פלאח נ' גולדהור ואח'

פסק דין

לפניי מונחת תביעה כספית שעניינה נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע לטענתו, כתוצאה מתאונת דרכים שארעה במערבות רכב הנתבעת 2 שהיה נהוג ע"י הנתבעת 1.

הצדדים אינם חלוקים באשר לסוגיית האחריות והמחלוקת ביניהם נטושה סביב שאלת הנזק בלבד.

לתמיכה בתביעתו, צירף התובע חוות דעת ערוכה ע"י השמאי, מר אלי שילוח ממשרד השמאים א.ש. שירותי שמאות (להלן: "השמאי שילוח"), אשר העריך את הנזקים שנגרמו לרכב התובע עקב התאונה דנן בסך של 12,667 ₪. עוד נשא התובע בשכ"ט השמאי מטעמו בסך של 1,148 ₪.

הנתבעים הודו כאמור באחריותם לאירוע התאונה, אך שילמו לתובע פיצוי חלקי בגין הנזק הישיר שנגרם לרכבו בסך 7,610 ₪, וכן החזר שכ"ט השמאי מטעם התובע בסך 1,148 ₪, ובסה"כ 8,758 ₪.

לפיכך, העמיד התובע תביעתו ע"ס 6,057 ₪ המורכב מההפרש בין שומת הנזק עפ"י חוות הדעת השמאית מטעמו לבין הפיצוי החלקי ששולם לו ע"י הנתבעים (5,057 ₪), וכן פיצוי נוסף בגין הוצאות נלוות והפסד ימי עבודה בסך 1,000 ₪.

לטענת הנתבעים, התובע לא תיקן בפועל את רכבו והגיש חוות דעת שמאית מטעמו שכוללת עלויות של חלקים מקוריים ללא כל הצדקה לכך, כאשר ניתן להתקין ברכב חלקים תחליפיים אשר זמינים בשוק, במיוחד שמדובר ברכב ישן בן 10 שנים שעבר כ- 200,000 ק"מ.

עוד טוענים הנתבעים, כי התובע אינו זכאי לרכיב המע"מ באשר הלה לא תיקן את רכבו, או לחלופין תיקן את הרכב ללא הפקת חשבונית תיקון ע"י מוסך.

באשר להוצאות נלוות והפסד ימי עבודה, נטען כי נזקים אלה כלל לא הוכחו ע"י התובע.

הנתבעים צירפו חוות דעת נגדית מטעמם ערוכה ע"י השמאי, מר מאירוביץ שמואל (להלן: "השמאי מאירוביץ") אשר חלק על הערכת הנזק בחוות הדעת השמאית מטעם התובע, וקבע כי יש להפחית הימנה סך של 3,375 ₪ לפי הפירוט כדלקמן:

בגין הפרש מחיר מגן קדמי חליפי סך של 450 ₪

בגין הפרש סורג שמאלי חליפי סך של 642 ₪

בגין הפרש תיקון מצנן מים סך של 2,283 ₪.

עוד קבע השמאי מאירוביץ בחוות דעתו, כי ניתן היה להתקין ברכבו של התובע חלקים תחליפיים תחת החלקים המקוריים שאישר השמאי מטעם התובע בחוות דעתו, וכי ניתן היה לשפץ את מצנן המים במקום החלפתו בעלות כוללת של כ- 600 ₪ בלבד.

בדיון שהתקיים בפניי העיד התובע בעצמו וכן נחקרו השמאים מטעם הצדדים.

אחר עיון בכתבי הטענות על נספחיהם, שקילת טענות הצדדים ואחר בחינת עדויות השמאים, אני מחליטה להורות על דחיית התביעה, כפי שיפורט להלן.

במהלך הדיון הודה התובע, כי תיקן את רכבו לאחר התאונה הנדונה (עמ' 2, ש' 12-13). ברם, התובע לא ידע לומר כמה שילם עבור תיקון הרכב (שם, ש' 20-21 ועמ' 3, ש' 2-3 וש' 16).

התובע לא צירף אסמכתא המעידה על העבודות והחלקים שהוחלפו ברכב ואף לא על עלויות תיקון הרכב אגב התאונה דנן. מכאן, לא הוכח כי תיקון הרכב בפועל תאם את חוות דעת השמאי שילוח מטעם התובע, לא כל שכן לא הוכח כי הותקנו חלקים מקוריים ברכבו של התובע כפי שאישר השמאי שילוח בחוות דעתו. לא זו אף זו, התובע לא זימן לעדות את בעל המוסך אשר תיקן את הרכב על מנת שיעיד על עבודות התיקון ועלויות התיקון בפועל.

בהקשר זה יצוין, כי לא היה בעדותו של השמאי שילוח מטעם התובע כדי לשפוך אור על נושא התאמת התיקון בפועל ע"י המוסך לקביעותיו של השמאי בחוות דעתו, כיוון שהשמאי שילוח לא ליווה את הליך התיקון במוסך ולא היה מעורב בו כלל ועיקר (עמ' 5, ש' 21; עמ' 6, ש' 28-32 ועמ' 7, ש' 1-8). עוד הטעים השמאי שילוח, כי התובע הזמין דו"ח "גלובלי" שאינו כולל את רכיב המע"מ (שם, ש' 23-28).

בנסיבות אלה, יש להחיל את ההלכה הפסוקה אשר קובעת כי הימנעות בעל דין מהבאת ראיות היכולות לתמוך בגרסתו, ללא שניתן לכך טעם סביר המניח את הדעת, פועלת לרעתו.