אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסילת צוואה אחרונה בשל השפעה בלתי הוגנת

פסילת צוואה אחרונה בשל השפעה בלתי הוגנת

תאריך פרסום : 22/09/2016 | גרסת הדפסה
ת"ע
בית משפט לעניני משפחה נצרת
19587-03-15,11461-11-15,61559-10-15
30/08/2016
בפני סגן נשיא :
אסף זגורי

- נגד -
התובע:
פלוני בעניין המנוחהXXX
עו"ד איתן בוירסקי
הנתבעים:
1. ר.ח
2. ח.נ
3. ע.ח.
4. נ.א.
5. מ.ח.
6. ר.ח.
7. ע.מ.
8. ע.ח

עו"ד סאלח קאסם
עו"ד שאדי ג'ברין
פסק דין
 
       

 

פתח דבר:

 

המנוחה ערכה לפחות 3 צוואות בטרם פטירתה ובין ילדיה ניטשה מחלוקת, איזוהי הצוואה שיש לקיים לאור טענות בדבר מצבה הבריאותי ובדבר השפעה בלתי הוגנת עליה. האם היכרות בית המשפט עם סכסוכים בין המנוחה לבין הנהנים בצוואה מהליכים קודמים יכול להאפיל על ראיות אחרות או שהוצגו בפניו או להאירן באור שונה ולהביא לפסלות הצוואות המאוחרות תוך קביעה כי אלה נעשו תחת השפעה בלתי הוגנת?

 

המנוחה והצוואות:

 

  1. המנוחה, שהיא דמות מוכרת לשופטי המשפחה בנצרת לאור ריבוי בקשות לצווי הגנה מטעמה כנגד חלק מילדיה (הבגירים), נלקחה לבית עולמה ביום 12/6/14 כתוצאה ממחלה קשה שנתגלתה בשנים האחרונות לחייה.

 

  1. המנוחה הייתה בחייה בעלים של זכויות בנכס מקרקעין בנצרת הידוע כגוש: *** חלקה ***. המדובר בבניין מגורים המורכב משלוש קומות ובכל קומה 2 שירות. המנוחה עצמה התגוררה באחת הדירות בקומה ג' (להלן : "הבית" או "המקרקעין"). כאמור, המנוחה ערכה לפחות 3 צוואות שידוע עליהן מההתדיינות לבית המשפט ואפרט עיקריהן כעת:

 

2.1.       הצוואה הראשונה נערכה ביום 29/3/12 ואותה מבקש בנה התובע לקיים (להלן : "הצוואה המוקדמת" או "צוואת 2012"). בצוואה זו חילקה המנוחה את רכושה לרבות המקרקעין כדלהלן:

את הדירה שנמצאת בקומה ג' בחלקה הדרומי, בגודל 90 מ"ר ציוותה לבנה ר.ח..

את הדירה שבה היא גרה בקומה ג' בחלקה הצפוני, בגודל 180 מ"ר ציוותה לבנה ע. שגר במדינת ** וקבעה, כי עד שישוב מחו"ל ארצה היא תנוהל ותושכר על ידי הבן ע.ח..

את הדירה קומה ב' בחלקה הדרומי, בגודל 90 מ"ר ציוותה לבנה התובע מר ע.ח..

בצוואה זו קיימות הוראות נוספות לעניין הגג והחניון ברם, בשעה שהמחלוקת היא לעניין "ניהול" דירת המגורים של המנוחה בקומה ג' ראיתי להביא הוראות המנוחה בצוואותיה בעיקר ביחס לקומה זו.

 

2.2.       בצוואה מאוחרת יותר מיום 14/1/2014 (להלן : "הצוואה השניה") נערך שינוי במובן זה שהמנוחה קבעה שבן אחר בשם ע.מ. הוא זה שינהל ויחזיק בדירה בקומה השנייה עד שובו של הבן ע. מ** והוא גם יהיה אחראי על ניהול הדירה הסמוכה בה גר ר.ח. את דירתה שלה (בקומה השלישית) ציוותה המנוחה לבן אחר בשם מ.ח.

 

2.3.       בצוואה האחרונה שנערכה מיום 5/4/2014 (להלן : "הצוואה האחרונה"), קבעה המנוחה, כי את דירתה בקומה השלישית היא מורישה לבנה ר.ח. אך היא תנוהל בידי בתה ח.מ. לטובת בנה ר.. את הדירה בקומה השנייה ציוותה אף בצוואה זו לבן ע. שחי ב**, אך קבעה שהיא תנוהל על ידי הבת נ.א.. את הדירה בקומה השלישית הנמצאת בצד הצפוני וסמוכה לדירתה שלה ציוותה לבנה מ.ח..

 

  1. הצוואה הראשונה נערכה בידי עורך דין מחמוד שחברי ואילו שתי הצוואות המאוחרות יותר נערכו בידי עוה"ד ויסאם חכים.

 

  1. הצוואות השנייה והאחרונה הופקדו אצל הרשמת לענייני ירושה בנצרת.

 

 

  1. המנוחה הייתה בגיל 73 בעת פטירתה ולמרבה הצער את שני העשורים האחר.ח.ם שנותיה האחרונות לחייה בילתה בבית המשפט לענייני משפחה במאבקים, בקשות והליכים שונים כנגד מי מילדיה.

 

  1. כל בעלי הדין שבכותרת הם ילדי המנוחה וראוי להציג את אלה שהתנהלו בינם לבין המנוחה הליכים שונים בבית משפט זה:

 

6.1.  התובע (להלן : "ע.ח.") הוא בנה של המנוחה אשר חי בשנים האחרונות בארה"ב וכאשר הגיע לביקורים בישראל ליווה את המנוחה בהליכים השונים.

 

6.2.  הנתבע 1 (להלן "ר.ח.") הוא בן אחר של המנוחה הסובל ממוגבלויות קוגניטיביות שונות והוא מתגורר בדירה בקומה השנייה במקרקעין.

 

6.3.  הנתבעות 2, 4 הן בנותיה של המנוחה ולא ידוע על הליכים ביניהן (להלן : "הבנות" או "נ.א." ו"ח.מ.").

 

6.4.  הנתבע 3 הוא תושב חוץ המתגורר במדינת **, לא התייצב לדיונים ולא הביע כל עניין בהליכים ויכונה להלן "עא.ח.", הגם שהוא לכאורה הזוכה בקומה השנייה של המקרקעין לפי כל הצוואות.

 

6.5.  הנתבעים 5,6,7,8, הם בניה האחרים של המנוחה וכנגדם היא ניהלה מספר הליכים משפטיים בשנים האחרונות לחייה. נתבעים אלה יכונו לפי שמם הפרטי "מ.ח. ", "ר.ח.", ע.מ.", "ע.ח. ".

 

טענות ע.ח.:

 

  1. בתובענה שהגיש ע.ח. לקיום הצוואה המוקדמת של אמו המנוחה טען טענות קשות כנגד מי מאחיו ואחיותיו ;

 

 

7.1.  ע.ח. טוען, כי בחודשים האחרונים לחייה סבלה המנוחה ממחלת הסרטן, עברה טיפולים רפואיים קשים והנתבעים ניצלו מצבה זה, השפיעו עליה לרעה וגרמו לה לחתום על הצוואות המאוחרות בניגוד לרצונה המקורי. תחילה הועלתה טענת אי כשירות מצד ע.ח. אך הוא חזר בו מטענה זו.

 

7.2.  ע.ח. מצביע על מספר פגמים וסימני שאלה בצוואות המאוחרות המלמדים לשיטתו כי אין הן מלמדות על רצונה של המנוחה : כך לדבריו, בצוואה המוקדמת היא חתמה כהרגלה בטביעת אצבע ובמאוחרות גם בכתב יד. בצוואות המאוחרות נפקד בנה ע.ח. ללא הסבר מדוע נעשה השינוי. בצוואה השנייה נמסרה דירה לניהולו של הבן ע.מ. שכנגדו ניהלה המנוחה תביעת פינוי וכן נמסרה דירה לבן אחר בשם מ.ח. שכנגדו הוגשה בקשת צו הגנה בשנת 2012 בטענות של אלימות וניסיון הצתה של הבית.

 

7.3.  באשר לצוואה האחרונה הרי שגם בהן נפקד לפתע התובע ומצד שני מופיעות אחיותיו למרות שלא הוזכרו כלל בצוואות הקודמות.

 

7.4.  ע.ח. מכוון טענותיו גם כנגד עורכי הדין שערכו הצוואות האחרונות וגם כנגד עו"ד שייצג המנוחה בתביעות פינוי בשנה האחרונה לחייה. לדבריו, עוה"ד לא דייקו בלשון המעטה בתיאורי המנוחה אשר הייתה רתוקה לכיסא גלגלים ולכן הייתה חייבת להיות מלווה בצד ג' ככל הנראה המדובר בזוכות החדשות בצוואתה (הבנות). לא ברור לשיטתו, כיצד זה עורכי הדין שהעידו לא זכרו שהמנוחה הייתה מתניידת בכיסא גלגלים ועל כן מישהו גם היה צריך ללוותה בפני הרשמת לענייני ירושה כדי להפקיד הצוואות ומדובר ככל הנראה בזוכים בצוואות המאוחרות.

 

עוד טען כי לא יתכן שתתקבל עדות עוה"ד ג'אנם עלא עלדין שייצג התובעת בהליכי פינוי כנגד הבן, כאילו חל משבר ביחסים של המנוחה עם התובע. עו"ד זה המעיט ואף לא ציין איומי מ.ח. על המנוחה למרות שהיו ידועים לו.

 

7.5.  על כן טוען ע.ח. כי הצוואות המאוחרות לאו צוואותיה של המנוחה הן אלא פרי רצונם וכיוונם והשפעתם הבלתי הוגנת של הבנות ו/או יתר הנתבעים וייתכן שאף פרי הפחדתה וכפייה מצדם תוך שימוש באלימות, איומים או הפחדות אחרות.

 

 

טענות הנתבעים:

 

  1. ר.ח., בנה המוגבל של המנוחה לא יכול לנהל ענייניו ובית המשפט מינה עבורו אפוטרופוס לדין מטעם הלשכה לסיוע משפטי. עמדתו לעניין ההליכים שבכותרת הייתה כי יש לקיים צוואתה האחרונה של המנוחה המבטלת הצוואות הקודמות. בסיס טענותיו היה זה:

 

8.1.       עורכי הדין שהיו מעורבים בעריכת הצוואות מסרו עדויות שלא נפל בהם דופי ויש להעדיף עדותם על פני עדות הנתבעים 6-7 שמסוכסכים עם האחיות.

 

8.2.       יש לקבל עדות עו"ד ג'אנם עלא עלאדין שייצג המנוחה מטעם הלשכה לסיוע משפטי בשנים האחרונות לחייה ולפיה היו תהפוכות ביחסים של המנוחה עם ילדיה לרבות פיוס.

 

8.3.       ע.ח. ממילא בעלים של דירה נוספת במקרקעין וככל הנראה המנוחה הייתה עדה לכך ולכן ערכה צוואותיה באופן שעושה צדק חלוקתי עם יתר הילדים.

 

8.4.       עמדת התובע לא הייתה עקבית וברורה שכן בתחילה לא ידע כלל להצביע על מיהות האחים המעורבים בהשפעה בלתי הוגנת, איום או כפייה. מאוחר יותר כרת ככל הנראה ברית עם חלק מהאחים כדי לגבש חזית אחת ולפיה האח מ.ח. השפיע על המנוחה לשנות צוואתה המוקדמת. מדובר בשינוי עמדה שנבע מתחושת חולשה משפטית של ע.ח. במהלך ההליכים.

 

8.5.       המנוחה ניהלה הליכים כמעט כנגד כל ילדיה אך בסוף ימיה התפייסה עמם ומכאן השינויים בצוואותיה והבסיס לדחות טענות ע.ח. כאילו הייתה השפעה בלתי הוגנת עליה.

 

  1. האחיות נ.א. וח.מ.:

 

האחיות עותרות אף הן לקיים צוואתה האחרונה של המנוחה מטעמים לדומים לאלה שהובאו בסיכומי ב"כ של אחיהם ר.ח. אך הן טענות ו/או מוסיפות:

 

9.1.       את סיכומיהן פתחו האחיות בטיעון, כי מדובר במשפחה הרוסה, מפולגת שבין בניה קיים סכסוך ממושך שמצא ביטוי בבקשות שונות לצווי הגנה (סעיף 5 לסיכומיהן).

 

9.2.       הצוואה המוקדמת פסולה, משום שבחתימת העדים אין חתימה של העד שחברי אלא רק חותמת של עורך הדין.

 

9.3.       זכותה של המנוחה הייתה לשנות צוואותיה והיא עשתה כן בידיעה ומרצון טוב וחופשי והדבר נרשם בסעיף 1 לצוואות המאוחרות.

 

9.4.       הפלוגתא צומצמה לשאלה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת ובהקשר זה עדויות עורכי הדין שערכו הצוואה מלמדות, כי הטענה לא הוכחה כלל והובאו בסיכומים קטעים מעדויותיהם התומכות בכך כי מדובר בצוואות שנערכו מרצונה הטוב והחופשי של המנוחה ויש לקיים האחרונה שבהן כמצוות חוק הירושה והמנוחה.

 

הפלוגתא המרכזית:

 

  1. בדיון שנערך ביום 17/2/16 הוסכם על ידי כל בעלי הדין ובאי כוחם כדלהלן:

"        ...וכן מוסכם עלינו, כי הפלוגתא לעניין ההתנגדות של התובע לקיום הצוואות המאוחרות תהיה ביחס לשאלה האם הייתה השפעה בלתי הוגנת ו/או כפייה ו/או לחץ ו/או מצוקה אשר הביאו לעריכת אותן צוואות, ואין צורך לברר הטענות האחרות שעלו בהתנגדות של התובע".

