- לפניי תביעת התובע, יליד 19/02/92, לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בעקבות מעשים מינים חמורים שביצע בו הנתבע, בניגוד לרצונו, במשך תקופה ארוכה ובהיות התובע קטין, בין הגילאים 12 – 16.
התביעה הוגשה גם נגד משרד החינוך, ואולם התובע ומשרד החינוך הגיעו להסדר פשרה ועל כן, התביעה נגד משרד החינוך אינה מעניינו של פסק דין זה.
הנתבע הגיש כתב הגנה, במסגרתו כפר במיוחס לו.
הצדדים חלוקים ביניהם הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק.
להשלמת התמונה העובדתית יצוין, כי ההליך נשמע תחילה בפני כב' השופט ע. רוזין ובטרם תחילת פרשת הבאת הראיות, עבר לשמיעה לפני.
טענות הצדדים
- התובע עתר להעדיף את עדותו העקבית והמהימנה, הנתמכת בראיות שונות, על פני עדותו הבלתי – מהימנה של הנתבע, רצופת - הסתירות, ולקבוע כי עלה בידיו להוכיח, ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, שהנתבע ביצע בו מעשים מיניים קשים בניגוד לרצונו, היינו ביצע בו עוולה של תקיפה. עוד טען התובע, כי בעקבות המעשים המיניים שביצע בו הנתבע, נגרמו לו נזקים קשים, נותרה לו נכות רפואית נפשית בשיעור של 40%, והשלכתה התפקודית מובילה לאובדן השתכרות בשיעור של 100%. לפיכך, עתר לחייב את הנתבע לפצותו בסכום של שני מיליון ₪ ומחצה, כגובה הסכום המקסימאלי שבסמכותו של בית המשפט הנכבד.
- הנתבע, מנגד, טען כי לא עלה בידי התובע להוכיח את עילת תביעתו. הנתבע כפר במעשים המיניים המיוחסים לו, טען כי ניסיונות ההתאבדות של התובע לא נגרמו כתוצאה מהמעשים שהוא ייחס לנתבע והמוכחשים כאמור, שלל את טענת התובע לפיה הנתבע הודה במיוחס, וביקש לזקוף לחובת התובע את הימנעות התובע מלהעיד את החברים שלטענתו ידעו על מעשיו המיניים של הנתבע. הנתבע הוסיף וטען, כי לא עלה בידי התובע להוכיח שנגרמה לו נכות תפקודית בשיעור של 100% והלין על אי – דיוקים שנפלו בסיכומי התובע.
הראיות
- מטעם התובע העידו התובע ואחיו. כן הוגשו מטעם התובע תיק מוצגים וחוות דעת רפואית.
- מטעמו של הנתבע העידו הנתבע וכן בחור בשם ס.פ.. מטעם הנתבע לא הוגשו תיק מוצגים, או חוות דעת רפואית נגדית.
- מטעם בית המשפט מונה מומחה רפואי בשאלת שיעור הנכות ועל כך יורחב בהמשך.
דיון והכרעה בשאלת החבות
עדות התובע
- התובע סיפר בעדותו, כי בהיותו בן 12, חבר קטין בשם ס.פ. הכיר לו את הנתבע, שהיה אז בגיר, כמי שמעסיק נערים באיסוף ברזל. אחרי מספר פעמים שבהן הוא אסף עבור הנתבע ברזל, הנתבע הזמין אותו לביתו כדי לשוחח עמו על עניין מסוים, ובעת שהוא והקטין ס.פ. הגיעו לביתו של הנתבע, זה האחרון החל לשוחח עמם על עניינים מיניים, ואף הראה להם סרטי פורנו. בהמשך הנתבע שאל אותו אם הוא רוצה להרוויח יותר כסף והציע לו למצוץ את איבר מינו של הנתבע תמורת תשלום של 50 ₪. התובע סיפר כי לצערו הרב הוא הסכים להצעה, כיוון שמשפחתו היתה במצוקה כלכלית. הוא ביצע מין אוראלי בנתבע וקיבל על כך תשלום. בהמשך, ולאחר עוד מספר פעמים של איסוף ברזל עבור הנתבע, זה האחרון שב והציע לו הצעות מיניות תמורת תשלום. הוא הסכים לכך והמפגשים המיניים הפכו למפגשים קבועים, חלקם התקיימו בביתו של הנתבע, חלקם בפרדסים, או מאחורי חברת החשמל באשדוד, או בחדרים להשכרה לפי שעה, וחלקם בבית הורי הנתבע, כאשר זה האחרון היה במעצר בית. כל המפגשים כללו מין אוראלי הדדי וקדמו להם צפייה בסרטים מיניים או עיסויים. באחת הפעמים, כך סיפר התובע, הנתבע לקח אותו ואת הקטין ס.פ. ללון בצימר בצפון והם שהו שם כל הלילה וקיימו יחסי מין בניגוד לרצונם.
התובע המשיך וסיפר כי בחלוף הזמן, ועל פי בקשת הנתבע, המפגשים המיניים כללו גם מין אנאלי, ועל אף שהמעשים הסבו לו כאבים הוא הסכים להם כי הנתבע הציע לו בעבורם יותר כסף או מתנות יקרות ערך כמו טלפונים ניידים. לעיתים, הנתבע ניסה לשכנע את הקטין ס.פ. לשכב יחד איתם בשלישייה, או לצפות יחד בסרט פורנוגרפי.
התובע ציין כי המעשים התרחשו לעיתים פעמיים – שלוש בשבוע ולעיתים פעמיים בחודש, מהגיעו של התובע לגיל 12 ועד הגיעו לבגרות, והבהיר כי כמעט רוב המפגשים זיכו אותו בתשלום מצד הנתבע.
עוד סיפר התובע, כי בשנת 2016, לאחר מספר ניסיונות אובדניים וכחלק מהתהליך לרפא את הכאב, הוא ביקש ליצור קשר עם הנתבע כדי לקבל ממנו פיצוי על המעשים שביצע בו. הוא איתר את הטלפון של הנתבע, התקשר אליו ודרש ממנו פיצוי, תוך שהציע לו לעשות זאת דרך עורך דין ואמר לו שבמידה והוא (הנתבע) לא יפצה אותו, הוא (התובע) יפנה למשטרה. לבקשת הנתבע, הם נפגשו במרכז ביג באשדוד ובפגישה הוא אמר לנתבע שהוא דורש פיצוי, ככל הנראה בסך של 80,000 ₪, בגין המעשים המינים שהוא ביצע בו. הנתבע התחמק למסור לו את מספר הטלפון של בא כוחו, עד שבסופו של דבר הוא (התובע) הגיש תלונה במשטרה.
