ע"פ 7925/15 איסק אטובראן נ' מדינת ישראל

           ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אבי-יפו (כב' השופט ד' רוזן) מיום 11.11.2015 בת"פ 36311-06-15 לפיו נגזרו על המערער 36 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, קנס בסך 250 ש"ח ופיצוי למתלוננת בסך 1,000 ש"ח, לאחר שהורשע בעבירה של ניסיון שוד לפי סעיף 403 רישא לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין או החוק). כמו כן הפעיל בית המשפט עונש מאסר מותנה בן שישה חודשים שהוטל על המערער בעבר, בקבעו כי העונש המותנה ירוצה בחופף לעונש המאסר שהוטל במקרה דנן.

רקע עובדתי ופסק דינו של בית המשפט קמא

1. על פי עובדות כתב האישום המתוקן שבהן הודה המערער, ביום 14.6.2015 בשעה 03:00 צעדו א.א (להלן: המתלוננת) וחברתה רינת בלינשטיין (להלן: רינת) בשדרות רוטשילד בתל אביב לאחר בילוי משותף. המערער, אשר הבחין במתלוננת וברינת, הלך בעקבותיהן ובטרם פנו לרחוב אחד העם, תפס את תיקה של המתלוננת ומשך אותו ממנה בחוזקה. המתלוננת התנגדה למערער ומשכה את התיק חזרה והמערער בתגובה הכה אותה בידיו, הפיל אותה לארץ וגרר אותה מספר מטרים לאורך הכביש, כשהתיק בידה בעוד שהיא צועקת לעזרה. כשניסתה רינת לסייע למתלוננת, הדף אותה המערער בחוזקה באמצעות מרפקו. למשמע צעקותיה של המתלוננת הגיע למקום יעקב בסוג (להלן: יעקב), ומשראה אותו המערער החל לברוח, אולם יעקב השיגו ואחז בו, תוך כדי מאבק, עד הגעת המשטרה למקום. כתוצאה ממעשיו של המערער נגרמו למתלוננת חבלות שונות בגופה והיא נזקקה לטיפול רפואי.

2. הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים לא כלל הסכמה לעניין העונש אך הוא כלל הסכמה להגשת תסקיר שירות מבחן שנערך בעניינו של המערער בהליך קודם (ת"פ 1242-06-14 (שלום ת"א) מיום 25.11.2015). באותו התסקיר פורטו נסיבות חייו של המערער, צעיר בן 20, אשר הגיע ארצה בשנת 2011 עם חברו במטרה למצוא מקלט מפני חובת גיוס לצבא באריתראה שהיא מדינת מוצאו. שירות המבחן העריך כי הבסיס להתנהגותו העבריינית הינו הקשיים עמם הוא מתמודד בארץ – העדר מסגרת תומכת של קרובי משפחה, תעסוקה לא יציבה ופנייתו לשימוש באלכוהול. על כן העריך שירות המבחן כי קיימת רמת סיכון בינונית להישנות עבירות אלימות כללית מצידו וכי המסוכנות לחומרתן אף היא בינונית. שירות המבחן ציין כי שילובו של המערער במסגרת טיפולית יתרום להפחתת המסוכנות אולם נמנע מהמלצה טיפולית נוכח סירובו של המערער להביע נזקקות וכן בהעדר מסגרת מתאימה למבקשי מקלט.

3. בגזר דינו מיום 11.11.2015 עמד בית המשפט קמא על הפגיעה שהסבו מעשיו של המערער לביטחון ושלום הציבור ולסדר הציבורי. בית המשפט ציין את החומרה שבביצוע עבירת רכוש תוך הפעלת אלימות כלפי המתלוננת ובהתחשב בכך וכן בשאט הנפש שהובעה בפסקי דין רבים ממעשים דומים לאלו שביצע המערער, קבע בית המשפט קמא כי מתחם העונש ההולם במקרה דנן נע בין שנתיים ל-5 שנות מאסר בפועל. כנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה ציין בית המשפט את הודאתו של המערער באשמה, היותו אדם בודד ללא משפחה ואת הרקע להסתבכותו. מנגד, ציין בית המשפט את עברו הפלילי של המערער בעבירות דומות, את התמכרותו לשימוש באלכוהול ואת קיומו של מאסר על תנאי שלא הרתיעו. בהתחשב במכלול השיקולים הללו גזר, אפוא, בית המשפט על המערער את העונשים שפורטו לעיל.

           מכאן הערעור שלפנינו.    

טענות הצדדים

4. בערעורו טוען המערער כי מן הראוי להמתיק באופן משמעותי את עונש המאסר בפועל שנגזר עליו וכן כי יש להפחית מתקופת המאסר שנקבעה לו חלף הקנס. לטענת המערער מתחם הענישה שקבע בית המשפט קמא סוטה במידה ניכרת מן המתחם שנקבע במקרים דומים, בין היתר בע"פ 772/13 יחיא נ' מדינת ישראל (29.6.2014) (להלן: עניין יחיא), בו נקבע כי מתחם הענישה הראוי לעבירת שוד שבוצעה באופן ספונטאני וללא שימוש בנשק, נע בטווח שבין 6 ל-28 חודשי מאסר בפועל. לטענת המערער, מעשהו היה ספונטאני ובלא שהיה חמוש, והנזקים שנגרמו למתלוננת לא היו חמורים בהשוואה לניסיונות שוד אחרים. המערער טוען עוד כי חבלותיה של המתלוננת לא נגרמו במישרין מתקיפת המערער, אלא בעקיפין משסירבה להרפות מתיקה, ויש בכך כדי להפחית מחומרת מעשיו. בנוסף טוען המערער כי בית המשפט קמא לא נימק כדבעי את גזר דינו והתעלם ממתחמים קודמים שהתוותה הפסיקה, באופן המהווה חריגה בלתי מידתית ממדיניות הענישה הראויה בנסיבות המקרה ואף ממתחם הענישה שהתביעה עצמה ביקשה לקבוע (בין שנתיים לארבע שנות מאסר) ובכך יש לטענתו משום סטייה מהסדר הטיעון שהושג. כמו כן טוען המערער כי בשלב גזירת העונש לא ניתן משקל מספיק לגילו הצעיר; לעובדה שהודה בביצוע העבירה ובכך חסך זמן שיפוטי וכן את הצורך להעיד את המתלוננת; ולעובדה שלעונש שהוטל אליו מתלווה קושי נוסף נוכח מעמדו כמבקש מקלט. המערער מוסיף וטוען כי שגה בית המשפט קמא משהתייחס בחומרה יתרה לעברו הפלילי, אשר לגישתו איננו מכביד ועוד הוא טוען כי שגה בית המשפט משבחר להעמיד את עונשו על העונש המקסימלי שעתרה לו התביעה.

           לעניין רכיב הקנס טוען המערער כי שגה בית המשפט קמא משהורה על ריצוי 30 ימי מאסר חלף הקנס בסך 250 ₪ שהטיל עליו. לטענת המערער בנסיבות העניין לא ראוי היה להטיל עליו קנס ומכל מקום הוא עותר להפחתת ימי המאסר שירוצו חלף הקנס, מאחר שתקופת המאסר שהושתה עליו כאמור חורגת במידה רבה מן המקובל.