אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסיקת בית הדין הרבני בבקשת אם לביטול נשואי בתה

פסיקת בית הדין הרבני בבקשת אם לביטול נשואי בתה

תאריך פרסום : 26/11/2013 | גרסת הדפסה
תיק רבני
בית דין רבני אזורי נתניה
922361-1
03/07/2013
בפני השופט:
1. הרב שלמה שפירא - אב"ד
2. הרב אברהם מייזלס - דיין
3. הרב רפאל י. בן שמעון - דיין


- נגד -
התובע:
פלונית
עו"ד גורן
הנתבע:
פלוני
עו"ד מיכאל רייכלסון
פסק-דין

המבקשת הינה חסויה. לדברי אפוטרופוס המבקשת, המבקשת הייתה בעת הדיון בתביעת הגירושין, לא רצתה להתגרש ולא הייתה בבית הדין בעת מסירת הגט. לפיכך, יש לקבוע שהצדדים נשואים, להורות להם לחזור לשלום בית ולשקם הנישואין.

לצורך בירור תביעתה יש לנו להבהיר העובדות כפי העולה מהחומר שבתיקי הצדדים וידיעת העובדות ע"י הח"מ, שהיה אחד מחברי ההרכב שדן בתביעות הצדדים בגלגול הקודם ומי שטיפל בסידור הגט בין הצדדים.

שני הצדדים מוגבלים בשכלם, ולפיכך שניהם חסויים. לכל אחד מיחידי הצדדים אפוטרופוס המיצגו.

הצדדים התגוררו בהוסטל לפני נישואיהם. שם הכירו הצדדים, חיו חיי אישות שמהם התעברה האישה.

בשנת **** ערכו הצדדים הכרת אבהות ומיד לאחר מכן נישאו.

מהריון זה נולדה בת שגם היא חסויה. הבת הופקעה ממשמורת אמה ונמצאת כיום באומנה.

לאחר נישואיהם, התגוררו הצדדים בבית הורי האישה. לטענת אם האישה, לאחר זמן גרו אף בדירה שהיא שכרה להם.

הנתבע תקף באלימות את אבי האישה ואת האישה. עקב כך הועמד לדין ונשפט למאסר. לפי מכתב שהתקבל משב"ס, הנתבע שהה בבית הסובר בין השנים ****-****. בתקופה זו לא יצא לחופשות ולא ניתנה לו זכות התייחדות עם האישה. לפני שהיה במאסר היה הבעל במעצר בשנת ****.

ב). בשנת 2005 הוגשה תביעת גירושין בשם האישה.

במועד שנקבע לדיון בתביעה זו בשנת 2005, הופיע הבעל ואפוטרופוסו וכן ב"כ האישה עו"ד חיים אלטלף. בדיון זה אמר ב"כ האישה :

   " האישה חסויה, לאמא השפעה עליה. האמא אומרת שהאישה חזרה בה מהגירושין, אני לא יודע מה דעת האישה".

בדיון זה הבהיר בית הדין שמכיוון שהתיק הינו תיק תביעה של האישה, בית הדין ישאיר את התיק פתוח למשך 3 חודשים, עד שתימסר לבית הדין עמדת האישה. הבעל אמר שמוכן להתגרש. לדבריו באותו דיון, הוא עומד להשתחרר בסוף החודש ולעבור ל*******.

מכיוון שלא הוגשה לבית הדין תגובת האישה לגבי המשך תביעתה, נסגר תיק תביעת האישה בשנת 2006.

יש לציין שתיק האישה היה תיק פיזי. התיק לא נמצא בארכיב בית הדין, כנראה מכיוון שהועבר בזמנו לטיפול בבית הדין הרבני הגדול. לפיכך לא ידוע לבית הדין מי הגיש את התביעה לגירושין בשם האישה ומה היו נימוקי התביעה. אך מסתבר שמגישת התביעה בשם האישה הייתה הקרן לטיפול בחסויים שהייתה האפוטרופסית החוקית של האישה באותה עת.

ג). בשנת 2005 הגיש הבעל תביעה לגירושין.

לדיון הראשון שנקבע לדון בתביעתו בשנת 2006, הופיעו אם האישה וב"כ האישה - עו"ד אלטלף, עו"ד שמונה ע"י הקרן לטיפול בחסויים, שהיא הייתה האפוטרופוס של האישה באותה עת.

בדיון התברר שהבעל גם הוא חסוי ויש לו עו"ד מטעם קרן שפר.

בדיון זה אמרה האם :

     "הקרן לוחצת על הבעל להתגרש. הבת שלי נורמאלית, מעצבת אופנה, היא לא רוצה                                   להתגרש ".

בכ"א אמר :

                            " בית המשפט המליץ בחום להתגרש".

מכיוון שהבעל וב"כ לא הופיעו, לא התקיים דיון ונקבע מועד חדש לדיון.