לדברי התובע, מעשי הנתבע גרמו לו לתחושות דיכאון ולתחושות אובדניות, הידרדרות בלימודים, התקפי זעם, מעשי פגיעה עצמית וניתוק קשרים חברתיים. היו לו מספר ניסיונות אובדניים, הוא השתמש בסמים ונהג לחתוך את עצמו. בעקבות הניסיונות האובדניים הוא אושפז במחלקות לבריאות הנפש והוא מתקשה להתמיד בעבודה. הוא אינו נוטל טיפול תרופתי אך מקל על כאביו באמצעות עישון גראס. התובע סיכם את דבריו בציינו כי: "אני חושב שזה הרס לי את החיים".
- עדותו של התובע הותירה בי רושם מאוד מהימן. העדות נמסרה בצורה אותנטית, מנבכי הנפש, וניכר היה הקושי של התובע לספר על המעשים שביצע בו הנתבע (ראו למשל תגובותיו כפי שתועדו על ידי בית המשפט: פעם השתהה בדיבור - עמ' 6 שורה 18; ופעם אחרת בכה - עמ' 7 שורה 24).
- עדותו של התובע שפעה פרטים, בכלל זה תיאור ביתו של הנתבע מבפנים, תיאור רכבו של הנתבע, תיאור המקומות שבהם בוצעו המעשים, ותיאור הסכומים ששילם הנתבע לתובע בגין המעשים שביצע בו.
- אין מחלוקת כי בשנת 2006 התנהלה כנגד הנתבע חקירה משטרתית בגין ביצוע מעשים מיניים בנערים וכי במסגרת חקירה זו, התובע נחקר ולא הפליל את הנתבע (נספח 1 לתיק מוצגי התובע). עם זאת, התובע הסביר, כי באותה עת הוא היה במקום אחר מבחינה מנטלית, פחות הבין שמדובר בפדופיליה וניצול וראה בנתבע אדם שעוזר ותומך בו על רקע המצוקה הכלכלית בה שרתה משפחתו (עמ' 8 שורות 18-24). ההסבר היה אותנטי וסביר, ואין בו כדי לקעקע את אמינותו של התובע.
הראיות התומכות
- לעדותו של התובע נמצאו מספק חיזוקים התומכים בה.
הניסיונות האובדניים
- חיזוק אחד לגרסת התובע הוא מצבו הנפשי הירוד, ההידרדרות המשמעותית בהתנהגות, וניסיונותיו האובדניים בתקופה הרלוואנטית לביצוע המעשים ולאחריהם, כעולה מהמסמכים הרפואיים שצורפו (נספחים 4, 8 ו – 9 לתיק מוצגי התובע), וכעולה מהתיק האישי של התובע בבית הספר (נספח 6 לתיק מוצגי התובע), הכל כמפורט להלן:
12.1. ביום 16/06/06 אושפז התובע בבית החולים "ברזילי" בעקבות מחשבות אובדניות שהביע בפני יועצת בית הספר בו למד. במכתב ההפנייה לבית החולים ציינה היועצת כי: "ס. אינו מוצא טעם בחיים, נמצא בדיכאון ומתכוון להתאבד – לקפוץ מהחלון של ביתו (קומה 5)".
12.2. במסמך השחרור מבית החולים "ברזילי", תחת פרק האנמנזה, צוין כי: "בן 14 ללא עדות למחלות נפש בעברו, במשך כחצי שנה סובל ממצב רוח ירוד ומתח, נטייה לעצבנות, שינה ותיאבון". עוד צוין כי: "לעיתים חוסר רצון לחיות".
12.3. במסמך מיום 26/11/06, שנכתב על ידי יועצת בית הספר בו למד התובע צוין כי: "לאחרונה חלה הרעה במצבו הרגשי. לתלמיד מחשבות אובדניות (כפי שהיה בשנה שעברה). מביע אדישות מוחלטת לכל מה שקורה סביבו . . . . חלה הרעה בתפקודו הלימודי, לאחרונה החל לשתות".
12.4 מסמך מיום 08/01/07 שנערך על ידי בית החולים "ברזילי" ובו צוין: "חתך ביד שמאל מהיום".
12.5. במסמך שנכתב ביום 14/01/07 על ידי קצינת ביקור סדיר צוין, שאמו של התובע סיפרה לקב"סית כי התובע מאיים להתאבד, וכי לא ברור אם החתך ביד שמאל, בגינו אושפז התובע בבית החולים מספר ימים קודם לכן, הוא ניסיון לפגיעה עצמית.
12.6. במהלך שנת הלימודים נעדר התובע מלימודים בבית הספר פעמים רבות, חלה הדרדרות בהישגיו הלימודיים, ומוריו הלינו בפני אמו על שינויים לרעה בהתנהגותו בבית הספר (נעשה תוקפני, מגיב להערות של אחרים בהתרסה).
12.7. ביום 29/08/11 פונה התובע לבית חולים לאחר ניסיון אובדני נוסף. בדו"ח מד"א צוין על ידי הפרמדיק כי: "בן 19, פונה בחשד לניסיון אובדני . . . ניסה להתאבד, לדבריו בלע כ – 15 כדורי טרמדקס ואלגוליזין . . . לדבריו אירוע זה אינו לראשונה בחייו וניסה להתאבד עוד כ – 3 פעמים ללא הצלחה יתרה".
ממכתב שנערך על ידי בית החולים תל השומר, לשם פונה התובע, צוין כי:
"היום הובא למיון ע"י מד"א מתאר כי בעברו בגיל 12 - 16 נוצל מינית, עסק בזנות. כיום: נזכר בתקופה זו בפלאשבקים מדי פעם מעלה מחשבה אובדנית. בעברו 3 ניסיונות קודמים.
בימים האחרונים מתגבשת מחשבה להתאבד. נטל 15 כדורים של אלגוליזין וטרמדקס. נרדם וקיווה שימות. התעורר מטלפון. יצא מהבית ופגש את מד"א אשר הביאו למיון. ניסיון אובדני בגיל 16 : פעמיים ניסה להתאבד בתלייה. ניסיון נוסף בבליעת כדורים בגיל 17".
12.8. ביום 21/08/12 אושפז התובע בבית החולים רמב"ם, בהיותו בן 20, לאחר ניסיון אובדני בדרך של חתכים באמות.
12.9. גם תוך כדי האשפוז במרכז לבריאות הנפש "מעלה הכרמל" הביע התובע, ביום 01/09/12, מחשבות אובדניות בשל הפגיעות המיניות שבוצעו בו, וזאת בציינו: "אני רק ממתין שאחים יתנו לי סכין גילוח ואז אני אחתוך ורידים".
12.10. תוך כדי האשפוז במרכז לבריאות הנפש "מעלה הכרמל" שרף התובע את עצמו בכף היד באמצעות סיגריה עקב מצב של מתח.
- ודוק, המומחה מטעם בית המשפט, שכאמור לא נחקר חקירה נגדית, קבע מפורשות כי הניסיונות האובדניים שביצע התובע הם תוצאה של המעשים המיניים שביצע בו הנתבע בניגוד לרצונו.
