ע"פ 51468-01-14 דורון בן שושן נ' מדינת ישראל

השופט י' נועם:

הערעור

1.לפנינו ערעור על הכרעת-דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ח' לומפ) בת"פ 15743-11-10, מיום 10.12.13, לפיה הורשע המערער בעבירת שיבוש והפרעה למחשב או לחומר מחשב – לפי סעיף 2(2) לחוק המחשבים, התשנ"ה-1995 (להלן – חוק המחשבים או החוק), ובעבירת חדירה למחשב שלא כדין – לפי סעיף 4 לחוק. בגזר-דין מיום 10.12.13 החליט בית-משפט קמא לבטל את ההרשעה, על-מנת שלא לגרום לפגיעה בלתי מידתית במערער ובסיכויי תעסוקתו בעתיד, וגזר את דינו לשירות לתועלת הציבור בהיקף של 340 שעות ולצו מבחן לתקופה של שנה, זאת ללא הרשעה בדין. הערעור מופנה נגד הכרעת-הדין בלבד.

2.המחלוקת בין הצדדים בבית-משפט קמא, כמו-גם בערכאת הערעור, הייתה משפטית בעיקרה, שכן המערער לא חלק על עובדות כתב-האישום, אך טען כי עובדות אלו אינן מגלות את העבירות שיוחסו לו. על-רקע צמצום המחלוקת לסוגיה המשפטית, הגיעו הצדדים בערכאה קמא להסדר דיוני, שבגדרו הוגש בהסכמה כל חומר הראיות, ללא השמעת עדויות, והצדדים הגישו סיכומים בכתב.

האישום

3.על-פי עובדות כתב-האישום, המערער – שהִנו איש מחשבים המתמחה ברשתות מחשבים – עבד בין השנים 2009-2007 כמנהל רשת מחשבים של חברת "ריל טיים" (להלן – החברה), שבבעלות מר אברהם עטר (להלן – המתלונן). החברה עוסקת באספקת שירותי מחשוב ללקוחותיה, לרבות טיפול בשרת הלקוחות, בתוכנות המותקנות על מחשבי הלקוחות, בחומרת תוכנת "חומת האש" (Fire wall) של הלקוחות ובתקשורת המחשבים האישיים של הלקוחות. במסגרת עבודתו ולשם ביצועה, קיבל המערער את הסיסמא של מנהל רשת המחשבים של החברה (Administrator), ובכך נתאפשר לו להפעיל את הרשת באופן מלא, תוך התחברות אליה באמצעות רשת האינטרנט ממחשב מרוחק. ביום 7.4.09 התפטר המערער מעבודתו בחברה. ביום 2.6.09 בסמוך לשעה 14:00 התקשר המערער למתלונן ובין השניים פרץ ויכוח לגבי תשלום הפיצויים. באותו היום, בשעה 20:36, חדר המערער שלא כדין ממחשבו הביתי אל רשת המחשבים של החברה, זאת באמצעות סיסמת מנהל הרשת. לאחר מכן, חדר המערער דרך שרת המחשבים של החברה, שלא כדין, אל שרתי המחשב של חברת אקסלרוד בר-און בע"מ (להלן – הלקוחה הראשונה), זאת תוך ניטרול המנגנון של "חומת אש" לאבטחת חומרי המחשב של הלקוחה הראשונה, באמצעות מחיקת הגדרותיו. בשעה 21:02 שב וחדר המערער שלא כדין אל רשת המחשבים של החברה; ולאחר מכן חדר משם שלא כדין אל שרתי המחשב של חברת פסגת ארמון בע"מ, לקוחה נוספת של החברה (להלן – הלקוחה השנייה); זאת אגב ניטרול המנגנון של "חומת אש" להבטחת חומרי מחשב של הלקוחה השנייה, באמצעות מחיקת הגדרותיו. בשעה 21:22, או בסמוך לכך, שב וחדר המערער שלא כדין אל רשת המחשבים של החברה, ולאחר מכן חדר משם שלא כדין אל שרתי המחשב של חברת אבי פרל בע"מ, לקוחה נוספת של החברה (להלן – הלקוחה השלישית). המערער שינה נתונים שונים בחומרי המחשב של הלקוחה השלישית ומחק חומרי מחשב אחרים. הפעולות המתוארות לעיל גרמו להשבתת רשתות המחשבים של שלוש החברות הלקוחות, למשך כשש שעות.

4.ב"כ המערער טען בערכאה הדיונית, כי אין להחיל את חוק המחשבים על המעשים שביצע מרשו; כי מעשים אלו מהווים לכל היותר עבירה של היזק בזדון לרכוש – לפי סעיף 452 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; וכי יש להרשיע את המערער בעבירה זו, ולא בעבירה לפי חוק המחשבים. המאשימה טענה בערכאה קמא, כי מעשיו של המערער המפורטים בכתב-האישום באים בגדרן של העבירות הספציפיות שנקבעו בחוק המחשבים. ב"כ המערער ציין, הן בבית-משפט קמא והן לפנינו, כי מעבר למחלוקת המשפטית, בשאלה האם מעשיו של המערער השתכללו לכדי עבירות לפי חוק המחשבים, או שמא ביצע הלה עבירה של היזק בזדון לרכוש לפי חוק העונשין, עומד גם שיקול מעשי של תוצאות הערעור, שכן קביעה לפיה ביצע המערער עבירות לפי חוק המחשבים עלולה לפגוע במשלח ידו בעתיד, כאיש מחשבים, שכן מאז ניתן גזר-הדין נחסמה דרכו של המערער לקבלת עבודות מִחשוב במשרדי הממשלה ובגופים ציבוריים.

המסגרת המשפטית

5.בטרם אפנה לפסק-דינו של בית-משפט קמא ולטיעוני הצדדים בערעור, אסקור את הוראות החיקוק הרלבנטיות.

סעיף 2 לחוק המחשבים, שכותרתו "שיבוש או הפרעה למחשב או לחומר מחשב", מורה כדלהלן:

"העושה שלא כדין אחת מאלה, דינו – מאסר שלוש שנים: