פלאפון תקשורת בע"מ נ' אריאל יוסף

החלטה

1.בפני התנגדות לביצוע תביעה על סך 15,961 ₪, שהוגשה לביצוע בהוצאה לפועל על ידי המשיבה, פלאפון תקשורת בע"מ, נגד המבקש, מר אוריאל יוסף, בגין יתרות חובה בחשבונו אצלה, בעקבות שירותי טלפון סלולרי שסיפקה לו המשיבה.

עיון בכתב התביעה על נספחיו מגלה, כי ככל הנראה התקשר המבקש עם המשיבה בסוף שנת 2007, בהסכם שכלל התקשרות ל-3 שנים, לא פרע חשבון שנשלח אליו בראשית שנת 2008, ומלוא יתרת התחייבויותיו, לרבות דמי יציאה מתכנית ויתרת שווי מכשירים, הועמדה לפרעון מיידי.

2.ההתנגדות שבפני תוקנה לאחר נטילת רשות והגרסה העולה ממנה היא, שהמבקש ביקש לחסום את קו הטלפון שלו לגלישה באינטרנט, ומאן דהוא התקשר בשמו וביקש לבטל את החסימה (ככל הנראה פעמיים) , וכתוצאה מכך חויב חשבונו בסכום שחרג מכל פרופורציה לחיובים קודמים. לאחר שיחה עם נציג המשיבה (להתנגדות צורף תקליטור, ובתצהיר עצמו נכלל תמלול קצר וחלקי של השיחה), הכירה המשיבה באחריותה למחדל, והסכימה לזכות אותו עבור הגלישה – אלא, שהסכמה זו באה רק לאחר 3 חודשי המתנה ומתח, שבמהלכם כבר התקשר עם חברה מתחרה.

משכך, לדידו בוטל ההסכם עם המשיבה, ואין הוא חייב כעת בתשלום היתרה.

3.המשיבה, שאת תגובתה לבקשה לתיקון ההתנגדות הקדישה, רובה ככולה, להצגת גרסתה העובדתית לאותם אירועים, ויתרה על חקירה, וביקשה שתינתן החלטה על יסוד כתב הטענות, בלבד, כשהיא סומכת יתדותיה, כאמור בתגובתה לבקשת התיקון, הן על חוסר הפירוט בהתנגדות ובתצהיר (בכך שלא פורטו מועדי החשבוניות, תאריך התרחשות האירועים, וכדומה), והן על טענותיה שלה לגופו של עניין.

4.בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):

"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'...

"על-אף כללים קפדניים וזהירים אלה אין לומר, כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר המובן מאליו. אדרבא, כדי שתהיה משמעות להליך של בקשת רשות להתגונן, וכדי שלא ייעשה הליך זה לחוכא ואיטלולא, נקבעו התנאים הנדרשים מן המבקש, שאם לא יעמוד בהם לא תינתן לו רשות להתגונן.

"תנאים אלה סוכמו בפסיקת בית-משפט זה לאמור: '...לא תינתן רשות להתגונן למבקש, שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו... כשם שלא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, או שהיא "הגנת בדים"...' (ע"א 594/85, בעמ' 722)..."

5.עוד אדגיש, כי בעת הדיון בבקשת רשות להתגונן, אין בית המשפט בוחן את גרסת המשיב לבקשה ואינו מעמת אותה מול גרסת המבקש (ר' ע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ. Warner Home Video, פד"י מ"ו (2) 273, בעמ' 278).

6.אף לולי תגובתה של המשיבה, הייתי נעתר לבקשה ונותן על פיה רשות להתגונן, מהטעם שגרסתו של המבקש, אם תוכח, עשויה בנסיבות מסוימות להביא לקבלת טענתו, כי ההסכם בוטל כדין מצידו, נוכח הפרתו על ידי המשיבה.

אמנם, פרטים מסוימים נעדרים מהתצהיר ואכן ההלכה היא כי "לא תינתן רשות להתגונן למבקש שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו" (ע"א 594/85 זהבי נ. מגרית, פ"ד מ"ב (1) 721, 722), אולם לשיטתי יש לבחון את דרישת הפירוט שלא במנותק מהקשר העניינים, לרבות זהות בעלי הדין ומידת הכשרתם המשפטית. המבקש אינו מיוצג, ובתצהיר פרש את עיקרי גרסתו באופן שקל להבינה, ולא מצאתי כי הפרטים החסרים פוגמים בה מהותית.

מכל מקום, ולחיזוק האמור, את הפרטים החסרים מילאה המשיבה בתגובתה שלה, בה למעשה אישרה את מרבית טענות המבקש (גם אם ביקשה להוסיף עליהן עוד כהנה וכהנה, וגם אם היא חלוקה על הפרשנות שיש ליתן הן להתנהלותו והן להתנהלותה).

7.עתה, הפכה גרסתו של המבקש סדורה ומפורטת וכל שנותר הוא לשמוע ראיות קצרות, ולהכריע בשאלות המשפטיות העולות מהאירוע.

בנסיבות אלה, ברי כי יש לתת למבקש רשות להתגונן מפני התביעה, וכך אני מורה.

הוצאות הבקשה לתיקון ההתנגדות, בסך 600 ₪ בצירוף מע"מ, תשולמנה ע"י המבקש אם תתקבל התביעה נגדו בסופו של ההליך העיקרי; הוצאות ההתנגדות עצמה, בסך 1,200 ₪ בצירוף מע"מ (אם חל), תשולמנה ע"י הצד שעמדתו תידחה בפס ק הדין הסופי.

8.לאור סכום התביעה יידון התיק בסדר דין מהיר. המשיבה תגיש השלמת מסמכים מטעמה בהתאם להוראות תקנה 214 ב1 לתקנות סדר הדין האזרחי, בתוך 30 יום, עם העתק ישירות למבקש. המבקש יגיש השלמת מסמכים מטעמו בהתאם להוראות אותה תקנה, בתוך 30 יום מקבלת מסמכי המשיבה, עם העתק ישירות למשיבה. תצהירי עדות ראשית יוגשו בו זמנית בתוך 30 יום מהגשת מסמכי המבקש.

המזכירות תקבע את התיק לישיבה מקדמית בהתאם.

ניתנה היום, כ' טבת תש"ע, 06 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.