- כפי שניתן להיווכח, בתקופה שבה לטענת התובע בוצעו בו מעשים מיניים בניגוד לרצונו על ידי הנתבע, חלה ירידה בתפקוד שלו בבית הספר, חלו שינויים לרעה בהתנהגותו, חלה הידרדרות דרסטית במצבו הנפשי והוא החל לבצע ניסיונות אובדניים. נתונים אלו מחזקים את המסקנה, כי התובע אכן חווה מסכת של מעשים מיניים שבוצעו בו בניגוד לרצונו (ראו ע"פ 252/16 פלוני נ' מדינת ישראל (21/12/17)).
אופן חשיפת הפגיעות המיניות
- חיזוק נוסף לעדות התובע מצאתי באופן בו חשף התובע את הפגיעות המיניות הנטענות על ידיו.
כעולה מהמסמכים הרפואיים שצורפו (נספח 7 לתיק מוצגי התובע), התובע חשף, לראשונה, את הפגיעות המיניות שבוצעו בו, לטענתו, לא במסגרת הגשת תלונה למשטרה, אלא במהלך אשפוז בבית חולים לאחר שניסה לבצע מעשה אובדני, וזאת ביום 29/08/11, בהיותו בן 19.
בשל חשיבות הדברים, יובא להלן ציטוט מתוך מסמך האשפוז:
"היום הובא למיון על ידי מד"א. מתאר כי בעברו בגיל 12-16 נוצל מינית, עסק בזנות. כיום נזכר בתקופה זו בפלאשבקים מדי פעם עולה מחשבה אובדנית. בעברו 3 ניסיונו קודמים. בימים האחרונים מתגבשת מחשבה להתאבד. היום הודיע על כוונתו למות בפייסבוק. היה לבד בבית, נטל כ – 15 כדורים של אלגוליצין וכ – 15 כדורים של טרמדקס. נרדם. קיווה שימות. התעורר מטלפון, יצא מהבית ופגש את מד"א אשר הביאו למיון."
ויודגש, כי בשלב זה התובע נמנע מלנקוב בשמו של הנתבע כמי שביצע בו את המעשים ובאופן חשיפה זה יש כדי לחזק את מהימנות גרסתו.
פעם נוספת חשף התובע את הפגיעות המיניות שנה לאחר מכן, שוב עת אושפז לאחר ניסיון אובדני (נספח 8 לתיק מוצגי התובע).
הרופאה ששמעה מפיו של התובע את חשיפת הפגיעות המיניות התרשמה ממצבו הנפשי בציינה:
"נמנע מלדבר על אירוע טראומטי, דמעות בעיניו כשמנסה לדבר על זה".
התובע הועבר להמשך אשפוז במרכז לבריאות הנפש "מעלה הכרמל" ושם, במסגרת קבוצה טיפולית, צייר ציור שהוביל לשיחה עם מנחה הקבוצה, ובמהלך שיחה זו מסר התובע כי נפגע מינית והוסיף וציין כי: "אם מישהו נותן לי כסף זה מתחבר לי עם הפגיעה כי הפדופיל היה נותן לי כסף כל פעם" (נספח 9 לתיק מוצגי התובע).
התובע גם הסביר כי השתהה בהגשת התלונה שכן לא היה מוכן נפשית להליך המשפטי (עמ' 12 שורה 7).
ניתן להיווכח, אפוא, כי התובע נצר את סודו משך מספר שנים ואז חשף את הפגיעות המיניות בו בצורה אותנטית וספונטאנית, כאשר הפרטים שמסר אודות פגיעה זו, כמו למשל התשלום שקיבל מהנאשם, מחזקים את גרסתו. אופן חשיפת המעשים תומך, אף הוא, באותנטיות שבגרסת התובע (השוו עם האמור בע"פ 150/09 פלוני נ' מדינת ישראל (06/05/10)).
עדות אחיו של התובע
- חיזוק נוסף לעדות התובע מצאתי בעדות אחיו, י.ג., ועדות זו הותירה בי רושם מהימן.
האח סיפר כי הוא מבוגר מהתובע בשנה אחת בלבד, אך בשל כך שבעת עלייתם לארץ, שנת הלימודים כבר היתה בעיצומה, הוא שולב בכיתה התואמת לשכבת הגיל של התובע, כך ששניהם למדו בכיתות מקבילות. האח המשיך וסיפר כי מערכת יחסיו עם התובע, עד לנקודת הזמן שבה התרחשו האירועים נושא כתב התביעה, היתה טובה מאוד, וכלשונו הוא היה "אח למופת" (עמ' 16 שורות 5-6). לדבריו, מנקודת הזמן שבה התרחשו המעשים נושא כתב התביעה, התובע השתנה, נהיה מרוחק, וכלשונו של האח: "הוא היה בן אדם אחר לגמרי" (עמ' 15 שורה 21), וכן: "הוא השתנה לדעתי ב – 180 מעלות והיה לי קשה למצוא איתו שפה משותפת" (עמ' 17 שורות 5-6). בעקבות השינוי שחל בהתנהגות התובע, נוצר ביניהם נתק שנמשך שנים לא מעטות והוא אף לא ראה בתובע חלק ממשפחתו (עמ' 17 שורות 13-14).
האח גם שיתף בייסורי המצפון שנקפו אותו לאחר שנודע לו כי התובע נפגע מינית, ועל כך שבזמן אמת הוא לא זיהה את הרמזים ולא הבין את משמעות השינוי שחל בתובע.
האח חתם את עדותו הראשית במילים כנות ואותנטיות:
"אני יכול לומר שאני עצוב לי שלא הייתי ליד אח שלי, שבחרתי להתרחק ולא להבין מה קורה שם. עכשיו אנו ביחסים טובים ושמח שאני פה לתת את העדות" (עמ' 16 שורות 30-31).
השינוי שחל בהתנהגות התובע, בתקופה הרלוואנטית לאירועים נושא כתב התביעה, כעולה מעדות אחיו, היא עדות להרעה במצבו הנפשי ומהווה חיזוק משמעותי לגרסתו בדבר הפגיעה המינית שהוא חווה מצד הנתבע.
- בנוסף לתיאור השינוי שחל במצבו הנפשי של התובע בתקופה הרלוואנטית לאירועים נשוא כתב האישום, אחיו של התובע סיפר על אירוע בעל אופי מיני שהתרחש בינו לבין הנתבע ושאת משמעותו הוא הבין רק מספר שנים מאוחר יותר.
האח סיפר, כי באחד הלילות, הנתבע, שאצלו הוא גם עבד באיסוף בקבוקים, בא לדבר איתו, אך לא בנושאי עבודה, ותוך כדי השיחה הנתבע החמיא לו על כפות הרגליים הגדולות שלו וכן תפס אותו בעורף, והתקרב אליו, בצורה שמשרה תחושה לא נוחה (עמ' 14 שורות 29-32 וכן עמ' 18 שורות 1-4). אחיו של התובע הסביר כי בראייה לאחור הוא מבין שאירוע זה היה ניסיון של הנתבע לבצע גם בו מעשה מיני. עדות האח על אירוע זה לא נסתרה, ומהווה, אף היא, חיזוק לעדות התובע.