בדיון שנקבע בשנת 2006, הופיע הבעל, אפוטרופסו, עו"ס *****  וכן עו"ד גורן שהציג עצמו כב"כ האישה. ב"כ הבעל אמר שמתנגד לנוכחותו של ב"כ אם האישה. לדבריו, ב"כ הוא המייצג אותה ולא אם האישה שאינה אפוטרופסית ומשכך אין לה מעמד בתיק ובוודאי לא לב"כ.

ב"כ אם האישה, אמר שלאישה אפוטרופוס שאינו מייצג את רצונה. האישה לא משתפת פעולה עמו. בית הדין הבהיר לב"כ האם שכיוון שאין לו מעמד בתיק, אין באפשרותו להשתתף בדיון.

בהמשך הדיון הגיע ב"כ האישה עו"ד אלטלף שאמר :

" מיד אחרי הדיון הודענו לאישה במכתב וכן בטלפון על הדיון היום, האישה סירבה                              לקבל את המכתב ואמרה שלא תתייצב מפני שאינה מעוניינת להתגרש, אנו לא                              מצליחים ליצור קשר איתה מלבד בעת שבאה לקבל קצבת הביטוח הלאומי ובשבועו                              האחרונים חזרה על זה שלא תבוא לדיון, אנו סבורים שלטובת האישה להתגרש כאשר                               בפועל אין משמעות לנישואין, אבל אנו כאפוטרופוסים לא מסוגלים לחייב אותה                         להתגרש. האישה גרה עם האם, ההיסטוריה בין בני הזוג, מתוארת באריכות בתיק התביעה של                               האישה שנסגר".

 אין ספק שדברי ב"כ האם שנאמרו בפני בית הדין, ייצגו את רצונה של האם שהבת לא תתגרש. כיוון שהבת התגוררה בפועל בבית האם, השפעתה של האם עליה הייתה רבה ומסתבר שהדברים שנאמרו על ידה הינם מפיה של האם ועיין לקמן.

בדיון זה העלה הבעל עילותיו לגירושין :

" זה לא אישה שאיתה ציפיתי לראות את החיים, אני נמצא ב*******, אנו בפירוד                    שנה שנתיים. הייתה בוגדת תפסתי אותה, הייתה עם כל מני אנשים בשכונת ****** בתל אביב, כל פעם הייתה בורחת לשם, חבר שלי נהג מונית שהיה בחתונה, אמר לי, בוכה שאין לה כסף, אין  לה איפה לישון ונתנו לה לישון. ילדה ילד לא שלי".

ב"כ הבעל אמר :

  " הילד נולד בשנת **** תינוק זכר שנולד לאישה. הבעל ישב בבית סוהר משנת ****                       והשתחרר בשנת ****".

בהחלטתו במועד זה קבע בית הדין :

א.      לאור האמור לעיל בפר' והחומר שבתיק, ביה"ד קובע שעל האישה לקבל גט מבעלה.

ב.       קובעים מועד לבירור שמות ולגירושין לשנת 2006. על הצדדים להביא עד קרוב משפחה מכל צד וכתובה.

ג.       להזמין את האישה בצו הבאה ללא שחרור שינתן ביד אפוטרופוס האישה (מסק פלאפון של ספד"ד נמסר לב"כ).

ד.       באם האישה תסרב לקבל את הגט, ידון ביה"ד במידת חיובה בג"ט.

ד). בית הדין קבע מספר מועדים לסידור גט, אך האישה לא הופיעה אליהם.

בדיון שנערך, בעקבות בקשת ב"כ האישה, אמרה נציגת הקרן לטיפול בחסויים שהייתה האפוטרופסית החוקית של האישה :

  " אני נתתי לה את הזימון להיום, האישה לא הגיעה, האימא בחוץ והאישה לא הגיעה,                         האמא בחוץ והאישה לא פה, כנראה שלא הגיעה בהשפעת האמא, ביום ראשון האחרון                                הייתה במשרדי ויצאה, כשהבנתי ממנה שבאה לדיון היום, היא מתייצבת אצלנו פעם                        בשבוע, מגיעה בדרך כלל בימי ראשון".

בנסיבות העניין קבע בית הדין שהבעל יכתוב גם לשליחות והגט יהיה מופקד בבית הדיו עד שתבוא האישה לקבלו.

בהחלטה אחר כתיבת הגט קבע בית הדין :

     " א). הגט שכתב הבעל מופקד בביה"ד עד שתבוא האישה לקבלו.

       ב). על המזכירות לשלוח פרוטוקול זה ל-שבת ענת מהקרן לטיפול בחסויים על מנת                                  שתודיע לאישה להופיע בביה"ד לצורך קבלת הגט באחד מימי הדיון בשעות הדיון.                         ג).  התיק יובא למעקב ועיון ביה"ד בשנת 2006".

בית הדין עמד בקשר עם הקרן לטיפול בחסויים מידי מספר חודשים. בסופו של דבר האישה הופיעה בבית הדין רק לאחר שנתיים (בשנת 2008) וביקשה לקבל את גיטה.

