פלוני נ' שרות בתי הסוהר ואח'

1. בקשה רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט י' בן חמו) בעת"א 27882-10-17 מיום 25.10.2017, אשר במסגרתו נדחתה עתירת המבקש לצאת לחתונת בנו שצפויה להתקיים היום בערב. יצויין כי הבקשה הונחה על שולחני אתמול בצהריים ותגובת המשיבים הגיעה הבוקר, ואין לי אלא לשבח את המשיבים על תשובתם המפורטת שהוגשה בלוח זמנים דוחק ביותר.

2. המבקש מרצה עונש של 12 שנות מאסר, לאחר שהורשע בביצוע עבירות מין רבות בבנותיו הקטינות ובעבירות אלימות כלפי אשתו וילדיו (תפ"ח 41830-02-13). בקשתו של העותר לצאת לחתונה הוגשה בחודש ספטמבר, אך ההחלטה בה התקבלה רק ביום 24.10.2017.

           נוכח התנגדותם של הגורמים הטיפוליים (לרבות מב"ן והוועדה המחוזית לטיפול בגילוי עריות (להלן: וג"ע)) לבקשה, החליט המשיב 1 לדחות את הבקשה ולא להתיר למבקש לצאת לחתונה. עתירה שהוגשה נגד החלטה זו, נדחתה בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים. בית המשפט הדגיש את המסוכנות הנשקפת מן המבקש, וציין כי החשש אינו רק לפגיעה פיזית אלא גם לפגיעה נפשית בקורבנות העבירה.

           מכאן הבקשה לרשות ערעור, בגדרה נטען כי היא מעוררת סוגיה עקרונית בעניין זכותם של אסירים להיות נוכחים באירועים משפחתיים חשובים. נטען כי בני המשפחה מעוניינים בשיקום התא המשפחתי ומבקשים לאפשר למבקש להגיע לחתונה, ובנסיבות אלה השאיפה להגן עליהם מפניו עולה כדי פטרנליזם קיצוני. עוד נטען, כי גם בהנחה שקיימת מסוכנות, עדיין ניתן להפיג אותה באמצעות ליווי של גורמי הטיפול. בנוסף טען המבקש, כי יציאתו לחתונה לא תסב נזק נפשי למי מבני המשפחה, וכן צויין כי החלטת המשיב 1 התקבלה בשיהוי ניכר שמקשה על מיצוי תקיפת ההחלטה המנהלית.

3. לאחר העיון בבקשה ובתגובת המשיבים החלטתי לדחות את הבקשה.

           כידוע, לא על נקלה תינתן רשות ערעור על פסק דין בעתירת אסיר, וגם אם ננקוט אמת מידה מרחיבה יחסית, עדיין איני סבור כי עלה בידי המבקש להראות עילה מספקת (רע"ב 8928/12 פלוני נ' מדינת ישראל שירות בתי הסוהר, בפסקאות 6-5 (13.3.2013); רע"ב 3394/16 בורשטיין נ' שרות בתי הסוהר (21.4.2016); רע"ב 4828/17 משולם נ' מדינת ישראל (15.6.2017)). הלכה זו כוחה יפה גם לגבי בקשות של אסירים המבקשים לצאת לשמחה משפחתית של קרובי משפחה מדרגה ראשונה (רע"ב 3851/14 אבו אינעם נ' שירות בתי הסוהר (30.5.2014); 1179/12 עיד נ' שירות בתי הסוהר (9.2.2012)). חרף טענתו של המבקש, הבקשה שלפניי איננה חורגת מעניינו הפרטי. לגופו של עניין, חתונת הבן היא ודאי אירוע משמעותי, אך גם הנתונים העומדים על כף המאזניים השניה הם כבדי משקל. בשים לב למכלול הנסיבות לא מצאתי עילה להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, שהותיר על מכונה את החלטתו של המשיב 1.

4. המבקש מסווג בקטיגוריה א' "אסירים שאין להוציאם לחופשה משיקולים של סכנה לשלום הציבור או לבטחון המדינה" בשל העבירות שבהן הורשע, ומכאן הצורך בקבלת עמדת הגורמים הטיפוליים והמקצועיים לגבי כל יציאה של המבקש לחופשה, לרבות חופשה חריגה.

           בהערכת מב"ן שצורפה לתגובת המשיבים, ומבלי להידרש לכל האמור בה, נכתב כי המסוכנות המינית של המבקש כלפי בנותיו היא גבוהה ומושפעת מדינמיקה משפחתית אלימה. גם וג"ע, שחוות דעתה צורפה לתגובת המשיבים, סברה כי נוכח תפיסתו ויחסו של המבקש לעבירות שביצע, אין מקום לאשר יציאתו לחופשה. להמלצות השליליות של שני גורמים אלה, יש לצרף גם את עמדתם השלילית של גורמי הטיפול בבית הסוהר, וגם את התנגדות המשטרה. עיינתי בחומר שצורף לתגובה, ואציין כי מעשי האלימות ועבירות המין בהם הורשע המבקש מעוררות חלחלה, ודומה כי המבקש לא הפנים עד היום את חומרת מעשיו.