ראיות התובע - סיכום
- עדות התובע הותירה בי רושם מהימן ואותנטי. בעדות גולל התובע את מסכת המעשים המיניים שביצע בו הנתבע בניגוד לרצונו ובמשך שנים, בגילאים בהם הוא (התובע) היה קטין.
- עדות הנתבע נתמכת בחיזוקים שונים בכללם ראיות על הרעה במצבו הנפשי, הידרדרות בתפקודו בבית הספר וניסיונותיו האובדניים. אופן חשיפת המעשים תומך באותנטיות שבגרסת התובע, כמו גם עדות האח על האירוע המיני בינו לבין הנתבע.
עדות הנתבע
- הנתבע, כאמור, כפר במיוחס לו.
- עדות הנתבע לא הותירה בי רושם מהימן כלל ועיקר, והוא נתפס פעם אחר באי אמירת אמת.
- להלן יוצגו השקרים המהותיים שהתגלו בגרסת הנתבע.
מפגש "הסחיטה"
- טענתו המרכזית של הנתבע, בתמצית, היא כי התובע ניסה לסחוט ממנו כספים על ידי האשמתו לשווא בביצוע מעשים מיניים, והכל תוך ניצול העובדה שהוא (הנתבע) הורשע בעבר במעשים פליליים כלפי קטינים.
וביתר פירוט, הנתבע סיפר בעדותו הראשית, כי בשנים 2016 או 2017, עת הוא היה טרוד בענייניו הרפואיים, התקשר אליו התובע ודרש ממנו תשלום בסך של 20,000 דולר. לשאלתו, מה פשר דרישת התשלום, השיב לו התובע שזה בגלל המעשים שהוא (הנתבע) עשה בו (בתובע) כשהיה קטין, ואף הוסיף ואמר לנתבע כי הוא האפשרות היחידה שלו לרכוש כרטיס טיסה ולהגר לחו"ל. הוא ביקש מהתובע שהות לשוחח עם עורך דינו וזה האחרון יעץ לו "להעיף אותו מכל המדרגות" (כך בלשונו של הנתבע, עמ' 21 שורה 12). התובע המשיך להתקשר אליו ואף איים שיגיש תלונה במשטרה אם לא ישולם לו הכסף שדרש. בתגובה, הוא הציע לתובע להיפגש בארבע עיניים באשדוד ובהמשך הם נפגשו סמוך לתחנת הרכבת באשדוד, ליד מרכז ביג.
בפגישה שהתקיימה ביניהם אמר לו התובע: "תשמע כהן אתה אופציה היחידה שלי להשיג את הכסף אני רוצה להגר לא סופי לאוקראינה או קזחסטן אני רוצה להגר ואתה האופציה היחידה שלי 20,000 דולר אני יודע שיש לך כסף" (עמ' 20 שורות 30-32). בתגובה הוא שאל את התובע "מה נפלת עלי", והתובע השיב לו: "רק ממך אני יכול להוציא כספים רק בגלל שיש לך עבר שהורשעת ויש לך עבר אז רק ממך זו הדרך היחידה שלי להוציא 20,000 דולר להגר ולשכוח את כל הצרות שיש לי" (עמ' 21 שורות 1-2).
- גרסת ניסיון הסחיטה ותלונת השווא שהעלה הנתבע אינה מעוררת אמון והיא נטולת כל היגיון.
- ראשית, הנתבע לא הגיש תלונה במשטרה על כך שהתובע ניסה לסחוט ממנו כספים (עמ' 21 שורה 4).
הנתבע הסביר בעדותו בבית המשפט, כי לא הגיש תלונה שכן בעבר נפל קורבן לניסיון סחיטה מצד בחור אחר וכאשר הגיש תלונה, המשטרה החליטה לעצור את הנתבע על חשד לפדופיליה במקום את הבחור שניסה לסחוט אותו.
אלא שהנתבע לא הציג מסמך כלשהו המלמד שהוא אכן הגיש בעבר למשטרה תלונה על ניסיון סחיטה כלפיו, ומקריאה מדוקדקת של דבריו בבית המשפט עולה תמונה הפוכה מזו שהוא ניסה לצייר על פני הדברים, היינו שאת התלונה על ניסיון סחיטה שבוצע כלפיו כביכול, הוא הגיש רק אחרי שהמשטרה עצרה אותו, תוך כדי מפגש שלו עם אותו בחור, שככל הנראה היה קטין, ובעקבות חשד שהוא ביצע, או ביקש לבצע, באותו בחור מעשים מיניים אסורים (עמ' 21 שורות 5-9). בנסיבות אלו, לא ייפלא אפוא שהמשטרה לא התייחסה ברצינות לטענת הסחיטה של הנתבע.
על רקע מסקנה זו, לא ניתן לקבל כסבירה את טענת הנתבע, לפיה הוא נמנע מהגשת תלונה נגד התובע על ניסיון סחיטה מחמת שחשש כי המשטרה לא תתייחס לתלונתו ברצינות.
דווקא ההסבר של הנתבע הוא בבחינת האמרה הידועה "על ראש הגנב בוער הכובע".
- שנית, תמוה שהנתבע הגיע בכלל לפגישה עם התובע ואף ללא נוכחות צד שלישי או ללא מכשיר הקלטה, וזאת כאשר לשיטתו, התובע מנסה לסחוט אותו ועורך דין מטעמו אף אמר לו להתעלם מדרישת התובע, או כלשונו של הנתבע "תנפנף אותו".
מה פשוט היה לנתבע לתעד את מפגש הסחיטה והעובדה שלא עשה כן, אומרת דרשני!
- שלישית, הנתבע, שהוא זה שיזם את רעיון המפגש עם התובע, ציין בעדותו כי התובע חשש לבוא להיפגש עמו באשדוד, וכלשונו של הנתבע: "הוא פחד לבוא אלי לאשדוד נורא פחד ממני לא יודע למה אני לא אלים גם מבחינה פיזית . . ." (עמ' 20 שורות 24-25). אם התובע ניסה לסחוט את הנתבע, כפי שמנסה הנתבע לטעון, למה שהתובע יחשוש ממנו?! דברי הנתבע המצוטטים לעיל שוללים את סבירות גרסת הסחיטה שהעלה הנתבע.
