פלוני נ' קצין התגמולים - משרד הבטחון - אגף השיקום

בפס"ד זה במקום שמו המלא של המערער יירשם ע' .

1. הערעור שלפנינו מוגש על החלטת המשיב מיום 18.10.24 בה דחה המשיב את תביעת המערער להכרה כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959 [נוסח משולב] [להלן- חוק הנכים] בה כתב , בין היתר, כדלהלן: "...בקשתך נדחית, לאחר שהגעתי למסקנה, כי לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי שירותך הצבאי לבין מצב עמוד השדרה המותני. החלטתי התקבלה על בסיס החומר העובדתי והרפואי שעמד בפניי ולרבות חוות הדעת מיום 2.9.21 של ד"ר בייט. אין בכך כדי לאשר את הטענות העובדתיות שהועלו על ידך".

    

2. להלן כמה עובדות המתייחסות למערער:

    

   1. המערער יליד X.X.1998;

   2. המערער התגייס לשירות חובה בינואר 2017 והשתחרר ביום 26.9.2019;

   3. המערער השלים טירונות רובאי 02 וקורס טכנאי אוטוטק ;

   4. המערער הוצב לחטמ"ר בנימין ביום 19.4.2017 ושימש כמכונאי רכב . לטענתו נאלץ במסגרת תפקידו לתקן תקלות מכניות ברכבים, להרים מצברים כבדים, לשאת פיילות של שמן כבדות, להרים ולהחליף גלגלים, להרים חלקי חילוף, לכופף את גופו מתחת לרכבים לצורך טיפול בהם, כל זאת כאשר הוא מפעיל את גבו וצווארו באופן רצוף ותמידי ובתנועות חדות ונשנות [ראו בהקשר זה את סע' 2 לכתב הערעור];

       

3. חוות דעת הרופאים המומחים

    

   מטעם המערער – ניתנה ביום 25.11.21 חוו"ד ע"י ד"ר דרור רובינסון;

   מטעם המשיב - ניתנו שתי חוו"ד ע"י ד"ר שאול בייט: האחת מיום 2.9.2021 שעל בסיסה הגיע המשיב להחלטה הדוחה את תביעת התובע להכרה בנכות, והשנייה מיום 18.1.2022 שבאה בתגובה לחוות דעתו של ד"ר רובינסון מטעם המערער.

    

   להלן כמה ציטוטים מכל אחת מחוות הדעת הנ"ל לפי סדר הגשתן מבחינה כרונולוגית:

    

   בחוות דעתו של ד"ר בייט מיום 2.9.2021 נכתב, בין היתר כדלהלן:

    

   " ...עיון במסמכים הרפואיים שהובאו בפניי מראה תיעוד להסתמנות הדרגתית של כאב גב תחתון החל מחודש יוני שנת 2017....החשיפה לתנאי שירות קודם להסתמנות הייתה קצרה ביותר- פחות מחודשיים וחצי. במהלך שירותו בחטיבה הלין מספר רב של פעמים על כאב גב בהקשר לעומס פיזי וטופל בפזיותרפיה. בהיעדר שיפור המשיך בירור עד לאבחנה של תחלואת עמוד השדרה המותני בהדמיית CT. ...מבחינה רפואית מר ע' סובל מתחלואה ניוונית של עמוד השדרה המותני משולבת בפגימה התפתחותית- לימבוס ורטברה המתרחשת בגיל הילדות והנערות ובכל מקרה קודם לגיל הגיוס ומסתמן בכאב בעל אופי מכני ודלקתי עם החמרה בחשיפה לעומס והקלה בהיעדר חשיפה זו. על סמך הידע הרפואי הקיים לא ניתן לקשור קיומה של הפגימה לתנאי השירות. לנוכח משך החשיפה הקצר לעיסוקו עד לתיעוד התלונות לא ניתן לבסס קשר סיבתי בין תנאי השירות ובין הסתמנותה של הפגימה. לפיכך יש להסיק כי מדובר במצב מבני של עמוד השדרה המשלב פגימות בדיסקים הבינחולייתיים- בלטים המוכרים גם בצעירים אך לא רק, עם לימבוס ורטברה המאפיינת פגם התפתחותי בגיל הילדות והנערות. בכל מקרה לא ניתן לקשור תלונותיו והממצאים בתנאי השירות הצבאי. בנסיבות אלה אני ממליץ שלא להכיר בקשר סיבתי בין תלונותיו של מר ע' ומצב עמוד השדרה המותני ובין תנאי שירותו הצבאי."

