פלונית נ' שופרסל בע"מ ואח'

תובעת ילידת X.X.05, הסובלת מאלרגיה לחלב, אשר בהיותה בת 9 לערך ביום 21.12.24 עברה אירוע מסכן חיים, עת טעמה סופגניות המכילות חלבון חלב, אשר נרכשו בסניף של הנתבעת, הגם שאלה שווקו כסופגניות פרווה.

לאחר שנשמעו ראיות הצדדים והוגשו סיכומי התביעה, הודיעו הנתבעות כי "על מנת לחסוך זמן שיפוטי יקר הינן מסכימות להודות בסוגיית החבות".

מכאן, כי שנוי במחלוקת רק הנזק שנגרם לתובעת.

סוף דבר בתחילתו

לאחר שעיינתי בראיות הצדדים, התרשמתי מן העדים, שמעתי את העדויות וקראתי בעיון את סיכום טענות הצדדים, מצאתי לפסוק לתובעת פיצוי בסך נטו של 412,000 ₪ וכפי שיפורט להלן.

מצב רפואי

1.כתוצאה מאכילת אותה סופגניה התפתח אצל התובעת קוצר נשימה. היא טופלה בביתה בפניסטיל ולאחר מכן באפיפן, אך משלא הושגה הטבה, פינה אותה אמבולנס של מגן דוד אדום, לקבלת טיפול רפואי במרכז הרפואי אסף הרופא, כשהיא דיספנאית ללא כניסת אויר לריאות.

2.בהגיעה לחדר המיון, טופלה התובעת במנת אדרנלין, אינהלציית ונטולין ועוד. היא הועברה להמשך טיפול ביחידה לטיפול נמרץ שם טופלה עד ליום 23.12.14, או אז הועברה למחלקה ושם אושפזה עד ליום 26.12.14.

הנכות הרפואית

3.לתביעתה, צירפה התובעת את חוות דעתו של ד"ר יעקב פולאקביץ, מומחה בפסיכיאטריה לילדים ונוער, אשר קבע כי התובעת סבלה מנכות נפשית בשיעור של 15% במשך שנה לאחר האירוע נשוא התביעה וכי "בתום שנה ובהינתן התייצבות חלקית שחלה במצבה, תוך המשך דאגה למצבה הרפואי והחרדה המתמשכת לסיכון לחייה" יש לקבוע לה נכות בשיעור של 10%.

4.הנתבעות הגישו את חוות דעתו של הפסיכיאטר, ד"ר פבל גולובצ'יק, אשר מצא כי התובעת סובלת מנכות נפשית כוללת בשיעור של 10% לפי סעיף 34 (ב) (2) לתקנות המל"ל בגין קשיים הסתגלותיים מתמשכים של התובעת, תוצאת אלרגיה לחלב שהיא סובלת ממנה מינקות. על פי מומחה ההגנה, רק מחצית מהנכות הכוללת "ניתן לייחס לאירוע נשוא התביעה".

5.א.נוכח הפער בין חוו"ד הצדדים, מונה ד"ר אבישי שני כמומחה רפואי מטעם בית המשפט. בחוות דעתו מפרט ד"ר שני כי התובעת אושפזה פעמיים בקשר עם האלרגיה לחלב והאסטמה מהן היא סובלת וכי "היתה הקפדה מסויימת על החשיפות אליהן פלונית נחשפת, הקפידו לאכול רק פרווה". כעולה מחווה"ד, מאז הגיעה התובעת לגיל 8 הומלץ כי תישא עמה מזרק אפיפן.

ב.על פי חווה"ד, במועד הבדיקה למדה התובעת בחו"ל;

היא סיפרה למומחה כי בשבועיים הראשונים לשהותה נמנעה לחלוטין מלאכול בחדר האוכל והסכימה לכך "רק לאחר שקיימה מספר פגישות עם הטבחים...". היא אוכלת – כך סיפרה למומחה הרפואי מטעם בית המשפט – תפריט קבוע המורכב משלושה סוגי מאכלים בלבד משום שהיא "מעדיפה את הצמצום על פני הסכנה". עוד סיפרה התובעת למומחה כי היא נמנעת ממסיבות ואירועים חברתיים או משפחתיים כי חוששת שיאכלו לידה.

