פל"א 1489-01-14 מדינת ישראל נ' ברבי

1.הנאשם הורשע על פי הודאתו בשני אישומים. על פי האמור באישום הראשון, נהג הנאשם ביום 31.12.13 בשעה 04:15 לערך ברחוב יגאל אלון בת"א תוך שהוא "מזגזג". כאשר הבחין בניידת משטרה – האיץ מהירות נסיעתו. לאחר שנעצר נשאל לתכולת כיסו והשיב כי מדובר בסם מסוכן מסוג "חגיגת" לשימוש עצמי. הנאשם נדרש למסור דגימת שתן לצורך איתור סמים וסירב. בגין כך הורשע הנאשם בעבירה של נהיגת רכב בשכרות ותחת השפעת סמים מכוח סירוב להיבדק. האישום השני אירע בשעה 14.40 ליום 31.12.13 שאז נתפס הנאשם רוכב על אופנוע ברחוב ז'בוטינסקי בבני ברק תוך שהוא פסול ביודעין לנהיגה (בעקבות שימוע שנערך לו במסגרת האישום הראשון) ותחת השפעת סמים שכן בבדיקה שנערכה לו נמצאו בגופו תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן מסוג "קוקאין". בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירה של נהיגת רכב בשכרות ובהשפעת סמים, נהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה בתוקף וללא ביטוח בתוקף.

טיעוני הצדדים

2.המאשימה עותרת להטיל על הנאשם עונש מרתיע לרבות מאסר ופסילה ממושכת. הנאשם, נטען, נוהג משנת 2010 כאשר לחובתו 11 הרשעות קודמות. במישור הפלילי לחובת הנאשם 2 הרשעות קודמות. המאשימה עומדת בטיעונה על כך כי העונש ההולם לעבירות בנסיבות העניין כולל רכיב של מאסר מאחורי סורג ובריח. היא מדגישה את סמיכות הזמנים בביצוע העבירות ואת הנסיבות בהן נעצר הנאשם, כאשר הוא נוהג בטבורה של עיר. המאשימה מציינת כי אין לתת משקל רב לאמור בתסקיר שירות המבחן הן בשל חומרת העבירות שיש בהן כדי להפוך את נסיבותיו האישיות של הנאשם למשניות ביחס לאינטרס הציבורי והן בשל העובדה כי התסקיר אינו נותן כל משקל לשיקולי הלימה והרתעה.

2.ב"כ הנאשם סומך ידיו על המלצת שירות המבחן להטיל על הנאשם בין היתר צו מבחן ושל"צ. הוא מציין בטיעונו לעונש את נסיבותיו האישיות המורכבות של הנאשם, כמפורט בתסקיר שירות המבחן. הנאשם, נטען, החל עולה על דרך המלך בשיקומו האישי. הנאשם גם הודה במיוחס לו בהזדמנות הראשונה וגם לעניין זה יש לתת משקל. עוד צוין כי יש לראות בשני האישומים כמסכת עובדתית אחת וכי מאז הרשעתו של הנאשם בתיק זה לא נפתחו נגדו תיקים נוספים בעלי אופי פלילי או תעבורתי.

דיון והכרעה

3.כאמור, הנאשם הורשע במספר עבירות. בשלב הראשון, יש צורך לקבוע אם העבירות בהן הורשע הנאשם מהוות "אירוע אחד" או מספר אירועים. ככל שמדובר באירוע אחד, יש לקבוע מתחם ענישה אחד לאירוע. ככל שמדובר במספר אירועים יש לקבוע מתחם ענישה לכל אירוע בנפרד. לאחר מכן רשאי בית המשפט לגזור עונש נפרד לכל אירוע או עונש כולל לכל האירועים. במידה וייגזרו עונשים נפרדים, יש גם לקבוע את מידת החפיפה או ההצטברות ביניהם.