    

   בחוות דעתו של ד"ר רובינסון מיום 25.11.2021 נכתב, בין היתר כדלהלן:

   ...מדובר בכאבים שהתפתחו בעקבות תנאי שירות והחלו זמן קצר לאחר

   התחלת השירות. לפי תצהירו ודבריו במרפאתי נחשף למאמצים פיזיים אליהם לא היה רגיל ומאז כאבי גב.

   הכאבים הפכו להיות כרוניים ולדבריו סובל מהם גם כיום ומטופל תרופתית. ....

   מן המפורסמות היא כי נזק לעמוד שדרה יכול לנבוע מהרמת משא כבד או משימוש

   יתר בעבודה. אני מסתמך על הנחיה של משרד הבריאות הניוזילנדי....

   אי לכך פורסמו הנחיות מדויקות לגבי כובד משא אותו מותר להרים......

     לגבי הקשר בין הרמת משאות ומאמץ בעבודה לבין כאבי גב תחתון ישנו מסמך רשמי של ממשלת ישראל שבעצם מגדיר את מה שמקובל כאמת מדעית מבחינת הממשלה. כאמור יש התייחסות של מוסדות המדינה בישראל לקשר בין כאבי גב לבין הרמת משאות. אני מעיין במסמכים של משרד העבודה. אני מוצא במסמך המוגדר ת120 ומצורף כנספח לחוות דעתי תחת הכותרת 'טלטול משאות ידני- טלטול מותר ללא נזק גופני'. הנזק העיקרי מטלטול של משקל גבוה הינו פגיעה בגב תחתון... עוד נאמר באותו פרסום כי קיים חוק במדינת ישראל הקובע כיצד יש לחשב את המשקל המקסימלי המותר לטלטול....לכן אני סבור שיש קשר בין תנאי שירות לבין כאבי גב עם הגבלת תנועה של ע"ש מותני ממנה סובל כיום".

    

   בחוות דעתו המגיבה של ד"ר בייט מיום 18.1.2022 נכתב, בין היתר כדלהלן:

    

   "......גם בראיון במרפאתי וגם ע"פ חוו"ד של ד"ר רובינסון העומסים שגרמו לשיטתו של עמיתי לפגיעה בע"ש של מר ע' היו הרמה של חפצים במשקל 5 ק"ג. מדובר על משקל שאינו גבוה, שקול למשקלה של שקית מצרכי מכולת או ילקוט מחברות וספרים לבית הספר. לא ברור מדוע מוצא ד"ר רובינסון לייחס למשאות במשקל זה תכונות של 'משא כבד' אף אם הורמו 'מספר פעמים ביום' ."

   בהמשך תגובתן הכתובה מתייחס ד"ר בייט, המומחה מטעם המשיב, למראי מקומות שהציג ד"ר רובינסון. ד"ר בייט מסכם את תגובתו כך: "לסיכום, לאחר עיון מעמיק בחוות דעתו של ד"ר רובינסון כמו גם במקורות בהם עשה שימוש לביסוס מסקנותיו ובתיק הרפואי המלא, התרשמתי כי לא הובאו נתונים שיש בהם כדי לשנות את ההבנה הבסיסית של מצבו הרפואי של המערער וגם לא את היעדר הקשר הסיבתי שבין מצבו כיום ובין תנאי שירותו הצבאי. לא הובאו נתונים שיש בהם כדי לבסס קשר בין לימבוס ורטברה או בין שינויים ניווניים בעמוד השדרה ובין תנאי השירות המתוארים של מר ע'. בנסיבות אלה, אני שב וממליץ שלא להכיר בקשר סיבתי בין תלונותיו של מר ע' ומצב עמוד השדרה המותני ובין תנאי שירותו הצבאי."