ג.המומחה הרפואי מטעם בית המשפט אבחן את התובעת כמי שסובלת מתסמונת נפשית פוסט טראומטית.

6.א.על פי ד"ר שני, לאירוע נשוא התביעה "היו השלכות מתמשכות על מצבה הנפשי והתפקודי" של התובעת; "עולה תמונה של הפרעה פוסט טראומטית המתבטאת בתסמינים חודרניים (חלומות, מחשבות חודרניות), הימנעויות מרובות, שינויים שליליים בקוגניציות ובמצב הרוח (אמונות שליליות על העולם, תפיסת העולם כמסוכן, רגשות שליליים הקשורים בטראומה, צמצום ההשתתפות החברתית) ועוררות יתר (התנהגות רגזנית, דריכות יתר, תגובת בהלה מופרזת...)".

על פי חווה"ד, התסמינים מלווים את התובעת "כבר מספר שנים והפכו במידה לא מבוטלת לחלקים אינטגרליים באישיותה ובחווייתה הרגשית את עצמה ואת העולם".

ב.בגין כל אלה, קובע המומחה הרפואי מטעם בית המשפט כי התובעת סובלת מנכות רפואית צמיתה בשיעור של 10% וכן קובע כי תזדקק בעתיד "לטיפול פסיכולוגי על מנת לעבד את החוויות המורכבות שעברה".

7.עולה כי המומחים כולם מסכימים כי לתובעת נכות רפואית בשיעור של 10% אך חולקים באשר לחלקו של האירוע בנכותה של התובעת.

8.הנתבעות ביקשו לחקור את ד"ר שני על חוות דעתו.

א.לטענת הנתבעות, ד"ר שני התעלם מגורמים נוספים בחייה של התובעת אשר השפיעו על מצבה הנפשי ושגה עת לא ייחס מחצית מן הנכות הרפואית של התובעת לגורמים אלה.

ב.בהקשר זה מפנות הנתבעות לאירועים משמעותיים – לדעתן – בחייה של התובעת, הן עובר לאירוע נשוא התביעה והן לאחריו, אשר בראייתה יש בהם להשפיע על מצבה הנפשי של התובעת באופן זהה לאירוע נשוא התביעה. בין היתר, מציינות הנתבעות אירועים נוספים מסכני חיים שאירעו לתובעת בקשר עם האלרגיה ממנה היא סובלת, כמו גם אירועים נוספים אשר לטענת הנתבעות, יש בהם להשפיע על מצבה הנפשי של התובעת ואף לגרום לנכות רפואית צמיתה.

9.כבר עתה יאמר כי לאחר עיון בחווה"ד של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, בפרוטוקול החקירה הנגדית ובטענות הצדדים, לא מצאתי לסטות מקביעותיו של ד"ר שני ולקבוע – כבקשת הנתבעות - כי יש לייחס חלק מן הנכות הרפואית ממנה סובלת התובעת לאירועים אחרים שחוותה, אם לפני האירוע נשוא התביעה אם לאחריו.

10.ד"ר שני הסביר היטב את קביעת הנכות ואת השיקולים שהנחו אותו בעת בחינת מצבה הנפשי הכולל של התובעת ובחינת השפעתו של האירוע עליה.

א.מחקירתו הנגדית של ד"ר שני עולה כי היה מודע לכלל אירועי החיים של התובעת. המומחה הרפואי מטעם בית המשפט מסכים כי יש ואירועים כאלה משפיעים על נפשו של אדם, אך מבהיר – לא אחת ולא פעמיים – כי בבחינת המקרה נשוא התביעה לא כך הוא.

ב.כך, מבהיר המומחה כי הנכות שקבע לתובעת נובעת ישירות מן האירוע נשוא התביעה; במילותיו: "...הדברים שאליהם התייחסתי בקביעת אחוזי הנכות היו דברים שהם קשורים במישרין לנושא הזה של ההימנעות מאכילה, הימנעות מלסכן את עצמה בעקבות האירועים הקשים שהיא חוותה.." (עמ' 18 שורות 15-24).

