורים אצל הרופא, צריכת התרופות ודיאטה (עמ' 22 ש' 2-8).

11. המסקנה העולה מעדויות המומחים היא כי, נכותו הרפואית של התובע הנה בשיעור 60%, כאשר נכות זו אינה תפקודית ואינה אמורה להשפיע על תפקודו הפיסי של התובע.

בסיס השכר לחישוב :

12. בסכומיו, התובע טוען שיש לחשב את פיצויים אובדן ההשתכרות לפי שכר בסך של 6,253 ש"ח, וזאת על בסיס דוחו"ת השומה ותלושי השכר שהגיש התובע. סכום זה מורכב משכר עתידי שהיה אמור להשתלם לו מפרויקט שנקטע עקב התאונה, מעבודתו כמחלק עיתונים וכן מעבודתו בחברת "מונפלקס" שהקים.

13. מנגד, טוענות הנתבעות בסיכומיהן כי, יש לקבוע את בסיס השכר של התובע עובר  לתאונה כשכר המינימום זאת בשל העדר ראיות והעדר אמינות בעדותו של התובע לעניין דוחו"ת השומה שהציג. כמו כן, מוסיפות הנתבעות כי התובע לא העיד את רו"ח החשבון מטעמו שיכול היה לפרט על דוחו"ת השומה אותם ערך.

14. אני מקבל את טענותיהם של הנתבעות לעניין קביעת בסיס השכר- כשכר המינימום. לא השתכנעתי כי דוחו"ת השומה שהוצגו אכן משקפים את השכר שהשתלם לתובע בפועל. התובע סרב לענות על מרבית השאלות בקשר לשכרו עובר לתאונה וזאת מחשש שמה תשובותיו יפלילו אותו (עמ' 53  ש' 9-17). עדותו של התובע בנוגע לרמת השתכרותו לא הייתה מהימנה ולאור עובדה זו לא ניתן לחשב את שכרו של התובע עובר לתאונה על בסיס דוחו"ת השומה ותלושי השכר שהוצגו בפניי.

15. עם זאת, אין ספק כי התובע השתכר עובר לתאונה מפרי עסקו, ובהעדר ראיה אחרת אני מעמיד את בסיס השכר בסך של 3,335 ש"ח.