 

  1. בית המשפט נתן תוקף של החלטה להסדר דיוני זה באותו דיון בקובעו בסעיף 3 להחלטה שניתנה ביום 17/2/16 בתם הדיון:

 

"ניתן בזה תוקף של החלטה להסדר הדיוני בין הצדדים לעניין הפלוגתא שתהווה את מוקד המחלוקת המשפטית נשוא התובענות." (עמ' 35 לפרוטוקול).

 

  1. משכך אין עוד צורך להידרש לשאלת כשירותה של המנוחה לצוות את הצוואות האחרונות ויש לדון רק בפלוגתא שבפניי.

 

דיון נורמטיבי:

 

  1. לאור הפלוגתא האמורה וכעולה בהתדיינויות רבות בהתנגדויות לקיום צוואות, הרי שבית המשפט נדרש לקבוע עמדה שיפוטית שנעה על ציר בין שני קטבים: הקוטב האחד מסומן בידי קדושת רצון המצווה וחובת בית המשפט לקיימו והקוטב האחר מסומן בידי קביעה שיפוטית שלאחר המוות ולפיה האמור שחור על גבי לבן אינו מהווה רצונו האחרון של המנוח ועל כן דינו שלא להיות מקויים ככל שהוא פרי של כפיה, ניצול חולשה ומצוקה או השפעה בלתי הוגנת.

 

  1. בענייננו, טוען התובע, כי יש להחיל הוראות סעיף 30(א) לחוק הירושה התשכ"ה – 1965 הקובע:

"הוראת-צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי-הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה".

 

  1. עיון בסעיף זה מעלה, כי מדובר בחמש עילות אפשריות באותו סעיף – אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה, תרמית.

 

  1. התובע בסיכומיו מייחס השפעה בלתי הוגנת, לחץ ואיומים מצדן של אחיותיו כלפי אמו המנוחה על רקע רצונן להתנקם בו. לדבריו מדובר בהשפעה ולחץ פסולים מצד האחיות ומצד האח מ.ח. עמו המנוחה הייתה בסכסוך עמוק והכל כאשר המנוחה סובלת ממחלת הסרטן ומצויה במצב נפשי ורפואי ירוד ביותר. בטרם דיון בעדויות ובראיות, נידרש להנחיות ההלכה הפסוקה לעניין פרשנות חוק הירושה, וקביעת אבני בוחן ודרך לקיומה של השפעה בלתי הוגנת.

 

  1. כאשר דובר בפסיקה בעילה של השפעה בלתי הוגנת, נדונה האפשרות לקביעת חזקת קיומה של השפעה בלתי הוגנת בנסיבות של תלות מצווה בצד ג'. עם זאת ובנוסף לתלות, על בית המשפט להידרש לשאלה הכפולה וראשה הראשון הוא האם הופעלה על המצווה השפעה. בעוד ראשה השני הוא האם השפעה זו הייתה לגיטימית או בלתי הוגנת. השאלה הראשונה הינה שאלה עובדתית בעוד השנייה ערכית ומוסרית.

 

  1. אין חולק לפיכך, כי שאלת קיומה של השפעה בלתי הוגנת או היעדרה צריכים להיקבע על-פי עובדותיו של כל מקרה ומקרה. עם זאת, ביקשה הפסיקה להצביע על ארבעה אלמנטים מצטברים הדרושים לקביעת קיומה של השפעה בלתי הוגנת:

            א.         מצווה הנתון להשפעה.

            ב.         נהנה שהייתה לו האפשרות להפעיל השפעה בלתי הוגנת.

            ג.          נהנה שהיו לו האמצעים להפעיל השפעה בלתי הוגנת.

            ד.         הצוואה נחזית להיות תוצאה של השפעה בלתי הוגנת.

ה.         על קיומם של אלמנטים אלה ניתן ללמוד מגורמים שונים ומשתנים, ביניהם מצבו הפיזי של המצווה, מצבו המנטלי הנפשי, מידת חולשתו וסוג התלות שהוא תלוי בזולת, בדידותו וניתוקו מאנשים אחרים, מערכת הקשרים בינו לבין האדם שהוא נזקק לו וקשריו עם אחרים (ראו ע"א 133/84 וכטמן נ' זיסמן, לט (4) 769);

 

  1. בפרשת מרום לעיל מנה כב' השופט מצא ארבע אבני-בוחן, שבית המשפט עשוי להסתייע בהן בבואו להכריע בשאלה זו, ואלה הן:

 

א.         תלות העצמאות - האם המצווה, בתקופה הרלוונטית לעשיית הצוואה, היה עצמאי הן מבחינה פיזית והן מהבחינה השכלית-הכרתית. את התשובה על השאלה יש לבחון לאורך תקופה נתונה, אך לא פחות חשוב לברר את מצבו במועד עריכת הצוואה. תלות פיזית אינה עדות מספקת לתלות בזולת, שכן ייתכן שעצמאות והשכלית-חברתית של המצווה תחפה על התלות הפיזית שלו.

 

ב.         תלות וסיוע - במקום שהתברר שהמצווה לא היה עצמאי ונזקק לסיוע הזולת, יש לבחון את טיב הסיוע שניתן לו, את היקפו ואת מידת התלות של המצווה באותו סיוע, וממילא במי שהעניק לו אותו.

 

ג.          קשרי המצווה עם אחרים - זהו מבחן משנה למבחן התלות והסיוע. בידודו של המצווה וניתוקו מאחרים מגבירים את התלות שלו בנהנה. הסיבה לניתוק ולבידוד אינה רלוונטית. יכולה היא לנבוע משום התנהגות הנהנה, ויכולה היא לנבוע משום מצבו האובייקטיבי של המצווה.

 

ד.         נסיבות עריכת הצוואה - מעורבותו של הנהנה בעשיית הצוואה, גם אם אינה עולה כדי למעורבות לפי סעיף 35 לחוק, יכולה ללמד על קיומה של השפעה בלתי הוגנת.

  1. הלכה היא, כי שימוש במבחנים אלה יש לעשות בזהירות רבה, תוך הבנה שבתלות כשלעצמה אין משום ראיה מספקת לקיומה של השפעה בלתי הוגנת ואף לא להקמת חזקה בדבר קיומה. לפיכך, יש ליתן את הדגש באי ההגינות שבהשפעה כתוצר של אופי מערכת היחסים שבין המשפיע למושפע. קרי, לא קיומה של ההשפעה פוסל את הצוואה, אלא קיומו של יסוד בלתי הוגן בה שעיקרו ניצול תלותו, חולשתו או חוסר יכולתו של המצווה לעשות צוואה לטובת הנהנה. יסוד אי ההגינות בהשפעה נלמד, אם כך, מנסיבות הפעלתה, ולאו דווקא בשל מטרת המעשה או בשל התוצאות שאותן מבקש המשפיע להשיג (ע"א 5185/93 היועץ המשפט לממשלה נ' מרום, פ"ד מט(1) 318 (1995)).

 

  1. אין כל ספק, כי בדיונים מסוג זה הנערכים לאחר המוות, קיים קושי אדיר בפני המתנגדים העומדים על טענות השפעה בלתי הוגנת, אונס או איומים, להוכיח טענותיהם. מכאן ככל הנראה תולדת מבחני העזר שבפסיקה. על כך ולכן נוסיף ונאמר עוד, כי הפסיקה מכירה באפשרות קיום יחסי גומלין בין העילות השונות לפסילת צוואה משל היו אלו חוטים ברי שזירה לכדי פקעת אחת ואין להתייחס לכל אחת מהן כאילו עומדת היא בדד (דברי כב' השופט שוחט בעמ"ש (ת"א) 45610-09-12 צ.ג.א. נ' ג.א. (2014, פורסם במאגרים)).

 

  1. כך למשל מקום שמדובר במצווה שאין בטחון מוחלט לגביו שידע להבחין בטיבה של צוואה מבחינה שכלית, הרי מדובר בנסיבה חשובה מאוד לעניין העילה של השפעה בלתי הוגנת, שכן קל יותר להשפיע עליו (ע"א 2500/93 שטיינר נ' ארגון עולי מרכז אירופה, פ"ד נ(3) 341; דנ"א1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב(2) 813); מעורבות בצוואה שלא עלתה כדי מעורבות פסולה לפי סעיף 35 לחוק הירושה, מהווה אף היא נסיבה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת במסגרת "מבחן נסיבות עריכת הצוואה" (עמ"ש (ת"א) 45610-09-12 ניתן ביום 19.5.14 ופורסם במאגרים), פסקה 14).

 

  1. וכדברי כב' השופט הנדל בהקשר זה:

"חוטים שונים של עילות שונות – הגם שלא היה בכוחם לבסס עילה עצמאית – יכולים להישזר יחד לרבדים המחזקים ומבססים את מסקנת בית המשפט המחוזי. ההשפעה הבלתי הוגנת העולה עד כדי שלילת הבחירה החופשית של המצווה הינה מבחן דינאמי ורחב כקשת החיים. בית המשפט המחוזי נעזר בחוטים השונים כדי להגיע לראייה כוללת המשקפת את מלוא התמונה." (ראו בע"מ 4459/14 פלונית נ' פלוני, ניתן ביום 6/5/15, ופורסם במאגרים).

דיון קונקרטי – האם החוטים מובילים אל הפקעת....

 

  1. בעוד שלאף אחד מהנתבעים אין טענה כנגד חופש רצון המנוחה בעריכתה את הצוואה המוקדמת, כאמור התובע מלין על הצוואות המאוחרות. הוא מבקש לשכנע את בית המשפט כי יש לפתוח בתוצאה. התוצאה של עריכת צוואות מאוחרות בהן הוא נושל והוחלף בידי אחיו (בכל צוואה אח אחר), כאשר בין אותם אחים לבין המנוחה התנהלו ומתנהלים הליכים משפטיים – תוצאה זו אינה הגיונית וחייבת להדליק תמרור אזהרה של ממש. רוצה לומר, הצוואות האחרונות, נחזות להיות כאלו שנערכו בעקבות השפעה בלתי הוגנת על המנוחה שהביאה לנישולו של התובע. בטענה זו יש ממש, בייחוד לאור היכרות בית המשפט עם אופי הסכסוך, המשקעים והכעסים של המנוחה על ילדיה הבגירים המצויינים כזוכים בצוואות המאוחרות.

המנוחה הייתה אשה דעתנית, מחד גיסא אך ככל הנראה נתונה להשפעות ילדיה, מאידך גיסא (בכל פעם היה ככל הנראה בן אחר ששימש לה כבן ברית) והיא  עמדה במוקד של אינטריגות, מאבקי כוח, סכסוכים ויחסי גומלין מורכבים בינה לבין חלק ניכר מילדיה הבגירים, על רקע השליטה, הבעלות והשימוש במקרקעין. יחסי גומלין אלה היו מלווים אלימות, לפחות כך נטען על ידי המנוחה, ובחלק מהמקרים הסתיימו בפיוס ומחיקת הליכים ובחלקם האחר בצווי הגנה הדדיים או הסכמי פשרה אחרים. כך או אחרת, מה שניתן ללמוד מההתדיינות בבקשות צווי ההגנה הוא על קיומה של מערכת יחסים מעורערת מאוד בין המנוחה לבין כל בניה לסירוגין. היו תקופות שבהן הייתה מסוכסכת עם הבן ע.ח. והיו תקופות עם עא.ח., ר.ח. ומ.ח. . בכל סכסוך וסכסוך היו ניצבים מחנות משפחתיים, כאשר במתרס אחד המנוחה ומי מהילדים התומך בה ומהעבר האחר מי מבניה שנטען כי נהג כלפיה באלימות. כל הבנים טענו כנגד המנוחה שהיא נהגה באופן פרובוקטיבי, יצרה מזימות וסכסוכים, הסיתה כנגדם והמציאה טענות אלימות שלא היו.

 

  1. "זר לא יבין זאת", ברם בנסיבות העניין מדובר במנוחה שפקדה את ספסלי בית המשפט לענייני משפחה בבקשות לצווי הגנה כנגד מי מילדיה בתדירות כה רבה, (לפחות אחד לחודש בשנים האחרונות), עד כי סכסוכה עם חלק מילדיה היו עובדה ידועה לכל מי שכיהן כשופט משפחה בנצרת מאז שנת 2000. סכסוכים אלה יכולים היו לכאורה להיות בבחינת חלק מהחוטים המסייעים לתובע להוכיח טענת קיומה של השפעה בלתי הוגנת ונפרטם בתמציתיות:

 

25.1.     יש לפתוח ולציין, כי בתחילת שנות ה-2000 הליכים לפי החוק למניעת אלימות במשפחה והליכים אחרים התנהלו דווקא בין המנוחה לבין לא אחר מאשר ע.ח. (תמ"ש 14770/97 ותיקים קשורים). כך למשל בדיון בתמ"ש 14777/97 מיום 3/9/2001 בפני כב' השופט רבס העידה המנוחה שע.ח. תקף אותה פיסית, סטר לה בפניה ואמר שישרוף את גג הרעפים והיא חוששת מפניו שיגיע לביתה. ע.ח. הכחיש דברי אמו וטען, כי היא נוהגת לביישו ולתקוף אותו בנוכחות זרים והיא מנהלת כנופיה בבית באמצעות אחיו הצעירים. אותה תקופה ע.ח. היה מורה צעיר המלמד בבאר שבע ומגיע לשהות בבית בדירה שהייתה בשימושו, אחת לשבועיים ועל רקע השימוש בבית ובעיקר בחצר ובגג התגלעו סכסוכים בינו לבין המנוחה.

