אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פיצויים בסך 2,500 ש"ח בגין הגעת דואר למען אחר

פיצויים בסך 2,500 ש"ח בגין הגעת דואר למען אחר

תאריך פרסום : 09/09/2007 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום ירושלים
9084-06
05/09/2007
בפני השופט:
עודד שחם

- נגד -
התובע:
יהושע אלטשולר
עו"ד פריד עמוס
הנתבע:
"הקרן לטיפול בחסויים"
עו"ד בלום עמרם
פסק-דין

בפניי תביעה כספית. בהסכמת הצדדים, ניתן פסק הדין בתביעה על פי החומר שבתיק, לאחר שהוגשו סיכומים בכתב.

רקע עובדתי ודיוני

1. התובע הוא מר יהושוע אלטשולר (להלן - התובע). הנתבעת היא הקרן לטיפול בחסויים (להלן - הנתבעת). הנתבעת עוסקת בטיפול בענייניהם של חסויים. בין יום 15.8.05 ליום 7.12.05, שימשה הנתבעת כאפוטרופוס לאמו של התובע (ראו נספחים א', ב', לכתב ההגנה). בהמשך לכך, ביקשה הנתבעת מרשות הדואר כי כל דברי הדואר המגיעים למענה של האם ברחוב גרונר 276/4 ירושלים, ינותבו ישירות אל הנתבעת.

2. לטענת התובע, המען האמור הוא גם שלו, והדבר אף היה ידוע לעובדי הנתבעת. כתוצאה מפעולת הנתבעת, נותבו דברי הדואר שלו אל הנתבעת. התובע טוען, כי המדובר בעשרות דברי דואר. כן טוען התובע, כי הנתבעת לא טרחה בשלב כלשהו ליצור קשר עימו, אף שהיתה היכרות אישית בינו ובין עובדים של הנתבעת. התובע מוסיף וטוען, כי חלק מן המכתבים הממוענים אליו נפתחו על ידי עובדים של הנתבעת. התובע מוסיף וטוען, כי סבר בטעות כי דברי דואר שונים, אשר יש להם חשיבות רבה עבורו, לא נשלחו או אבדו. כתוצאה מכך, טוען התובע בתביעתו כי נאלץ להתחקות בבהלה אחר כל הגורמים אשר חיכה למכתביהם. לטענת התובע, בדרך פעולתה של התובעת מתקיימות עוולות שונות. התובע טוען לנזקים שונים כתוצאה מדרך הפעולה האמורה. אדון תחילה באחריות הנתבעת כלפי התובע. לעניין זה נטענו מספר עילות. אדון בעילות העיקריות שהועלו, והן רשלנות, הפרת חובה חקוקה, ופגיעה בפרטיות.

אחריות הנתבעת

3. (א) רשלנות. מן החומר שבפניי עולה, כי דברי הדואר של התובע הגיעו אל הנתבעת. עולה גם, כי אוריאל אביזמר (להלן - אביזמר), מנהל סניף הנתבעת, אליו הגיעו דברי הדואר, היה מודע לעובדה זו (ראו עדותו, עמוד 2, שורות 14 - 16). דברי הדואר הם קניינו של התובע. מעיון בדברי הדואר האמורים, ואף מן המעטפות אשר אף הן צורפו, עולה כי המדובר בדברי דואר המכילים מידע אשר עשוי להיות בעל חשיבות לתובע. כך, למשל, כוללים דברי הדואר מכתבים מבנקים שונים, ממשטרת ישראל, מחברת אשראי, מחברות טלפון, וממוסד בו למד התובע (האוניברסיטה הפתוחה). הנתבעת לא היתה זכאית, משום בחינה, לקבל את דברי הדואר, או להחזיק בהם.

(ב) במצב זה, נוצרה חובת זהירות מושגית וקונקרטית של הנתבעת כלפי התובע. הנתבעת ידעה כי לתובע צפוי נזק מעיכובם של דברי דואר בידיה. היא היתה בעמדה הטובה ביותר למנוע נזק זה. שיקולים אלה מטילים על הנתבעת את החובה לפעול באופן סביר להסרת הנזק ולמניעת החמרתו (ראו ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדוןפ"ד לט(1) 113 בעמוד 131). בתוך כך, העובדה שדברי הדואר של התובע הגיעו לנתבעת על רקע פעולותיה המקצועיות, והיכרותה עם התובע על אותו רקע עצמו, יצרו בנסיבות העניין אף חובה קונקרטית כלפי התובע (ראו ע"פ 186/80 יערי נ' מדינת ישראל, לה(1) 769, בעמוד 775 - 776). הנתבעת היתה צריכה לפעול תוך זמן סביר, ובאופן סביר, על מנת להשיב לתובע את דברי הדואר שהגיעו לידיה, וכדי לדאוג לכך שרשות הדואר תחדל להעביר לה דברי דואר של התובע. לשם כך, היתה הנתבעת צריכה לפנות אל התובע תוך פרק זמן סביר, ולהודיע לו על קבלת דברי הדואר אצלה. באופן חלופי, היתה הנתבעת יכולה לפנות לרשות הדואר, לדווח לה על כך שמתקבלים בידיה דברי דואר של התובע, ולגרום לכך שהדבר יופסק.