- רביעית, התובע הציג את חליפת המסרונים בינו לבין הנתבע טרם המפגש ביניהם. באחד המסרונים, הנוגע להצעת הנתבע שהמפגש יתקיים באשדוד, כתב התובע לנתבע בזו הלשון: "אבל דע שהפגישה לא תתקיים בדירתך. יש פארק נחמד על יד ביתך יהיה אפשר לדבר שם". לא זו בלבד שהנתבע לא התפלא או מחה על דרישת התובע שהמפגש יתקיים מחוץ לדירת הנתבע, אלא הוא אף השיב לתובע: "סבבה ברור". הסכמת הנתבע לפגוש את התובע מחוץ לדירת הנתבע, מבלי להביע פליאה או מחאה על כך, מהווה, לטעמי, ראשית הודאה של הנתבע, ואולי אף מעבר לכך, בביצוע מעשים מיניים אסורים בתובע בדירת הנתבע, כפי שהעיד התובע.
- חמישית, הנתבע לא העיד מטעמו את עורך הדין שלו, אותו עורך דין שיעץ לו "לנפנף את התובע", כדי לתמוך בגרסת ניסיון הסחיטה. הימנעות זו נזקפת אף היא לחובת הנתבע.
- מכל הטעמים דלעיל, לא מצאתי ליתן אמון כלשהו בגרסת הסחיטה ותלונת השווא שהעלה הנתבע.
ניסיון הסחיטה ותלונת השווא לא היו ולא נבראו!
השהייה בצימר
- התובע סיפר כי אחת הפעמים שבהן ביצע בו הנתבע מעשים מיניים, בנוכחות הקטין הנוסף ס.פ., התרחשה בצימר בצפון הארץ, והם אף נותרו ללון שם בלילה (עמ' 6 שורות 15-16).
- הנתבע אישר שהוא נסע עם התובע ועם הקטין ס.פ. לצפון ונותר ללון עימם בצימר, אך כפר בביצוע מעשים מיניים וטען כי השהות בצימר היתה תמימה. לדברי הנתבע, הוא עוסק בהרכבת בריכות שחייה ומטרת הנסיעה היתה לבצע עבודה של הרכבת בריכת שחייה במתחם צימרים במושב בית יוסף. מאחר שהעבודה הסתיימה בשעות הערב והוא התקשה לנהוג חזרה לאשדוד בשל בעיות ראייה, בעל מתחם הצימרים נאות לאפשר לו ולשני הקטינים (התובע ו - ס.פ.) להישאר ללון באחד הצימרים (עמ' 26 שורה 31 – עמ' 27 שורה 4).
הנתבע הדגיש, כי הוא כלל לא רצה שהתובע יצטרף אליהם לנסיעה אולם ס.פ. הוא זה שביקש ממנו לצרף את התובע (עמ' 27 שורות 13-16).
הנתבע הוסיף וסיפר, כי באותה נסיעה הוא העמיס על הרכב גם קיאק במטרה שבסיום העבודה הוא ושני הקטינים ייסעו לשייט קיאקים בכינרת (עמ' 27 שורות 5-7) והם אכן נסעו לכינרת ושייטו שם עם הקיאק (עמ' 28 שורה 8).
- גם בגרסת השהייה ה"תמימה" בצימר בצפון אינני נותן אמון כלשהו, כמוסבר להלן:
- ראשית, גרסת הנסיעה ה"תמימה" לצפון עם שני קטינים איננה סבירה. הסיבה לכך היא שיממה קודם לכן, הוחלט להקל בתנאי מעצר הבית שהושתו על הנתבע במסגרת תיק פלילי שהתנהל נגדו בגין מעשים מיניים אסורים בקטינים (עמ' 25 שורה 2). אם לנתבע לא היו כוונות מיניות אסורות, והוא טוען לחפותו בהליך שהתנהל נגדו בגין מעשים מגונים קטינים, היעלה על הדעת שהוא יסתכן בנסיעה לצפון ושהייה בלילה שם עם שני קטינים?! התשובה היא לא, וקל וחומר כשיממה קודם הוחלט להקל בתנאי מעצר הבית שלו. סביר יותר שהנתבע לא שלט בייצרו!
כאשר בית המשפט ביקש לקבל מהנתבע הסבר על חוסר הסבירות בגרסת הנסיעה ה"תמימה" לצפון במחיצת שני קטינים, זאת על רקע הליך פלילי שתלוי ועומד נגדו בגין מעשים מגונים בקטינים, לא היתה בפיו של הנתבע תשובה כלשהי (עמ' 27 שורות 26-28).
- שנית, בין גרסת הנתבע לבין גרסת העד מטעמו נפלו סתירות בכל הנוגע לשהייה בצימר.
העד מטעמו של הנתבע, ס.פ., טען כי הם נותרו ללון בצימר לא בגלל שהעבודה של התקנת הבריכה הסתיימה בשעה מאוחרת, כפי שטען הנתבע, אלא מהטעם שהם הגיעו מאוחר לאתר העבודה והעבודה בוצעה בכלל ביום שלמחרת הלינה בצימר (עמ' 35 שורות 17-20).
העד מטעמו של הנתבע, ס.פ., שלל את הטענה שהנתבע לקח עמו את הקיאק ו/או שהם שייטו עם הקיאק בכינרת (עמ' 35 שורות 25-26).
בעוד הנתבע טען כי הוא שמע באוזניו את הסכמת אמו של התובע לנסיעתם, שלו, של התובע ושל ס.פ., לצפון (עמ' 28 שורות 10-11), ס.פ. טען כי באותה תקופה התובע בכלל היה מסוכסך עם הוריו (עמ' 36 שורה 9).
- שלישית, הנתבע לא הביא לעדות את בעל מתחם הצימרים, ששמו נדב, כדי לתמוך בטענתו, לפיה הוא בא עם הקטינים לבצע עבודה של הרכבת בריכת שחייה ובלית ברירה, בשל סיום העבודה בשעה מאוחרת, הוא והקטינים נאלצו ללון באחד הצימרים שבמתחם (עמ' 27 שורה 3).
- רביעית, התובע לא עומת בחקירתו הנגדית עם גרסתו של הנתבע בנוגע לסיבת השהייה "התמימה" בצימר בצפון עם שני קטינים.
- חמישית, הנתבע הורשע בעבר כי לאחר שהעסיק קטין אחר בעבודה של התקנת בריכה הוא הציע לקטין למצוץ את איבר מינו (של הנתבע). ההיקש מתבקש.
מספר הביקורים בבית הנתבע
- הנתבע טען בעדותו, כי התובע ביקר פעם אחת בביתו (עמ' 23 שורה 10).
- לעומת זאת, העד מטעמו של הנתבע, ס.פ., אישר כי הוא והתובע ביקרו בביתו של הנתבע חמש – שש פעמים (עמ' 37 שורה 16).
- לא בכדי ניסה הנתבע להסתיר את המספר האמיתי של ביקורי התובע בביתו.
- גם בסתירה זו יש כדי לקעקע את אמינות הנתבע.
המעשים המיניים מהעבר
- הנתבע אישר כי הוא הורשע בעבר בביצוע מעשים מיניים כלפי קטינים, אך ניסה לגמד את חומרת המעשים בהם הורשע.
