ע"פ 8739-12 מחאמיד נ' מדינת ישראל

השופט מ' מזוז:

1. ערעור על פסק דינו מיום 1.11.2012 של בית המשפט המחוזי בחיפה בתפ"ח 49940-05-11 (כב' סגן הנשיאה י' אלרון, וכב' השופטים מ' גלעד ו- מ' רניאל), בגדרו הורשע המערער בעבירת רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק, או חוק העונשין), וגזר עליו את עונש החובה הקבוע בחוק לצד עבירה זו - מאסר עולם.

תמצית ההליכים

2. ביום 26.5.2011 הוגש כתב אישום נגד המערער אשר ייחס לו עבירת רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין. לפי עובדות כתב האישום, ביום 22.4.2011 בשעות הערב המאוחרות, בחורשה סמוך לאום אל פחם, ישבו המערער וחמישה צעירים אחרים: בן דודו הקטין (*** *** ***, להלן: הקטין או א'), אחיו א', חבריו ח' ו- ע', וכן צעיר נוסף (להלן:המנוח). לקראת חצות עזבו ח', א' וע', ונותרו במקום המנוח, המערער ו- א'. במהלך שיחה בין המערער למנוח אמר המנוח למערער דברים שלא מצאו חן בעיני המערער, ובתגובה תקף המערער את המנוח: השליך לעברו אבנים, ואז הוציא סכין שנשא עמו ודקר את המנוח בכל חלקי גופו, דקירות שגרמו למותו.

           הגופה נתגלתה למחרת היום על ידי שניים שרכבו על סוסיהם בחורשה ודיווחו למשטרה על הגופה. בהמשך דווח למשטרה מפי ע' על כי בלילה קודם ישב עם 5 אחרים במקום בו נמצאה הגופה, ועקב כך נעצרו ונחקרו כל המעורבים.

3. בחקירתו במשטרה, כמו גם בעדותו בבית המשפט הכחיש המערער את המיוחס לו בכתב האישום. לטענתו, הוא אמנם שהה בליל האירוע בחורשה יחד עם האחרים, כמפורט בכתב האישום, אלא שלגרסתו, בשעות הערב המוקדמות הוא עזב את המקום, לבקשת המנוח, עם ח' וא' שחזרו לחורשה לאחר שהסיעו את ע' לביתו, ואספו אותו ואת א', כשהם מותירים במקום את המנוח כשהוא בחיים.

4. זו הייתה גרסתו העקבית של המערער החל ממעצרו ועד לסיום שלב שמיעת הראיות במשפט. ההליכים בבית המשפט קמא התנהלו על בסיס גרסה זו, ואולם במסגרת סיכומי ההגנה הועלתה לפתע על ידי הסנגור טענה חדשה, ולפיה המערער אכן שיקר בגרסאותיו לכל לאורך הדרך - במשטרה ובבית המשפט - אך זאת כדי להגן על א', בן-דודו הקטין, שהוא הרוצח. גרסה זו לא נתמכה בעדות של המערער.

1. לעומת זאת, גרסת המאשימה הייתה כאמור שהרצח בוצע על ידי המערער לעיניו של א', הקטין, וכי ח' וא' אכן חזרו ליער לאחר שהסיעו את ע', אך לא מצאו במקום את המערער ואת א' ולא אספו אותם.