(ג) האם הנתבעת פעלה בדרך זו? הנתבעת טענה כי הודיעה לתובע על כך שדברי דואר שלו מגיעים אליה, סמוך למועד בו החלו להגיע. על פי הנטען בכתב ההגנה, ימים אחדים לאחר יום 19.9.05, פנה אביזמר באמצעות הטלפון לתובע, ואמר לו כי דברי דואר שלו מגיעים למשרדה של הנתבעת. נטען, כי נאמר לתובע כי הוא מוזמן לסור ולקחתם בכל עת (ראו גם עדות אביזמר, עמוד 2, שורות 20 - 24).

(ד) התובע הכחיש טענה זו באופן קטגורי (עמוד 1, שורה 16). מבדיקה שנעשתה באמצעות חברת בזק, התברר כי שיחה כאמור לא אירעה במועד הנטען, ולמעשה לא אירעה בין יום 19.9.05 - 30.9.05 (ראו הודעת חברת בזק מיום 21.1.07). לא ניתן, אפוא, לקבל את גירסתה של הנתבעת בנקודה זו.

(ה) הנתבעת טוענת בסיכומיה, כי אפשר שאביזמר טעה בעדותו לגבי יוזם השיחה, וכי אין בהודעתה של חברת בזק כדי ליטול מעדותו את משקלה. לא אוכל לקבל טענה זו. גירסתו של אביזמר בעניין זה היתה בוטחת וברורה. היא היתה מפורטת. אביזמר גם הסביר כיצד קיבל את מספר הטלפון של התובע, וכי התובע הגיב להתקשרותו בפליאה (עמוד 2, שורות 18 - 19). במצב זה, לא ניתן לקבל טענת טעות לגבי עדותו של אביזמר לעניין יוזם השיחה.

(ו) יוצא, כי הנתבעת לא יצרה קשר עם התובע לגבי קבלת דברי הדואר. היא אף לא יצרה קשר עם רשות הדואר (ראו עדות אביזמר, עמוד 2, שורות 21 - 22). אין הסבר כלשהו, מדוע לא פעלה הנתבעת, תוך פרק זמן סביר, לשם הפסקת קבלתם של דברי הדואר של התובע. בכך, התרשלה הנתבעת.

(ז) בשולי נקודה זו אוסיף, כי הנתבעת טענה בכתב ההגנה, כי התובע התקשר אליה והתלונן בפניי אביזמר כי הדואר שלו מגיע לנתבעת. (פרוטוקול עמוד 1, שורות 9 - 10; עמוד 3, שורות 4 - 6). הנתבעת טוענת, כי בעקבות שיחות הטלפון עם אביזמר, הגיע התובע לפחות שלוש פעמים על מנת לאסוף דברי דואר שלו.

(ח) אביזמר העיד בפניי. בעדותו אין זכר לטענה בדבר התקשרות של התובע אל הנתבעת בעניין קבלת דברי הדואר, ובדבר הגעה של התובע מספר פעמים אל הנתבעת לצורך זה. אכן, בניגוד לנטען בכתב ההגנה, לפיו היו מספר שיחות טלפון עם התובע בעניין זה, אביזמר מעיד על שיחה בודדה (עמוד 2, שורה 25). לא ניתן לקבל, אפוא, גם טענה זו של הנתבעת.

4. כאן המקום להבהיר, כי התרשלותה של הנתבעת אינה מתבטאת בעצם העובדה שדברי דואר הממוענים לתובע הועברו לידיה. בקשת הנתבעת מרשות הדואר היתה כי יועברו אליה דברי דואר הממוענים לאמו של התובע, יונה אלטשולר ולא אליו (ראו נספח ו' לכתב ההגנה). הבקשה לא התייחסה לדברי דואר הממוענים לתובע. רשות הדואר אישרה במכתב מיום 21.9.05 כי עליה להעביר אל הנתבעת דברי דואר הממוענים לאמו של התובע (ראו נספח ז' לכתב ההגנה). על פי תשתית זו, ניתובם של דברי דואר הממוענים לתובע, למענה של הנתבעת, לא נבע מלכתחילה בשל מחדל של הנתבעת. עם זאת, התקלה שנפלה לעניין זה אינה גורעת מאחריות התובעת, משעה שזו התוודעה לכך, שהיא מקבלת דברי דואר אשר אינם שייכים לה.