ג.וכאשר נשאל באשר להשפעת גורמים נוספים על מצבה הנפשי של התובעת (עצם האלרגיה, האסטמה ממנה סובלת התובעת, גירושי הוריה, תקיפה מינית שסבלה), מבהיר: "... איך שאני מסתכל על הדברים, כמו שציינתי קודם, יש איזשהו מן מהלך חיים שהשתנה בנקודה מסויימת. לולא הנקודה הזו המסויימת היתה קורית, דברים היו מתרחשים בצורה אחרת.... העובדה היא שמה שקרה זה היתה ילדה שחייתה חיים טובים, שלמים, תלמידה מצוינת, חברות... כמעט מתה, ומשם הדברים השתנו..." (עמ' 19 לפרוטוקול, שורות 6-14).

11.עולה אם כן, כי נכותה הנפשית של התובעת בגין האירוע נשוא התביעה מבוססת בחוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, מנומקת ומפורטת.

12.בהתאם , אני קובעת כי לתובעת נכות צמיתה בתחום הפסיכיאטריה בשיעור של 10% עקב ובגין האירוע נשוא התביעה.

13.טרם יידונו שאלת הנזק ושיעור הפיצוי, יש לשים אל לב הפרדה – אולי מלאכותית – בין האלרגיה (והאסטמה) ממנה סובלת התובעת ללא קשר לתאונה לבין הפגיעה הנפשית שנגרמה לה באירוע נשוא התביעה. הפרדה זו עוברת כחוט השני בסיכומי הנתבעות ועליה יהבן כמו גם עיקר טענותיהן.

14.הנתבעות סבורות כי אין כל הבדל בין זה לזה. כל נזקיה של התובעת – או למצער מחציתם - נובעים מן האלרגיה עצמה וממצבה הרפואי של התובעת ללא קשר לאירוע נשוא התביעה. על פי הנתבעות, לאירוע נשוא התביעה אין כל משקל על התנהלותה של התובעת ואין הוא נושא נזקים, ודאי לא משמעותיים או ארוכי טווח.

15.טענות אלה של הנתבעות נדחות וכך גם התיזה שלאורה הועלו טענות אלה.

נכון הוא כי לכאורה ההפרדה בין מצבה הבסיסי של התובעת לבין השפעת האירוע נשוא התביעה עליה אינה פשוטה. שכן, גם לולא האירוע נשוא התביעה, היה על התובעת להיזהר בהתנהגותה, לבדוק את המזון הבא אל פיה ובהתאם, לאבד מן הספונטניות הכרוכה בניהול חיים נטולי אלרגיות מסכנות חיים; זאת ועוד, איש אינו טוען כי התובעת אינה סובלת מאלרגיה; איש אינו טוען כי האלרגיה היא תוצאה של האירוע נשוא התביעה ואין חולק על כי התובעת אובחנה כלוקה באלרגיה מסכנת חיים בהיותה פעוטה וכי היא לוקה גם במחלת האסטמה. כל אלה ללא קשר לאירוע נשוא התביעה.

16.טענת התובעת היא – ובכך תומכת גם קביעתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט - כי לאירוע נשוא התביעה השפעה על נפשה, כפי שפורט בחווה"ד ובהרחבה בחקירתו הנגדית של המומחה.

האירוע עצמו מהווה קו שבר בחייה של התובעת. בעקבותיו, חלחלה ההכרה – אצל בני משפחתה של התובעת ואצלה ביתר שאת – על כי המוות הוא מלווה קרוב וכל אירוע פעוט עלול שאחרים אינם רואים בו משמעות, עלול להביא למותה (ר' עמ' 6, שורה 8; עמ' 7 שורות 11-16; עמ' 9 שורות 18-20; עמ' 18 שורות 15-24, 28-30).

בגין כך נקבעה לתובעת נכות רפואית בתחום הפסיכיאטריה והנתבעות הן אלה שבשל התנהלותן נגרמה הנכות ולפיכך הן חבות בפיצוי התובעת בגין נכות זו.