 

25.2.     בתמ"ש 14778/97 נדונה תביעה לפיצוי וצו מניעה ביחס למקרקעין האמורים והיא הייתה תביעת ע.ח. ואשתו כנגד המנוחה ויתר האחים על רקע סכסוך באשר לשימוש בבית המשותף ובעיקר לעניין בנייה בחצר המשותפת. התובענה הסתיימה בהסכם פשרה שנחתם בין הצדדים ואושר בידי בית המשפט ביום 26/11/2002. מאז ועד לפטירתה לא התנהלו הליכים משפטיים בין המנוחה לבין ע.ח..

           

25.3.     בסוף שנת 2006 הגישה המנוחה בקשת צו הגנה כנגד בן אחר שגר במקרקעין בשם ע.מ.. האחרון טען כנגד, כי לא פגע באמו וכי היא מסוכסכת עם כל השכונה ונוהגת ליזום סכסוכים עם כל הילדים (תמ"ש 9461/06 פרוטוקול מיום 4/1/2007).

 

25.4.     בחודש דצמבר 2011 הגישה המנוחה תביעה לסילוק יד ופינוי כנגד בנה ע.מ., אך התביעה נמחקה בעקבות פטירת המנוחה. חשוב לציין כי בהליך זה נערך הסכם פשרה למחיקת התביעה על ידי עורך הדין שחברי שטען כי המנוחה חתמה בפניו על הסכם בכתב למחיקה כאמור, ברם כאשר ביקשה השופטת ג'בארין לברר הדבר עם המנוחה במהלך הדיון מיום 4/3/2014 הודיעה המנוחה לבית המשפט, כי היא עומדת על התביעה (ראו פרוטוקול הדיון לעיל בתמ"ש 52411-12-11). יש לציין כי במקביל הגישה המנוחה בקשת צו הגנה כנגד בנה ע.מ. בה"ט 13331-04-13 וטענה כי הוא יורק עליה, מאיים עליה שיגרש אותה מהבית ואף אמר לה שהיא חייבת להירצח לפני שהתובע חוזר מחו"ל (ראו שורה 8 בעמ' 1 לפרוטוקול דיון בבקשת צו הגנה במעמד צד אחד). נזכיר שוב, בנקודה זו, כי בצוואה השנייה שערכה המנוחה בינואר 2014 הוחלף התובע בבן ע.מ. כזוכה, כל זאת כאשר לפני עריכת הצוואה, ולאחריה שרויים היו המנוחה ובנה זה בסכסוך בבית המשפט והמנוחה טוענת כי הוא מאיים על חייה.

 

25.5.     בשנת 2010 הגישה המנוחה תביעה כנגד בנה עא.ח.  בטענה כי הוא נוהג לתקוף אותה פיסית, לגרום לה לחבלות, לפגוע בקניינה, לשבור חלונות ותריסים, לעקור שער הכניסה וכיו"ב. התביעה נמחקה ביום 17/4/2012 מפאת היעדר הופעה של המנוחה לדיון (תמ"ש 44405-02-10).

 

25.6.     המנוחה הגישה תובענות לסילוק יד, צווי הגנה וביזיון בית משפט כנגד בנה מ.ח.  בה"ט 9168-03-12, תמ"ש 20278-04-12, תמ"ש 11723-07-12, 17714-11-12, 7762-03-13 והליכים שונים אחרים בגדרם טענה לאלימות קשה מצדו של בן זה כלפיה. בסופו של יום, בן זה שקיבל רשות שימוש באחת הדירות במקרקעין בשנת 2011 עזב להתגורר במקום אחר במהלך שנת 2012 בעקבות הרחקתו במסגרת בקשת צו הגנה ולאחר שמספר שופטים בבית המשפט לענייני משפחה קבעו כי נהג לכאורה באלימות כלפי אמו. כנגד מ.ח. היו גם מספר רב של תלונות במשטרה מצד אחיו ומדובר במי שהיה מסוכסך לא רק עם אמו אלא גם עם יתר האחים. גם לאחר עזיבתו את דירת המנוחה, הגישה היא תביעה כספית כנגדו בתמ"ש 7622-03-13 ועתרה לחייבו בתשלום חוב ארנונה ובפיצוי כספי של 200,000 ₪. התביעה הייתה תלויה ועומדת על ליומה האחרון של המנוחה ולאחר שנפטרה ובעקבות הפטירה היא נמחקה (ראו פסק הדין בתיק זה מיום 24/7/2014). בגדרה של התדיינות זו מאוזכרת התנהגות מאיימת של הבן מ.ח.  כלפי המנוחה בתוך אולם הדיונים (פרוטוקול דיון מיום 7/5/13 בפני כב' השופט ג'יוסי) כאשר בית המשפט קובע כי קשה להתעלם מהנימה המאיימת של דברי הבן מ.ח.  בתוך אולם הדיונים. עוד חשוב לציין כי במקביל להליך זה, ניהלה התובעת מאז שנת 2012 ועד לפטירתה תביעה לפינוי וסילוק יד של מ.ח.  ואשתו בתמ"ש 11723-07-12 וגם תובענה זו נמחקה רק לאחר ובעקבות פטירת המנוחה. מכאן סימני השאלה המוצדקים שמצביע עליהם התובע ע.ח. לעניין עריכת צוואותיה המאוחרות של המנוחה בהן נישלה אותו מעזבונה והפכה את הבן מ.ח. לאחד הזוכים בדירותיה – אותו בן שהיא מנהלת כנגד הליך של סילוק יד ופינוי מהדירה...

 

25.7.     למותר עוד לציין, בין השנים 2010- 2013 ניהלה המנוחה לא פחות מ-20 הליכים לפי החוק למניעת אלימות במשפחה (בקשות צווי הגנה) כנגד בניה ע.מ., מ.ח. , עא.ח. ועוד.

 

25.8.     לאחר סקירה של ההליכים השונים בין המנוחה לבין ילדיה הבגירים ובשים לב להיכרות של בית משפט זה עם חלק מהסכסוכים אשר נדונו בפניו בעוד המנוחה בחיים סבור בית המשפט כי יש להדגיש עיקרים אלה:

 

א.         יש להבחין בין סכסוכים מתחילת שנות ה-2000 בין המנוחה לבין ע.ח. לבין סכסוכים שהיו סמוכים לפטירתה והם רלבנטיים יותר לפלוגתא שבפניי. מקום שהסכסוך בין המנוחה לבין ע.ח. היה לפני למעלה מעשור ומאז לא היו סכסוכים ביניהם בבית המשפט והוא אף ליווה אותה להתדיינויות האחרונות בחייה כנגד אחים אחרים ניתן בהחלט לקבוע כטענתו וכטענת עדים אחרים שהעידו בפניי, כי נעשה פיוס ביניהם והוא עמד לצדה של אמו בעשור האחרון. הדבר תומך בטיעון של ע.ח. כי הצוואה המוקדמת משנת 2012 משקפת את רצונה של המנוחה.

 

ב.         קשה מאוד להלום מציאות בגדרה ביקשה המנוחה לצוות חלק כלשהו מעזבונה לילדיה ע.מ. או מ.ח. . המנוחה טענה בשנת 2012 כי מ.ח. התפרץ לדירתה, גנה ממנה זהב, איים עליה, תקף אותה פיסית והגישה מספר רב של הליכים כנגדו. זאת ועוד, בתי משפט שהתרשמו מהמנוחה ובנה מ.ח. קבעו בפסקי דין חלוטים כי מ.ח. תקף את אמו והעדיפו גרסתה על פני גרסתו (ראו למשל ה"ט 4597-08-12 שם שוכנעה השופטת רים נדאף, כי מ.ח. נכנס לדירת המנוחה בעל כורחה ותקף אותה). אין ספק שאם הטוענת בפני בית המשפט במספר בקשות לצווי הגנה כי בנה מ.ח. קשר אותה, היכה אותה, כלא אותה בדירה ונהג כלפיה באלימות צריכה להיות סלחנית ביותר כלפי אותו בן ולהנחיל לו בצוואתה חלקים מעזבונה. זאת ועוד, ראינו לעיל, כי מאז שנת 2012 עת הגישה המנוחה בקשות לצווי הגנה כנגד מ.ח. , היא גם הגישה תביעות כספיות ולסילוק ידו מהדירה ותביעות אלה הופסקו רק בעקבות פטירתה. אף עובדה זו אינה מתיישבת עם הטיעון כאילו החליטה ביום בהיר בשנת 2014 לערוך צוואות חדשות, למשל את בנה ע.ח. ולהפוך את הבן שכנגדו מתנהלים הליכי פינוי מהירה לזוכה בדירה.

 

ג.          מנגד, אין ספק כי בשנתיים האחרונות לחייה של המנוחה חלו לסירוגין שינויים בהתנהלותה, כך למשל היא חתמה לכאורה על הסכמי פשרה מול מ.ח. (אך מנגד חזרה בה מהם ומהסכמתה כגון בתמ"ש 7622-03-13), הגישה תביעות לסילוק יד ופינוי והתפייסה עם עא.ח. (תמ"ש 25099-12-13). דומני עם זאת, כי בכל הנוגע למערכת היחסים עם מ.ח. ועם ע.מ., ספק רב אם אכן היה פיוס כנטען ואף אם היה פיוס ספק גדול עוד יותר אם המנוחה הייתה נכונה לצוות לו חלקים כלשהם מעזבונה וזאת עוד על חשבון ע.ח. שעמו לכאורה לא היה כל סכסוך משפטי סמוך לפטירתה והוא אף ליווה אותה לדיונים ותמך בה.

 

ד.         נקודה נוספת שצריכה ציון היא לטישת העיניים של כמעט כל ילדי המנוחה לרכושה, בוודאי בחייה אך לא כל שכן לאחר מותה. כל המאבקים בין הילדים לבין המנוחה בחייה ולאחר מכן התנהלו סביב השימוש, הבעלות והזכייה בביתה וברכושה. מצער הדבר עד מאוד, משום שהוא מעיב על הטיעון כאילו מי מהילדים באמת ובתמים דאג לאמו ורצה בטובתה. התרשמות זו של בית המשפט הנשאבת ממכלול הפרוטוקולים, ההחלטות וכתבי הטענות השונים שבמשפחה ומדיונים שהתקיימו אף בפניו במעמד המנוחה וחלק מילדיה ולא כל שכן ההתדיינות הנוכחית, מחזקים הרושם כאילו הצוואות האחרונות אינן מבטאות רצונה האמיתי של המנוחה.

 

ה.         ועם כל זאת, חשוב להדגיש ולהזהיר את עצמנו באזהרה עצמית, כי ההתרשמות הכוללת היא של מנוחה שלא הייתה עקבית ביחסים עם ילדיה ובאלה היו תמורות רבות ומכאן הקושי לעקוב בוודאי לאחר המוות בטיב מערכת היחסים שלה עם כל אחד ואחד מילדיה.

 

  1. 26. עדותו של ע.ח. :

 

26.1.     ע.ח. היה פעיל מאוד במהלך ההתדיינות שלפניי והגיש כתבי טענות רבים בגדרם ביקש לשכנע את בית המשפט כי נרקם כנגדו קשר פלילי של ממש על ידי אחיותיו בסיוע עורכי הדין שערכו הצוואות האחרונות של המנוחה והכל במטרה לנשלו מחלקו בעזבון.

 

26.2.     מעדותו של ע.ח. ניתן להבין בבירור כי היה מקורב מאוד לאמו בתקופה האחרונה לחייה. הוא תיאר באופן דומה אם לא מדויק את תיאורי אמו את האלימות שחוותה מצד כל אחד מהילדים שגרו סמוך לה במקרקעין באומרו (עמ' 24 שורה 17 ואילך):

"ש       כשהיא סיפרה לך על האלימות מה אמרת לה, מה ייעצת לה לעשות

ת:        לפעמים הייתי כועס על מה שהיו עושים לה, במיוחד כשמדובר במשפחה אחים ואחיות, לפעמים הפניתי אותה מה לעשות מבחינה משפטית. היא הייתה אישה שאף אחד לא עזר לה, היא הייתה בודדה, כולם בודדו אותה והפעילו כלפיה אלימות נפשית, פיזית ומילולית. כל סוגי האלימות. לפעמים הייתי מתקשר אליה והיא אמרה לי שהיא מפחדת לצאת אפילו למרפסת, והיא אמרה שהיא מפחדת, ספציפית מהנתבע 5, שהפעיל עליה הרבה אלימות והפחיד אותה וגרם לה להסתגר בדירה שלה, היא לא הייתה מסוגלת לפתוח את הדלת בגלל הפחד ממנו ומבני משפחתו. הוא פרץ לדירה וגנב תכשיטי זהב, הוא זרק בקבוקי תבערה על אמא שלי, גנב לה את הרכב ושרף אותו, גם אחרי שנפטרה. מציג לבית המשפט תמונות של הדירה שלה, זה תמונות שצילמתי איך שהגעתי מארה"ב. ניסיתי לפתור את הסכסוך בצורה יפה, ניסיתי לדבר עם אחים שלי אבל כולם היו נגדי ואף אחד לא רצה לדבר איתי. אני לא יודע מה היה בראש שלה, אז הפניתי אותה ללכת לבקש עזרה, אפילו ללשכת הרווחה הפניתי אותה

ש:        למשטרה הפנית אותה

ת:        לא. היא יודעת לפנות למשטרה, היא יודעת מה לעשות במצבים כאלה רעים, היא לא צריכה את העזרה שלי

ש:        הדירה שהייתה מתגוררת בה המנוחה בבניין, כמה קומות יש בו

ת:        יש כמעט 7 דירות שם, בניין גדול. כל האחים שלי גרים שם, מלבד שני הבנים והבת

ש:        גם מ.ח. גר שם

ת:        לא. הוא הוצא לאחר החלטה משפטית, אני מפנה לנספח ז' שמראה שהוא היה מחוץ לבית אפילו אחרי שנפטרה. החליטו להרחיק אותו מהבית כיוון שהיה אדם אלים, פרץ גנב וזרק בקבוקי תבערה. הוא היה בכפר א.י ונפטר בכפר א.. ע.  גר ב** הרבה שנים