בית הדין בחן את האישה האם היא מבינה משמעות קבלת הגט והאם היא רוצה לקבלו. משהשתכנע בית הדין שהאישה רוצה לקבל את גיטה, ומבינה העניין (ברמת ההבנה שלה), מסר שליח בית הדין את הגט לאישה וכפי שנכתב בפרוטוקול הדיון ביום זה.

בשנת 2008 הוציא בית הדין את ההחלטה דלהלן :

" הצדדים התדיינו בבית הדין בתביעת הגירושין שהגיש הבעל כנגד אשתו.                         במסגרת הדיון שנערך בבית הדיו התברר שלאישה נולד בן בשנת ****.  האב ישב בכית סוהר החל משנת **** ועד לשנת ****. לדברי האב בכל אותה תקופה לא  יצא לחופשות ולא היה לו כל קשר עם האישה. על המזכירות לפתוח תיק בירור מעמד אישי של הקטין ולהעביר התיק לראשון לציון הרה"ג שלמה משה עמאר נשיא בית הדיו הגדול כדי שיעבירו להרכב בית הדין המיוחד  העוסק בבירור מעמדם האישי של קטינים".

עם מתן החלטה זו פתחה המזכירות תיק כמבוקש. התיק נשלח בליווית תיקי הצדדים ללשכת הראשון לציון הגרש"מ עמאר לצורך קביעת הרכב מיוחד שיטפל בבירור היוחסין המבוקש.

ה). תיארנו באריכות העובדות והתנהלות בית הדין בתיקי הגירושין של הצדדים. חובה עלינו להסביר הנימוקים המשפטיים וההלכתיים להתנהלות זו וכפי שפסק השו"ע בחו"מ סימן י"ד.

כפי שכתבנו לעיל, בפני בית הדין הופיעו נציגי הקרן לטיפול בחסויים שהם היו האפוטרופוסים החוקיים של האישה, הבעל ונציגי קרן שפר שהינה האפוטרופסית החוקית של הבעל.

אם האישה באמצעות ב"כ, רצתה גם היא להופיע בפנינו, אך לאור התנגדות של האפוטרופוס החוקי של האישה שהתנגד להופעת האם ו/או ב"כ בפני בית הדין, בית הדין לא אפשר לב"כ האם להופיע בפנינו. עם זאת השקפת האם ומעשיה הובאו והודעו לבית הדין.

אין ספק שהאישה לא הופיעה לדיונים שנערכו בין בתביעה לגירושין שהוגשה בשמה ובין בתביעת הבעל לגירושין. מסתבר שהאם שלא רצתה בגירושין, מנעה מהאישה-הבת מלהופיע בבית הדין. הבת שגרה בבית האם והייתה נתונה להשפעתה, לא הופיעה בבית הדין ולפיכך קיים בית הדין את הדיונים בנוכחות ב"כ האפוטרופוסים החוקיים של האישה. האפוטרופוסים הנ"ל הגישו תביעת גירושין בשם האישה עוד לפני שהוגשה תביעת הבעל (ובעת שהבעל היה במאסר). בכתב תביעתם תיארו באריכות את נימוקיהם ועילותיהם לגירושין.

כתב התביעה היה לעיני בית הדין באותה עת, אך כיום אינו בפנינו, מכיוון שהתיקים נשלחו ללשכת הראשל"צ ובית הדין לא הצליח לאתרם. גם בדיונים שנערכו בפנינו, אמר ב"כ האפוטרופסית שלמרות שהאישה אמרה לו שלא תתייצב לדיונים ושאינה מעוניינת להתגרש, דעתם היא שטובת האישה היא גירושין מפני שאין שום משמעות לנישואין אלו.

ו). והנה בכל תביעה המתנהלת בפנינו ישנה חובת נוכחות של בעל הדין בין ע"פ הדין ובין ע"פ החוק. דבר זה נקבע בתקנות הדיון (תקנה נז) שז"ל :

 "במשך כל מהלך המשפט על בעלי הדין להיות נוכחים גם אם יש להם מורשים, אלא אם                            כן החליט בית הדין שאין צורך בנוכחותם או בנוכחות אחד מהם בכל מהלך המשפטי, או                            בחלק ממנו".

מקורה של תקנה זו היא באמור בחו"מ (סימן קכ"ד) שהנתבע אינו יכול למנות מורשה במקומו. ועיין בסמ"ע (סק"א) ובסימן י"ז (ס"ק י"ד) ובסימן י"ג (ס"ק י"ב) ועיקר הטעם כדי שיוכלו לברר האמת מפי הנתבע.

התנהלות בית הדין במקום שהנתבע אינו מופיע, נקבעה בתקנה קא לתקנות הדיון שז"ל :

 "הופיע התובע ולא הופיע הנתבע, והוא הוזמן כדין - רשאי בית הדין להחליט על בירור                            התביעה, כולל שמיעת עדות וראיות, שלא בפני הנתבע ולתת פסק דין או לדחות את                            הישיבה לתאריך אחר".

