פסק דין בעניין מעבר מקום מגורים

1.       בפני תביעותיהם ההדדיות של הורים, כאשר האב מבקש כי בית המשפט יקבע שמשמורת הילדים תהא נתונה לו ואילו האם מבקשת לאשר לקטינים לעבור עמה להתגורר במקום מגורים אחר בישראל.

2.       עסקינן במקרה מצער בו שני הורים, אשר מחומר הראיות עולה, כי מסוגלותם ההורית סבירה, אינם משכילים לשתף פעולה לטובת ילדיהם הקטינים ובפועל מסבים להם נזק, גורמים להם למתחים וחששות מיותרים, עד כדי שהקטינים חשים שעליהם לבחור בין אביהם לאימם. בידי הצדדים לשנות התנהגותם, לגלות גמישות זו כלפי זה ולהיפך, בכדי שלשניהם יהיה קשר טוב ומטיב עם הקטינים מבלי שהללו יאלצו "לבחור צד" בסכסוך המיותר שבין הוריהם.

3.       הצדדים נישאו בשנת 1998 ומנישואיהם נולדו הקטינים, א., שהינו בן כעשר שנים ול. שהינה בת כשבע שנים, בעת כתיבת פסק דין זה. בחלוף עשור לנישואיהם התגרשו הצדדים וכרתו הסכם גירושין בו נקבע, בין היתר, כי האם תהא המשמורנית ויחד עם זאת האב יתראה עם הקטינים פעמים באמצע השבוע, לרבות לינה וכן אחת לשבועיים בסוף השבוע, לרבות לינה. כן סוכמה חלוקה שווה בעיקרה, באשר לשהיית הילדים בחגים אצל שני ההורים.

4.       לאחר הגירושין עבר האב להתגורר בסמוך לבית מגורי האם, בישוב צ. (מרחק של כמאתיים מטרים בין שני הבתים). הצדדים חלוקים במידת מה באשר להקפדת האב על קיום הסדרי הראיה, כאשר האם טוענת כי האב צמצם במידת מה את מפגשיו עם הילדים, באופן שלנו אצלו בפועל אך פעם אחת באמצע השבוע, חלף פעמיים כמוסכם. יחד עם זאת האם מאשרת, כי בעת האחרונה חזר האב להתראות עם הילדים בהתאם למוסכם. האב מאשר חלקית את טענת האם, אך טוען, כי הטעם לכך שהילדים לא לנו אצלו בחלק מימי הראשון נבע מצרכי הילדים. זאת כאשר בסוף השבוע שקדם שהו ולנו הילדים אצלו ואזי העדיפו ללון אצלו אף במוצאי השבת, וזאת חלף מצב עניינים בו הם לנים אצלו ביום שישי, לאחר מכן לנים אצל האם ביום שבת ושוב לנים אצל האב ביום ראשון.

5.       בין אם אסבור, כי אכן כטענת האם צומצמו במידת מה מפגשי האב עם הילדים בתקופת זמן מסוימת ובין אם אסבור כגרסת האב, הרי, שאין למעשה מחלוקת ממשית כי האם היא המטפלת העיקרית בילדים, אך יחד עם זאת הילדים שוהים פרקי זמן משמעותיים עם האב.

6.       האב הקדים להגיש תביעתו להעברת המשמורת וזו הוגשה עוד בחודש נובמבר 2011. לוז טענות האב הינו, כי טובת הקטינים אינה בראש מעייניה של האם והיא אף אינה מתייעצת ומשתפת אותו כדבעי בענייני הילדים. האב הצביע על מספר דוגמאות המאששות לטעמו את טענותיו. ברם, לטעמי, דווקא חלק מהדוגמאות אותן הביא מצדיקות את דחיית תביעתו.

7.       כך לדוגמא האב מפרט, כי האם שלחה את הקטין לגן כאשר זה היה סגור והקטין הסתובב לבדו משך שעתיים עד שמצאוהו עוברי אורח והתקשרו עם האב. אכן, לכאורה, מקרה חמור. ברם, הקטין הינו היום בן למעלה מעשר שנים וסיים בימים אלה את לימודי כיתה ד'. פשיטא, כי הקטין אינו לומד בגן מזה למעלה מארבע שנים. מדוע זה מצא האב רק כעת, בחלוף למעלה מארבע שנים, להעלות טענה זו בדבר מחדלה של האם ? לאב הפתרונים.

8.       האב טוען טענות שונות באשר לקשרים רומנטיים אותם קשרה האם עם גברים. מטבע הדברים, בטרם יצרה האם מערכת זוגית קבועה עם גבר אחר, יש להניח, כי היא עשויה להתראות מעת לעת עם גברים שונים. אין בכך כדי להצדיק את שינוי המשמורת.

9.       אמנם, ככל שאכן האם אינה מתייעצת ומשתפת את האב בענייני הקטינים ובפרט בסוגיות הכרוכות לחינוכם, יש בכך משום טעם ממשי לפגם ועליה לשנות דרכיה. יחד עם האמור, התרשמותי היא, כי האב מהיר לפנות אל בית המשפט, חלף ליבון הסוגיה עם האם וניסיון ממשי להגיע להבנות לשם שיתוף פעולה בין ההורים לטובת הילדים. לא זו אלא אף זו, שכפי שיובהר להלן האב לא הבהיר כלל כיצד לטעמו ישתנה מצב העניינים ואיזו טובה תצמח לילדים באם תתקבל תביעתו.

