ע"פ 8340/14 לביא נ' מדינת ישראל

השופט נ' סולברג:

1. המערער הורשע בשתי עבירות של יבוא ובעבירה אחת של סחר בסמים מסוכנים, נדון ל-15 חודשי מאסר, למאסר על-תנאי ולקנס כספי; הערעור הוא על עונש המאסר.

2. אֵלו הם מעשיו של המערער שבביצועם הודה, על-פי עובדות כתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון: בחודש אפריל 2013 יצר המערער קשר עם אזרח ארצות הברית וסיכם עמו כי יפעלו לייבא לישראל סם מסוכן מסוג MDMA על מנת להפיצו בישראל. בהתאם לסיכום נשלחו 53 טבליות סם מסוכן מסוג MDMA במעטפה מחו"ל לכתובתו של המערער בארץ. המערער העביר את הטבליות לאדם אחר על מנת שיבצע בהן עסקאות, ולעצמו רכש 5 טבליות. כעבור כחודש שב המערער ורכש 100 טבליות סם נוספות בעלות של 1,000 דולר וסוכם כי הסם ישלח אל המערער בדואר מחו"ל. מעטפה שנשלחה מהולנד ובה 152 טבליות סם מסוכן מסוג MDMA נתקבלה בדואר סמוך למקום מגוריו של המערער, ושם קיבל את המעטפה לידיו. במועדים שונים באותה תקופה מכר המערער לכשבעה אנשים לפחות 36 טבליות של סם מסוכן מסוג MDMA במחיר של כ-100 ₪ לטבליה אחת.

3. בית המשפט המחוזי קבע את מתחם העונש ההולם לכל אחת מעבירות יבוא הסמים בין 14 ל-30 חודשי מאסר ולעבירת הסחר בין 7 ל-14 חודשי מאסר, נימק את החלטתו להטיל עונש כולל, ופירט היטב את שיקוליו: פגיעה ממשית בערכים המוגנים – שלום הציבור ובריאותו, אם כי ברף נמוך יחסית; העונש המרבי ומדיניות הענישה הנוהגת; תכנון; קלות ההפצה; חלקו של המערער; והנזק. על כל אלה עמד בית המשפט המחוזי כדבעי ואכמ"ל. ראוי לציין בהקשרו של הערעור דנן את האמור בפרק "שיקולי שיקום וחריגה ממתחם העונש" שבגזר הדין. בית המשפט המחוזי הפנה להלכה הפסוקה באשר לנסיבות שבהתקיימותן יגבר שיקול השיקום על עקרון ההלימה בענישה. בהסתמך על תסקיר שירות המבחן ועל שרידי תחליף סם שנמצאו בבדיקת שתן שנערכה למערער ציין בית המשפט: "לא התרשמתי כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי ממשי לשיקומו". אמנם המערער התרחק מסביבה שולית, משפחתו תומכת, והוא מקבל טיפול לנפגעי סמים, המערער "עלה על דרך שיקומית חיובית אולם זו טרם הושלמה ובדיקת השתן מהזמן אחרון ממש, בה נמצא שריד של תחליף סם, אינה מאפשרת לראות בו כמי שהשתקם ולקבל את המלצתו של שירות המבחן".

4. בית המשפט המחוזי סיכם אפוא את שיקוליו בקביעת העונש במתחם הענישה: פגיעתו הקשה של עונש המאסר במערער, בהיותו צעיר, בן 25, שלא הצליח לצאת לדרך עצמאית נורמטיבית לאחר שעזב את בית הוריו; העדר עבר פלילי, נסיבות אישיות מורכבות; לקיחת אחריות; הליך טיפולי לקראת חזרה למוטב; תמיכה משפחתית; הודאה וחרטה. בקביעת העונש הכולל התחשב בית המשפט המחוזי בריבוי העבירות ובחלקו הפעיל של המערער. מנגד שקל את התרשמותו החיובית של קצין המבחן משינוי אורחות חייו של המערער, מרצונו להשתקם, וממאמציו לעשות כן. לפיכך נגזר עונשו של המערער על דרך הקולא ל-15 חודשי מאסר; מאסר על-תנאי; קנס כספי בסך של 5,000 ₪; חילוט סך של 460 ₪.

5. בערעורו טוען המערער כי בית המשפט המחוזי התעלם מהודאתו בהזדמנות הראשונה, עוד בחקירת המשטרה, ומלקיחת אחריות כנה ואמיתית. גם על חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה, טען המערער, על שינוי כתב האישום באופן משמעותי לקולא, על המשפחה הנורמטיבית שבה גדל, על שירותו בצה"ל כלוחם, ועל אורח חיים חיובי חרף משבר משפחתי קשה. עם שחרורו מצה"ל, עבר המערער לתל-אביב, שם נקלע לבלבול, בעיות של זהות, נחשף לעולם הסמים, ובעיקרו של דבר ביצע את העבירות על רקע חברתי בלבד. בדיון בעל-פה התמקד ב"כ המערער בנושא השיקום, בעיקר בהתבסס על תסקיר עדכני מאת שירות המבחן. נציגת שירות המבחן תמכה בדברי ב"כ המערער על אודות הליך השיקום הרציני שעובר המערער. המוטיבציה רבה, אך התהליך טרם הסתיים ויש חשש מפני הדרדרותו בתוככי הכלא.