ש:        אז מי זה כולם

ת:        כולם היו אלימים

ש:        מה השמות

ת:        מי שהיו אלימים הם ע.מ., עא.ח., מ.ח. . ר.ח. לא נהג באלימות פיזית, רק מילולית. חלק עשו אלימות פיזית ואחרים העלימו עין. "

 26.3.    באשר לרכושה של המנוחה, הופתע בית המשפט לגלות מעדותו של ע.ח., כי למרות שהמנוחה הייתה מיוצגת תדיר בידי הלשכה לסיוע משפטי בשל מחסור במשאבים כפי טענותיה, הרי שחסכה כספים לא מבוטלים בחשבון הבנק של בנה החסוי וכן צברה תכשיטי זהב (עמ' 25 שורה 27 ואילך) :

"ש:  יש למנוחה רכוש חוץ מהדירה בה היא גרה

ת:     כן. היה לה במזומן 250,000 ₪ בבנק הדואר. מפנה למסמכים, שם ציינתי את מספר החשבון. אמנם החשבון על שם אחי שהוא מוגבל, אבל בפועל כל הכסף היה שלה. היא השתמשה בו כדי לקבל סיוע מהמדינה, כדי שלא יידעו שיש לה כסף. חוץ מזה היה לה זהב, לפחות כד של זהב. ואני יודע שהנתבעת 4 לקחה את כל הזהב. הם משחקים אותה שאין להם כסף ומקבלים סיוע מהמדינה. לגבי ה- 250,000 ₪ , אני יודע שיש לה כד של זהב, והנתבעת 4 שמשחקת אותה שאין לה כלום ומקבלת סיוע של עורכי דין, לקחה את זה "

 

                ובהמשך הוא מפרט:

 

ש:     מאיפה היא הביאה 250,000 ₪ אם היא לא עבדה

ת:     אני לא רוצה להגיד מאיפה, אבל יש לי אסמכתאות שמראים שיש לה כמעט 250,000 ₪

ש:     יש לך צילום של שטרות

ת:     הנתבעת 2 העלימה את המסמכים שהיו בתוך הדירה, הכוונה לכל ההפקדות הכספיות שהיו הולכות לחשבון מספר 23104297

ש:     איך אתה יודע שהיא עשתה את זה ולא אחות אחרת

ת:     הייתי אצל אמא שלי ב- 27.3.14, בדיוק כשניסו להעליל עליי עלילה שתקפתי את הנתבעת 2. הייתי אצלה והיא אמרה לי בדיוק כמה כסף יש לה ונתנה לי לצלם את זה בלפטון שלי במקרה שיקרה לה משהו, מדובר בהפקדות של דולרים וגם בשקלים, כמעט 250,000 ₪ שנמצא בידיים של ח.נ .שהולכת ומבקשת סיוע מהמדינה ומהסיוע המשפטי, ומשחקים אותה שאין להם כסף. את הזהב לקחה הנתבעת 4.

 

26.4.     ע.ח. מסר הסברים מפורטים לתיאוריית הקונספירציה שלו והתיאורים מסבירים היטב מדוע לכאורה נעשה השינוי בצוואות כפי שנעשה. יש לזכור, כי השינוי בצוואות הוא בשני מישורים: ביחס לדירת המנוחה עצמה, בעוד שבצוואה המוקדמת היא הורישה אותה לע.ח., הרי בצוואות השנייה והשלישית היא הורישה אותה לבן מ.ח. . לגבי דירת ע. שגר ב** שהוא תשוב חוץ, הרי שבצוואה המוקדמת קבעה כי היא תוחזק "ותנוהל" בידי ע.ח. ובצוואות המאוחרות פעם בידי בן ע.מ. ופעם בידי הבנות.

 

26.5.     עדותו של ע.ח. הרשימה את בית המשפט לאורך כל הדרך כעדות מהימנה. כאמור, למתבונן מן הצד יכולים המראות והמעשיות של המשפחה להיראות כאילו נלקחו מספר אגדה או סיפורי מעשיות. ברם כמי ששמע את המנוחה מתאוננת על אלימות ילדיה בכלל והבן מ.ח. בפרט, הרי שהדברים נשמעים אותנטיים וברי היגיון.

 

 

 

26.6.     ע.ח. טוען, כי למעשה אחותו הנתבעת 2 ח.נ. קשרה קשר עם הנתבע 5 מ.ח. לנשלו מצוואת המנוחה. לדבריו, ח.נ. כעסה עליו בעקבות סכסוך כספי שהיה ביניהם ובגדרו חויבה לשלם לו דמי שכירות ראויים בגין שימושה בדירתו שבמקרקעין (ואינה חלק מהעזבון). על – כן, הוא טוען, כי פעלה בעורמה רבה וכאשר המנוחה הייתה במצב רפואי ירוד ותלויה בה, הפעילה עליה לחצים כבדים לנשלו מהצוואה, שכרה את עורכי הדין שישנו הצוואות עבורה ובכך מימשה את נקמתה בו. כל זאת עשתה תוך שהיא ממדרת ומונעת ממנו לשהות עם אמו, חרף העובדה שהגיע לבקר בישראל בשנת 2014 ותוך איומים, כי אם ייכנס לדירה תוגש כנגדו תלונת שווא במשטרה בגין אלימות כלפיה שתביא למעצרו.

 

26.7.     מפאת חשיבות הדברים אביא עיקרי עדותו של ע.ח. כדלהלן (עמ' 26 שורה 27 ואילך):

שאלות בית המשפט:

ש:     טענות האלימות וההחלטות השיפוטיות בעניין צווי ההגנה שצירפת מייחסות טענות אלימות של המנוחה כלפי הילדים מ.ח. עא.ח. וע.מ.. אם אתה טוען שהם אלה שהפעילו כפייה ולחץ על אמכם המנוחה מדוע לא דאגו לכך שבצוואות שנערכו לכאורה תחת לחץ או בכפייה הם אלה שיירשמו כזוכים?

ת:     זה כל המשחק. הם קיבלו טובת הנאה, למשל בצוואה מס' 2 מקבל הנתבע 7 טובת הנאה. הוא אחראי שם על ניהול בית, מפנה לסעיף 6 לצוואה מס' 2 שם למשל נרשם שהנתבע 7 הוא זה שישגיח על הבית עד אשר יחזור ארצה האח ע.  שגר ב**, כאשר כולם יודעים במשפחה שע.  לא מתכוון לחזור מ**.

...

...ש: מה מקבל מ.ח.  

ת:     הוא קיבל דירה בצוואה מס' 2 בשטח של 180 מטרים. הדירה הזו הייתה אמורה להיות לע.  בצוואה מס' 1.

ש:     אם הייתה כזו אלימות למה היא לא נותנת את הדירה שהיא נותנת לע.  לע.מ.

ת:     הנתבעת 2 הפעילה לחץ עליה בכוונה. הם רצו להוציא את הדירה שאמא ציוותה לי בצוואה מס' 1, שזו הדירה בקומה השנייה של 92 מטר, והעבירו אותה לע.  ושמו את המשגיח על הדירה את ע.מ.. מ.ח. קיבל 180 מטר בצוואה 2 למרות שבצוואה שלי לא הופיע מ.ח. .

ש:     למה ע.מ. לא מקבל בית אם הוא מפעיל עליה לחץ

ת:     הוא כבר קיבל בית, הוא לא צריך לקבל עוד משהו

ש:     אז למה שיכפה עליה לעשות צוואה אחרת

ת:     אם אני רוצה משהו מאדם מסוים, אני הולך לאדם אחר שירביץ לו ואז אני מקבל מאותו אדם מה שאני רוצה. אני הייתי מסוכסך עם ע.מ. עוד מלכתחילה, עכשיו אנחנו בסדר, אבל הוא רצה לנקום בי, הוא רצה לשנות את הצוואה הראשונה דרך האחים שלי. הוא ידע על הצוואה. הוא רצה לנקום בי ולכן השפיע על אמא לעשות צוואות אחרות. הוא לא עשה את האלימות הפיזית אמנם, אבל הוא ידע הכל, והוא כאילו נשאר פאסיבי. הוא ישב על הגדר ולא עשה כלום וחיכה שהדברים יבואו לקראתו. היה בינינו חוב והוא רצה שאחזיר לו את הכסף והיו בעיות, אז הוא עשה כל מיני קומבינות כדי שאצא בלי כלום

 

הנתבע 7: אני מאשר.

 

ש:     עו"ד שחברי אמר שאמא, למרות הכעס שלה על ילד כזה או אחר, היא נטתה לשנות את דעתה, פעם היא הולכת עם הבן הזה ופעם עם בן אחר. מה אתה אומר על זה שהיא כן הייתה משלימה עם הילדים למרות אלו שהיו אלימים כלפיה

ת:     היא לא משלימה עם הילדים שהיו אלימים כלפיה. אני מפנה לתיק המשפחה שהיה בו הליך גישור. שם היא השלימה איתו ואחרי זה החליטה לא להשלים איתו ונפטרה. היא השלימה איתו בגלל הלחץ, היא חתמה על משהו שהיא לא רצתה בתוך תוכה, אז כשהיא הגיעה לבית המשפט היא אמרה שהיא רוצה להמשיך בהליכים.

ש:     מי אומר שמה אתה אומר היום נכון

ת:     יש את מה שאמא שלי סיפרה לי , בכל 5 השנים האחרונות לא רבתי עם אמא. כשרציתי להפקיד את הכסף הנתבעת 2 העלילה עליי עלילה ובמשטרה לא האמינו לה, אמרו לי לטוס לארה"ב, ושהם יודעים שהיא משקרת. המצב של אמא שלי היה על הפנים, היא לא הייתה יכולה ללכת, הייתה על כיסא גלגלים. הם שקרנים. הם לקחו אותי כמו ילד קטן והכניסו אותה לעורך הדין, הנתבעת 2, הנתבעת 4 והנתבע 5 במיוחד עשו את כל הקומבינות של הצוואות וההחלפות.

 

ממשיך בחקירה:

ש:     איך נודע לך שהמנוחה ערכה את הצוואה הראשונה

ת:     היא סיפרה לי

ש:     קיבלת עותק מהצוואה הראשונה

ת:     כשהייתי אצלה בפעם הראשונה היא הראתה לי את כל המסמכים וגם נתנה לי העתק. היא עשתה את הצוואה הראשונה כשהייתי בארה"ב

...

..ש:  ושאר האחים ידעו על הצוואה הראשונה

ת:     כן, ע.מ., סיפרתי לו. אמרתי לו מה היא נתנה, והוא יודע את הכל

...

ש:     בצוואות 2 ו -3 אתה זוכר אם אמך חתמה או שמה טביעת אצבע 

ת:     קודם כל הלכתי לעו"ד מחמוד שחברי, ששיקר, הוא נשאל אם אמא שלי עשתה שינוי כלשהו בצוואה. הלכתי אליו ב- 26.3.14 ושאלתי אם היא עשתה שינוי בצוואות והוא אמר שלא, שאם היא עשתה שאפנה לרשם הירושות ואנסח מכתב, עשיתי את זה והוא כבר ידע אבל לא רצה לספר

ש:     למה אתה חושב שהוא היה חייב לספר לך או לאחים שלך? זו צוואה של אמא

ת:     הקשר בינינו הוא מעל זה. הבנתי אחרי הכל שעו"ד שחברי היה מעורב בצוואות איכשהו, בשינוי של הצוואה הראשונה והשנייה

ש:     מתי הוא היה מעורב לטענתך

ת:     אחרי שקראתי את הפרוטוקול מ 21.10.15, ומאז התחלתי לחשוב אם הוא היה מעורב. על סמך מה שקראתי וראיתי את הרמזים והדברים שהוא קשור, שמתי לב שהוא מעורב. אני מכיר את עו"ד שחברי, הוא מוכן לסכסך במשפחה ולהעמיד פנים כאילו לא עשה כלום. הוא נפגש איתי ואמר לי "תביא לי 3,000 ₪ ואני אוציא אותך מהבוץ". לא התכוונתי להביא אותו להעיד, אבל אחרי מה שקראתי ומה שהוא אמר לי זה מה שעשיתי. הוא שאל אותי אם אני מקליט אותו, אמרתי לו שלא, הוא לקח את הטלפון ממני ורצה לבדוק ואני הופתעתי

ש:     נכון שהתחייבת לשלם לו שכר טרחה עבור הצוואה הראשונה

ת:     לא התחייבתי לכלום, היא הייתה צריכה לשלם לו

ש:     הוא אמר שהוא יודע שאין צוואה

ת:     פעם אמר שאין צוואה, ופעם אמר שהוא לא יודע

ש:     אמרת שבסוף השיחה הוא אמר לך לפנות לרשם הירושות

ת:     כ, הלכתי ובדקתי

ש:     מתי זה היה, במרץ 2014

ת:     לא, אני חושב בחודש יוני או יולי משהו כזה. הגשתי מכתב לרשם וביררתי אם יש צוואות אחרות וגיליתי שיש, אז הופתעתי למה הוא אמר לי שהוא לא יודע בהתחלה. קישרתי את זה עם הפגישה שהייתה ב- 21.10 כשעו"ד חכים טען שהוא התקשר לעו"ד שחברי ואמר לו שהם מתכוונים לשנות את הצוואה. בהתחלה הוא אומר שהוא לא יודע, אחרי זה התברר שהוא ידע על הצוואה הזו כי עו"ד חכים אמר לו בזמנו שמתכוונים לשנות אותה

ש:     כשהיית אצלו ורצית לבדוק אם יש צוואה, חששת שאמא שלך שינתה את הצוואה או שרק בדקת

ת:     היה לי רק חשש

ש:     באותה נקודת זמן ידעת על הצוואה הקודמת של 2012, הראשונה

ת:     כן כמובן

ש:     היה לך חשש שמשנים את הצוואה שהיא נותנת לך לפחות דירה, ולא קיבלת תשובה עם הצוואה הזו שונתה, למה לא פנית לרשם הירושות לבדוק אם הצוואה שונתה או לא

ת:     הלכתי לאמא שלי ב 27.3 לדירה וראיתי שהיא גוססת, היא הייתה גופה מהלכת. הייתה יושבת על המיטה ולא יכלה לעשות כלום, עם סחרחורת. שאלתי אותה איפה הכסף ועל הצוואה והיא אמרה לי "אני לא יודעת כלום, עזוב אותי, הם לחצו עליי". בדיוק באותה שיחה נכנסה הנתבעת 2 ובאה אליי וצעקה עליי "מה אתה רוצה מאמא? צא מהבית". אני רציתי לתקוף אותה אבל ידעתי את המשחק, ידעתי שהיא תלך למשטרה ותעליל עליי, היא הלכה למשטרה ואמרה שאני תקפתי אותה למרות שלא תקפתי. בגלל זה לא המשכתי בהליך ולבדוק את הצוואה ומה עשתה. כשהלכתי למשטרה אמר לי החוקר "אנחנו יודעים שהיא משקרת, תעזוב את זה, טוס לארה"ב". בגלל זה לא הלכתי לרשם הירושות לבדוק את עניין השינוי. אמי נפטרה ב 12.6.14. אני הגעתי לארץ ב 16 או 17.6, 5 ימים אחרי שהיא נקברה. ואז התחלתי לבדוק את התהליך, מה היא עשתה ומה היא שינתה. לא בדקתי אז בגלל שהנתבעת 2 העלילה עליי עלילות שווא.