5. הפרת חובה חקוקה. דרך פעולתה של הנתבעת מהווה גם הפרת חובה חקוקה. לעניין זה ניתן להפנות לסעיף 101 לחוק רשות הדואר, התשמ"ו - 1986, האוסר על פתיחת או עיכוב דברי דואר. המדובר בסעיף עונשי, המטיל סנקציה על מי שאינו מועסק ברשות הדואר, ופתח דבר דואר שהיה צריך להימסר לאחר או גרם לפתיחתו, או עיכב הובלת דבר דואר או מסירתו לנמען. בנסיבות העניין, מקיימת הפרתה של חובה זו את יסודותיה של עוולת הפרת חובה חקוקה, והם (א) חובה המוטלת על המזיק מכוח חיקוק (ב) החיקוק נועד לטובתו או להגנתו של הניזוק (ג) המזיק לא קיים את החובה המוטלת עליו (ד) ההפרה גרמה לניזוק נזק ו - (ה) הנזק  אשר נגרם הוא מסוגו או מטבעו של הנזק אשר אליו נתכוון החיקוק (ראו ע"א 2351/90 לסלאו נ' ג'מאל מז(1) 629, בפיסקה 7 לפסק הדין. נושא הנזק יידון בהמשך). המדובר בחובה שנועדה להגן, מעצם טיבה, על הנמענים של דברי דואר. היא נועדה להגן על האינטרס של הנמענים בקבלת דברי הדואר תוך פרק זמן סביר. בתוך כך, היא נועדה להגן על האינטרס של הנמענים בפרטיות תוכנם של דברי הדואר המיועדים אליהם. הפרת החובה מהווה, אפוא, עוולה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין (להפרה של איסור פלילי כטריגר לאחריות בעוולה של הפרת הוראה חקוקה, ראו ע"א 245/81 סולטאן נ' סולטאן, לח(3) 169) [1].

6. פגיעה בפרטיות. בפעולת הנתבעת יש גם משום פגיעה בפרטיותו של התובע. עולה מן החומר, כי בפועל נפתחו דברי דואר של התובע, ואף הוטבעה בהם חותמת נתקבל, של הנתבעת. דברי דואר של התובע נפתחו, לשיטת הנתבעת עצמה, הן בימים הראשונים להגיעם לידי הנתבעת, והן ביום 6.11.05, הוא היום בו הוטבעה חותמת נתקבל עליהם (ראו עדות אביזמר, עמוד 2, שורות 14 - 15; ראו גם בכתב ההגנה, בסעיף 22). בין דברי הדואר שנפתחו קיים מסמך, הכולל פירוט של תיק השקעות של התובע. המדובר בעניינים שבצנעת הפרט של התובע.

7. בתוך כך, עצם קבלת המכתבים על ידי הנתבעת מהווה בנסיבות העניין פגיעה בפרטיותו של התובע. דברי הדואר כללו, בין היתר, מכתבים מן המשטרה. היו בהם גם מכתבים מגורמים בנקאיים שונים, מספקי שירותים שונים, ממוסד בו לומד התובע. אכן, קבלת דברי הדואר של אדם, משך תקופה של ממש (ובמקרה זה, כחודשיים), מאפשרת להתחקות אחר היבטים שונים בחייו של התובע, אשר אינם מעניינם של אחרים. אף בכך יש משום פגיעה בפרטיותו.

8. (א) הנתבעת טוענת כי עומדת לה ההגנה הקבועה בסעיף 18(2)(ד) לחוק הגנת הפרטיות. סעיף זה  מעניק הגנה כאשר "הפגיעה נעשתה תוך ביצוע עיסוקו של הפוגע כדין ובמהלך עבודתו הרגיל". לא אוכל לקבל טענה זו. המדובר בהגנה המבוססת על תום לב. הנתבעת אינה טוענת, וממילא אינה מביאה ראיה כלשהי, בדבר היות הפגיעה בתום לב, כנדרש בסעיף 18(2) האמור.

(ב) בהקשר זה יש להעיר, כי עניין תום ליבה של הנתבעת עלול לעורר קושי, נוכח הוראת סעיף 20(ב) לחוק הגנת הפרטיות. הוראה זו קובעת חזקה, לפיה נתבע עשה את הפגיעה בפרטיות שלא בתום לב אם הוא פגע ביודעין "במידה גדולה משהיתה נחוצה באופן סביר לצורך הענינים שניתנה להם הגנה בסעיף 18(2)." בעצם קבלתם של דברי הדואר של התובע במשך תקופה ממושכת היה יסוד של פגיעה בפרטיות. הדברים אמורים ביתר שאת, נוכח הסיכון, לו היתה מודעת הנתבעת, לפתיחת דברי הדואר האמורים, וחשיפת תוכנם. חרף זאת, לא פעלה הנתבעת באופן סביר להפסקה המיידית של קבלת דברי הדואר של התובע. היא לא הודיעה לתובע על קבלת דברי הדואר אצלה. היא לא הודיעה לרשות הדואר על התקלה. למחדלים אלה אין הסבר כלשהו בפניי. הנתבעת לא היתה יכולה שלא להיות מודעת אליהם. במצב זה, עולה כי הנתבעת פגעה ביודעין בפרטיותו של התובע, מעבר לנדרש באופן סביר בנסיבות העניין.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