    

   דיון

    

4. בטרם דיון בשאלות שערעור זה מעורר להלן הגדרה של "לימבוס ורטברה" שמוזכר בחוות הדעת של ד"ר בייט: ב"פורום רופאים" באינטרנט מוגדר המושג כך: "מושג זה מתאר מצב שניראה ברנטגן בו ניראה כאילו חלק מהדיסק הבין חולייתי נלחץ לתוך גוף החוליה וגורם לחסר התגרמות באזור זה".

    

5. לאחר עיון כולל בכתבי הטענות של הצדדים ובסיכומיהם, בחוות הדעת הרפואיות ובפרוטוקול הדיון על חקירתם של המומחים, בתיקו הרפואי של המערער ובעדותו בפני הוועדה, הננו מחליטים לקבל את חוות דעתו של ד"ר רובינסון שקבע שהפגיעה בגב התחתון של המערער נובעת מהרמת משאות וטלטול משאות וכפועל יוצא מכך אנו מקבלים את הערעור.

    

6. להלן טעמינו להחלטה זו:

    

   1. מסתבר שהמערער נפגע בתאונת דרכים ב -17.1.2004 כ-13 שנים לפני שהתגייס לצבא וסבל מכאבים בצוואר ובגב האמצעי והתחתון; המומחה מטעם המשיב ייחס לכך חשיבות גדולה [ראו פרוט' עמ' 51 ש' 28] אלא שאיננו סבורים שלתאונת הדרכים שהייתה למערער כ-13 שנים לפני שהתגייס הייתה לה השפעה על כאבי הגב התחתון שנגרמו למערער לאחר שגויס ובמיוחד לאחר שהוצב בחטיבה המרחבית כטכנאי רכב.

       

   2. התאונה הנ"ל לא הסתיימה בפגיעה גופנית. המערער לאחר שנבדק שוחרר לביתו ללא כל טיפול ולמעשה עד לגיוס לא התלונן כל כאבי גב תחתון. ד"ר בייט המומחה מטעם המשיב הודה בכך שלא היו תלונות על כאבי גב תחתון עד לגיוסו של המערער [ראו פרוט' מיום 29.2.24 עמ' 46 ש' 8-9]. ד"ר בייט אף הודה שכאבי גב הם תוצאה טבעית של תאונת דרכים [ראו פרו' עמ' 51 ש' 31-32];

       

   3. אין שום הוכחה שהמערער הגיע לשירות עם בעיית כאבי גב תחתון; אך חודש לפני שחרורו מהשירות הצבאי, בבדיקת CT התגלו אצל המערער בלטי דיסק שגרמו ללחץ על שק העצבים. הרופא שבדק את המערער ציין ש"קיימת הגבלה בתנועות עה"ש וכי המערער אינו כשיר לכל עבודה פיזית מאומצת." הומלץ למערער להימנע מעמידה ממושכת. מצב זה לא היה אצל המערער בטרם גויס;

       

   4. ד"ר בייט כשטען בחוות דעתו שיש למערער תופעה של לימבוס ורטברה , הודה בחקירתו הנגדית שבלשכת גיוס אין אפשרות לזהות כאשר אדם מתגייס לשירות אם יש לו לימבוס ורטברה [ראו פרוט' עמ' 72 ש' 32]. מכאן שדעתו של ד"ר בייט שאותו אירוע תאונתי משנת 2004 גרם ללימבוס ורטברה, כאשר מאז אותו אירוע אין כל תיעוד על קיום התופעה הנ"ל, זוהי השערה שאין לה הוכחה;

       