המקור לתקנה זו נסמך על מש"כ ה"קצות החושן" (סימן י"ג סק"א) ואכמ"ל.

והנה תקנה זו קובעת שבמקרה זה רשאי בית הדין להחליט על בירור התביעה גם שלא בפני הנתבע. בנידון שלפנינו שהנתבעת עצמה הינה חסויה, נתונה להשפעתה של האם ולכן לא הופיעה, החליט בית הדין לקיים הדיון בעצם התביעה גם ללא הופעתה, אלא בפני ב"כ האפוטרופוס שלה.

דין זה של אי הופעת בעל דין אישית נקבע גם הוא בתקנות הדיון תקנה נ"ח שז"ל :

"לא הופיע בעל הדין בעצמו אלא מורשהו, יחליט בית הדין לפי הנסיבות של המקרה אם :

1.      לדחות שמיעת הטענות עד שיופיע בעל הדין בעצמו.

2.      או לשמוע את טענת המורשה של בעל הדין הנעדר עד שיתברר אם יש צורך בהופעת בעל הדין עצמו ואם לאו.

3.      או אם בעל הדין אינו יכול להופיע בעצמו, כגון אם הוא בחוץ לארץ או אם בית הדין מוצא שחקירת בעל הדין עצמו לא תוכל להועיל לבירור הדין - לשמוע את המורשה במקום בעל-הדין".

במקרה שלפנינו, שהנתבעת הינה חסויה, אי הופעתה הייתה כנראה בהשפעתה של אמה שבביתה התגוררה ולא הייתה מעוניינת בגירושי הצדדים. וכפי שמסר לבית הדין ב"כ האפוטרופוס החוקי של האישה, ודומה הדבר למה ששנינו בב"כ (קנה,ב) גבי ההוא פחות מבן עשרים שמכר קרקע ולימדוהו קרוביו לעשות דבר שטות כדי לבטל מקחו, ועיי"ש שהלוקחים לימדוהו לעשות דברים אחרים. והדבר נכון בוודאי בנידון דידן שלאם הייתה השפעה רבה על בתה-האישה, האם השפיעה על הבת שלא להגיע לבית הדין, והאם עצמה הופיעה במסדרון בית הדין בזמן הדיונים, לחלקם נכנסה ולחלקם רצתה להיכנס, ומשכך בנסיבות העניין שהמבקשת חסויה, לא היה מקום להזמינה בצו הבאה.

ומעתה מכיוון שבפועל המבקשת הייתה מיוצגת על ידי האפוטרופוס החוקי שלה שהגיש תביעת גירושין בשמה והוא שעמד על שמירת זכויותיה, ולדבריו, במקרה שלפנינו טובתה הייתה בגירושין, חובה היה עלינו לתת החלטתנו בתביעה שהוגשה בפנינו אף שהמבקשת לא התייצבה בפני ביה"ד.

ז). הדברים לעיל נאמרו מהפן ההלכתי ויש להוסיף ולבאר הפן החוקי של ההתנהלות בבית הדין.

כפי שכתבנו, המבקשת הינה חסויה, ההתנהלות המשפטית של חוזה נקבעה בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב-1962, סעיף 2 לחוק קובע :

"כל אדם כשר לפעולות משפטיות, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק  דין של בית המשפט".

סעיף 8 לחוק קובע התנהלות של חסויים וז"ל :

  "אדם שמחמת מחלת נפש או ליקוי בשכלו אינו מסוגל לדאוג לעניינים, רשאי בית                               המשפט, לבקשת בן-זוגו או קרובו או להקשת היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו,                                 ולאחר ששמע את האדם או נציגו, להכריזו פסול דין".

סעיף 9 לחוק קובע :

"על פעולה משפטית של מי שהוכרז פסול דין, יחולו, בשינויים המחויבים, הוראות                                   הסעיפים 4 עד 7".

וז"ל סעיף 4 :

"פעולה משפטית של קטין טעונה הסכמת נציגו, ההסכמה יכולה להינתן מראש או                                 למפרע לפעולה מסוימת או לסוג מסוים של פעולות. יכול נציגו של הקטין לבטל                                  הסכמתו לפעולה, כל עוד לא נעשתה הפעולה".

אופן מינוי האפוטרופוס נקבע בסעיפים 33-37 לחוק. לבית הדין לא ברור נסיבות מינוי הקרן לטיפול בחסויים כאפוטרופוסים של האישה, אך יש לציין שסעיף 35 לחוק קובע :

"35.(א) בית המשפט ימנה לאפוטרופוס מי שנראה לו בנסיבות העניין מתאים ביותר                                            לטובת החסוי.

