ע"פ 23106-02-15 חכמי נ' מדינת ישראל

לאחר ששמענו את מלוא טיעוני הצדדים בתיק זה המלצנו בפני הצדדים להסכים למתווה כדלקמן:

המערער יחזור בו מהערעור ככל שהדברים אמורים בערעור על ממצאי הכרעת הדין, וכן באשר להחלטתו של בית משפט שלא לבטל את הרשעתו ולהותיר אותה בעינה.

הצדדים יסכימו לביטול עונש המאסר בעבודות שירות שהוטל על המערער.

המערער קיבל המלצתנו לאחר שהתייעץ עם סנגורו. המדינה מתנגדת לכך כאשר את הדגש שמה באת-כוח המדינה על כך שהמערער גם בסוף הדרך לא נטל אחריות מלאה על התנהלותו, שעל כן אין מקום להתערבות כלשהי.

חרף התנגדותה של המדינה אנו רואים לנכון לפעול על-פי המתווה שהוצע לצדדים כאשר את החלטתנו ננמק להלן:

בפן האופרטיבי אנו קובעים כדלקמן:

א.הכרעת הדין תישאר בעינה.

ב.ההרשעה גם היא תישאר בעינה.

ג.אנו מבטלים את המאסר בפועל שהטיל בית משפט קמא ל- 3 חודשים.

ד.אנו מעמידים את הפיצוי שישלם המערער למתלונן על סך 2,000 ₪ במקום 1,000 כפי שהטיל בית משפט קמא.

החלטתנו לבטל את המאסר בפועל בתיק זה נשענת במידה רבה על מסקנתנו כי גם למתלונן היתה תרומה כלשהי בהתפתחות האירוע. נבהיר דברנו בקצרה. אין ספק שהמערער החל באירוע, להתנהלותו לא היה מקום גם אם חשד במתלונן לא היה כל מקום לפנות אליו בדרך שפנה, לא היה כל מקום לאלימות שהופנתה כלפי המתלונן. יחד עם זאת, המתלונן שהיה מצויד בתעודת שוטר יכול היה, והשתלשלות הדברים אולי חייבה זאת, להציג את תעודת השוטר שלו והדעת נותנת כי בכך היה האירוע מסתיים.

נראה לנו כי לפחות בשלב השני של האירוע היה להתנהלותו של המתלונן חלק בהתפתחות שהובילה לאובדן עשתונות מצד המערער ולדרך שבה נהג.

איננו מוכנים להשלים עם נורמה של אלימות תהנה הנסיבות אשר תהנה, שעל כן לא ראינו לנכון להיעתר לבקשה לביטול ההרשעה ודעתנו היא כי צדק בית משפט קמא כאשר קבע כי יש להרשיע במקרה זה. האמירה הנורמטיבית צריכה להיאמר והיא מתבטאת בהותרת ההרשעה על כנה. יחד עם זאת, גם המתלונן הוא שוטר וגם ממנו אנו מצפים לנורמת התנהגות מסוימת. בנסיבות המקרה הנוכחי נראה לנו שנורמת ההתנהגות צריכה היתה להביא לכך שיוציא את תעודת השוטר ובכך יביא לסיומו של האירוע.

בשל חלקו של המתלונן בהתפתחות האירוע אנו רואים לנכון לבטל כאמור את עבודות השירות, תוך הגדלת הפיצוי. כיוון שבאת-כוח המדינה נימקה את עמדתה בכך שהמערער לא נטל אחריות לאירוע, אנו רואים לציין כי מתוך תסקיר שירות המבחן עולה כי: "עם חלוף הזמן ולאחר שהורשע מצליח לקבל אחריות רבה יותר לביצוע העבירה, מכיר בתוצאות מעשיו...".

את הפיצוי יפקיד המערער בקופת בית המשפט המחוזי לא יאוחר מתאריך 15.5.15.