ש:     למה לא בדקת בתקופה שהיית בארה"ב באמצעות ייפוי כוח מעורך דין או פנייה לאמא שלך? קודם אמרת ששוחחת איתה כל הזמן

ת:     כן, אף פעם לא רבתי איתה. ב 27.3 הגישה עליי תלונה הנתבעת 2 והקצין ייעץ לי לעזוב את זה. לא הייתה לי גישה מארה"ב לעורך דין בזמנו, טסתי לארה"ב

...

...ש: בדצמבר 2013 היית בארץ

ת:     הגעתי לקראת סוף דצמבר 2013, התקשרה אליי הנתבעת 2 ואמרה לי שאני צריך להגיע , שאמא חולה. הגעתי לפה ועזרתי לה, לקחתי אותה לבית החולים, היא לא הייתה אמא שלי, היא הייתה כמו גופה מהלכת.

ש:     עד מתי נשארת בארץ

ת:     נשארתי מסוף דצמבר לפחות 3 חודשים

ש:     אז היית לפחות עד מרץ

ת:     כן, אבל לא נתנו לי להיכנס אליה. אמרו לי "אם תיכנס אליה אתה בבית סוהר" וכשהגיעו מים עד נפש נכנסתי אליה, אמרתי לה שהיא עומדת למות ושתגיד לי מה היא עשתה, היא אמרה "עזוב אותי, אני בלחץ לא יודעת מה אני עושה" שאלתי אותה איפה הכסף והיא אמרה "אני לא יודעת כלום", ישבתי שם 10 דקות ואז הנתבעת 2 נכנסה וצעקה עליי שאעזוב את הבית, היא קיללה את אשתי "שרמוטה" . זה היה ב 27.3, אחרי זה טסתי

ש:     מסוף דצמבר 2013 עד 27.3.14 כמה פעמים ביקרת את אמך

ת:     פעם או פעמיים, ראיתי אותה לפני כן כמה פעמים אבל לא ידעתי מה היא עושה, זה היה מאחורי הקלעים

...

 

...ש: מה בדיוק טענתך בעניין צוואות 2-3? אתה טוען שטביעת האצבע לא של אמא שלך

ת:     לאחי מ.ח. היא כל הזמן לא רצתה לתת לו כלום. הוא אמר לה "אני אנסח צוואה ואני אדאג אפילו שאת יושבת לקחת את האצבע שלך ולהחתים אותה על הצוואה". היא לא רצתה לתת למ.ח. . הם הפעילו את הנתבעת 2 עליה והיא עשתה בשביל מ.ח. את כל העבודה הזו

ש:     למה שהנתבעת 2 תעשה את זה

ת:     מתוך נקמנות. נתתי לה לגור שנה בחינם בדירה שלי מתוך רצון טוב. אחרי תקופה מסוימת אמא שלי שאלה למה אני לא מבקש ממנה שכר דירה, אז אמרתי שהיא אחותי, ואמא שלי התעקשה שאבקש ממנה שכר דירה ושזו זכותי, וכשביקשתי ממנה היא לא רצתה לשלם. זה היה שנה וחצי לפני שאמא נפטרה. הנתבעת 2 רצתה להחזיר לי על זה שעורך הדין שלי חייב אותה לשלם, היא שילמה את זה בתשלומים וזה ביעס אותה, זה כאב לה מאוד, והיא ידעה מה יש בצוואה הראשונה והיא רצתה להחזיר לי ולעשות את השינוי הזה בצוואה אז הפעילו לחץ על אמא שלי

.....

 

...ש: האם אתה מדבר על אלימות פיזית שבגללה היא חתמה על צוואות 2-3

ת:     כן, למשל נתבע 5 תקף אותה

ש:     מתי לשיטתך הוא תקף אותה

ת:     במשך שנה וחצי, במהלך 2013 עד שנעשו הצוואות הוא תקף אותה והיו צווי הגנה ואישורים רפואיים. מפנה למסמך האחרון בתיק המשפחה.

ש:     האם לקחת את אמא שלך להגיש תלונה נגד הנתבע 5

ת:     אף פעם

ש:     האם הפנית את אמא שלך או ניגשת איתה להתלונן בשירותי הרווחה להתלונן על התקיפות מצד הנתבע 5

ת:     הפניית אותה שתבקש סיוע מכל גורם שיכול לעזור לה, זה כולל את לשכת הסעד, את המשטרה, היא הייתה במצב שכל הזמן הייתה מבקשת עזרה. היא התחננה אליי כמעט שעה בטלפון, הייתה בוכה, מרוב שהתרגשתי ממנה קיבלתי שני דוחות בזמן שהייתי בנסיעה

ש:     מתי הייתה השיחה הזו

ת:     הייתה שיחה בחודש דצמבר לפני שבאתי לארץ, בדצמבר 2013

ש:     אז בדצמבר 2013 היה שיא האלימות

ת:     לא. האלימות הייתה שנתיים לפני כן. כל הזמן הייתה אלימות נגד אמא שלי, גם בית המשפט יכול להגיע למסקנה הזו בעקבות כל התיקים שהוגשו בתקופה הזו, זו הייתה אלימות מתמשכת

ש:     אתה טוען שהאלימות הזו היא זו שגרמה למנוחה לשנות את דעתה לצוואה השנייה והשלישית

ת:     כן, וגם מה שסיפרה לי אמא כשהייתי אצלה במרץ, היא הייתה מטושטשת ואמרה לי במפורש "אני לא יודעת מה אני עושה, לחצו אותי", זה היה לפני שטסתי לארה"ב

ש:     בתקופה מדצמבר 2013 עד מרץ 2014 כשהיית בארץ, האם הייתה אלימות או אמא שלך סיפרה לך על אלימות מצד אחד מהנתבעים

ת:     הם ניתקו אותי מאמא שלי, הרחיקו אותי. ישבתי איתה פעם אחת בסוף דצמבר ואחרי זה הם עשו את המזימה, הם לא רצו שאכנס אליה לבית, אמנם הייתי שם 3 חודשים אבל הם לא רצו שאכנס אליה כי היא הייתה חלשה

ש:     אמרת קודם שהנתבעת 2 התקשרה אליך ואמרה לך לקחת את אמא לבית המשפט

ת:     זה היה עוד לפני הצוואות

ש:     לקחת את אמא שלך לבית חולים פעם אחת בעקבות האלימות שאתה טוען לה

ת:     לא. בזמן הזה הם השתמשו בכל האלימות שהייתה לפני כן וניצלו את המצב הזה ועשו מה שעשו. ב 3 חודשים שהייתי בארץ הם לא נתנו לי להיות במגע עם אמא, מלבד פעם אחת ב 27.3 שנכנסתי אליה וכשהיא התחילה לספר לי הנתבעת 2 באה והתקשרה למשטרה. הנתבעת 2 הפעילה את הלחצים. עורך הדין שלה טען שהוא לא מכיר אותה, למרות שבפועל היא שילמה לו את כל הכסף על הצוואה השנייה והשלישית, הכל היה מתואם איתה, היא הייתה מכתיבה לו מה לעשות. את אמא שלי לקחו כמו גופה, החתימו אותה ושמו את טביעת האצבע שלה. "

 

  1. עדותן של האחיות:

 

27.1.     עדותן של האחיות לא הותירה על בית המשפט רושם חיובי. ניכר כי האחיות ניסו להסתיר ידיעתן על קיומן של הצוואות המאוחרות אך במהלך עדותן העידו על מצבה של המנוחה בעת עריכת הצוואות באופן המרמז על ידיעה פוזיטיבית על עריכתן. כמו-כן, ניכר היה כי האחיות מנסות להרחיק כל סיפור של אלימות בין אחיהן מ.ח. (שהפך לזוכה בצוואות המאוחרות) לבין המנוחה, בניגוד להחלטות שיפוטיות חלוטות ולהתרשמות בית המשפט מהמנוחה כי ספגה אלימות קשה ביותר מצדו. האחות ח.מ. אף הודתה בקיומו של הסכסוך הכספי עם ע.ח. בשל השימוש בדירתו וכן הודתה, כי המנוחה החזיקה כספים רבים במזומן. הדברים תומכים בגרסתו של ע.ח. ואף מבססים "את המניע" של האחיות לשנות הצוואות ומתיישבים גם מבחינה כרונולוגית וגם מבחינה הגיונית. נשבץ כעת הדברים בעדויות האחיות כפי שנשמעו בבית המשפט.

 

27.2.     לעניין טענת ע.ח., כי אחותו ח.מ. הפסידה בהליך משפטי בגין שימוש בדירתו ועל כן קם לה מניע לגמול לו ולנקום בו באמצעות שינוי הצוואה (כאשר הצוואה השנייה נערכת חודש וחצי לאחר הסכם הפשרה בהליך ביניהם וסמיכות הזמנים מדברת בעד עצמה) היא איששה הדברים בהעידה:

 

"ש:  מציג לך הסכם פשרה בינך לבין התובע והמנוחה מיום 28.11.13.

ת:     אני שואלת מתי זה היה.

ש:     28.11.13

ת:     כן, אני שילמתי את הכסף

ש:     איזה כסף

ת:     שכירות של הבית

ש:     איזה בית

ת:     הבית של התובע

ש:     את עשית בבית הזה שימוש

ת:     ישבתי בו תקופה מסוימת, והוא אמר לי שרק אשלם את הארנונה כי היה סכסוך בינו לבין ע.מ. על הכספים, אז עזרתי לע.מ. ונתתי לו הלוואה של 100,000 ₪ בגלל שלא רציתי שהוא ינתק לו את החשמל. הוא הוציא אותי מהבית והגיש נגדי תביעה בבית משפט כדי שאשלם את הכסף ושילמתי אותו. בעניין החשמל התובע משתלט על הכל, הוא לחץ על אמא שלי באמצעות החשמל, התובע ועא.ח.. לשניהם היה החשמל. מי שהיה עושה לו משהו היו מנתקים את החשמל, מי שלא היו משאירים את החשמל

ש:     לפני ההסכם לא רצית לשלם שכירות על הדירה

ת:     אין דבר כזה

ש:     האם כל נושא התביעה קשור לצוואות 2-3

ת:     לא. אני כבר שכחתי את זה

....

...ש: למה הסכם הפשרה נחתם בתאריך מסוים, 28.11.13, וחודש וחצי אחרי זה נחתמה הצוואה השנייה? מה הקשר בין הדברים?

ת:     את הסכם הפשרה שאתה מציג לי כבר שכחתי 

ש:     האם יש קשר בין המועד שבו נעשתה הצוואה 2 לבין תאריך הסכם הפשרה שהוא נובמבר 2013?

ת:     נודע לי על הצוואה רק לאחר שאמא נפטרה

ש:     על כל הצוואות ידעת אחרי כן

ת:     כן, לא ידעתי שום דבר. לא רציתי לנקום, אין דבר כזה אצלי

ש:     מה הקשר שלך עם עו"ד חכים

ת:     אני לא מכירה את חכים

ש:     הלכת להפקיד את הצוואה השנייה אצל רשם הירושות ועו"ד חכים אמר בדיון הקודם שהמנוחה הייתה עם אישה אחרת. זו את?

ת:     לא איתי

ש:     אז עם מי

ת:     לא יודעת. אני הייתי הולכת הרבה, אבל לפעמים הייתי לוקחת את הבת שלי מבית ספר וע.מ. היה נשאר אצלה. אולי עם כל הגיסות שלי שהן הנשים של הנתבעים האחרים.