(ב) במינוי האפוטרופוס לקטין לפי סעיף 33(א)(1) ייתן בית המשפט עדיפות לאדם                                        מתאים שהוא בן משפחתו של הקטין, אלא אם כן מצא כי בנסיבות העניין יהיה                                        זה לטובת הקטין, למנות לו אפוטרופוס שאינו בן משפחתו. בסעיף קטן זה, "בן                                       משפחה|" - אח, אחות, הורה של הורה, אח או אחות של הורה, בן זוג או בת זוג                                        של הורה".

יש לציין שלמרות שלחסויה היו אב ואם בעת מינוי האפוטרופוס ולאם הייתה השפעה רבה על הבת, החליט בית המשפט למנות את הקרן לטיפול בחסויים כאפוטרופוס ולא את בני משפחתה, ומסתבר שהחלטת בית המשפט הייתה מכיוון שנסיבות העניין הקרן לטיפול בחסויים הייתה האפוטרופוס העדיף.

אופן התנהלות האפוטרופוס נקבע בסעיף 41 לחוק שז"ל :

"במילוי תפקידיו חייב האפוטרופוס לנהוג לטובת החסוי כדרך שאדם מסור היה                                        נוהג בנסיבות העניין".

ומן הכלל אל הפרט.

האישה החסויה הייתה מיוצגת בתביעה שנדונה בפנינו על ידי האפוטרופוס שמינה לה בית המשפט, האפוטרופוס שהיה מודע למצב שנוצר בין הצדדים החליט שטובת האישה להגיש תביעת גירושין. גם בתביעה הנגדית שהגיש הבעל, הייתה האישה מיוצגת על ידי ב"כ החוקי שהביע בפני בית הדין את דעתו שטובתה של האישה הינה גירושין. דא עקא, האישה כנראה הושפעה (ולא ברור לנו באיזה אופן שכנוע או איום) על ידי אמה שניסתה לשבש מהלכי המשפט ולמנוע מהאישה להגיע לבית הדין. ומשכך בנסיבות העניין שכל הפעולות המשפטיות שנעשו על ידי בית הדיו היו בשותפות ובהסכמת נציגיה של החסויה, יש תוקף חוקי להתנהלות ולהחלטת ביה"ד, על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

יש להוסיף שסעיף 79 לחוק זה קובע :

"חוק זה אינו בא לפגוע בדיני נישואין וגירושין, הוא אינו בא להוסיף על סמכויות                                     השיפוט של בתי דין דתיים ולא לגרוע מהן, ומקום שבית דין דתי מוסמך על פי דין                                    לשפוט, יראו כל הוראה בחוק זה - פרט לסעיף 75 - שמדובר בה בבית משפט                                    כאילו מדובר בה בבית דין דתי".

ולפיכך חובתו של בית הדיו לדון בגירושיהם של הצדדים בהתאם לאמור בחוק זה, תוך הקפדה על קיום סעיפי החוק לשמירת זכויותיו וייצוגו7 של החסוי.

ח). והנה מלבד חובת הופעת בעל דין שדין זה הוא מדרבנן ויש להתיר לערוך הדיון שלא בפניו, לפעמים חובה על בעל דין להיות נוכח בבית הדין כדי שיעידו בפניו, דכתיב "והועד בבעליו". ודין זה הוא מדאורייתא עיין ב"ק (קיב,כ) ונפסק להלכה בשו"ע (חו"מ סימן כ"ח ס' ט"ו) :

                                "אין מקבלים עדות שלא בפני בעל דין ואם קיבלו אין דנין על פיו".

ועיין באהע"ז (סימן י"א ס"ד) :

   "שאם באו עדים שאשת איש זינתה, צריכים דרישה וחקירה ואין לקבל עדות שלא                                  בפניה ושלא בפני בעלה".

אמנם בנידון כעין דידן שלאישה היה ידוע על מועד הדיון ולא באה, מקבלים אפילו שלא בפניה וכדאיתא בב"ק שם, ונפסק בחו"מ (סימן כ"ח סט"ז). והוא הדין לעניין לאסור אישה על בעלה, עיין מש"כ בזה "נודע ביהודה" (סימן ע"ב) בסתירת ההיתר הרביעי ועיין מש"כ בזה הפ"ת באהע"ז (סימן י"א ס"ק י"ח) ואכמ"ל. אך למעשה בנידון דידן בית הדין לא קיבל עדויות כלל, ולכן לא הייתה מניעה מלדון שלא בפניה, ועיין לקמן.

ט). והנה כפי שכתבנו לעיל, שני הצדדים הינם חסויים. שניהם שהו בהוסטל. הבעל שוהה עד היום בהוסטל ומלווה בעו"ס בכל פעולותיו. שני הצדדים לוקים בפיגור שכלי, ולכאורה היה מקום לעיין האם תפסו והועילו נישואיהם. דהרי קיימא לן שאין תפיסת קידושין בשוטה ושוטה וכדאיתא ביבמות (קיב,ב) ונפסק באהע"ז (סימן מ"ד ס"ב) :

   "שוטה ושוטה אין להם קידושין לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים, לא שנא עם                                 כיוצר בהם לא שנא עם פקחים, (הגה ודוקא שוטה גמור אבל אם דעתו צלולה אע"פ                                שהיא דלה וקלושה הרסה... חוששין לקידושין").

