פלדמן נ' צברי

פסק דין

א.הרקע לתובענה ועיקר טענות הנתבע

1.התביעה שבפני ראשיתה בבקשת ביצוע שיקים על סך כולל של 179,018 ₪ שהגישה התובעת נגד הנתבע, החתום על השיקים כמושך. הנפרע על פי השיקים הוא; "בומבה של בייגלה".

2.במסגרת בקשת ההתנגדות שהגיש, טען הנתבע בקופה של מחט:

2.1כי התובעת נטלה את השיקים בהסבה מעסק בשם "בומבה של בייגלה" (להלן: "בומבה") השייך לבעלה רן פלדמן (להלן: "רן") שידעה שלבומבה אין זכות בשיקים.

2.2כי רן קיבל את השיקים מחברו מלמן מנחם (להלן: "מלמן") שלא בתום לב ללא שנתן ערך שעה שידע כי למלמן אין זכות בשיקים.

2.3כי הנתבע מסר למלמן המחאות בחתימת הנתבע כנגד המחאות שמשכו חברות בבעלות מלמן לצורך הפקדתם למשמרת בבנק וזאת לדברי מלמן – על מנת לאפשר לו מסגרת אשראי גדולה יותר בבנק.

2.4מלמן סיחר את ההמחאות בניגוד להסכם וכי הנתבע פעל לביטולם.

לנתבע ניתנה רשות להתגונן.

ב.הפלוגתאות

(1)נטל הראיה.

(2)האם הוכיח הנתבע כישלון תמורה.

(3)האם התובעת רשאית לאכוף את תשלום השיקים על הנתבע.

ג.דיון וממצאים

1.נטל הראיה

1.1התובעת הינה אוחזת בשיקים נשוא התובענה ואלו הגיעו לידה באמצעות הסבתם. מכאן, ולאור סעיף 29 לפקודת השטרות (נוסח חדש) מתקיימת לזכותה חזקה בדבר אחיזה בעד ערך ואחיזה כשורה.

השוו: ע"א 4/69 יצחק נוימן ובניו חברה לביטוח בע"מ נ. פולה פסיה כהן (פד"י נ"ב (2) 297)

1.2טענתו של הנתבע לפיה העובדה שהתובעת "מחזיקה" בשיקים שניתנה לגביהם הודעת ביטול משמעותה כי התובעת אינה אוחזת בשיקים כלל ועיקר – הינה מופרכת וחסרת בסיס (ראו סעיף 1 לפקודת השטרות הגדרת אוחז).

אני פוסק איפוא כי נטל ההוכחה מוטל על הנתבע.

2.העדר תמורה