בתיק זה הורשע הנאשם, כמפורט בהכרעת הדין מיום 6.3.14, בעבירה של נהיגה בלא רישיון נהיגה, נהיגה בזמן פסילה ועבירה נלווית של נהיגה ברכב בלא ביטוח.
כפי שעולה מהעובדות שהתבררו בפניי, הנאשם, שמעולם לא קיבל רשיון נהיגה נהג ברכבו ביום 19.8.12 בצומת יבור לכיוון מערב כשהוא מסיע ברכבו את בני משפחתו. עוד מתברר כי הנאשם נפסל מקבלת רשיון בשני פסקי דין קודמים, ולא טרח לחשב את הפסילות שהוטלו עליו.
מגליון ההרשעות של הנאשם עולה כי לחובתו לא פחות מארבע הרשעות קודמות, בין השנים 1999 ו – 2004, של נהיגה בלא רשיון. לאור עובדה זו, והעובדה כי הנאשם נהג בזמן היותו בפסילה, עתרה המאשימה למאסר ממושך, פסילה ארוכה ועונשים נלווים.
הסניגור ביקש להקל עם הנאשם. ציין כי מדובר בעבירה ישנה משנת 2012 וכי הרשעתו הקודמת האחרונה הינה בגין עבירה משנת 2004. הסנגור טען כי הנאשם שינה דרכיו מאז הפך לאב ועבר לפסים של חיים נורמטיביים, ואף טען כי הפסילות הקודמות לא חושבו על ידו מאחר והיה בלתי מורשה. לפיכך סבור הסנגור כי לכל היותר יש להטיל על הנאשם עונש שירוצה בעבודות שירות.
אינני יכול לקבל כי מי שאינו מורשה בנהיגה ולא הוכשר לכך נוטל לעצמו את החירות לנהוג ברכב, פעולה שכרוכה בסיכון ומצריכה מיומנות. חומרת העבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה, הסכנה הרבה הטמונה בנהיגה ברכב על ידי אנשים שהינם בלתי מורשים, זאת בנוסף להיות עבירה זו לצערי נפוצה, מחייבים להעדיף את האינטרס הציבורי של הרתעת הרבים מעל פני האינטרס האישי של הנאשם, וזאת כפי שנקבע בשורה ארוכה של פסק דין וראו לדוגמא עפ"ת 37490-07-12 נסר נסראללה נ' מדינת ישראל, עפת (מרכז) 31341-06-13 חאג יחיא מוחמד נ' מדינת ישראל, ועפת (מרכז) 17539-07-12 סולמן אבו דחל נ' מדינת ישראל שם נקבע כי "די בנהיגה ראשונה על רכב של בלתי מורשה כדי להצדיק עונש כואב ומכביד. עונש מסוג זה יהווה הרתעה שלא תבוצע נהיגה נוספת על ידי אותו נהג בלתי מורשה וכן לבלתי מורשים אחרים בכח".
ככל שמדובר בעבירה ראשונה מסוג של אדם ינוע העונש הראוי במתחם שבין מאסר שכולו מותנה למאסר שחלקו יהיה בפועל, לתקופה קצרה, אותה ניתן לרצות בעבודות שירות. במקרה דנן כאמור לעיל, אין מדובר בעבירה ראשונה אלא חמישית(!). אני מקבל את דברי הסנגור כי מאז העבירות הקודמות חלף זמן, אולם ספק אם יש בכך נסיבה מקילה של ממש. התנהגותו של הנאשם מגלה כי אין בה כל שינוי. אין המדובר בנהיגה מקרית, הזזת רכב בחנייה, הסעת רכב בכביש עפר או התנהגות דומה בה אני נתקל בתיקים אחרים. אין המדובר במעשה משובה של צעיר העומד בפני קבלת רשיון ומבקש "לטעום" נהיגה מחוץ לשיעורי הנהיגה. הנאשם החליט להסיע את בני משפחתו לביקור משפחתי בישוב אחר, נהג בכביש בינעירוני ראשי, בתנועה צפופה וניסה להתחלף עם אביו כאשר התקרב לנקודת ביקורת משטרתית.
אכן חלף זמן לא מועט מאז העבירה הקודמת של הנאשם, אולם כאמור אינני רואה זאת כנסיבה מקילה של ממש. המדובר בהתנהגות מודעת של אדם. החלטה לבצע עבירה חמורה וסבורני כי אין הוא זכאי ל"הנחה" רק בשל העובדה כי לא נתפס מבצע עבירה זו במשך מספר שנים.
מנגד, אני מוכן לקבל כי באשר לעבירה של נהיגה בפסילה אכן יש להביא בחשבון שאין מדובר בפסילה "טרייה" שהוטלה על הנאשם זמן קצר לפני האירוע, אלא בפסקי דין ישנים, ולו היה הנאשם מגיש בקשות לחישוב הפסילה, הייתה פסילה זו מסתיימת זה מכבר. עם זאת, בעצם העובדה כי הנאשם כלל אינו טורח להגיש בקשות חישוב יש כדי ללמד על היחס המזלזל שלו כפי האיסורים המוטלים עליו בידי בית המשפט, כמו גם לזלזול מצידו בעובדה כי אינו מחזיק כלל ברשיון נהיגה. בהתנהגות זו מגלה הנאשם כי אין לו כוונה להסדיר את נושא נהיגתו ואין הוא מעוניין כלל בקבלת רשיון נהיגה כדין.