פטפניאן נ' קשר רנט א קאר בע"מ ואח'

פסק דין

העניין שבפני, תובענת התובע לפיצויו בגין נזקים נטענים אשר אירעו לכאורה לכלי רכב שבבעלותו.

על פי המתואר בכתב התביעה, ביום 8.8.2012 בעת שמכוניתו של התובע, סוזוקי בלנו מ.ר. 8745719 הייתה נהוגה בידי אשתו, התנגש במכונית כלי הרכב מסוג יונדאי מ.ר. 8098678, בבעלות הנתבעת 1 ונהוג בידי הנתבע 2, ולגישתו של התובע, מכוניתו ניזוקה בהיקף כולל של 4,215 ₪.

התובע טען כי על הנתבעים לפצותו במלוא הסכום כאמור, בצירוף 600 ₪ עלות שכ"ט שמאי – ובניכוי סכום אשר שולם לו על ידי הנתבעת 1, 1,683 ₪.

הנתבעים מצדם, טענו כי הפיצוי אשר שולם לתובע היווה את מלוא הפיצוי אשר הגיע לו בעקבות אותה התנגשות נטענת, בשיעור של 1,683 ₪ - שכן מרבית הנזקים הנטענים על ידי התובע, אינם נוגעים לאירוע התאונתי המינורי אשר אירע במסגרת אותה התנגשות אשר לא הייתה מוכחשת כלל.

הנתבעת ציינה שמפת הנזקים בכלי הרכב שבבעלותה, מלמד על כך כי הנזק לרכב התובע היה פעוט עד מאוד, וכי עיקר הנזקים אשר עליהם מלין התובע, אינם נוגעים לאירוע התאונתי. אותו אירוע תאונתי שאינו מוכחש, לגישתם של הנתבעים, לא הותיר כל תוצאה או נזק בשניים משלושת מוקדי הנזק אשר נכללו בחוו"ד השמאי מטעם התובע, מר מאיר גונן, ולאור האמור סבורים הנתבעים כי יש לדחות את התובענה.

לאחר בחינת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי ישנה הצדקה לקבל את התובענה, אולם רק במקצתה, ואבהיר טעמי:

תמונת הנזק ופירוט הנזקים ברכב הנתבעים מלמד על כי מדובר היה בהתנגשות מינורית בעוצמה נמוכה, וללא נזק לכנף השמאלית האחורית של רכב התובע. במסגרת בחינת הנזקים בכלי רכב הנתבעים, עולה כי הפגיעות בו היו מינוריות, ולא רק שהיו מינוריות, אלא שבפועל למעט הטבעה של צורת צינור דוד הפליטה של רכב התובע, לא נותר כל נזק לרכב הנתבעים. אני מקבל את עדותו של השמאי מר מאירוביץ, בכל הנוגע לניתוח של תמונות התאונה, באשר לעוצמת המכה אשר התרחשה, כמו גם לעובדה כי טכנית אין ולא יכול היה להיות קשר בין הכנף השמאלית-אחורית של רכב התובע, לתאונה בהתנגשות מאחור במהירות נמוכה. העובדה שפנסי כלי הרכב המתנגש מאחור לא נפגעו כלל, ואף לא נגרם נזק לפנסים האחוריים ברכב התובע, מלמד על כך שתיאור התאונה היה מופרז בעליל. אוסיף כי עדותו של הנתבע 2 והודעתו לחב' הביטוח אשר הוצגה בפני במסגרת הדיון, מחזקת מסקנה זאת.

מעיון בתמונות המצורפות לחוות הדעת מטעם התובע, ניתן לראות כי במסגרת הנזקים נדרשו אלמנטים אשר כלל לא ניזוקו כתוצאה מהאירוע התאונתי. פגוש מכוניתו של התובע, מתועד היטב בתמונות אשר צורפו לכתב התביעה, וניתן לראות כי מדובר בכלי רכב בן 16 שנים בזמן האירוע התאונתי, אשר היה רחוק מלהיות במצב "חדש" או "שמור", אלא ההיפך הוא הנכון. מצבו של הפגוש האחורי של כלי הרכב, היה פחות משפיר, והעובדה שהתובע דרש צביעתו של פגוש אשר הכיל נזקים ישנים רבים, ודרש תיקון נזק אשר בבירור אינו נובע מהתאונה, מצדיקה שלא לחייב את הנתבעים בתשלום מלוא עלות התיקון.