ראשי הנזק

כאב וסבל (בלשון התובעת עוגמת נפש)

17.התובעת עותרת לפיצוי בסך של 175,000 ₪ בשל עוצמת החוויה הקשה, עם תודעה והבנה שחלחלה בדבר סכנת החיים הממשית שבה היתה וקשיים להתמודד עם החוויות הקשות, אשר הביאו לשינוי מהותי בכל אורחות חייה של התובעת, לרבות אובדן אמון בסובבים אותה, צמצום ניכר בחופש הפעולה שלה עצמה נטייה מוקצנת לשתלטנות על הנעשה סביבה, צמצום פעילות חברתית ופגיעה ביכולותיה האקדמיות.

הנתבעת סבורה כי פיצוי בגובה 25,000 ₪ לכל היותר יהיה נכון בנסיבות העניין.

18.א.יוער כבר עתה כי אין כל בסיס לטענה בדבר פגיעה ביכולותיה האקדמאיות של התובעת. להיפך, על פי ד"ר שני, יכולות אלה של התובעת לא רק שלא נפגעו אלא אף סייעו לתובעת להתמודד עם קשייה (ואולם, היעדר הפגיעה ביכולותיה אלה של התובעת אינה מלמדת על כי נכותה הרפואית של התובעת קלה יותר מכפי שנקבע בחווה"ד).

ב.יש גם לדייק את טענת התובעת באשר להשפעת הנכות הנפשית עליה. כפי שפורט לעיל, התובעת סובלת אלרגיה מסכנת חיים ללא כל קשר לתאונה נשוא התביעה. לקות זו משמעותית יותר אצל התובעת משום שהתובעת סובלת גם מאסטמה. על כך אין חולק.

לפיכך, מבחינת אופן התנהלותה של התובעת, לא ניתן לקבוע כי זהירותה של התובעת ושינוי באורחות חייה הם כולם תוצאה של האירוע נשוא התביעה.

לשון אחרת, שינוי אורחות החיים של התובעת אינו נובע דווקא מן האירוע נשוא התביעה אלא ממצבה הבסיסי ומן ההבנה שחלחלה – בעקבותיו – על אודות החומרה הכרוכה באלרגיה ממנה סובלת התובעת, בוודאי בשילוב עם האסטמה.

ג.על פי ד"ר שני, "הגדרה של טראומה היא כאשר יש סכנה לחיים, כאשר גם המטופלת וגם המשפחה שלה חוו אירוע טראומטי עם סכנה לחיים" (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 4-6);

הנכות שניתנה היא בשל השפעת האירוע על התובעת, אשר בגילה הצעיר נאלצה להתמודד עם אירוע מסכן חיים, בגינו התפתחו אצלה חששות, דאגנות וחשדנות, צמצום בהתנהלות היומיומית ולמשך פרק זמן לאחר האירוע אף דחייה והימנעות. על פי המומחה הרפואי, אותות האירוע ניכרים בתובעת עד היום, כשהיא נוקטת זהירות יתר בהתנהלותה, נדרשת לתחושת שליטה בכל פלחי חייה, אינה נותנת אמון בקלות, סובלת תסמינים חודרניים ועוררות יתר ועוד.

19.אף התובעת והוריה תיארו בצבעים חיים בעדותם את השפעות האירוע על התנהלותה של התובעת בפרט והתנהלות המשפחה בכלל. ניכר כי השפעתו של האירוע הטראומטי היתה ממשית, בוודאי על התובעת, שהיתה רכה בגילה ובנפשה עת התרחש.

20.בשים לב למכלול האמור, לשיעור הנכות ממנו סובלת התובעת, לאופי האירוע נשוא התביעה ולגילה של התובעת עת נפגעה באירוע נשוא התביעה, אני פוסקת לה בראש נזק זה פיצוי בסך של 70,000 ₪.

