פגמים בכתב אישום ציון כל עסקת סמים באישום נפרד

כללי

בתאריך 4.3.19 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום המייחס לו 13 אישומים בעבירות של סחר בסם מסוכן והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית.

בדיון שהתקיים בתאריך 31.10.19 טען ב"כ הנאשם טענה מקדמית  בדבר פגם או פסול בכתב האישום וכן טענה נוספת בדבר חוקיות החיפוש שנעשה באופנוע של הנאשם ביום מעצרו וחוקיות החיפוש בטלפון הסלולרי- זו הבקשה אשר בפני.

טענות הצדדים

ב"כ הנאשם טען כי נפל פגם / פסול בכתב האישום  בכך שהמאשימה בחרה לנסח את כתב האישום באופן בו כל עסקת סחר בסם המסוכן צויינה באישום נפרד. לטענתו, על אף העובדה שקיימים 12 אישומים נפרדים המייחסים עבירות של סחר בסמים, מספר הקונים הינו ארבעה בלבד וכי היה ראוי  שלא לפרוס את כתב האישום לכמות גדולה כזו של אישומים.

ב"כ הנאשם הפנה  לסעיף 26.2. להנחיית פרקליט המדינה מספר 3.1- הכנה וניסוח כתב אישום,  ( להלן: "הנחיית פרקליט המדינה") העוסק בשאלה  מתי יש לפרוס כתב אישום למספר אישומים ומתי יש לרכז למספר קטן יותר של אישומים וטען כי על פי המבחנים המפורטים בסעיף 26.2 להנחיית פרקליט המדינה יש מקום לצמצם את האישומים על פי מספר הקונים ולא על פי מספר המכירות. טען, כי על פי המבחן המהותי מוסרי המפורט בסעיף 26.2 להנחיית פרקליט המדינה הרי שהאינטרסים שנפגעו כלפי כל קונה וקונה בעסקאות הסמים , הינם זהים  וזאת לאור העובדה כי מספר עסקאות הסמים המפורטים באישומים הרבים בוצעו עם 4 קונים בלבד.

טענה נוספת אשר העלה ב"כ הנאשם נעוצה באשר לחוקיות החיפוש שנעשה באופנוע של הקטין ביום מעצרו ולחוקיות החיפוש בטלפון הסלולרי. לטענתו, החיפוש נעשה בכוח ובאופן לא חוקי ולכן באם תתקבל טענתו בדבר העדר חוקיות החיפוש כאמור, הרי שהראיות בתיק זה יפסלו ועתר לדון בשאלת פסילת הראיות במסגרת "משפט זוטא" ובמנותק מעמדתו וגרסתו של הנאשם . כתמיכה לטענתו זו הפנה לפסק דין של בית משפט השלום בתל אביב, ת.פ. 19159-05-16,  העוסק בסוגיה דומה.

ב"כ המאשימה הפנתה אף היא לסעיף 26 להנחיית פרקליט המדינה ולמבחנים המפורטים בו לעניין ניסוח כתב אישום וכן לסעיף 27 לאותה הנחייה, וטענה כי ככל שמדבור במספר עסקאות, כשכל עסקה מתארת אירוע שונה אשר התרחש במועדים שונים ובמקומות שונים ואף עסק לעיתים בכמויות שונות ובסכומים שונים בתמורה לכל עסקה, הגם כשמדובר באותו קונה , יש לראותן באופן נפרד ומשכך לציין כל עסקה באישום נפרד העומד בפני עצמו.

יתר על כן, טענה כי הנחיית פרקליט המדינה מתבססת על שיקול דעתו של התובע ואין לראות בה כמקור חובה שבדין המוטלת על התובע והפנתה לסעיף 93 להנחייה האמורה.

באשר לטענת ב"כ הנאשם בדבר חוקיות החיפוש והראיות החפציות אשר נתפסו

 (הסם) , טענה כי המעמד הנכון לטעון טענות אלה הוא במסגרת הליך הוכחות  והתנגדה לקיום "משפט זוטא" לעניין זה והפנתה לפסיקת בית המשפט העליון בע"פ 639/76 בעניין זה. עוד טענה כי מהותו של "משפט זוטא" הוא לצורך בחינת הודאת הנאשם באם התקיימה באופן חופשי ומרצון ואין כל יסוד הגיוני להרחיב הכללים בדבר "משפט זוטא" מעבר לכך ולהחילם אף לעניין קבילות הראייה והפנתה לע"פ 6144/10 של בית משפט העליון בעניין זה.

דיון והכרעה