התובע לא הוכיח את הקשר הסיבתי שבין התאונה לנזקים אשר נכללו בחוות הדעת. חוות דעת השמאי גונן תיארה את הנזקים בכלי הרכב, ולא את הקשר שבינם לבין האירוע התאונתי. התובע הסתמך על חוות דעתו של השמאי גונן, אשר תיאר את הנזק "המכונית הנדונה נפגעה בחלקה האחורי – ניזוקו – פגוש אחורי חיצוני, פגוש אחורי פנימי, כנף אחורית שמאלית". השמאי מטעמו של התובע (אשר אף לא התייצב למתן עדות) אינו מתאר כלל את מועד האירוע התאונתי, ואף אינו מתאר את הנזקים אשר קשורים לאותו אירוע תאונתי. לאחר עיון בתמונות מכונית התובע, עולה כי לא בכדי נמנע השמאי מטעם התובע לתאר את היחס והקשר שבין הנזקים ומצבו של כלי הרכב, שכן בכל הנוגע למצב הפגוש, הרי שהוא היה במצב לקוי אף ללא קשר לקרות התאונה. העמדה היחידה אשר ניתן לקבל בנסיבות שכאלה, הינה עמדתו של השמאי מאירוביץ, אשר הבהיר כי הנזקים אשר תוקנו, לחלקם אין כל קשר לאירוע התאונתי, וכאמור לעיל, אני מאמץ מסקנות אלו.

חוסר אמינות של התובע ונהגת כלי הרכב, בתיאור התאונה ותיאור נזקים מופרז. שאלת אמינות התיאור והטענות אשר הועלו על ידי התובע ועל ידי אשתו, מחזקת את המסקנה כי יש לקבל את התובענה במקצתה בלבד. בין היתר אציין את עדותה של נהגת המכונית, אשר הייתה מאוד לא אמינה בתיאור התאונה והנזק, ובין היתר, טענה לנזק למכסה תא המטען (אשר כלל לא תוקן ולא נדרש תיקונו), טענה כי פגוש המכונית נפל (בעוד הפגוש מתועד במוסך כמורכב על כלי הרכב), סירובה של הנהגת להשיב לשאלות הנוגעות לניתוח התמונות אשר הוצגו על ידה (עמ' 3 לפרוטוקול שורות 10-16), בדיקת כלי הרכב על ידי השמאי שלושה שבועות לאחר האירוע התאונתי. צירופם של כל אלה מביא לכך כי עדות הנהגת אינה אמינה בעיני, וגם תיאור הנזקים המופרז אינו פועל לזכותה בהקשר זה.

לאור כל אלה, הגעתי למסקנה כי יש "למפות" את הנזקים באופן בו נזקים אשר הינם ישנים ולא הוכח הקשר שבינם ובין האירוע התאונתי (והם: צביעת הפגוש והכנף, וכן עבודות חשמל במסגרת תיקון הכנף השמאלית-אחורית) לא יילקחו בחשבון במסגרת הפיצוי הראוי והנכון בהקשר זה, ובכל הנוגע ליתרת הסכומים המפורטים בחוות דעתו של השמאי מאיר גונן, יחויבו הנתבעים בתשלום 75% מעלותם המתוארת בחוות הדעת (לאור מצב כלי הרכב של התובע).

לאור זאת, אני קובע את נזקו של התובע – הקשור לתאונה ונובע ממנה - בסך של 1,857 ₪ (מהם יש לנכות 1,183 ₪ אשר שולמו על חשבון הנזק). כמו כן אני מחייב את הנתבעים לשלם את יתרת עלות שכ"ט השמאי (והרי שכרו היה קבוע גם אם היה נדרש שיעור פיצוי נמוך יותר, ואיני סבור כי הנתבעים פעלו כדין בתשלום חלק יחסי כהגדרתם) – 100 ₪ נוספים.

סה"כ ישלמו הנתבעים לתובע סך 774 ₪.

הואיל והתובענה הייתה מופרזת בעיקרה, איני מחייב הנתבעים בתשלום הוצאות או אגרות.

הסכום כאמור ישולם בתוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, ז' אב תשע"ג, 14 יולי 2013, בהעדר הצדדים.