פדידה נ' המרכז הארצי לפיצוי נפגעי גזזת

פסק דין

לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים לפי החוק לפיצוי נפגעי גזזת התשנ"ד- 1994 (להלן- החוק) , אשר קבעה למערער אחוזי נכות בשיעור של 35%.

הסוגיה המרכזית המתעוררת בהליך שבפני עניינה בשאלה האם עצם גילוי ממצא המנינגיומה אשר אובחן אצל המערער , מזכה בקביעת אחוזי נכות, וזאת עפ"י תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1954, או בהתאמה אליהן (להלן- התקנות).

טענות המערער-

ממצא המנינגוימה צריך לזכותו באחוזי נכות.

נוירולוג הועדה, בדבריו לב"כ המערער במועד הופעתה בפני הועדה וכעולה מפרוטוקול הדיון היה בדעה משפטית כי אין ביכולתו ליתן אחוזי נכות עבור גילוי המנינגיומה ועליו לקבוע אחוזי נכות רק ביחס לסימפטומים חיצוניים.

העמדה המשפטית (בניגוד לעמדה רפואית) של הועדה הינה שעבור עצם גילוי המנינגיומה לא מגיעים אחוזי נכות למערער והועדה יוצאת ידי חובתה במתן אחוזים לנכות המשנית בלבד (כאבי הראש, השינויים בשלמות הרקמה והצטלקות).

הועדה טועה בקביעתה על פיה אין להתייחס אל המנינגיומה כמחלה ממאירה ואף טעתה בחוסר התבוננות אל המנינגיומה כמנינגיומה ברמיסיה המזכה באחוזי נכות. כמו כן שגתה הוועדה באי חובה או זכות, לקבוע אחוזי נכות בגין גידול מח שפיר.

הועדה טועה בכך שאינה רואה עצמה מוסמכת לקבוע אחוזי נכות מותאמים לאחוזים הקבועים בתקנות.

מצבו הרפואי של המערער איננו רק סבל מכאבי ראש, שינויים ברקמה והצטלקות, המערער נאלץ לעבור מעת לעת בדיקות MRI ובדיקות נוספות. עוד נטען כי פסיקת אחוזי הנכות אינם מבטאים את הסבל של המערער והבדיקות התקופתיות אותן הוא עובר.

טענות המשיבה-

המערער העלה בפני הועדה טענתו בדבר הצורך בשימוש בסעיף מותאם- מחלה ברמיסיה, ואילו הועדה שקלה נימקה ודחתה טענה זו בהחלטתה מיום 17.1.13.

קביעת הועדה לעניין אחוזי הליקוי הינה בגדר עניין רפואי גרידא.

התאמת סעיפים למצב רפואי הינה החלטה רפואית המסורה לוועדה מכח תקנה 14 לתקנות, ואינה מהווה החלטה משפטית.

בבסיס התקנות קיימת קביעה כי נכות ניתנת בעבור הגבלה או ליקוי בתפקוד גופני, נפשי, חברתי או תעסוקתי ולא קיימת נכות עבור עצם "קיום המחלה" בלבד, אף לא במסגרת סעיף 1(3)(א) לתוספת לתקנות "מחלה ברמיסיה" עליו מנסה המערער להבנות.

סעיף 1(3) (א) לתוספת לתקנות מיועד בהגדרתו ללימפומה ממאירה. במצב של רמיסיה, ניתן יהיה לפסוק על פי סעיף זה נכות בהתאם לס"ק (א) כאשר יש רמיסיה אשר מגיעה לפגיעה בתפקוד באופן שהחולה מסוגל לעבוד חלקית בלבד או על פי ס"ק (ב) מצב חריף עם סימנים כלליים כמו חום, חולשה כללית, אנמיניה וכדומה. מכאן שלא ניתן לפסוק על פי סעיף זה במקום שלא מדובר בלימפומה ממאירה (למעט החלטה לפי תקנה 14 לתקנות) או במקרה בו אין כלל פגיעה תפקודית כמפורט בסעיף.

מצבו של המערער אינו בגדר תקנה 14 לתקנות שכן בכל הנוגע לגידול של המערער, ישנו סעיף ספציפי המתייחס למצבו הרפואי ומהווה את המסגרת הנכונה להתייחסות והוא סעיף 21 לתוספת לתקנות. בנסיבות אלה סעיף 14 לתקנות כלל איננו חל.

אשר לטענה כי המחלה עלולה לחזור ולהחמיר, למצב זה קבע המחוקק מנגנון של בקשת החמרה בהתאם למצב חדש שנוצר.

לסיום נטען כי ניתנה החלטה מפורשת בהתייחס לטענת המערער בדבר התאמת "מחלה ברמיסיה" אשר שללה טענות המערער בעניין זה. כמו כן כל המסמכים אשר עמדו בפני הוועדה פורטו בכתב התשובה.

דיון והכרעה-