לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת דלית גילה; הע"ז 10532-06-09), שבו הורשעה המערערת בעבירה של העסקה שלא כדין של עובדת זרה, ונגזר עליה קנס כספי בסך של 15,000 ₪. הערעור הוא הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין.
אשר לערעור על הכרעת הדין:
כתב האישום ייחס למערערת העסקה של עובדת זרה ללא היתר בניקיון ביתה ביום 23.5.2005. בית הדין האזורי קבע, על יסוד התרשמותו מהעדויות והראיות, כי הוכח ביצוע העבירה שיוחסה למערערת בכתב האישום. בית הדין ביסס את קביעתו על תיאור המקרה שנערך על ידי שוטר ממשטרת ההגירה, שלפיו נראתה העובדת הזרה מבצעת עבודות ניקיון בביתה של המערערת. כן קבע בית הדין כי למרות שבתיאור המקרה לא צוינה כתובתה המדויקת של המערערת, מהעדויות, לרבות עדות המערערת עצמה, עולה כי העובדת הזרה נצפתה בביתה של המערערת.
בית הדין האזורי דחה אף את טענת המערערת שלפיה העובדת היא עובדת סיעוד שנמצאה בהליכים לקבלת היתר להעסקתה לצורך טיפול באם המערערת. בית הדין הגיע למסקנה זו נוכח העובדה שלאמה של המערערת לא היה היתר להעסקת עובד זר וכלל לא הוכח כי ננקטו הליכים לקבלת היתר כאמור. בית הדין האזורי הוסיף וקבע שהעסקת העובדת הזרה בסיעוד עבור האם מהווה לכשעצמה עבירה מצד המערערת, שכן בנסיבות העניין, יש לראות במערערת עצמה ולא באם, כמעבידתה של העובדת הזרה וכאמור היתר להעסקתה לא ניתן.
במסגרת ערעורה מעלה המערערת שורה של טענות, שלא מצאנו בהן ממש:
בתחילה יש לדחות את טענות המערערת כאילו בית הדין האזורי ניהל את ההליך באופן חד צדדי, בין היתר, בשל כעסו של בית הדין על תלונה שהגישה המערערת. לאחר בחינת הפרוטוקולים והחלטות בית הדין האזורי לא מצאנו כי נפל פגם בניהול ההליך.
אין מקום להתערב בקביעה העובדתית שלפיה העובדת הזרה ביצעה עבודות ניקיון בביתה של המערערת. קביעה זו מעוגנת היטב בחומר הראיות. ככלל ערכאת ערעור לא נוהגת להתערב בקביעות עובדתיות, ולא מצאנו כי מקרה זה מצדיק חריגה מכלל זה.
אין מקום לקבל את הטענה שלפיה לא הוכח שהמערערת היתה מעסיקתה של העובדת הזרה בעת ביצוע עבודות הניקיון, בין היתר, כי לא הוצג הסכם בכתב וכיוצ"ב נסיבות הדרושות להוכחת יחסי עבודה. במקרה שלפנינו, משנצפתה העובדת הזרה מבצעת עבודת ניקיון בביתה של המערערת, הרי שקמה החזקה לפיה לצורך ביצוע עבודות אלה, המערערת היא שהיתה מעסיקתה של העובדת ועליה הנטל לסתור חזקה זו. חזקה זו לא נסתרה על ידי המערערת.
עוד מלינה המערערת על כך שבית הדין האזורי לא התייחס ליסוד הנפשי של ביצוע העבירה. אין לקבל את הטענה, שכן על פני הדברים הוכח היסוד הנפשי הנדרש לביצוע העבירה. די בכך שהמערערת טענה כי היא פנתה בהליכים לקבלת היתר להעסקת העובדת הזרה בסיעוד כדי ללמד על מודעות לצורך בהיתר.
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.