ש:     יכול להיות שהנתבעת 4 היא האישה האחרת

ת:     היא לא סיפרה לי דבר כזה, אני לא יודעת "

 

לגבי טענת ע.ח., כי ע.מ. הוציאה בעורמה כספים מהמנוחה היא אישרה חלקית תוך שאישרה למעשה כי עדות עוה"ד שחברי לא הייתה מדוייקת בלשון המעטה (עמ' 47 שורה 8 לפרוטוקול ואילך):

 

"ש:  למה קיבלת 40,000$ במזומן על תצהיר שחתמת בפני עו"ד שחברי

ת:     זה לא נכון. אמא ניסתה לתת לי את הכסף שזה יהיה בשביל ר.ח., קראה לעו"ד שחברי שנעשה הסכם, ואמא אמרה שאם לא ניתן את הכסף הזה לר.ח. נשאיר אותו במסגד. יום למחרת היא התקשרה לשחברי שיקרע את ההסכם והכספים נשארו אצלה. ע.מ. היה ישן אצלה, אני הייתי חוזרת בלילה והוא היה נשאר אצלה. בבוקר הייתי באה ורואה את כל הסדינים והמיטות קרועות. היא אמרה שע.מ. חיפש את הכסף והוא רצה להקים בו עסק

ש:     אז עו"ד שחברי לא אמר אמת

ת:     הוא היה בקשר חזק עם ע.מ., יש הקלטה של שיחה בין שחברי לאמא, שאמא שלי אמרה לו "תבטל את ההסכם".

ש:     אבל את התנית תנאי שהתצהיר יישאר אצלך, שהתצהיר שקיבלת לפיו 40,000$. האם זה לא בגלל שרצית להסתיר מהשאר שהכסף אצלך?

ת:     לא נכון. ע.מ. היה נוכח.

ש:     אילו שיטות היו לך להוציא מהמנוחה כספים

ת:     לא הייתי מקבלת מאמא שלי כספים

ש:     הבטחת למנוחה שתשתמשי בכסף הזה כדי לעזור לר.ח.

ת:     זה היה לפני הצוואה. אחר כך היא שינתה את דעתה

ש:     אבל קודם אמרת שאת לא יודעת שום דבר על הצוואות

ת:     אני לא מדברת על הצוואות, התכוונתי לתצהיר שערך עו"ד שחברי

ש:     יכול להיות שלחצת על אמך המנוחה ואיימת עליה שאם היא לא תחתום על צוואה מס' 3 את לא תעזרי לר.ח. עם הכסף שקיבלת ממנה?

ת:     אף פעם. אין דבר כזה

ש:     איך היו היחסים לדעתך בין התובע לבין אמא

ת:     לא הרבה טוב

ש:     עו"ד שחברי אמר בדיון הקודם שהיחסים הם טובים. מה ששחברי אומר לא נכון ?

ת:     הוא חבר טוב של התובע ושל ע.מ. והוא ניסה לעזור להם. אם חוזרים לתיקים ישנים היו הרבה בעיות בין התובע לבין אמא."

 

הסבריה של האחות ע.מ. למניע או לטעם שהביא את המנוחה לנישול ע.ח. מעזבונה אינם מבוססים בנסיבות המקרה ומלמדים לפחות מאופן בו נאמרו הדברים על דוכן העדים כי העדה הייתה מודעת בזמן אמת לעריכת הצוואות המאוחרות בניגוד לאמירות קודמות יותר מעל דוכן העדים. זאת ועוד, התיאור שלה את מצב הדברים מתיישב עם טענת ע.ח. באופן מדוייק, כי אכן על רקע סכסוך בינו לבין ע.מ. איימה עליו שתזמין משטרה בגין איומיו או תקיפתה (עמ' 48 שורה 5 לפרוטוקול ואילך):

 

"ש:  מדוע לדעתך שינתה אמא את הצוואה מס' 1 ששם יש לתובע דירה וגם השגחה על דירה נוספת בת 180 מטרים והיא כתבה ופתאום אחרי תקופה את הצוואות 2-3 ששם הוא לא מופיע. מה דעתך על כך?

ת:     היא חזרה בה מכיוון שהתובע הלחיץ אותה בעניין החשמל. היא אמרה לתובע "אני רוצה לשנות את הצוואה", בגלל זה הוא התנפל עליי והזמנתי לו משטרה

ש:     מתי זה היה? ב 27.2.14? התלוננת שהוא תקף אותך

ת:     כן

ש:     אז איך הוא לא נעצר ולא קרה כלום

ת:     אני לא המשכתי את העניין, לא עקבתי אחרי העניין

ש:     כי לא האמינו לך

ת:     אני לא הייתי במשטרה, אני לא אוהבת להיות במשטרה. לפני הרבה זמן הוא היה מרביץ לאשתו

...

ש:     עו"ד שחברי העיד שקיבלת סכום של כסף מהמנוחה, אז הוא שקרן?

ת:     היא סיפרה שהיא רוצה לתת לי אבל לא נתנה לי, כי היא שינתה את הצוואה

ש:     אז מה שאומר עו"ד שחברי זה לא נכון

ת:     נכון, זה לא נכון

ש:     בחשבון הבנק הזה היו גם כספים שהיו שייכים לתובע. את יודעת משהו על זה?

ת:     אני לא יודעת כלום

ש:     ספרי על היחסים שלך עם ע.מ.. את בקשר טוב איתו

ת:     קודם היה יחס טוב. אחר כך כשאמא ידעה שאני עזרתי לו בכספים, בגלל שאף אחד לא עזר לו, אז הוא הפסיק לדבר איתי

ש:     הסכסוך הזה קשור לסכום של 250,000 ₪ או כמות זהב שלקחה הנתבעת 4 נ.א.?

ת:     לא

ש:     הפעלת לחצים על אמא שתשנה את הצוואות

ת:     לא. זה לא האופי שלי

ש:     מה לגבי המעורבות שלך הצוואות האחרונות

ת:     אני לא התערבתי "

 

עדותה של ע.מ. לעניין מצבה הפיסי של המנוחה בעת עריכת הצוואות המאוחרות תומכת בטענות ע.ח. בדבר חולשת המנוחה וקשה להאמין כי היה ביכולתה בתקופת הטיפולים הכימותרפיים להתייצב בגפה במשרד עורכי דין ולא כל שכן בפני הרשמת לענייני ירושה ולטפס מעל 20-30 מדרגות (עמ' 49 שורה 20 ואילך).

 

"ש:  את מכירה את אמא שלך. איך היא הייתה יוצאת מהבית בתקופות האחרונות, באיזה מצב פיזי הייתה יוצאת, מי היה לוקח אותה

ת:     לפעמים אני ולפעמים היא הייתה לוקחת מונית כשאני לא הייתי נמצאת

ש:     איך היא עלתה במדרגות, עזרו לה

ת:     לפעמים הם עזרו לה הכוונה לאחים שלי, אבל אני לא יכולה לקרוא להם אחים שלי (בוכה). אין לי אחים כבר, חוץ מר.ח. ומ.ח. .

ש:     יש לך רכב 

ת:     כן

ש:     איך את יכולה להסביר שאמא הייתה באה לבד לעו"ד חכים ועלתה במדרגות לבד

ת:     הם היו עוזרים לה

ש:     אז היא לא הייתה לבד במדרגות

ת:     כשהייתה מקבלת טיפול כימי, בימים האלה, היה לה כוח לרדת לבד, הייתי רואה אותה "

 

החלק בעדותה המתייחס ליחסים "התקינים" ולאהבתה כלפי הבן מ.ח. חסר אמינות ואינו מתיישב עם הטענות של המנוחה עצמה בפני בתי משפט במהלך השנים. הדברים מלמדים, מחד גיסא על חוסר אמינות בעדות ע.מ. ומאידך גיסא, על הרציונל לכלול את מ.ח. כמי שיורש את דירתה במקום ע.ח., רציונל שקשה להסבירו בנסיבות היחסים האלימים של מ.ח. עם אמו;

 

"...ש:מה ידוע לך על הסכסוך בין אמא לבין מ.ח.

ת:     התובע היה תמיד מתקשר אליה ומבקש ממנה לנתק את החשמל בשבילו

ש:     אני מדבר על מ.ח.

ת:     אמא שלי אהבה אותו יותר

ש:     למרות האלימות שלו כלפיה, אלימות אכזרית מאוד

ת:     הוא לא היה אכזרי ולא היה אלים. מ.ח. לא היה אלים

ש:     התכוונת להוציא אותו מהבית

ת:     לפני שאמא חלתה היא הוציאה אותו מהבית. זה היה לחץ מהתובע, בגלל שהחשמל אצלו

ש:     מה הסיפור שמ.ח. זרק בקבוקי תבערה לבית של אמא

ת:     אני לא יודעת על זה "

 

אגב וחרף כל הדברים הללו, איני פוסל טענות ע.מ. כי בשל בעיות בחיבור לחשמל בבניין המשותף ולאור שליטת ע.ח. בחשמל, חלו תמורות ביחסי הכוחות במשפחה והיו עתים שחלק מהאחים שהפנו לו עורף השלימו עמו. אך עם זאת, ומעבר לטיעון זה, הטיעונים של ע.ח. משכנעים יותר בכל הנוגע למניע של מחיסן להשפיע על המנוחה לשנות את הצוואה המוקדמת ולהביא לנישולו מעזבונה.

 

27.3.     עדות האחות נ.א. המשיכה באותו קו טיעון ולפיו לכאורה לא היה מעולם משבר ביחסים בין הבן מ.ח. לבין המנוחה. זאת ועוד היא העידה כי כעת מ.ח. מתגורר בביתה והדבר מלמד על קרבה רבה ביניהם ותמיכה (עמ' 51 לפרוטוקול ואילך)

ש:     מה ידוע לך על הסכסוך בין מ.ח. לבין אמך

ת:     לא היו בעיות

ש:     אז איך את מסבירה שכב' השופטת נדאף שוכנעה שהוא תקף אותה?

ת:     הוא לא היה אלים כלפיה. אני לא הייתי הולכת הרבה לבית, אבל בתקופה האחרונה היו יחסים טובים ביניהם

ש:     ידוע לך שמ.ח. נהג לפרוץ לדירה, לגנוב תכשיטים, לשבור ריהוט וקירות

ת:     אני לא יודעת. יש לי 6 ילדים ואני תמיד עסוקה

ש:     איפה הוא מתגורר

ת:     בביתי 

ש:     גם אחרי שהיא נפטרה

ת:     כן

ש:     למה? יכול להיות שיש לזה קשר לצו הרחקה שהוצא נגדו? כב' השופט סארי הרחיק אותו מבית המנוחה 

ת:     אני לא יודעת 

ש:     ספרי על מ.ח. , מבחינת הנזקים והתמונות שהראינו בדיון הקודם, שהוא עשה את ההרס הזה גם אחרי שהיא נפטרה.

ת:     לא. עא.ח. וע.מ. הם אלה שנכנסו

ש:     את יכולה לספר על האלימות וסחיטה באיומים יחד עם אשתו והמשפחה של אשתו מטעם מ.ח. ?

ת:     אף אחד לא איים

ש:     את יודעת שבצוואה 3 את מקבלת את ניהול הדירה שהתובע היה צריך לקבל בצוואה 1

ת:     אני לא מקבלת שום דבר מהצוואות, אבל אמא שלי אמרה לי "את הבית הזה את תשכירי" ואני לא האמנתי לה, חשבתי שהיא מדברת שטויות, כשקיבלתי את המכתב הביתה אז ידעתי

ש:     על איזה בית את מדברת, של ע.ח.

ת:     הוא נמצא בחו"ל, אני אחראית על הבית הזה. לע.ח. יש בית, לכל אחד יש בית.

ש:     אני מדבר על הבית של 180 מטרים, קומה 3

ת:     זה של מ.ח. , כל אחד קיבל את החלק שלו

ש:     לא קיבלת את הניהול על הדירה הזו

ת:     לא "

 

נ.א. ביקשה לשכנע את בית המשפט, כי ע.ח. הפעיל לחצים בלתי הוגנים ורבים על המנוחה, אך הודתה כי הדבר נעשה טלפונית מחו"ל ועדותה זו אינה משכנעת את בית המשפט לאור העובדה שהמנוחה הייתה מורגלת להגיש בקשות לצווי הגנה כנגד כל בן שחששה מפניו או שנהג כלפי באלימות והיא לא עשתה כן כנגד ע.ח. בשנים האחרונות:

 

"..ש:                התלוננת על האחים כשהיית מבקרת

ת:     הם היו עושים לה הרבה בעיות, ע.ח. היה מרביץ לה, רצה לחנוק אותה עם צעיף שלה, הוא שם צעיף בפה שלה ושאל אותה איפה כסף וברגע האחרון הפסיק

ש:     אבל ע.ח. לא היה בארץ

ת:     נכון

ש:     אז איך הוא נהג כלפיה באלימות

ת:     באמצעות טלפון, הוא היה מתקשר ומלחיץ אותה. הוא כל הזמן היה מתקשר אליה ומדבר איתה בטלפון

ש:     היא הייתה מספרת שהוא מפריע לה

ת:     כן, היא סיפרה ובכתה

ש:     את מכירה את אמא כמישהי ששותקת ולא עושה כלום אם מישהו מציק לה?

ת:     הוא היה לוחץ עליה הרבה והיה מפחיד אותה. תמיד היא הייתה שותקת ומרוב הלחץ היא חלתה. "

 

27.4.     עדויות האחים עא.ח., ר.ח. אינן משכנעות בלשון המעטה וניכר כי הם החליטו לתמוך כעת בע.ח. ולצאת כנגד אחיותיהן. מעדות ר.ח. לא היה ברור לגמרי מדוע אמו החליטה לשנות צוואתה המוקדמת. הוא גם הרחיק את מ.ח. מאירועי האלימות הקשים ובחר שלא להעיד באופן מפורש בעניין זה אלא באופן עמום ובלתי אמין. נדרשו מספר רב של שאלות כדי "להוציא ממנו" את הטעם לשינוי בצוואה והוא התקרבותו לאמו לאור מחלתה, אך העדות כולה מאולצת ולא טבעית. עא.ח. העיד, כי אינו יודע דבר על הצוואות.

