פז נ' ישראל ובלהה בן דוד

פסק דין

בפני בית הדין תביעת התובעת לתשלום פצויי פטורין בגין עבודתה אצל הנתבעים.

הנתבעים טענו כי התובעת התפטרה ועל כן לא זכאית לפצויי הפטורין אותם היא תובעת.

העובדות

התובעת עבדה אצל הנתבעים מ-1996 עד 25.11.09 כשלש שעות פעם בשבועיים, שבע שעות בחודש.

התובעת עבדה לעיתים בבוקר ולעיתים אחר הצהרים בכל תקופה, לפי בחירתה.

סיום העבודה נבע מכך שהתובעת לא באה יותר לעבודה (עמ' 1 שו' 20).

כחודש לפני סיום העבודה התנהל ויכוח בין הנתבעים לבינה אולם לאחר ויכוח זה התייצבה התובעת לעבודה כאילו לא קרה דבר.

המחלוקת

האם זכאית התובעת לפצויי פטורין אם לאו (עמ' 2 שו' 20).

הכרעת הדין

הלכה למעשה לא חלקו התובעת והנתבעים בדבר העובדות הנוגעות לסיום העבודה. התובעת העידה: "בתקופה האחרונה של העבודה הלכתי ועבדתי כרגיל, אחרי כמה זמן שבאתי לתבוע את הפיצויים שלי אז הפסקתי לבוא לעבודה אצל הנתבעים.

...

ככה זה נגמר העבודה שלא באתי יותר, וזהו. אני לא זוכרת מתי . זה בערך רשום אצלכם". (עמ' 1 שו' 15-20).

הנתבע העיד כי : "בסוף אחרי שהראיתי לה את החוברת... ויכוח בקול רם... ואשתי ענתה לה בקול גדול... היינו סבורים שלא תשוב לבוא.. ועברו שבועיים והגיעה בסבר פנים יפות כאילו לא קרה דבר שבועיים קודם... אנחנו שמחנו שהיא באה. עברו עוד שבועיים ולא ראינו ולא שמענו ממנה..." .

דהיינו לא הויכוח היה הגורם להפסקת העבודה אלא כדברי התובעת היא פשוט חדלה לבוא וזהו.

לא למותר לציין כי הנתבע הפנה את תשומת לבה של התובעת לעניין זה בחוברת של משרד העבודה עוד בטרם חדלה לבוא ועל כן עניין זה היה ידוע לה (עמ' 2 שו' 30-32, עמ' 3 שו' 1).

בנסיבות אלו בהן לא התקיים כל אקט פטורים מצד הנתבעים והתובעת מודה כי הפסיקה לבוא בעצמה הרי שהתפטרה. ומשכך אינה זכאית לפצויי פטורין על פי חוק.

יחד עם זאת משעבדה כ-13 שנה מצאנו כי אין לחייבה בהוצאות בגין תביעה זו.

התביעה נדחית ללא צו להוצאות.