כושר השתכרות וגריעה מכושר השתכרות וזכויות סוציאליות

21.התובעת עותרת לפיצוי המבוסס על שיעור השכר הממוצע במשק ושיעור גריעה מכושר ההשתכרות הזהה לשיעור הנכות הרפואית, קרי 10%. עוד עותרת התובעת לפסיקת פיצוי בראש נזק זה החל מגיל 18, שכן על פי הטענה היא פועלת לקבל פטור משירות צבאי.

בגין כל אלה, עותרת התובעת לפיצוי בסך של 432,000 ₪ בקירוב (כולל הפסדים מיום הגיע התובעת לגיל 18) ובצירוף הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות בסך של 54,000 ₪ בקירוב.

22.לטענת הנתבעת ההפסד לעבר לו טוענת התובעת, כלל לא הוכח ומדובר בטענה בעלמה.

באשר לעתיד, טוענת הנתבעת כי הגם שהתובעת העידה כי אינה חפצה לשרת בצה"ל מפאת חששותיה, הרי שהעידה כי ברצונה לשרת שירות לאומי. לפיכך, יש לערוך את החישוב מיום הגיע התובעת לגיל 20 ולא מגיל 18.

הפסיקה קובעת, כך הנתבעת, כי כשנפגע קטין בגיל צעיר יצליח להסתגל למומו ולנטרל את השפעת הפגיעה ככל שהדבר נוגע לכושר השתכרותו.

לטענת הנתבעת התנהלותה של התובעת לאורך השנים מלמדת כי כך הדבר בכל הנוגע אליה. היא סיגלה לעצמה מיומנויות והתאמות בזכותן היא מתפקדת ללא דופי ובאופן עצמאי ומלא. היא סימה בגרות בינלאומית בXXX, עובדת כטבחית והכירה בן זוג.

על פי הנתבעת, בגין כך, אין לערוך חישוב אריתמטי לפי השכר הממוצע במשק ויש לפצות את התובעת בסך של 40,000 ₪ הכוללים הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות.

הכרעה

23.טענותיה של התובעת בכל הנוגע לפיצוי בראש נזק זה סותרות ואינן מציבות בסיס עובדתי או משפטי ברור.

24.מחד טוענת התובעת למחוננות ומאידך לירידה בציונים בעקבות האירוע (ראיות לא הוגשו); טוענת להיעדר מעגלים חברתיים, אך מפרטת כי היתה מדריכה בשל"ח והתנדבה במד"א; טוענת לפגיעה ביכולות הלימודיות אך מצהירה על קבלתה של התובעת לתכנית לימודים ייחודית בXXX עת היתה תלמידת תיכון ועוד ועוד.

יתר על כן, בחקירות הנגדיות של עדי התביעה (בכללם התובעת עצמה) הובהר כי לשם קבלה לתכנית הלימודים בXXX, נערכו לתובעת (בין יתר המועמדים) מבחנים שאינם נוגעים לכישוריהם האקדמיים גרידא.

חזקה כי התובעת התקבלה לתכנית לאחר שנמצאה התאמה לא רק מן הבחינה לימודית, ודאי כאשר נטען כי מדובר בתכנית ייחודית.

25.טענות התובעת כי בעת לימודיה נזונה מתפריט מצומצם וגם זאת רק לאחר בדיקת המטבח ושיחה עם הטבח לא הוכחו, אך ניתן ללמוד מהן על עוצמת חששותיה של התובעת כשילוב של מצבה הרפואי הבסיסי והחרדות שנגרמו לה בשל האירוע נשוא התביעה.

26.כך גם העובדה כי התובעת מועסקת במסעדה טבעונית. מחד, מלמדת העסקה זו (בשכר העולה משמעותית על שכר המינימום) על כי התובעת מצליחה למצוא נתיבי חיים בהם היא בשליטה על סביבתה ועל הדברים העלולים לפגוע בה; מאידך מלמד עיסוקה זה של התובעת כי האלרגיה ממנה היא סובלת אכן מטרידה את מנוחתה ושזורה בהחלטותיה, הן לגבי עתידה הן לגבי ההווה.

27.אכן, ההלכה הפסוקה מורה – כטענת התובעת - כי בהיעדר נסיבות מיוחדות יש להעמיד אצל קטינים את שיעור הנכות התפקודית על שיעור הנכות הרפואית (ר' לדוגמא, רע"א 6572-21 (וילנר) (20.10.21).