תחילה ציין כי:
"הודיתי בעסקת טיעון על דברים מסויימים ולא מעשי סדום ולא מין אוראלי או אנאלי שהוא אמר" (עמ' 22 שורות 29-30).
בהמשך הוסיף וציין כי:
"אני הודיתי בהצעות מגונות, הודיתי בזה שנגעתי למישהו ברגל ולבחור בשם אנטון שם משפחה לא זוכר, הודיתי שנגעתי בו תוך כדי משחק בברכה בביצים" (עמ' 29 שורות 7-8).
- אמירותיו אלו של הנתבע אינן מתיישבות עם המעשים בהם הורשע הלכה למעשה.
מעיון בגזר הדין שניתן בעניינו של הנתבע בתיק פלילי 1033/06 של בית משפט השלום באשדוד, עולה כי הוא הורשע בכך שהציע לקטין שימצוץ את איבר מינו ועשה בו מעשה מגונה; לקטין אחר מישש מספר פעמים את הירך; ובפני שני קטינים נוספים הקרין סרטים פורנוגראפיים.
מדובר במעשים חמורים לעין ארוך ממה שתיאר הנתבע בדבריו.
הניסיון לגמד את המעשים בהם הורשע מלמד על חוסר אמינותו של הנתבע.
עדות הנתבע – סיכום ביניים
- בעדות הנתבע נפלו סתירות למכביר, כפי שתואר לעיל, ועל כן אין ליתן בה אמון כלשהו.
עדותו של ס.פ.
- הנתבע העיד להגנתו את ס.פ., שאותו, לטענת התובע, צירף הנתבע לחלק מהמעשים המיניים שהוא ביצע בתובע.
- ס.פ. הכחיש כמובן קיומם של יחסי מין עם הנתבע או עם התובע, טען כי מדובר בתלונת שווא של התובע, והבהיר כי הנתבע הוא כמו אבא עבורו (עמ' 34 שורות 1-7).
- גם עדותו של ס.פ. לא עוררה בי אמון רב, אם בכלל.
- ראשית, תמוהה בעיני טענתו של ס.פ., לפיה הוא לא ידע את הסיבה שבגינה ריצה הנאשם מעצר בית (עמ' 35 שורות 27-32), הן נוכח קרבתו היתירה לנתבע (כזכור, טען שהנתבע הוא כמו אביו) והן שעה שהנתבע עצמו אישר כי במהלך נסיעתו עם התובע ועם ס.פ. לצפון הוא דיבר איתם על המשפט שהתנהל נגדו בגין תלונות של קטינים כלפיו (עמ' 30 שורות 9-13).
- שנית, בין עדותו של ס.פ. לעדות הנתבע התגלו סתירות.
בעוד הנתבע טען כי הוא נסע עם התובע ועם ס.פ. להתקין בריכות בצימר בצפון ומחמת שסיימו את העבודה בשעה מאוחרת נאלצו להישאר ללון בצימר (עמ' 27 שורות 1-5), ס.פ. טען כי הנסיעה לצפון ארכה זמן רב והם הגיעו לאתר העבודה בשעה מאוחרת, כך שהם נותרו ללון בצימר ורק למחרת ביצעו את העבודה שלשמה הם נסעו (עמ' 35 שורות 17-20).
כמו כן, בעוד הנתבע טען כי התאפשר להם לשוט עם קייאק בכינרת במהלך אותה נסיעה לצפון, ס.פ. שללה טענה זו (עמ' 35 שורות 25-26).
- לא זו בלבד שעדותו של ס.פ. לא עוררה אמון רב, אם בכלל, אלא שבעדותו, ככל הנראה בסוג של פליטת פה, הוא לא שלל את האפשרות שהנתבע הציע לקנות עבורו טלפון תמורה הפשטת הבגדים שלו (של ס.פ.) (עמ' 37 שורות 1-3).
המסקנה הראייתית
- על סמך מכלול הראיות שהובאו לפניי שוכנעתי, ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, כי עלה בידי התובע להוכיח שהנתבע העסיק אותו בעבודות של איסוף ברזל וניצל את מצוקתו המשפחתית והכלכלית, בדרכים מניפולטיביות, כדי לבצע בו מעשים מיניים בניגוד לרצונו, ובכלל זה מין אוראלי, מין אנאלי והקרנת סרטים פורנוגרפיים, במקומות שונים, במשך מספר שנים ולעיתים תוך צירוף הקטין ס.פ..
העוולה הנזיקית
- תביעת התובע מבוססת על עוולת התקיפה, המעוגנת בסעיף 23 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), שזו לשונה:
"(א) תקיפה היא שימוש בכוח מכל סוג שהוא, ובמתכוון, נגד גופו של אדם על ידי הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמת האדם או בהסכמתו שהושגה בתרמית, וכן נסיון או איום, על ידי מעשה או על ידי תנועה, להשתמש בכוח כאמור נגד גופו של אדם כשהמנסה או המאיים גורם שהאדם יניח, מטעמים סבירים, שאכן יש לו אותה שעה הכוונה והיכולת לבצע את זממו.
(ב) "שימוש בכוח", לענין סעיף זה - לרבות שימוש בחום, באור, בחשמל, בגאז, בריח או בכל דבר או חומר אחר, אם השתמשו בהם במידה שיש בה להזיק".
- בהתאם לפסיקה, נקבע כי עוולה זו מכילה מספר יסודות מצטברים: שימוש בכוח מכל סוג שהוא; במתכוון – יסוד נפשי של המתקיף (הכוונה למעשה רצוני ואין דרישה לכוונה לגרום נזק); נגד גופו של אדם – יסוד פיזי; על ידי הכאה, נגיעה הזזה; ושלא בהסכמת האדם המותקף (רע"א 1272/05 כרמי נ' סבג (02/12/07)).
- המעשים המיניים שביצע הנתבע בתובע בניגוד לרצונו של התובע נעשו באופן מכוון, לשם סיפוק מיני, והם עולים כדי שימוש בכוח.
- שוכנעתי אפוא כי מתקיימים בעניינו של התובע התנאים המבססים את עוולת התקיפה.
דיון והכרעה בשאלת הנזק
- משהוכח כי הנתבע ביצע כלפי התובע עוולת תקיפה, נותר לבחון את שאלת הנזק.
המצב הרפואי
- מטעם התובע הוגשה חוות דעת רפואית בתחום הפסיכיאטריה, ערוכה על ידי ד"ר אלה בלאו.
בהתאם לחוות הדעת, נקבעה לתובע נכות נפשית בשיעור של 40%, לאחר שאובחן כסובל מ – PTSD בעקבות המעשים המיניים שבוצעו בו על ידי הנתבע.
- מטעם הנתבע לא הוגשה חוות דעת רפואית.