10.     עמדתו של מותב זה הינה, כי בענייני משמורת נקודת המוצא צריכה להיות משמורת משותפת, כאשר אין למי מההורים עדיפות א-פריורית בגידול וחינוך הילדים. ספק אף אם קיימת משמעות אמיתית למונח משמורת ודומה שהחשיבות העיקרית נתונה לטיב ואינטנסיביות הקשר שבין ההורה לילדו. השוו: יואב מזא"ה, "משמורת ילדים": מושג מהותי או מונח חלול ? (המאמר עתיד להתפרסם). נוכח משמעותו העמומה של מונח המשמורת וכאשר עיקר תוכנו משך ותכיפות שהות כל אחד מההורים שבין כל אחד מן ההורים לבין הילדים, מתעורר קושי ממשי בתביעת האיש. אבאר.

11.     הסעד אותו מבקש האב הוא: "כי הילדים ימסרו למשמורת וחזקה של התובע בלבד" ... "כן מתבקש בית המשפט לקבוע הסדרי ראיה לנתבעת (האם - נ.פ.)". ראו: סעיפים 52-53 לכתב התביעה בתמ"ש 6415-11-11. מה יהיה איפוא תוכנה של אותה העברת משמורת מבוקשת ? האב סותם ואינו מפרש ואף אינו מפרט כלל מהם הסדרי הראיה הראויים בעיניו והאם פרט להותרת העניין לשיקול דעת בית המשפט הוא מבקש לסטות מהסדרי הראיה שנקבעו בהסכם הגירושין. איזו טובה תצמח לקטינים מהעברת המשמורת המבוקשת ? אין בפני כל טיעון או פירוט בעניין זה.

12.     בנסיבות אלה, חרף עמדת המוצא הראויה בעיני מותב זה, היא משמורת משותפת, אין מקום לסטות מהסכמתם החוזית של הצדדים. האב אינו מפרט איזה תוכן יצוק באותה משמורת לה הוא עותר וכלל לא ברור כיצד לטעמו ישתנה מצבם של הילדים באם תתקבל תביעתו.

13.     תביעת האב הינה איפוא חוליה נוספת בהעדר התקשורת ושיתוף הפעולה בין הצדדים, כאשר הללו מבקשים "לתקשר" באמצעות בית המשפט ופורקים מעצמם למעשה את האחריות ליצור ערוצי תקשורת למען ילדיהם. אף מתסקיר העו"ס לסדרי דין, אשר אף העיד בפני, עולה, כי במצב העניינים הנוכחי (ועל השינוי אותו מבקשת האם לעשות אדון בהמשך), אין מקום לשנות בעניין המשמורת.

14.     לא הסתפקתי בטענות הצדדים, בתסקיר ובעדות העו"ס לסדרי דין ושוחחתי עם הקטינים בלשכתי, בנוכחות עובדת יחידת הסיוע שליד בית המשפט. בהתאם להוראת תקנה 258לג8 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן - "התקנות") פרטי השיחה המלאים חסויים. התרשמתי שהילדים מעוניינים בהמשך המצב הקיים, בו לשניהם קשר משמעותי ואינטנסיבי עם שני הוריהם גם יחד. אמנם ועל כך עוד ארחיב להלן, נחשפו הילדים שלא כראוי למחלוקות שבין ההורים. בהתאם להוראת תקנה 258לג2 לתקנות על בית המשפט ליתן משקל ראוי בהחלטתו לרצונותיו, רגשותיו ודעותיו של הקטין, בהתאם למידת בגרותו וגילו.

15.     כל השיקולים האמורים, קרי - העדר תוכן ממשי לתביעת האב, חוות דעת העו"ס לסדרי דין ורצונות ורגשות הילדים, מטים את הכף לטובת דחיית תביעת האב לשינוי המשמורת וכך אני מורה.

16.     אפנה כעת לתביעת האם למעבר מקום מגורים. בראשית חודש אפריל 2012 פנתה האם אל בית המשפט בבקשה לאשר לה להעתיק את מקום מגורי הילדים, יחד עמה, לעיר ג. לצערי בחרה האם לכלול בתביעתה הכפשות שונות כלפי האב ומשיחתי עם הילדים עלה שאף טרחה להעביר אליהם את המסר שעליהם לתמוך בגרסתה ולהעבירה אל בית המשפט. יוער, כי מאז הוגשה התביעה שינתה האם את תוכניותיה במידת מה וכעת בדעתה לעבור להתגורר בעיר ת. והיא אף שכרה דירה לשם כך.

17.     האם מנמקת את רצונה לעבור הן בצרכיה והן בצרכי הילדים. באשר לצרכי הילדים, הרי, שלא מצאתי כל יסוד בנימוקי האם ודומה שטענותיה בעניין זה נועדו אך כדי לנסות ולהצדיק את רצונה היא, מטעמיה, לעבור להתגורר בעיר ת.

18.     בתצהיר העדות הראשית אותו הגישה האם נטען, כי הישוב צ. הינו יישוב מבודד, המצב הביטחוני בו רעוע ואין בו די פעילויות עבור ילדים. במהלך הדיון שהתקיים בפני במעמד הצדדים חזרה בה למעשה האם מטענותיה בעניין היישוב צ. ראו: ש' 7 בעמ' 8 לפרוטוקול הדיון מיום 17.6.12.

19.     נותרנו איפוא אך עם טעמי האם, באשר לצרכיה היא, לרצונה לעבור למקום מגורים אחר. אקדים ואומר, כי רצונו של אדם לעבור ולהתגורר במקום אחר - כבודו. ברם, מקום בו מבקשת האם כי הילדים יעברו להתגורר עמה במקום אחר יש לבחון את ההשלכות הנובעות מכך, בין היתר באשר למערכת היחסים שבין האב לבין הילדים.