6. ב"כ המשיבה טען כי העונש שנגזר על המערער הריהו קל. עוד מלכתחילה לא התייחסה המשיבה אל המערער כאל סוחר סמים קלאסי, והסכימה לגזר דין ברמה נמוכה במתחם הענישה. מדובר בכמה וכמה עבירות. בית המשפט המחוזי חפף את מתחמי הענישה, וגם בהנחה שהמערער עבר באופן חיובי הליך טיפולי, עדיין אין הצדקה להקלה נוספת. דינו של מי שמייבא סמים מסוכנים ארצה, להישלח אל מאחורי סורג ובריח לתקופה משמעותית.

7. בחנו את טענות ב"כ הצדדים מזה ומזה, על רקע גזר הדין, נסיבות העניין, ומדיניות הענישה הנוהגת. בעיקרו של דבר, גזר הדין שניתן בבית המשפט המחוזי הריהו מתון. שיקולי הענישה נשקלו כדבעי, באופן מאוזן, ונימוקיו של בית המשפט המחוזי נכוחים ומשכנעים. אף על-פי כן, עניין אחד טעון תיקון, והוא נושא השיקום. ניצנים חיוביים נראו עוד לקראת מתן גזר הדין בבית המשפט המחוזי. כיום ניתן לומר שתהליך השיקום נשא פרי. עדיין אין ניתן לברך על המוגמר, אך לבטח מצב הדברים שוב אינו כפי שציין בית המשפט המחוזי בגזר הדין כי לא התרשם כי המערער "השתקם או כי יש סיכוי ממשי לשיקומו". משפחתו של המערער ממשיכה בעקביות לתמוך בו. המערער עובד עם אביו בשיפוצים. בשעתו, לאחר מעצרו, השתלב המערער בקבוצת "עצורי בית" בשירות המבחן, ולאחר מכן ביטא צורך בהמשך טיפול בעצמו. מאז ועד היום, הוא משולב בטיפול ביחידה לנפגעי סמים במודיעין. ביוזמתו ממשיך המערער בטיפול פרטני מדי שבוע, והטיפול משמש עבורו משאב משמעותי, תורם לתפקודו במישורים רבים, מביא אותו לתחושה של יציבות, אחריות, דחיית סיפוקים, וקבלת החלטות לגבי עתידו באופן שקול ומותאם. המערער מבין כיום אל-נכון את הסיבות שהובילו להדרדרותו. לא אפרט. הדברים קיבלו ביטוי בתסקיר. המערער ניתק קשרים עם גורמי שוליים מתקופת ביצוע העבירות, והוא נתמך בסביבה משפחתית וחברתית חיובית. המערער מתמיד בצער ובחרטה כנה על התנהגותו השולית בעת ההיא, וכיום, על-פי בדיקות שתן מהעת האחרונה, הוא נקי משרידי סמים. המערער משתף פעולה באופן רציני בתהליך הטיפולי, מגלה מוטיבציה להתמיד בטיפול, ומכיר בחשיבותו. הטיפול שעובר המערער מתמקד בהקניית מיומנויות בהתמודדות עם מצבי משבר, מערכות יחסים בתוך המשפחה ומחוצה לה. המערער נמצא עדיין בסיכון, ונדרש המשך תהליך הטיפול, אך הערכת קצין המבחן היא כי ישנם סיכויים גבוהים לשיקום. מכאן המלצת שירות המבחן להקל בעונש המאסר ולהמירו בעבודות שירות.

8. חרף חומרת מעשיו, ופגיעתם הרעה של עבירות הסמים ביחידים ובציבור, והגם שעוד מלכתחילה העונש שנגזר על המערער היה מתון, הרי שדומני כי ראוי המערער ל'זריקת עידוד' בגין מאמצי השיקום העקביים וחזרתו למוטב. כאמור, המערער טרם הגיע אל סוף הדרך, אך הציפייה היא שיוסיף לשקוד ולהתמיד. אין ניתן לעשות כהמלצת שירות המבחן ולהורות על המרת 15 חודשי המאסר בכמה חודשים של עבודות שירות. הענישה חייבת להיות מוחשית. שיקולי השיקום אינם חזות הכל, ועלינו להבטיח במידה שתניח את הדעת את האינטרס הציבורי, ליתן משקל הולם גם לשאר שיקולי הענישה, ולא להפלות את המערער לטובה ביחס לאחרים.

9. לפיכך, אציע לחבריי להפחית מעונש המאסר, באופן שהמערער ירצה שנת מאסר במקום 15 חודשי מאסר. כאמור, פטור מבלעדי מאסר ממש מאחורי סורג ובריח, אי-אפשר. תהא זו הזדמנות למערער להוכיח כי גם בתנאים המורכבים שבתוככי בית הסוהר, יתמיד בדרכו החיובית, וכוחותיו יעמדו לו לשאת בעונש ולצאת בשלום.במובן זה, ענישתו היא (גם) שיקומו.