- מטעם משרד החינוך, שכאמור נתבע גם כן בתיק וההליך בעניינו הסתיים בפשרה, הוגשה חוות דעת רפואית בתחום הפסיכיאטריה, ערוכה על ידי ד"ר חיים שם – דוד.
המומחה מטעם משרד החינוך קבע לתובע נכות נפשית בשיעור של 20%, בגין הפרעה דו – קוטבית עם אפיזודה דיכאונית מתונה, אך ציין כי אין קשר סיבתי בין המעשים המיניים שבוצו בתובע לבין מצבו הנפשי.
- לאור הפערים בין חוות הדעת, הורה בית המשפט (כב' השופט ע. רוזין) על מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט.
- המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר נמרוד גריסרו, אבחן את התובע כסובל מהפרעת אישיות גבולית ומ – PTSD, מצא קשר סיבתי בין המעשים המיניים לבין מצבו הנפשי של התובע, והעריך את נכותו הנפשית בשיעור של 40%.
נכות רפואית צמיתה
- כבר נקבע בפסיקת בית המשפט העליון כי:
"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. . ." (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רובי (31/12/88)).
- לא מצאתי סיבה שלא לקבל את מסקנות המומחה שמונה מטעם בית המשפט.
- ראשית, חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט מפורטת ומעמיקה, הקריטריונים העומדים בבסיס האבחנה של PTSD מוסברים ומעוגנים היטב, ולאור התשתית העובדתית העומדת בבסיסה של חוות הדעת, יש היגיון רב במסקנות המומחה.
- שנית, הנתבע, כאמור, לא הגיש חוות דעת רפואית מטעמו.
- שלישית, המומחה מטעם בית המשפט לא זומן להיחקר על חוות דעתו (על המשמעות של הימנעות מחקירה נגדית של המומחה מטעם בית המשפט ראו ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו (2) 936, 948).
- בנסיבות אלו, אני קובע כי הנכות הרפואית הנפשית של התובע היא בשיעור של 40%.
הנכות התפקודית
- נכות נפשית היא בהגדרה נכות תפקודית (ת"א (מחוזי – ב"ש) 5707-03-16 פלונים נ' שלומי כהן (03/02/21)).
מקום שבעל דין נפגע בהיותו קטין, חזקה שדרגת הנכות הרפואית בתחום הנפש זהה לדרגת הנכות התפקודית (ת"א (שלום ת"א) 61358/06 פלוני נ' מדינת ישראל - משרד החינוך (04/06/18); ת"א (מחוזי ב"ש) 47105-05-12 פלונית נ' פלוני (13/04/14); ת"א (מחוזי - חי') 5539-04-19 פלונית נ' פלוני (15/06/14)).
- התובע תיאר בעדותו הראשית כיצד השפיעו עליו מעשיו של הנתבע:
"הם גרמו לי להיות דיכאוני, בדיכאון אובדני. היו לי כמה ניסיונות התאבדות, ניסיתי פעם אחת לתלות את עצמי וזה לא הלך כי הפרגולה נשברה. היה לי ניסיון של לבלוע כדורים ובאחד הניסיונות האחרים שלי זה לחתוך ורידים. זה גרם לי להידרדר בלימודים, לעזוב את הלימודים בכיתה י', לעבור לקידום נוער וזה גרם לי להרבה הפרעות נפשיות, התקפי זעם, שנאה, הרבה מאוד פגיעה עצמית, הייתי חותך את עצמי המון בגלל זה, שימוש בסמים שאותם הוא הכיר לי, לא התגייסתי לצבא, לא קיבלו אותי בגלל שבאותה תקופה היו חתכים תלויים ובגיוס ראו את זה ואמרו לי שאני לא מתאים לצבא. זה מנע ממני ליצור איזשהו קשרים מעבר לחברתיים בכלל עם אנשים אחרים, אין לי יום שלא עובר שאני לא נזכר במעשים האלה. אני לא מצליח להוציא את זה מהראש שלי (התובע בוכה). אני חושב שזה הרס לי את החיים" (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 16-25).
- עדותו של התובע הותירה בי רושם מהימן, וללא כל קשר לכך יצוין כי התובע כלל לא נשאל בחקירתו הנגדית על הגריעה בכושר התפקוד שלו ו/או בכושר ההשתכרות שלו.
- מעדות התובע ומהמסמכים הרפואיים עולה, כי מדובר בבחור צעיר שהניסיונות האובדניים והפגיעה העצמית הפכו לחלק מחייו. ניכרים אצלו מצבי רוח ירודים, חוסר הנאה מהחיים, פגיעה באיכות החיים ובמהלך החיים, ובכלל זה הידרדרות בלימודים, התנהגות אובדנית, עיסוק בזנות, שימוש בסמים מסוגים שונים, פסילה משירות צבאי, צורך באשפוזים פסיכיאטרים, קושי להתמיד במקומות עבודה, קושי בניהול מערכות יחסים אישיות, קושי בהקמת תא משפחתי, חוסר תפקוד מיני, זוגי, חברתי ואקדמי, וכן ניתק כל קשר עם אחיו.
- המומחה מטעם בית המשפט ציין בחוות דעתו (עמ' 25) כי התובע:
"מפחד לגור לבד עקב מחשבות אובדניות, המחשבות קיימות אבל שולט, נמנע, ממתין לסוף התהליך המשפטי. מאמין שיום אחד יתאבד, אינו יודע מתי".
דברים מצמררים, המדברים בעד עצמם!
- מאז שחרורו מהאשפוז הפסיכיאטרי האחרון התובע עבד בעבודות מזדמנות, כמו ניקיון וסדרנות (עמ' 12 שורה 25), ובעבודתו האחרונה טרם יציאתו לחל"ת בשל מגפת הקורונה – עבודה של סדרנות בסופר – הוא הרבה להיעדר מהעבודה (עמ' 7 שורות 27-28).
- למומחה מטעם בית המשפט, התובע הוסיף וסיפר כי במהלך עבודתו הוא מחשב את כמות המים שעליו לשתות כדי לא להזדקק לשירותים בעבודה, כיוון שחדרי נוחיות מחוץ לביתו מעוררים בו זיכרונות טראומתיים של המעשים המיניים שביצע בו הנתבע. כן סיפר התובע למומחה, כי הוא מתבודד במקום עבודתו ונמנע מכל אינטראקציה עם אנשים. עדות זו לא נסתרה.
- כפי שניתן להיווכח, התובע לא הצליח לחזור ולהשתלב במסלול חיים רגיל ונורמלי. למצער, אלמלא הנכות הרפואית הנפשית שנגרמה לו, תפקודו של התובע היה טוב יותר, וליתר דיוק טוב הרבה יותר.
