פור נ' עיריית תל-אביב

החלטה

אין מקום לעיכוב ביצוע צו ההריסה.

הצו הוצא ביום 11.04.2013. הוא נדון לפני בית המשפט לעניינים מקומיים ביום 08.05.2013 ומאז ועד הנה כבר הועמד לבחינה פעמיים בהליך של ערעור לפני בית משפט זה.

בית המשפט המחוזי בשתי ההחלטות הקודמות הורה להחזיר את הדיון לבית המשפט לעניינים מקומיים לפי שמצא שהחלטת בית המשפט לעניינים מקומיים התקבלה מבלי שבית המשפט דן בצו גופו.

המבקש ובא כוחו נעדרו מן הדיון החוזר בבית המשפט לעניינים מקומיים (הן מן הדיון החוזר הראשון והן מן הדיון החוזר השני). על ההחלטה האחרונה שהתקבלה בהיעדר המבקש ובא כוחו הגיש המבקש ערעור (שלישי במספר) לבית משפט זה והוא מבקש לעכב את ביצוע הצו עד למתן הכרעה בערעור.

בהחלטה האחרונה הורה בית המשפט המחוזי לבית המשפט לעניינים מקומיים לקיים את הדיון בצו בתוך שבוע ימים מיום מתן ההחלטה באותו ערעור. שופט בית משפט השלום- במגמה לכבד את החלטת בית המשפט מחוזי- "דחק" את הדיון אל לוח הזמנים העמוס שלו וקבע מועד מסוים לדיון. הוצאו הודעות מתאימות לצדדים. בא כוח המבקש ביקש, לאחר שקיבל את ההזמנה לדיון, לדחותו בטענה שעליו להופיע במועד שנקבע לדיון בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בקשתו נדחתה משום שלא הייתה ערוכה כדין; לא צורפה לה אסמכתא על מועד הדיון בבאר שבע ונסיבותיו ולא הוצע מועד חליף.

משנוכח בא כוח המבקש לדעת את ההחלטה מיהר להוסיף "הבהרה" לבקשתו ובה הסביר שבדיון לפני בית המשפט המחוזי בבאר שבע הוא מייצג לקוח שאינו צד פורמאלי לדיון (הדיון סב על הליכי פשיטת רגל. הלקוח הוא נושה שאינו צד פורמאלי לדיון) על כן לא יכול היה לצרף אסמכתא מתאימה.

שופט בית המשפט לעניינים מקומיים דחה גם את ה"הבהרה". הוא ציין שעדיין רב הנסתר על הנגלה, אין הצעה למועד חלופי, אין ביטחון שלא ניתן להבטיח ייצוג של הלקוח בשני בתי המשפט וכל העניין נראה -גם לנוכח ההיסטוריה של אי התייצבות המבקש ובא כוחו לדיונים קודמים- כניסיון לעכב את ביצוע הצו באורח מלאכותי.

תמים דעים אני עם השופט קמא. לא נראה לי שבא כוח המבקש עשה את כל שאפשר לעשות כדי להתייצב בבית המשפט לעניינים מקומיים מבלי לפגוע בייצוגו של לקוח אחר בבית המשפט בבאר שבע. כלל לא ברור שהנוכחות בבאר שבע הייתה חיונית. אין גם טענה כזו בבקשה שהונחה לפניי.

יתר על כן בית המשפט שלערור קבע בהחלטתו שעל המבקש לוודא בעצמם את מועד הדיון שנקבע (כאמור בתוך "חלון זמן" של 7 ימים). לדעתי מכאן נגזרה חובתו של בא כוח המבקש להקדים ולהודיע לבית המשפט לעניינים מקומיים באיזה מועדים, בתוך "חלון הזמן" אין היא יכול להתייצב לדיון. משלא עשה כן וכיון שעל בית המשפט הוטלה מחויבות של עמידה בלוח זמנים שהוכתב על ידי ערכאת הערעור, אין לו אלא להלין על עצמו.

על כן אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, ה' שבט תשע"ד, 06 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.

הוקלד על ידי .......