ונראה לכאורה שבנידון דידן שני הצדדים אינם בכלל השוטה והשוטה שאמרו חז"ל שאין להם קידושין, דהיינו שאין להם דעת כלל, אלא בכלל מש"כ הרמ"א שהם מי שדעתם צלולה אך דלה וקלושה, ולפיכך יש לחשוש לקידושיהם. ועיין בח"מ שם (סק"ב) ובב"ש (ס"ק ד) שם. (ויש לבדוק ולברר דבר זה בבית הדין שידון בקביעת מעמדו של הקטין ואכ"מ).ויש לדון האם יש לחשוש לקידושין מדאורייתא או רק מדרבנן, אבל מסתבר שאין אפשרות להתיר הנישואין בלא גט פיטורין.

והנה מכיוון פוסקים שהקידושין תפסו בבני זוג אלה, יש אפשרות להתיר הנישואין באמצעות גט פיטורין וכדאיתא בב"ב (קנו,א) :

"אמר ר"נ בודקין לקידושין וגירושין... וגיוון דבדקנוהו לקידושין לגירושין למה לי".

ועיין ברשב"ם ובתוס' שם, ומבואר עכ"פ שכל מי שתפסו קידושיו יועילו גם גירושיו. וכיוון שקבענו שיש תפיסת קידושין בבני זוג אלו, הוא הדין שהם יכולים להתגרש. ועיין בשו"ת "עונג יום טוב" (סי' קנ"ג) מה שהאריך בעניין פתי, ואין זה עניין לנידון דידן שבדקנום ומבינים מהי משמעות גירושין, ואכמ"ל.

י). ועתה נבוא לדון לעצם תביעת הגירושין.

טענות הבעל היו שלוש:

א). האישה ילדה ילד שאינו שלו, דהיינו שהיא התעברה בעת שהיה בכלא.

ב). האישה בגדה עם כל מני אנשים בת"א. האישה הייתה בורחת ממנו וסיפרו לו אנשים על מעשים אלו.

ג). הצדדים בפירוד. הבעל ב******* והאישה במקום אחר. ואין זו האישה שרוצה לחיות עימה.

בית הדין לא בירר טענות ב' ו-ג' של הבעל מפני שהטענה הראשונה של הבעל ודאי שהינה טענה עיקרית מפני שהעובדות היו ברורות. האישה ילדה ילד בשנת ****, עובדה זו מורה שעיבורה של האישה היה בשנת ****, בעת שהבעל היה בכלא. ואם כן קרוב לוודאי שעיבורה לא מהבעל, ומשכך נאסרה עליו.

דבר זה שבכהאי גוונא שההיריון אינו יכול להיות מהבעל, הינו דבר פשוט מסברא ואיתא בקראי בבראשית (לח, כד) במעשה תמר תכתיב: "זינתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף". ומוכח שכיוון שתמר הרתה היה ברור לו שהתעברה ממישהו אחר, ולפיכך ודאי לנו שזינתה ולכן דנה על פי ידיעה זו בלבד, ולא צריכים עדות בדבר (ועיין במכות [כג, ב] "צדיקה ממני" שחישב שהעובר מהוא ממנו, משמע הא לאו הכי תלינן בזות).

וכעין זה שנינו בכתובות (ט,א) :

                                    " פתח פתוח כשני עדים דמי".

ומשמע שמכיוון שאנו יודעים שהיא בעולה, אין צריכים עדים על המעשה והכי נמי במי שהיא מעוברת אמרינן שודאי נבעלה, וכיוון שההיריון לא יכול להיות מהבעל, ודאי שלאחר נבעלה. ועיין עוד בתוס' רא"ש בכתובות שם במעשה דוד ובת שבע. ועיין עוד בנידה (נב,א) במעשה בבתו של רבי ישמעאל שבאה לבית המדרש ובנה על כתפה ושמעינן מינה שמכיוון שילדה, ברור שנבעלה אחרי גדלות אף שאין עדים על עצם המעשה.

וכיוון שהתברר לבית הדין שעכ"פ טענת הבעל הראשונה שהאישה קיימה יחסי אישות בעת שהייתה נשואה לבעל כשהוא היה בכלא, הינה טענה שיש לה רגלים, (אף שלעניין היתר הולד יכול להיות שנימא אישתהי), לפיכך קבע בית הדין שעל הבעל לגרשה. מלבד הנ"ל מכיוון שהיה ברור לבית הדין שהצדדים חיים בנפרד, אין אפשרות שיחזרו לשלום בית. האפוטרופוס החוקי של האישה שדאג לצרכיה הגיש תביעת גירושין שבה העלה טענות קשות כנגד הבעל, המורות שאין תוחלת לנישואין אלו, לפיכך קבע בית הדין שעל האישה לקבל גט. עם זאת, בית הדין לא החליט על מידת חיובה וקבע שהדבר ידון רק באם האישה תסרב לסדר גט פיטורין.