 

27.5.     שונה היא עדותו של העד ע.מ. אשר אישר תוך כדי עדות ע.ח., כי לחץ על המנוחה לשנות הצוואה המוקדמת ולהחליף את ע.ח. מלהיות זוכה בה (במסגרת הצוואה השנייה) וברור כי די בדבריו אלו כדי שייחשב מי שמעורב בצוואה ומשפיע השפעה בלתי הוגנת כך שברור שהצוואה השנייה אינה ניתנת לקיום.

            מכל מקום ע.מ. חיזק טענות ע.ח. כי המנוחה פעלה תחת לחץ האחיות והוסיף כי עד לפטירתה לא הפכו היחסים בינה לבין מ.ח. לחמים ולמעשה היא כעסה עליו עד ליומה האחרון. דברים אחר.ח.ם אלה מקובלים עלי.

            יתר על כן, ע.מ. העיד מפורשות על מעורבותה והשפעתה הבלתי הוגנת של הבת ע.מ. על המנוחה באומרו כך בעמ' 38 שורות 14-21 לפרוטוקול:

"לא יודע אם היה לחץ מטעם הנתבע 5. הבנות היו לוחצות עליה, הנתבעות 2 ו -4, והיא הייתה עשתה כל מה שהן אמרו לה. הנתבעת 2 היא זו ששינתה את הצוואה, היא רשמה לה מה לעשות. היא לקחה אותה לעורך דין, אני ראיתי אותה. אני גר למטה בקומה ראשונה, היא לקחה אותה באוטו והלכה לעורך דין ואני לא ידעתי. כשהיא חזרה מעורך הדין היא אמרה שהלכה לחכים, ושילמה כסף והחליפה את הצוואה. היא אמרה שהיא החליפה את כל הצוואה, כל זה בגלל שהיה סכסוך על דמי שכירות בין התובע לבינה, היא לא שילמה דמי שכירות ולכן החליטה לפעול לשנות את הצוואה. הנתבעת 2 לקחה כסף והכל מאח שלי. לפני 3-4 חודשים היא הייתה מסתובבת תמיד סביב אח שלי. כל דבר שהיינו מנסים לעשות היא הייתה קוראת למשטרה. אני ראיתי אבל התרחקתי כי לא רציתי להתערב "( ההדגשה שלי א.ז.)

 

  1. עדויות עורכי הדין שערכו הצוואות

 

28.1.     מספר לא מבוטל של עורכי דין הכירו המנוחה וטיפלו בה ואף העידו בבית המשפט בהליכים שבכותרת.

 

28.2.     עוה"ד מחמוד שחברי היה מי שהכין עבור המנוחה את הצוואה המוקדמת בה ע.ח. נזכר. עו"ד זה הופיע בבית המשפט בתמ"ש 52411-12-11 בפני כב' השופטת ג'מילה ג'בארין כליפה והסביר כי נתבקש על ידי הבת ח.נ. והבן ע.מ. לערוך הסכם פשרה מול המנוחה בגדרו הבת קיבלה כספים והמנוחה מסכימה לסילוק התביעה אלא שהמנוחה הודיעה לבית המשפט, כי היא חוזרת בה מההסכמה וזאת בדיון שנערך ביום 24/2/14 בתובענה שבכותרת.

 

28.3.     עו"ד שחברי העיד בפניי בעמוד 15 שורה 19 ובעמוד 17 שורות 9-10 לפרוטוקול כי המנוחה התניידה אותה עת בכיסא גלגלים אליו הייתה מרותקת (עת החתים אותה על התצהיר, ביקר בביתה וימים ספורים קודם לכן פגש בה בבית המשפט בתמ"ש  52411-12-11). נזכיר כי מועד עריכת הצוואה השנייה היה 14/1/2014 ומועד עריכת הצוואה האחרונה היה 5/4/2014. רוצה לומר, כי לפי עדות עו"ד שחברי המקובלת עלי בהקשר זה ונתמכת בעדות ע.ח. ובעדות מחיסן, לא ייתכן שהמנוחה לא הייתה רתוקה לכיסא גלגלים בעת עריכת הצוואה האחרונה.

 

28.4.     עוה"ד שחברי אף העיד כי בתקופה האחרונה לחייה הייתה המנוחה בסכסוך עם התובע והדבר יכול להתיישב עם רצון לשנות הצוואה המוקדמת באמצעות הצוואות האחרונות, אך עדיין אין הדבר פותר את השאלה האם מדובר ברצון שהוא פרי לחץ והשפעה בלתי הוגנת אם לאו, מה גם שלמעט תקופה זו, בשנים האחרונות לחייה נתמכה המנוחה על ידי התובע (ראו עדות עו"ד שחברי בעמ' 18 שורות 1-7).

 

28.5.     עוה"ד חכים עיסאם היה זה שערך עבור המנוחה את הצוואות השנייה והאחרונה. שמעתי עדותו ועיינתי בה שוב קודם עריכת פסק הדין ולא מצאתי בה כל רבב. הוא העיד כי המנוחה שהתה במשרדו לבדה, זיהה אותה, בדק לגבי קיומה של צוואה קודמת, התרשם כי היא צלולה ויודעת איזה שינוי רוצה לערוך, פעל לפי רצונה, קיבל ממנה אישית התשלום וליווה אותה גם להפקדת הצוואה בפני הרשמת לענייני ירושה. גם עדותו לעניין קשיי התניידותה מתיישבת עם עדויות יתר העדים. ייתכן שכפי שטען שבינואר 2014 התקשתה בהליכה אך עדיין הייתה מסוגלת לעשות כן וחודשיים שלושה לאחר מכן חלה הידרדרות שהביאה לריתוקה לכיסא גלגלים. עוה"ד חכים לא ידע להצביע על מי מהנתבעים כנוכחים מחוץ למשרדו בעת עריכת הצוואות וטען כי המנוחה ככל הנראה הגיעה בגפה. לא נמצאו סתירות כלשהן בעדותו והיא מקובלת עלי ברובה המכריע. אלא שכאמור, מעדותו לבדה לא ניתן לחלץ או למצוא אישוש חד משמעי או הפרכה לטיעון של קיום השפעה הבלתי הוגנת או לחץ שהופעל על המנוחה. למעשה מקריאת ושמיעת עדותו בלבד, עולה הסברה כאילו המנוחה הביעה את רצונה האחרון באופן עצמאי. עם זאת, עוה"ד חכים לא ידע להסביר הצורך של המנוחה לערוך את השינויים בין הצוואה השנייה והשלישית. אין גם הסבר של ממש מדוע וכיצד הגיעה המנוחה דווקא אליו לשם עריכת הצוואות שעה שאין ביניהם כל היכרות מוקדמת ואת הצוואה הראשונה ערכה אצל עוה"ד שחברי.  כמו – כן ניכר מעדויות עורך הדין, כי היו נוכחות נשים שונות עם המנוחה בעת הפקדת הצוואה אצל הרשמת לענייני ירושה וייתכן שגם במסדרון סמוך למשרדו בעת עריכת הצוואות. כל זאת כאשר האחיות מכחישות כי כלל ידעו על כוונת המנוחה לערוך צוואה ולא כל שכן לא התלוו אליה.

28.6.     עולה לפיכך, כי הדברים מורכבים יותר מכפי שניסו הנתבעות להציג באמצעות עוה"ד שערך הצוואה האחרונה ואף אם עו"ד חכים לא היה מעורב בקנוניה או בניסיון של האחיות והמנוחה הגיעה אליו עם "רצון" הצהרתי עצמאי לשנות הצוואה המוקדמת, סבור בית המשפט כי במקרה דנן הוכח, שהייתה חלשה, נתונה להשפעה בלתי הוגנת ולחצים, לאחות ח.מ. היה המניע להשפיע אותה שעה השפעה בלתי הוגנת שתביא לנישול ע.ח. מהצוואה. לאחות נ.א. שבביתה משתכן מ.ח. היה אינטרס להביא להורשת דירת המנוחה למ.ח. (עמו המנוחה הייתה מסוכסכת) וכך לטעמי נערכו הצוואות השנייה והשלישית תוך שהאחיות מסיתות את המנוחה כנגד התובע ע.ח. וזאת בשבועות האחרונים לחייה.

 

28.7.     חשוב עוד לציין, כי כנגד הבן מ.ח. מתנהלים הליכי פש"ר בתיק 40599-04-15 וניתן נגדו צו כינוס נכסים בבית המשפט המחוזי בנצרת. אין ספק, כי אם האחיות עומדות מאחורי שינוי הצוואות ולפחות מאחורי הצוואה האחרונה, הרי מדובר במהלך מתוחכם ביותר, שעה שהבן ע.  נשאר רשום כיורש של אחת הדירות, אך "ניהול הדירות" של המנוחה ושל הבן ע.  נמסר לאחיות. המהלך של הפיכת הבן מ.ח. ליורש קצת "פחות מתוחכם" לאור העובדה שהמשיכו להתנהל הליכים משפטיים בין המנוחה לבינו עד ליומה האחרון

 

  1. עדות עוה"ד עלא עלאדין

 

29.1.     בית המשפט ראה לנכון לזמן מיוזמתו את מי שייצג המנוחה בתביעות השונות בשנתיים האחרונות לחייה כנגד ע.מ. ומ.ח.. הייצוג נעשה מכוח מינוי של הלשכה לסיוע משפטי באמצעות עוה"ד ג'אנם עלא עלאדין.

 

29.2.     מדברי עד זה עולים הדברים הבאים:

א.         היכרותו עמה היא מאז שנת 2012 החלה בתביעה לפי פק' ביזיון בית משפט כנגד הבן מ.ח. (עמ' 58 שורות 16-17 לפרוטוקול)

ב.         לאחר מכן תיאר עורך הדין כי המנוחה הגיעה למשרדו מלווה דווקא בבן מ.ח. כדי להגיש תביעות כנגד הבן עא.ח. (עמ' 59 שורות 1-10 לפרוטוקול).

ג.          לאחר מכן לוותה המנוחה בידי הבן ע.ח. (שם).

ד.         לא היה כל אזכור במערכת היחסים בין המנוחה לבין עורך דינה של קשריה של המנוחה עם בנותיה (שהפכו לזוכות בעזבונה במסגרת הצוואה האחרונה).

ה.         בתקופה האחרונה לחייה סיפרה המנוחה לעוה"ד כי היא בסכסוך עם ע.ח. והוא לא התלווה לפגישות במשרדו (עמ' 59 שורות 18-19).

ו.          סמוך לפטירתה הודיעה המנוחה לעוה"ד כי היא מבקשת למחוק התביעות כנגד מ.ח. הואיל והוא מטפל בה (עמ' 59 שורה 21 ואילך).

ז.          גם כאשר ביקר עוה"ד בבית המנוחה לאחר טיפול בבית החולים סיפרה כשהיא צלולה ובהכרה כי הבן מ.ח. מטפל בה והיא אף אמרה מפורשות כי סולחת לו (שם שורה 28 ואילך). עורך הדין החתים את המנוחה על תצהיר בו היא מסכימה למחוק התביעות ביום 5/6/14 (עמ' 60 שורה 5) שזה כשבוע לפני פטירתה.

ח.         גישתה זו של המנוחה, כי היא סולחת למ.ח. לא הייתה פרטנית רק כלפיו, אלא היא התבטאה במפורש בפני עורך הדין כי היא סולחת לכל ילדיה ומוותרת על כל תביעותיה (שם, עמ' .

ח.         המנוחה התבטאה על ערש דווי בפני עוה"ד עלא עלאדין, כי לאחר פטירתה יכול היה כל בן לקבל את הדירה שבה גר אם היה טוב אליה.

ט.         הגם שהמנוחה נראתה דעתנית עורך הדין לא יכול היה להעריך את מידת הלחץ שמי מהילדים השפיע עליה (עמ' 65 שורה 19).

 

29.3.     הקושי בעדות עורך הדין ג'אנם עלא עלאדין הוא בכך שלא מצאתי בתיקים שהתנהלו עד לפטירת המנוחה בינה לבין הבן מ.ח. בבית משפט זה (בפני כב' השופטת ג'בארין) כל הצהרה או הודעה ולפיהן המנוחה סולחת לבנה ומעוניינת במחיקת ההליכים (ראו תמ"ש 11723-07-12 ותמ"ש 7622-03-13). זאת להבדיל למשל מסכסוך אחר שניהלה כנגד בנה ר.ח. בתמ"ש 33906-01-13. בגדרו של תיק זה ייצג עוה"ד עלא עלאדין את המנוחה והחתים אותה ביום 5/6/14, שבוע לפני פטירתה, על הסכמתה למחיקת התביעה כנגד הבן ר.ח. וההסכמה אושרה והתביעה נמחקה מכוחה. זאת להבדיל מההליך נגד הבן מ.ח. . אגב, הפעם הנוספת שחתמה המנוחה על תצהיר ובו הסכמה למחיקת תביעות היה ביום 5/3/14 במסגרת תביעות כנגד הבן עא.ח. בתמ"ש 36657-06-13 ומותב זה אישר ההסכמה למחיקת התביעה. שוב יצויין ויודגש – אותו מהלך פשוט שניתן היה לנקוט בו במסגרת התביעות כנגד מ.ח. (תמ"ש 11723-07-12, 7762-03-13) לא ננקט מעולם ולא הובא כל הסבר על ידי עורך הדין מדוע לא ננקט מהלך זהה ומדוע במסגרת תצהירי הויתור או ההסכמה של המנוחה לא צויין מ.ח. מפורשות או מכללא.

