פיצוי עזבון מנוח בגין תאונת דרכים

תביעת יורשי עזבון המנוח א. מ. א. ז"ל (להלן- המנוח) ותלוייו של המנוח ע"פ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 (להלן – חוק הפלת"ד).

הצדדים אינם חלוקים בסוגיית החבות ואנו נדרשים אך ורק לשאלת שיעור הנזק.

העובדות הנדרשות לנדון

1. המנוח, יליד 31.5.87, נהרג בתאונת דרכים ביום 4.12.14. בהיותו כבן 27.5 (להלן- התאונה). התאונה ארעה עת נסע המנוח על אופנועו למקום עבודתו כמדריך רכיבה בחוות סוסים, ומתוך שכך אף הוכרה התאונה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי.    

2. התובעות הן היורשות והתלויות במנוח -

התובעת 2, היא אלמנת המנוח, ילידת 11.2.89 כבת 26 במועד התאונה. 

התובעת 3, בתו, ילידת 10.10.09, כבת 5 במועד התאונה.

התובעת 4, בתו, ילידת 1.5.12, כבת שנתיים וחצי במועד התאונה.

התובעת 5, בתו אשר נולדה אחר פטירתו ביום 4.4.15.

3. הנתבעת היא חברת ביטוח אשר ביטחה את השימוש באופנוע שבו נהג המנוח בפוליסה לביטוח חובה (ראו תעודת הביטוח - נספח ג לתיק מוצגי התובעים).

שיעור השתכרותו וכושר השתכרותו של המנוח

4. השאלה המרכזית לה אנו נדרשים בנדון היא שאלת בסיס שכרו של המנוח, אשר על פיו יש לחשב את הפסדי השתכרותו ב"שנים האבודות", הצדדים חלוקים לעניין זה באופן קוטבי.  בה בשעה שלטענת התובעים יש להעמיד את כושר השתכרותו החודשי של המנוח על שילוש השכר במשק בסך של כ – 29,500 ₪ לחודש (סע' 14 לכתב לסיכומי התובעים), סבורה הנתבעת כי בסיס השתכרותו עומד על השכר הממוצע במשק אשר אחר ניכוי מס הכנסה מגיע לסך של 8935 ₪ לחודש בלבד (סע' 25 לכתב סיכומי הנתבעת).