פסק-דין בתיק א 1201/04

על פי כתב התביעה, התובעים הינם הבעלים הרשומים, בחלקים שווים, של מקרקעין המצויים בהוד השרון (גוש 6407 חלקה 138).

התובעים טענו, כי בחלקתם התנהלו, במשך תקופה ארוכה, שני עסקים-

(א)  על גבי שטח של כ-3300 מ"ר, המהווה כמחצית השטח הצפוני של החלקה, ניהלו התובעים, החל משנות ה-60 , חברת הובלה בשם "גשר להובלה בע"מ", ובשלב מסויים, החלו לנהל על גבי השטח גם מוסך ייחודי המתמחה בעיקר בטיפול בציוד מכני.  בכתב התביעה, פירטו התובעים את הציוד הרב שנדרש לצורך הפעלתו של המוסך.

(ב)   נכון למועד פרסום "צו מחלף סוקולוב", פעל בחלק הדרומי של החלקה בית עסק לגידול ולשיווק פרחים, שכלל, בין היתר, חממת פרחים עם יסודות בטון וקונסטרוקציית מתכת בשטח של כ-2510 מ"ר.

ביום 29/6/95 פורסם צו מחלף סוקולוב (ובשמו המלא- צו הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) (צומת (מחלף) סוקולוב, כפר סבא), התשנ"ה-1995, נספח ב' לכתב התביעה).  בכתב התביעה נטען, כי צו זה החיל את פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943 על כמחציתה הצפונית של החלקה (שכונתה בפי התובעים- "המקרקעין").

ביום 13/8/98 פורסם צו מסילת הברזל (ובשמו המלא- צו הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) (מסילת ברזל בקטע פתח תקוה, דרום השרון, הוד השרון, כפר סבא), התשנ"ח-1998 , נספח ד' לכתב התביעה). בכתב התביעה נטען, כי גם צו זה החיל את פקודת המקרקעין על המקרקעין. 

המקרקעין הופקעו מכוח שני צווים אלה.

ביום 20/5/02 הגישו התובעים תביעה שבה עתרו להצהיר כי הצווים וההפקעה שתוכננה מכוחם, נגועים באי חוקיות, ולכן יש למחוק את ההערה הרשומה בלשכת רישום המקרקעין לפי פקודת הדרכים, בהתייחס לחלקה (ת.א. 1605/02). הדיון באותה תביעה אוחד יחד עם שלוש תביעות נוספות שהוגשו מטעם גורמים אחרים, והתבקש בהן סעד זהה.

יש לציין כי בהחלטתי מיום 28/1/07 נדחו התביעות על הסף, מפאת מעשה בית דין (בש"א 25747/06). הנתבעות טענו בסיכומיהן, כי על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט העליון, אך לא ברור מטענתן מהו מצב הדברים הדיוני נכון להיום, ובהעדר מספר הליך לא ניתן לבדוק את העניין.

הצדדים לתביעות המאוחדות הופנו להליך גישור לפני עו"ד מיכאל בן יאיר, הליך הגישור נשא פרי, והצדדים ערכו הסכם גישור, שניתן לו תוקף של החלטה בהחלטתו מיום 28/5/03 של כב' השופט ד"ר עדי אזר ז"ל (נספח ח' לכתב התביעה). הסכם גישור זה לא קבע הוראות אופרטיביות, אלא הסדיר את אופן הערכת גובה הפיצויים המגיעים לתובעים ואת אופן פינוי החלקה.

בהתאם להסכמה זו, הוגשה מטעם התובעים חוות דעת שנערכה ביום 22/7/03 על ידי מר גיל הרצברג, שמאי מקרקעין ומר יעקב כהן, מהנדס ושמאי מקרקעין (חברת ז.כ. למדידות והנדסה בע"מ). במסגרת חוות הדעת, הוערכו הנזקים הכוללים שנגרמו לתובעים בסכום של 1,264,500$. 

בכתב התביעה נטען, כי חוות דעת זו נמסרה לשמאי מטעם הנתבעות, מר ראובן מאירוביץ'.

השמאים מטעם הצדדים הסכימו כי סכום של 175,000$ אינו שנוי במחלוקת (נספח י' לכתב התביעה). התובעים טענו, כי מייד לאחר הסכמה זו, הם פנו לנתבעות על מנת לתאם מועד לפינוי המקרקעין, בהתאם להסכם הגישור, אך הן סירבו לעשות כן בטענה כי על התובעים לפנותה עובר לתפיסה. התובעים טענו, כי סירובן האמור של הנתבעות מנוגד להוראת סעיף 5(ב)(3) להסכם הגישור.

בנוסף, סירבו הנתבעות להעביר לתובעים את סכום הפיצויים שאינו שנוי במחלוקת, מה שהצריך את הגשתה של תביעה בסדר דין מקוצר, לחיובן בסכום האמור (ששוויו נכון לאותו מועד היה 855,500 ש"ח ). על פי הנטען בסיכומי התובעים, ביום 30/12/04, שילמה להם הנתבעת מס' 2 סכום של 787,280 ש"ח, ולאחר הליכי גישור שהתנהלו בין הצדדים, הועבר להם סכום נוסף של 15,000 ש"ח (במסגרת הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין).

בכתב התביעה, עתרו התובעים לחייב את הנתבעות בתשלום הפיצויים השנויים במחלוקת, כפי שהם נקבעו בחוות הדעת מטעמם, שלאחר שיערוך מסתכמים ב-4,528,000 ש"ח.

מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעתו של רו"ח אייל בן דוד, שנערכה בחודש אוקטובר שנת 2006, ובה נקבע כי אומדן הפיצויים בתביעה ובחוות הדעת מטעם התובעים, מבוסס על הנחות יסוד מוטעות ולא מוסברות, הכוללות סתירות פנימיות וסיכומים כפולים, ואינו מעוגן במסמכים מהימנים ובראיות נדרשות.

בהתייחס לחוות דעת הנתבעות, ערכו מר כהן ומר הרצברג, ביום 19/11/06, חוות דעת משלימה, שהגשתה אושרה בהחלטתי בדיון מיום 23/11/06 (עמ' 4 לפרוטוקול). 

מטעם התובעים הוגשו שלושה תצהירי עדות ראשית- תצהיר מטעם התובע מס' 2, תצהיר מטעם התובע מס' 3, ותצהיר מטעם עו"ד יואב כסלו, שהינו בנה של התובעת מס' 1. יש לציין, כי שלושת התצהירים דומים באופן מובהק האחד לשני ולכתב התביעה.

מטעם הנתבעות הוגש תצהירו של מר שלמה גולדשטיין, יועץ למשרד התחבורה בענייני הפקעות, שהיה מעורב באופן אישי בפעולות ובאירועים נשוא התביעה.