 

29.4.     יצויין, כי נמצאה סתירה בין עדות עוה"ד עלא עלאדין בעדותו בהליך זה לעומת דבריו בתמ"ש 25099-12-13 כאשר בדיון שנערך בפניי ביום 12/1/14 לא התייצבה המנוחה, ועוה"ד טען כי הבן הבכור (ע.ח.! כעולה מצילום ת.ז. של המנוחה שמצ"ב בתמ"ש 11723-07-12) שמלווה אותה "כל הזמן" מתעכב (עמ' 1 שורות 17-18 לפרוטוקול). אותו בן הוא גם זה שמסר לעוה"ד את המסמכים הרפואיים והמידע על מצבה. דבריו אלה של עוה"ד עלא עלאדין אינם מתיישבים כלל ועיקר עם עדותו בפניי כאילו הבן ע.ח. כבר לא ליווה את המנוחה להליכים השונים בשנה האחרונה לחייה וכי היה מסוכסך עמה. יש לציין כי לפי בקשות שהוגשו באותו הליך ולפחות עד פברואר 2014 עמדה המנוחה על ניהול התביעה כנגד הבן עא.ח. חרף מחלתה.

 

29.5.     סתירה אחרת נמצאה בין דברי עוה"ד בעדותו בתיק זה לעומת דבריו בהליכים אחרים בפניי;  בעדותו דיבר עוה"ד על מ.ח. וע.ח. כמי שליוו המנוחה. ברם בבקשה שהגיש בתמ"ש 25099-12-13 לדחיית הדיון טען, כי בתה של המנוחה התייצבה בפניו  עם אישור המחלה (מדובר בבקשה שהוגשה ביום 27/2/14 וכן בקשה שהוגשה ביום 2/3/14 וגם בה נטען כי הבת ציידה עוה"ד באישור רפואי והכל בסמוך מאוד למועד עריכת הצוואה האחרונה והדבר מחזק הרושם לקשר בין מי מהבנות לבין המנוחה).

 

29.5.     לאור כל האמור לעיל וכאשר ההליך נגד מ.ח. המשיך להתנהל בבית המשפט עד לפטירה והופסק בשל הפטירה ולא בשל מחילתה של המנוחה למ.ח. לעומת ההליכים המקבילים האחרים ובשים לב לחומרת המעשים הפליליים והתקיפות של הבן מ.ח. את אמו המנוחה, מתקשה בית המשפט לקבל עדותו של עוה"ד ג'אנם עלא עלאדין ולא כל שכן לקבל זאת שהמנוחה רצתה להנחיל רכושה למ.ח. ולא לע.ח.. בוודאי שלא ברור השינוי בדבר הפיכת הבנות לזוכות בצוואה האחרונה.

 

סיכום ותוצאה:

 

  1. כאמור בפתח הדברים, המדובר על מקרה ייחודי שבו התנהלו אינספור תובענות שהגישה המנוחה כנגד ילדיה בשנים האחרונות (למעט התובע) וסייעו לבית המשפט לאסוף או לבחון ראיות ועדויות שונות תוך היכרות עם המנוחה ועם הסכסוכים עם ילדיה בזמן אמת.

 

  1. גם כאשר חלתה המנוחה, בתחילת שלבי המחלה, היה בית המשפט עד לכך שלא מיהרה למחוק תביעותיה נגד ר.ח. או עא.ח. ורק סמוך לפטירתה הסכימה לעשות כן כפי שהעיד בא כוחה. ביחס לתביעתה כנגד ע.מ. בתמ"ש 52411-12-11 עוד בחודש פברואר 2014 חזרה בה מהסכמה למחיקתה והודיעה בפני כ'ב השופטת ג'בארין כי היא עומדת על בירורה. אין ספק כי הדבר אינו מתיישב עם עדות עוה"ד ג'אנם עלא עלאדין כאילו שבוע שבועיים לאחר מכן סלחה המנוחה ומחלה על כל תביעותיה כנגד כל ילדיה. אין ספק עוד שאין כל היגיון שהמנוחה שעמדה על התביעה כנגד ע.מ. ביום 24/2/14 תצווה לו את דירתה בצוואה השנייה שנערכה ביום 14/1/14!!!)
  2. זאת ועוד ביחס ליחסיה עם הבן מ.ח. , הרי שאת תביעותיה כנגד בנה מ.ח. , מעולם לא מחקה המנוחה והן נמחקו בסופו של יום רק בעקבות פטירתה. עיון בהליכים בשנת 2013 מעלה כי המנוחה מתייצבת בפני בתי המשפט ומנהלת ההליכים כנגד מ.ח. ועומדת עליהם ללא כל סליחה ומחילה.

 

  1. השינויים שנעשו בדמות עריכת הצוואה השנייה והשלישית נעשו בתקופה שבה המנוחה הייתה חלשה ביותר מבחינה פיזית בעקבות טיפולים שעברה בשל מחלתה הקשה כאשר אין כל ספק כי הצוואה השנייה לא שיקפה רצונה האמיתי הואיל ובגדרה הורישה דירה לע.מ. שכנגדו ניהלה הליכים משפטיים והודיעה כי מסרבת למחקם בחודש פברואר 2014 שבועות ספורים לאחר עריכת הצוואה השנייה.  אין ספק שמדובר היה גם בתקופה שהיא הייתה נתונה להשפעה ולחצים של מי מילדיה.

 

  1. הבן ע.מ. הודה, תוך כדי הדברים והעדות של התובע, כי בשל הסכסוך בינו לבין התובע השפיע עליה השפעה בלתי הוגנת לשנות הצוואה הראשונה לשניה (עמ' 27 שורה 31 לפרוטוקול). ההשפעה לא הייתה בעצמו אלא באמצעות אחים אחרים ועובדה זו אושרה על ידו וברי כי בית המשפט אינו יכול ליתן יד לקיום צוואה שכזו (הצוואה השניה). הדבר מקים בסיס ראייתי ועובדתי לכך שניתן היה להשפיע באותה עת על המנוחה השפעה בלתי הוגנת. הוא אף חיזק מאוד את עדות ע.ח. לעניין ההסבר מדוע פעלה הבת ע.מ. שהשפיעה מאוד על אמה לשנות את הצוואה (בשל הסכסוך הכספי שהיה לה עם ע.ח.).

 

  1. די לי בכך שהצוואה השנייה נעשתה תחת השפעה בלתי הוגנת, לחץ וניצול מצוקה כדי לחשוד בכשרותה של הצוואה האחרונה, בייחוד לאור תוצאותיה בהן הפך הבן עמו הייתה המנוחה מסוכסכת ביותר ואף הביאה להרחקתו מהבית לכפר איבטין, לבן שזוכה בדירתה והכל תוך כדי ניהול תביעות כספיות ולסילוק ידו בבית המשפט.

 

  1. התיאור של עוה"ד ג'אנם עלא עלאדין כאילו המנוחה ביקשה לסלוח לכל ילדיה ולהניח לתביעותיה, אינו מתיישב עם העובדה שהמנוחה חתמה לכאורה בפני עוה"ד שחברי על הסכמה למחיקת תביעה כנגד ע.מ., אך כאשר התייצבה בפני השופטת ג'בארין חזרה בה והודיעה כי היא מעוניינת להמשיך לנהל ההליכים (פרוטוקול בתמ"ש 52411-12-11 מיום 24/2/14). עדותו של עוה"ד ג'אנם בדבר קיומו של סכסוך בין המנוחה לבין התובע ע.ח. סותרת דברים שהוא עצמו אמר לפרוטוקול בפני מותב זה בהליך אחר (תמ"ש 25099-12-13 דיון מיום 12/1/14), שם נטען כי הבן ע.ח. הוא זה שמלווה המנוחה "כל הזמן". הבן מ.ח. כלל לא נזכר על ידי עוה"ד עלא עלאדין באותו הליך ובכלל.

 

  1. למ.ח. , לנ.א. היה אינטרס מובהק להביא לשינוי הצוואות הראשונה והשנייה: מ.ח. לא נזכר בצוואה הראשונה והפך לזוכה בצוואה השניה בשיא ניהול ההליכים כנגדו על ידי המנוחה. הבנות הפכו למנהלות ואחראיות על חלק מהדירות במקום ע.ח. וע.מ. כאשר לא ליוו המנוחה מעולם להליכים משפטיים ולא היו מעורבים בסכסוכים. בין הבת ע.מ. לבין אחיה ע.ח. משקעים רבים וסכסוך כספי שהתעצם סמוך לצוואה האחרונה. עדותה של עדה זו לא הותירה רושם חיובי. קיים לפיכך חשש כבד, כי היא או מי מטעמה היו מעורבים בהשפעה בלתי הוגנת על המנוחה לשנות הצוואות.

 

  1. הצוואה האחרונה נחזית להיות כזו שנערכה תחת השפעה בלתי הוגנת ; אין ספק כי החלפת ע.ח. מלשמש זוכה בצוואה ביורש אחד בדמות ע.מ. או מ.ח. עמם הייתה המנוחה מסוכסכת לפחות עד חודשיים שלושה לפני הפטירה הינה בבחינת תוצר של השפעה בלתי הוגנת שאף מנוגדת הייתה בזמן אמת לרצונה המוצהר של המנוחה בפני ערכאות משפטיות. נראה, כי בדיעבד ניתן להניח את האצבע על חודש פברואר או מרץ 2014 (3-4 חודשים לפני הפטירה) שאז חלה החמרה משמעותית במצבה הבריאותי של המנוחה והיא הפכה לנתונה להשפעה רבה מצד ילדיה וגם זו נסיבה המחזקת המסקנה המשפטית בדבר אי תקפות הצוואה האחרונה.

 

  1. מ.ח. , מדברי העו"ד עלא עלדין שטיפל במנוחה בתקופה זו, היה בבחינת נהנה שהייתה לו האפשרות להפעיל השפעה בלתי הוגנת וכך גם האחיות שהיו מסוכסכות עם ע.ח. והיה להן אינטרס בכך. השינוי שנעשה בצוואה היה מתוחכם ומעניש את ע.ח. תוך הענקת "פרס" כספי לאחיות והכל בצלו של סכסוך בין ענאן לבין ע.ח. סמוך לעריכת הצוואה האחרונה. עדות ע.מ. היא בבחינת הראיה המסייעת לגיבוש המסקנה השיפוטית, כי הצוואה האחרונה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת.

 

  1. אין כל ספק מלכתחילה אך גם בתם דיון, כי הצוואה השנייה והשלישית נחזות לכאלה שנערכו מתוך השפעה בלתי הוגנת שמוצאת ביטוי בהדרה בלתי מוסברת של הבן הבכור ע.ח. שליווה המנוחה בשנה האחרונה לערכאות בהליכים נגד אותם בנים שלפתע הפכו לזוכים בצוואות המאוחרות.

 

  1. כן אין לי ספק כי התלות של המנוחה בבנותיה ובמ.ח. הפכה למשמעותית יותר עת הם ניתקו אותה מהבן ע.ח. ומנעו ממנו גישה אליה. המנוחה בודדה ככל הנראה מע.ח. שחשש גם מהליכים פליליים בעקבות איומי אחיותיו ואשת מ.ח. ולכן נמנע מיצירת קשר עם אמו. בסעיפים 26 ו-27 לפסק הדין הוסבר הסכסוך בין ע.ח. לבין אחותו כמניע אפשרי לשינוי הצוואות על ידי המנוחה. החשש המצטבר הוא כי האחיות ניצלו הסכסוך עם ע.ח. כדי להשפיע השפעה בלתי הוגנת על המנוחה לשנות הצוואה.

 

  1. המנוחה הייתה תלויה פיזית בזולת במועד הרלבנטי לצוואה האחרונה ובית המשפט משוכנע כי הבנות או מי מטעמן (כגון גיסות מטעמן) הביאוה לעוה"ד חכים ומאוחר יותר לרשמת לענייני ירושה כדי לערוך ולהפקיד הצוואה (בהתאמה). המנוחה התניידה אותה עת בכיסא גלגלים או בקושי רב ולא יכולה הייתה לעלות מדרגות ונדרשה לעזרת הזולת.

 

  1. בשים לב למכלול הנסיבות והעדויות וההיכרות עם המנוחה וסכסוכיה עם הילדים, סבור בית המשפט כי התוצר של אופי היחסים עם מ.ח. והבנות יצר השפעה בלתי הגונה על המנוחה שהביאה לעריכת הצוואה האחרונה. קשה לראות כיצד ללא ניצול התלות האמורה על ידי מ.ח. ו/או האחיות ו/או מי מטעמן מדוע תבחר המנוחה לשנות הצוואה הראשונה. על כל אלה יש להוסיף כי הבן מ.ח. לא הובא להעיד באף שלב של ההתדיינות והדבר מחזק הראיות כנגד עמדתו או עמדת מי שמבקש לקיים הצוואות האחרונות שמיטיבות עמו.

 

  1. סבורני, כי הנסיבות הכלליות של הסכסוכים של המנוחה עם ילדיה הן בבחינת חוטים המובילים לפקעת אחת ובגדרה אין לראות בצוואות האחרונות כמבטאות רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה.

 

  1. לאור כל האמור ובשים לב לנימוקים והטעמים וההסברים המצטברים דלעיל, תוך לקיחה בחשבון את היכרות בית המשפט עם אופיה המיוחד של המנוחה ואופי סכסוכיה עם בעלי הדין, באתי לכלל דעה, כי יש מקום לקיים צוואת 2012 ולדחות הבקשות לקיום הצוואות המאוחרות בשל הוכחת קיומה של השפעה בלתי הוגנת על המנוחה מצד הנתבעים.

 

  1. צו לקיום צוואת 2012 יינתן במסמך נפרד.

 

  1. אני מחייב המשיבים 2,4,5 לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 3,500 ₪ (כל אחד ואחת).
  2. המזכירות תסגור התיק ללא צו להוצאות.

 

ניתן לפרסום תוך השמטת פרטים מזהים.

ניתן היום,  כ"ו באב תשע"ו, 30 באוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.

השופט אסף זגורי,
               סגן הנשיא לענייני משפחה

 

 

 

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