ובאמת יש לדון באישה הסובלת מפיגור שכלי האם תאסר על הבעל בזנות, דלכאורה דינה כשוטה, והסתפקו האחרונים בשוטה שזינתה האם נאסרה על בעלה או שנימא ששוטה כקטנה ופיתוי קטנה אונס, ועיין מש"כ בזה בפ"ת (סימן קע"ח סק ז'). ואף אם נאמר ששוטה גמורה דינה כקטנה יש לעיין מהו הדין בנידון שלפנינו שהאישה לוקה  בפיגור שכלי, ודינה כמי שיש לה דעה צלולה אך דעתה קלושה שכתבנו לעיל שתופסין בה קידושין, ומסתבר שהוא הדין שגם לעניין זנות תאסר על בעלה. ואף אי נימא שלא נאסרה בפניו, ודאי שיכול לגרשה דלא ניחא ליה באישה מזנה ואף אם על פי דיו לא נאסרת, ויש להביא הדברים בכור הבחינה ואכ"מ ועוד חזון למועד.

בנידון דידן הבעל טען שהאישה מסתובבת בת"א ובוגדות בו עם אנשים אחרים. העובדה שהאישה הרתה וילדה בעת שהבעל היה בבית הסוהר, מראה שיש רגלים לטענה זו, ולפיכך היה מקום לומר שיש לזכות לאישה גט פיטורין וכמו שכתב ב"תרומת הדשן" (סימן רל"ז) ןז"ל :

  "דהיכא דזכות הוא לאישה יכול לזכות לה גט על ידי אחר שלא מדעתה ובא"ז כתב נמי                                  דאישה הנאסרת על בעלה הבעל ימסור גט למי שירצה ויאמר זכה בגט זה לאשתי                                  והרי היא מגורשת בקבלנותו של זה מיד, והיינו ע"כ מטעם דזכין לאדם שלא בפניו                                  כדמשמע התם. וגם מנהג הוא באושטריי"ך ואגפיה דמי שנשתמדה אשתו ורוצה                                  לישא אחרת מזכה לה גט ע"י אחר קודם שישא אחרת משום חשש חרם רבינו גרשון                                    ז"ל, ואם תחזור היא בתשובה לאחר זמן מגורשת הייתה בקבלה זו".

ועיין בשו"ת מהרי"ק (סימן רמ"א) שהודה לסברא זו, אך כתב שלא יועיל לדעת הרי"ף והרמב"ם דלא תזכה בגט עד שיגיע לידה. ודינו של "תרומת הדשן" נפסק להלכה ברמ"א (אבהע"ז סימן ק"מ ס"ה) וכן כתב ברמ"א בזימן א' ס"י.

אמנם בנידון דידן יכול להיות שלא היה מועיל זיכוי כיוון שלטענת ב"כ האישה, האישה אמרו לו שאינה רוצה להתגרש (ואף שכתבנו לעיל, שמסתבר שהרגילוה לומר), ובכה"ג לא נימא זכין וכמו שכתב בשו"ת "חוות יאיר" (ח"ב סימן י"א וי"ב).

וכבר האריכו הראשונים והאחרונים בהר דינא של זיכוי גט לאישה.

יא). אמנם לעניין הלכה למעשה אין אנו נצרכים להאי מילתא, שהרי לאחר כשנתיים בשנת 2008 הופיעה האישה בבית הדין ללא הודעה מוקדמת, ביקשה לקבל את גטה, ישבה במסדרון בית הדין מספר שעות עד ששליח הבעל הגיע כדי למסור את הגט. בית הדין בירר עם האישה את רצונה, וכן בדק אם מבינה משמעות קבלת הגט, ולאחר מכן מסר לה השליח את הגט. ולפיכך אין ספק שהאישה הסכימה לקבל את הגט מרצונה ומשכך אין ספק שהצדדים גרושים.

והנה אחרי מסירת הגט הורה בית הדין למזכירות לפתוח תיק לבירור מעמדו האישי של הקטין, הבן שנולד למבקשת כשהבעל היה בבית הסוהר. התיק נשלח עם תיקי הצדדים לראשון לציון ונשיא ביה"ד הגדיל הרב שלמה משה עאמר לשם קביעת הרכב בית דין מיוחד שידון במעמדו.