- לשם ההשוואה, אחיו של התובע, שמבוגר ממנו בשנה אחת בלבד ולמד באותה שכבת גיל של התובע (כיוון שנדרש ללמוד בכיתה א' פעמיים) סיים בית ספר עם בגרות מלאה, התגייס לצבא, סיים שירות צבאי מלא, סיים בהצלחה קורס מאמני כושר, עומד לפתוח עסק ולהקים תא משפחתי (עמ' 16 שורות 20-32).
- לפיכך, שוכנעתי כי לנכות הרפואית הנפשית שנותרה אצל התובע בגין מעשי הנתבע יש השלכה תפקודית משמעותית, לכל הפחות בדרגה הזהה לדרגת הנכות הרפואית הנפשית, אם לא למעלה מכך.
בסיס השכר
- המעשים המיניים האסורים בוצעו בתובע עת היה קטין, מהגיעו לגיל 12 ועד הגיעו לבגרות, היינו בטרם התגבשה נכותו הרפואית - הנפשית.
- בנסיבות אלו, ועל פי החזקה שנקבעה בפסיקה בעניינם של קטינים, יחושב אובדן כושר השתכרותו של התובע על בסיס השכר הממוצע במשק (ע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא, פ"ד ס (3) 13).
- השכר הממוצע במשק עומד כיום על סך של כ – 11,578 ₪.
הפסדי שכר עבר ועתיד
- המעשים המיניים בוצעו כאמור עת היה התובע קטין ובמשך מספר שנים. כיום התובע בן 29 שנים. נכותו התפקודית עומדת על שיעור של 40% ובסיס השכר הוא כ – 11,578 ₪.
- על מנת שלא לסרבל בחישובים אריתמטיים מצאתי לנכון לחשב את רכיב הפסד השכר לעבר ולעתיד, מהגיע התובע לגיל 18 ועד הגיעו לגיל הפרישה, גיל 67.
- לפיכך, התובע זכאי לפיצוי בגין הפסדי שכר לעבר ולעתיד בסך של : 1,422,000 ₪ [1,421,778 = 307 X 40% X 11,578 ₪].
הפסדי פנסיה
- בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, מקובל לפסוק הפסדי פנסיה גלובאליים בשיעור של 12%.
- לפיכך, התובע זכאית לפיצוי בגין הפסדי פנסיה בסך של 170,000 ₪.
כאב וסבל
- "הפסיקה לעניין כאב וסבל בגין נזקים כתוצאה מפגיעה מינית, אכן מגוונת, בהיבט סכומי הפיצוי שנפסקו. יש לפסוק את הפיצוי בגין ראש נזק זה, על דרך האומדן, בהתייחס למידע שבפני בית המשפט . . ." (ת"א (מחוזי ב"ש) 5707-03-16 פלונים נ' שלומי כהן (03/02/21)).
- מסקירת הפסיקה עולה, כי הסכום הנפסק בגין רכיב של כאב וסבל במקרים של תקיפה מינית הוא מאות אלפי שקלים (ע"א 8195/09 פלוני ז"ל נ' פלונית (20/09/15)).
- לאור התקופה הארוכה בה בוצעו המעשים המיניים בתובע – תקופה של מספר שנים, בשים לב לגילו הצעיר של התובע בעת ביצוע המעשים, בשים לב לניצול מצוקתו המשפחתית של התובע בידי הנתבע ובשים לב למספר האשפוזים שעבר התובע, אני פוסק לו בגין רכיב של כאב וסבל סך של 500,000 ₪.
עזרת צד ג' והוצאות רפואיות ונסיעה עבר ועתיד
- בגין עזרת צד ג', הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה בעבר ובעתיד, אני קובע, על דרך האומדנה, את שיעור הפיצוי על סך של 200,000 ₪.
ניכויים ופיצויים עונשיים
- לא מצאתי לנכון להורות על ניכוי תשלום בסך של 48,354 ₪ שקיבל התובע מביטוח לאומי, הן בשל היות הסכום זניח לעומת הפיצוי שפסקתי לעיל, והן מחמת שהסכום היה מתקזז עם רכיב של פיצוי עונשי שהיה בכוונתי לפסקות לטובת התובע.
סוף דבר
- לפיכך, ומכל המקובץ אני פוסק לתובע פיצויים בסך של 2,300,000 ₪, לפי הפירוט כדלקמן:
א. הפסד שכר לעבר ולעתיד – 1,422,000 ₪.
ב. הפסד פנסיה – 170,000 ₪.
ג. עזרת צד ג' והוצאות רפואיות ונסיעה – 200,000 ₪.
ד. כאב וסבל – 500,000 ₪.
סה"כ (מעוגל): 2,300,000 ₪.
- על הסכום שנפסק לעיל, יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור של 17% בתוספת מע"מ וכן האגרה ששולמה בגין ההליך. על ההוצאה בגין האגרה, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום בקופת בית המשפט ועד לפירעון בפועל.
- אין לי אלא לסיים פסק דין זה בציטוט מתוך הרומן המטלטל "חיים קטנים", המתאר את סיפורם של ארבעה חברים ללימודים בקולג' קטן, כאשר בבסיס הקשר עומד ג'וד, שלאחר כמה שנות היכרות איתם הוא עורך דין מצליח, אך בנפשו אדם שבור שנפשו וגופו מצולקים בעקבות ילדות טראומטית (ילדות שכללה מעשים מיניים שבוצעו בו בניגוד לרצונו):
"אם הייתי אדם אחר, אולי הייתי אומר שכל התקרית הזאת היא מטאפורה לחיים בכלל: דברים נשברים, ולפעמים מתקנים אותם, וברוב המקרים מבינים שלא חשוב מה ניזוק, החיים מארגנים עצמם מחדש כדי לפצות על האובדן, לפעמים בצורה נהדרת" (האניה ינגיהארה, "חיים קטנים" (כנרת, זמורה ביתן, דביר – מוציאים לאור, 2018).
- אין ספק כי התובע חווה סבל עצום ונוראי כתוצאה ממעשיו של הנתבע. נדמה ששום מילה לא תיטיב לתאר סבל זה. עם זאת, יידע התובע כי החיים מפצים עצמם על האובדן, ולראיה חודש הקשר בינו לבין אחיו לאחר נתק ממושך, וזוהי בהחלט נקודת אור חיובית ומשמחת. כולי תקווה כי התובע ימשיך לבחור בדרך החיים ולממש את הפוטנציאל הגלום בו.
- לבקשת התובע, וחרף התנגדות הנתבע, מצאתי לנכון להורות על פרסום פסק הדין ללא שמות מלאים של התובע, אחיו והעד ס.פ.. לפרסום נודעת חשיבות רבה הן להטבת מצבו הנפשי של התובע, והן כדי לעודד נפגעים אחרים להתלונן ו/או לתבוע את הנתבע על הנזקים שנגרמו להם בגין מעשיו הנפשעים כלפיהם, ככל שבוצעו.
מזכירות בית המשפט תשלח לצדדים עותק מפסק הדין.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי.
ניתן היום, ב' ניסן תשפ"א, 15 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.