ואולם, נדמה כי דווקא נסיבותיה של התובעת הן בגדר נסיבות מיוחדות, שעה שהאלרגיה ממנה היא סובלת (ללא קשר לאירוע נשוא התביעה) היא אלרגיה קשה ומסכנת חיים, ודאי כאשר נוספת על כך מחלת האסטמה, הגורמת לה – על פי הצהרותיה – התקפי קוצר נשימה על בסיס קבוע.

28.לא ניתן להלום כי אלה כלל אינם משפיעים על פוטנציאל השתכרותה של התובעת, ודאי לא כאשר מלמדים המסמכים הרפואיים כי מדובר במחלות פעילות, האחת תלווה את התובעת כל חייה כרקע לכל מעשיה והאחרת גורמת להתקפי קוצר נשימה ומחייבת שימוש בתרופות.

ודוקו, אין בכך לגרוע במאום לא משיעור הנכות הרפואית של התובעת עקב ובגין האירוע נשוא התביעה, לא מביטוייה של הנכות ולא מהשפעתה על תפקודה של התובעת ועל יכולתה למצות את פוטנציאל השתכרותה.

29.בשקלול מלוא הנתונים, תוך התחשבות בעובדה כי התובעת נפגעה בהיותה קטינה וכי פסק הדין ניתן טרם כתבה את סיפור חייה, מצאתי לפסוק בראש נזק זה פיצוי בסך של 330,000 ₪, כולל הפרשי פנסיה וזכויות סוציאליות.

חישוב הפיצוי נערך על בסיס השכר הממוצע במשק (13,166 ₪), תוך שקלול מלוא נסיבותיה המיוחדות של התובעת, לרבות מצבה הרפואי הבסיסי, ושמירה על העקרון ולפיו הנכות התפקודית בקטינים זהה לנכות הרפואית (בפועל מגלם החישוב פיצוי המבוסס על חישוב של 75% אקטוארי מהחישוב המלא).

החישוב נערך החל מהגיע התובעת לגיל 20, שכן היא עצמה העידה כי בכוונתה לשרת את המדינה, אם לא בצה"ל כי בשירות לאומי (עמ' 54, שורות 18-19).

טיפול רפואי והוצאות – עבר ועתיד

30.התובעת נזקקה לטיפול נפשי לאחר האירוע נשוא התביעה. צורפו קבלות בסך של 2,318 נכון לשנת 2015.

31.לטענתה, טיפול בו התחילה בשנת 2021 (כ-6 שנים לאחר התאונה) בעקבות הטרדה מינית שחוותה, עסק בעיקר בקשייה בעקבות האירוע נשוא התביעה.

32.התובעת טוענת גם לטיפול נפשי נוסף לו היא נזקקת נכון למועד הגשת הראיות ובתדירות של אחת לשבועיים.

התובעת צירפה קבלות המלמדות על טיפולים לאורך שנת 2023 בעלות של 350 ₪ לטיפול ובסה"כ 6,650 ₪.

33.על יסוד כל אלה, ובגין טיפולים עתידיים, עותרת התובעת לפיצוי בסך של 70,000 ₪ בראש נזק זה לעבר ולעתיד.

34.לטענת הנתבעות, טענותיה של התובעת על כי טיפול CBT בשנת 2021 עסק באירוע נשוא התביעה הן טענות מופרכות ואינן עולות עם הרשומה הרפואית.

עוד טוענות הנתבעות כי אין לפסוק פיצוי על פי קבלות שצורפו לתצהיר האב בסך של 1,470 ₪, שכן צורפה בין היתר קבלה עבור בי"ס ואין לדעת בגין מה ניתנה. מכל מקום, כך הנתבעת, אין פסוק פיצוי בגין טיפול נפשי בשנת 2023.

35.בגין הוצאותיה של התובעת מציעות הנתבעות פיצוי בסך של 2,000 ₪.

