פדידה נ' פרקש

פסק דין

1.תביעה בגין תאונת דרכים שארעה ביום 16.3.10 ברחוב מקור ברוך, בשכונת קהילת ויז'ניץ, הדר חיפה.

2.לטענת התובעת, נהגה ברכבה ומולה הגיע רכב הנתבעת. היות ושני רכבים לא יכולים לעבור בו זמנית ברחוב נסעה התובעת קמעה לאחור, הסיטה את רכבה הצידה ואפשרה לרכב הנתבעת לעבור. במהלך מעבר רכב הנתבעת פגע האחרון בחלק השמאלי של רכב התובעת. לרכבה של התובעת נגרמו נזקים כמפורט בחוו"ד השמאי ובתמונות שצורפו במהלך הדיון.

3.הנתבעת לא הגישה כתב הגנה. הנתבעת אף לא התייצבה לדיון שהתקיים בבית המשפט.

עם זאת, התייצב בעלה של הנתבעת לדיון. בעלה של הנתבעת הסביר כי מי שנהג ברכב הנתבעת בעת האירוע היה אדם בשם אברהם וייס אשר אף הוא התייצב לדיון.

בנסיבות אלה, לא ראיתי למנוע מן הנתבעת להעלות בבית המשפט את גרסת הגנתה.

לטענת אברהם וייס, נהג ברכב הנתבעת במעלה הרחוב ורכב התובעת הגיע ממולו. היות והיתה מחוברת נגררת לרכב הנתבעת, סימן אברהם וייס באמצעות אורות הרכב לתובעת לנסוע לאחור. לאחר סירוב ראשוני, נסע רכב התובעת לאחור ורכב הנתבעת עבר את רכב את רכב התובעת.

לגרסתו, רכב הנתבעת לא פגע ברכב התובעת ולא גרם לו לנזקים. יחד עם זאת, אישר אברהם וייס כי התובעת הגיעה אליו רגלית והלינה בפניו על הפגיעה ועל נזקיה.

4.התובעת העידה, כי לאחר שרכב הנתבעת פגע ברכבה צעקה לאברהם וייס אך האחרון מיאן לעצור. עוד טענה, כי עוברי אורח אמרו לה לעקוב אחר רכב הנתבעת באופן רגלי שכן במעלה הרחוב עליו להסתובב. התובעת פנתה רגלית אל אברהם וייס, האחרון סירב לעצור ואף לא מסר לה את פרטיו.

אברהם וייס אישר כי לא מסר לתובעת את פרטיו ואת פרטי הרכב, אך עמד נחרץ על דעתו כי רכב הנתבעת לא פגע ברכב התובעת.

5.עיינתי בכתב התביעה וצרופותיו, לרבות במסמכים ובתמונות שצורפו במהלך הדיון, שמעתי את גרסת התובעת ואת גרסתו של אברהם וייס, והתרשמתי משניהם באופן בלתי אמצעי.

לאחר ששקלתי את הטענות מעדיף אני את גרסת התובעת.

גרסת התובעת מהימנה, מתיישבת עם זירת ההתרחשות, עם הנזקים שנגרמו לרכבה, עם חלק מגרסתו של אברהם וייס ועם הימלטותו הנטענת של רכב הנתבעת לאחר הפגיעה ברכבה.

כן נזכור, כי הנתבעת כלל לא הגישה כתב הגנה ולא התייצבה לדיון. בהקשר זה ראוי לציין כי למרות מחדלי הנתבעת נמנעה התובעת מלבקש כי יינתן פסק דין בהעדר הגנה.