מתוך עיון במחשב בית הדין עולה שתיקי הגירושין של הצדדים הועברו לבית הדין הגדול, שם הונפק החומר שבתיק הצדדים על דפים עם לוגו של בית הדין הגדול. בהמשך הונפקו פרוטוקולים בבית הדין בת"א עם לוגו של בית דין זה. בפועל לא נערכו דיונים כלשהם בתביעת הגירושין שבין הצדדים, לא בבית הדין הגדול ולא בבית הדין בת"א. כל הדיונים שנערכו בפני הרכב א' של בית הדין בנתניה, והח"מ נוכח בכל הדיונים שנערכו בעת סידור הגט וכפי שתיארנו לעיל.

יב). מספר חודשים לאחר סידור הגט בשנת 2008 קיבלה האם אפוטרופסות על האישה החסויה. בשנת 2010 הגישה האם, האפוטרופסית, באמצעות ב"כ תביעה לבטל את החלטת בית הדין משנת 2006 אשר קבעה שעל האישה לקבל גט פיטורין.

בכתב תביעתה מועלות טענות שאין להן שחר וכפי שהבהרנו העובדות לעיל. האם שניסתה בעבר למנוע גירושי הצדדים בעת שלא הייתה אפוטרופסית חוקית של האישה, שניסתה להערים מכשולים על פעולותיו של האפוטרופוס החוקי של האישה באותה עת, אפוטרופוס שטובת האישה עמדה לנגד עיניו, האם שכנראה מנעה מהבת מלהופיע בבית הדין ושכנעה אותה לומר שאינה רוצה להתגרש, תוך ניסיון לשבש הליכי משפט, וכנגד הוראות והשתדלות האפוטרופוס החוקי של האישה באותה עת, להתיר נישואי האישה מבעל שהכה אותה, מבעל שזינתה תחתיו, מבעל שגר בהוסטל ופרוד מהאישה, אינו רוצה בה, ואין שום סיכוי שישוב לחזור ולחיות עימה. מנסה עכשיו לבטל הגירושין.

אין ספק שכבר באותה עת לא הייתה משמעות כלשהי לנישואין. לא היה קשר בין הצדדים ויש חשש שגם היום האישה במצבה הנוכחי ובכושר הבנתה, ממשיכה לזנות. למרות השפעת האם, הגיעה האישה בסופו של דבר מרצונה לבית הדין וביקשה לקבל את גיטה. הגט נמסר והצדדים גרושים כדת וכדין.

הן אמת אין תוקף משפטי להסכמה של חסויה ללא נוכחות והסכמת האפוטרופוס שלה. אך בנידון דידן הוגשה תביעת האפוטרופוס, ניתנה הסכמתו מתוך בחינת המצב וידיעה שזו טובת האישה. כמו כן, התוקף ההלכתי של הסכמת החסויה לקבל גט פיטורין הוא אותו תוקף שהיה לה להינשא, ומשכך אי נימא שנישואיה נישואין גם גירושיה גירושין ואם אין תוקף הלכתי להסכמה להתגרש גם לנישואין אין תוקף הלכתי.

יש לציין שבית הדין הורה בזמנו שלא לשלוח פרוטוקולים לאם אישה ולא לאפשר לה לעיין בתיק מפני שלבית הדין היה ברור שהאם מנסה לשבש הליכי משפט. פעולותיה של האם אינם לטובת האישה, אף שיכול להיות שבעיניה עצם הרישום של האישה נשואה במרשם האוכלוסין זוהי טובתה.

בין כך ובין כך מכיוון שהצדדים גרושים, ודאי אין מקום לתביעה לבטל הגירושין ולהורות לצדדים לחזור לשום בית. במקרה שבפנינו אפילו אם הצדדים היו נשואים אסור לצדדים לחיות זה עם זו, ומלבד זאת אין סיכוי כלשהו לשלום בית ולפיכך, בנסיבות העניין, גם אם הצדדים לא היו גרושים, סביר להניח שבית הדין היה מחייב את האישה להתגרש ואין מקום לקבל תביעת אם האישה המובילה את האישה למבוי סתום. עצם הגשת התביעה מעלה פקפוק על כשרותה של האם לשמש כאפוטרופוס של האישה, שהרי בנסיבות העניין לא טובת האישה היא שעומדת בפניה, אלא רצונה להשאיר את האישה המבקשת רשומה נשואה על הנייר, דבר שאינו נכון הלכתית ומשפטית.

לאור כל האמור לעיל, בית הדין קובע :

א.      החלטת בית הדין בתיק הגירושין של הצדדים ניתנה כדת וכדין בין על פי דין בין על פי חוק.

ב.       האישה הופיעה בבית הדין וביקשה להתגרש, ובהתאם לפסק הדין נמסר גיטה בפני הרכב ביה"ד בנתניה שדן בתביעה.

ג.       הצדדים גרושים זה מזו.

ד.       על המזכירות להוציא תעודות גירושין לצדדים כפי הפרוצדורה המקובלת.

שלמה שפירא - אב"ד

מצטרפים למסקנה

אברהם מייזלס - דיין                                                          הרב רפאל י. בן שמעון - דיין

ניתן ביום כ"ה בתמוז התשע"ג
(03/07/2013)


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