36.למעשה, מלמדות ראיות התביעה על כי התובעת נזקקה לטיפול נפשי עקב ובגין האירוע נשוא התביעה רק לאורך שנת 2015.

בניגוד לנטען, לא הוכח כי טיפול שעברה התובעת בשנת 2021 ואשר תחילתו עם הטרדה מינית שעברה, התמקד דווקא בתוצאות האירוע נשוא התביעה ומכל מקום לא הובהר, מדוע זה נדרשה התובעת לטפול נפשי נוסף שנים כה ארוכות לאחר שסיימה הטיפול עקב ובגין האירוע נשוא התביעה.

37.כך גם ביחס לטיפולים להם טוענת התובעת בשנת 2023. כלל לא הוכח כי יש קשר כלשהו בין הטיפולים הנפשיים לבין האירוע נשוא התביעה, באשר לא הוצגו סיכומי השיחות או כל מסמך שילמד כי הצורך בטיפול נפשי, כ-8 שנים לאחר האירוע נשוא התביעה, קשור אליו. הדברים אמורים ביתר שאת נוכח היעדר רצף טיפולי ולו מינימלי.

38.בראש נזק זה מצאתי לפסוק לתובעת פיצוי בסך גלובאלי של 9,000 ₪ שיש בו גם להחזיר את ההוצאות שנגרמו בפועל בסמוך לאחר התאונה וגם לפצותה בגין אובדן זמן והוצאות נסיעה כמו גם הוצאות אחרות שנדרשו לשם הבטחת הטיפול.

עזרת הזולת וניידות

39.על פי התובעת, לאחר האירוע ובמשך שנה נדרשו הוריה להקדיש זמן תשומת לב סבלנות חיזוק ותמיכה מעבר למה שהקדישו לתובעת כבתם עובר לאירוע. זאת נוסף על ליווי התובעת לטיפולים פסיכולוגיים.

בגין כך עותרת התובעת לפיצוי בסך של 25,000 ₪.

40.לטענת הנתבעות מדובר בנכות רפואית קלה שאינה מצריכה עזרה ובטח לא מוגברת. לחלופין, העזרה לה נזקקת התובעת היא בגין המצב הבסיסי ולא בשל האירוע ועל כן, אין לפצות את התובעת כלל.

41.כמפורט לעיל, בעקבות האירוע נשוא התביעה, נדרשה התובעת לאשפוז הן במחלקת טיפול נמרץ והן במחלקת ילדים. סביר כי גם לאחר פרק זמן זה נוכח גילה הצעיר נזקקה לשהות צמודה יותר של מי מהוריה לצדה עד להתבססות מצבה.

42.לאורך התקופה בה טופלה התובעת בשיחות פסיכותרפיות בקשר עם האירוע, בוודאי שהיה על הוריה להסיעה ולהחזירה.

מעבר לכך, נראה כי אין התובעת זכאית לכל פיצוי ודאי לא בערכים להם היא טוענת.

43.על כן, בראש נזק זה אני פוסקת לתובעת פיצוי בסך גלובאלי של 3,000 ₪ בגין העזרה לה נזקקה התובעת לאחר האירוע, והפסדי ממון שאולי היו כרוכים בסיוע ההורים לאחר התאונה, ובשים לב לפיצוי שנפסק בגין הטיפול הרפואי והוצאות הכרוכות בו.

ניכויים

44.הנתבעות טוענות כי יש לנכות קצבת ילד נכה אותה קיבלו הוריה של התובעת לאחר האירוע נשוא התביעה ובגינו.

על פי הנתבעות – ומסמכים שהגישו – מסתכמים תגמולי המל"ל בסך של 53,000 ₪ בקירוב (כ-68,000 ₪ נכון להיום).

לטענת הנתבעות, למרות שהתגמולים אינם תוצאה של התאונה – שכן השתלמו בשל מצבה הבסיסי של התובעת - הרי שהפנייה היא תוצאת התאונה ולכן יש לנכותם.