4.מהם השיקולים שלאורם יש לגזור מסקנה בדבר היות העבירות בהן הורשע הנאשם "אירוע אחד" או מספר אירועים? בית המשפט העליון קובע בהקשר זה כי לצורך קביעה בעניין זה, יש לחלוף על פני שני שלבים: בשלב הראשון, יש להפעיל מבחן צורני – עובדתי הבוחן האם העבירות בוצעו ברצף ובסמיכות יחסית של זמן ומקום ניתנות להפרדה או שמא מדובר במכלול אחד של פעולות שמאופיינות במחשבה פלילית אחת ובתכנון פלילי אחד. בשלב השני, לאחר שבית המשפט קבע האם התרחיש העובדתי שלפניו מורכב מ"אירוע אחד" או מ"כמה אירועים", עובר בית המשפט לשלב המהותי של מלאכת הענישה, במסגרתו עליו לקבוע את מתחם הענישה ההולם ביחס לכל אירוע ולגזור את העונש הראוי בנסיבות הקונקרטיות של כל אירוע. בשלב זה יש חשיבות גדולה לשאלות שבמהות מספר הקורבנות, הנזק שהסבה התנהגות העבריין, האינטרסים החברתיים שנפגעו כתוצאה מהתנהגותו. (ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל ( 29.10.2014)).

5.יישום המבחנים שנקבעו בפסיקה לענייננו, מוביל לטעמי למסקנה כי מדובר בשני אירועים ולא באירוע אחד. זאת, הן בשל כך שקיים פער זמן של כ-10 שעות בין האישום הראשון לאישום השני והן בשל כך שקיים פער גיאוגרפי בין המקום בו נצפה הנאשם מבצע את העבירות נשוא האישום הראשון לבין זה בו נצפה מבצע את העבירות נשוא האישום השני. זאת ועוד: קשה לקבוע במקרה זה כי מדובר במכלול אחד של פעולות המאופיינות במחשבה פלילית אחת ותכנון אחד ולו מן הטעם שהעובדה שהנאשם נעצר לאחר ביצוע העבירה נשוא האישום הראשון ונערך לו שימוע שבעקבותיו נפסל לנהיגה. עצירתו של הנאשם על ידי המשטרה ופסילתו לנהיגה מהווים לשיטתי אירועים המנתקים את הזיקה, ככל שהייתה, בין האישום הראשון לאישום השני ומונעים את האפשרות לראות באישומים אלה "אירוע אחד". לפיכך, מסקנתי היא כי בנסיבותיו של מקרה זה מדובר על שני אירועים שיש לקבוע מתחם ענישה ביחס לכל אחד מהם תוך קביעת עונש כולל לשני האירועים, בנסיבות מקרה זה.

האישום הראשון

6.כאמור, בגדר האישום הראשון נתפס הנאשם כשהוא נוהג בליבה של העיר ת"א כאשר הוא שיכור ונתון להשפעת סמים. מעובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם ניכר כי הנאשם "זגזג" באופן נהיגתו לפני שנעצר. העבירה האוסרת נהיגת רכב בשכרות והשפעת סמים נועדה להגן על שלומם וביטחונם של המשתמשים בדרך מפני נהג ששימוש באלכוהול או סמים פגע ביכולת השיפוט שלו וביכולתו המנטלית ( ע"פ 5002/94 בן איסק נ' מדינת ישראל, פ"ד מט (4) 151 (1995)). על עבירה זו נאמר כי היא "מן הרעות החולות שסכנתן בכביש שסכנתן בצידן ועלולות לגרום לאסונות בבחינת "מכונת מוות נעה" ( רע"פ 3638/12 וקנין נ' מדינת ישראל) וכן כי " נהיגה במצב של שכרות מסכנת את חייהם של הנוהגים בכביש והיא מהווה גורם מרכזי למספרן הרב של תאונות הדרכים" ( רע"פ 2508/11 סמולנסקי נ' מדינת ישראל).