45.התובעת, כמובן, מתנגדת לניכוי כלשהו של תגמולי מל"ל מן הטעם ששולמו בשל האלרגיה בה לקתה התובעת ללא קשר לתאונה ולא בשל האירוע מסכן החיים נשוא התביעה. גם אם לאחר אירוע זה פנתה התובעת למל"ל בתביעה, הרי שהתגמולים אינם נוגעים לאירוע, הנתבעות אינן צפויות לתביעת שיבוב מן המל"ל ועל כן, אין חשש כי הנתבעות יחוייבו "בתשלום יתר כלשהו".

46.אף אני סבורה כי אין לנכות קצבאות שהשתלמו לתובעת (והוריה) מן המל"ל.

47.ראשית ייאמר כי על פי המסמכים שהוגשו, מדובר בקצבאות שהשתלמו לשם העסקת מלווה לתובעת בזמן לימודיה משום שלטענת ההורים, לא ניתן היה לסמוך עליה כי תצליח להתמודד אם תידרש לשימוש באפיפן או באינהלציה.

מכל מקום, אין חולק כי תגמולים אלה שולמו עקב ובגין האלרגיה ממנה סובלת התובעת ללא קשר לאירוע נשוא התביעה, גם אם הפנייה נעשתה בעקבותיו. כיוון שאין טענה כאילו התפתחה האלרגיה או הוחמרה בעקבות האירוע נשוא התביעה, אין מקום לנכות סכומים בגין גמלאות ששילם המל"ל לתובעת עקב ובגין האירוע.

48. סיכום הנזקים

כאב וסבל -70,000 ₪

הפסד השתכרות לעתיד330,000 ₪

טיפול רפואי והוצאות 9,000 ₪

עזרה וניידות -3,000 ₪

------------

סה"כ412,000 ₪

הוצאות

49.התובעת עותרת לחיוב הנתבעות בהוצאות משפט נוספות ונפרדות בגין דרישתן לחקירת נציגה מטעם משרד הבריאות למרות שהוגשה תעודת עובד ציבור.

בסיכומיהן, מתעלמות הנתבעות מדרישה זו.

50.בסיומה של ישיבת ההוכחות, בה העידו העדים כולם, לרבות המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, התברר כי נציגת משרד הבריאות אשר זומנה להעיד אינה הנציגה הרלבנטית. הנתבעות עמדו על מתן מענה לשאלות הנוגעות לסוג הבדיקה שעברו הסופגניות שנבדקו בשל האירוע נשוא התביעה.

לאחר שאותר הגורם הנכון להשיב על השאלות (ד"ר שירה רוזנצוייג), נקבע מועד דיון נפרד לחקירתה של מנהלת המעבדה למזון במעבדה הארצית לבריאות הציבור.

רק אז התברר כי בטעות – ומשום שתע"צ נכונה לא היתה בידי הנתבעות - זומנה נציגת משרד הבריאות לחקירה.

51.בשלב בו נחקרה אותה נציגה עמדו הנתבעות על שאלת החבות ועדותה שפכה אור על הליך הבירור ביחס לסופגניות נשוא התביעה. יתר על כן, מועד נפרד נדרש לא בשל מחדלי הנתבעות כי אם בשל היעדר אפשרות – אובייקטיבית – לאתר את הגורם הנכון להשיב על שאלותיהן.

גם התובעת הפנתה שאלות אשר היה בהן לסייע לבירור המסד העובדתי נשוא ההליך.

52.על כן, לא מצאתי לחייב את הנתבעות בהוצאות בגין חקירתה של נציגת משרד הבריאות.

סוף דבר

53.הנתבעות ישלמו לתובעת סך של 412,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך כולל של 97,232 ₪.

כן יישאו הנתבעות בהוצאות העדים, כפי שנפסקו, וישיבו לתובעת את הוצאות המשפט (אגרת משפט, עלות חווה"ד הרפואיות שהגישה, חלקה בעלות חווה"ד הרפואית מטעם בית המשפט), כפי ששולמו, בצירוף ריבית שקלית מיום התשלום.

54.הסכומים כולם ישולמו לתובעת בתוך שלושים ימים מהיום אחרת יתווספו להם דמי פיגורים מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, א' אייר תשפ"ה, 29 אפריל 2025, בהעדר הצדדים.