   5. המשיב בחקירתו ובסיכומיו התייחס לכך שבעת בדיקתו של ד"ר בייט המערער אמר לד"ר בייט שהמשאות שהרים היו במשקל של 5 ק"ג. אך יש לדייק מה נרשם בחוות דעתו הראשונה של ד"ר בייט תחת הכותרת "תולדות המקרה" . שם נרשם, בין היתר, כך "מציין כי בשירות הרים חלקי רכב וחלפים כבדים במשקל אותו מעריך בכ-5 ק"ג ויותר מספר פעמים בשבוע". על כך בנה ד"ר בייט תיזה בסעיף 2 לחוות דעתו השנייה בכותבו , בין היתר, כך: גם " אך הייתה התעלמות מצד ד"ר בייט לכך שהוא עצמו כתב שהמערער אמר לו שהמשקל שהרים המערער היה מוערך "בכ-5 ק"ג ויותר". מעבר לכך המערער נחקר בע"פ בנושא זה בפני הוועדה [ראו עמ' 5 לפרוט' מיום 29.2.24] . המערער הבהיר שאינו יודע להעריך משקל ואמר זאת כמה פעמים. אך בעדותו ציין את הרכבים בהם טיפל "דוידים, האמרים, סופה וריאו". גם במקום אחר העיד לגבי הרכבים בהם טיפל "הגדלים היו שונים, היו גדולים וקטנים, היו משאיות, היו רכבים גדולים והיו רכבים קטנים" [ראו פרו' עמ' 37 ש' 7-8] . גם בבקשתו המקורית של המערער להכרה בו כנכה הוא ציין שהרים "גלגלים" "משקלים כבדים מאד" והמשקלים הכבדים שהרים היו לא רק במסגרת עבודתו כמכונאי אלא גם כשעבד במטבח והרים "מזון כבד". לשאלת יו"ר הוועדה במהלך ההוכחות, האם המערער עבר תדריך כיצד להרים את המשקלים הכבדים; תשובת המערער הייתה שהוא לא קיבל כל תדריך [ראו פרוט' עמ' 36 ש' 5-7]. יוזכר בהקשר זה שד"ר דוידסון ציין שגם משקלים נמוכים יכולים לגרום נזק והדבר תלוי כיצד מרימים אותם [ראו פרוט' עמ' 10 ש' 4-8];

       

   6. בחוות דעתו הפנה ד"ר רובינסון למסמך של משרד העבודה וכך כתב: "אני מעיין במסמכים של משרד העבודה. אני מוצא במסמך המוגדר ת120 ומצורף כנספח לחוות דעתי תחת הכותרת 'טלטול משאות ידני- טלטול מותר ללא נזק גופני'". מסמך זה גם אם היה לעובדים אינטרס כלשהו בכתיבתו אין בכך כדי להפחית מחשיבותו.

       

7. מסמך ת/120 זהו מסמך חשוב ביותר שכן הוא מסכם את חשיבות הזהירות בהרמה וטלטול של משאות. המסמך מציין את הנזקים העיקריים מטלטול לא נכון של משאות כבדים כך: "פגיעה בגב תחתון, כאבי גב בכלל, פגיעה בגפיים עליונות- כתוצאה ממאמץ יתר. עומסים גבוהים במיוחד נוצרים בעת הרמת משאות בגב כפוף. היקף הנפגעים ממטלות הרמה-15% מסך הנפגעים בעבודה. פגיעות ארגונומיות מהוות 1/3 מסך הפציעות התעסוקתיות. בארה"ב לבדה מדובר בעלות נזקים בהיקף של 50 מיליארד דולר בשנה". המסמך מציין את ה"אמצעים העיקריים להרמה נכונה וטלטול משאות". וממליץ כך:

   -התאמת עמדת העבודה והתהליך לעובד (ולא להיפך);

   -התאמת סוג המטלה ליכולתו האישית של העובד, לגילו, מינו, כושרו, יכולתו הפיזית ובריאותו;

   -הימנעות מכפיפה ותנועה סיבובית עם מטען;

   -שימוש בעזרים מיכניים-עגלה, מסוע, עגורן....

   -חלוקת מטענים כבדים וגדולים- לקטנים; התקני תפיסה ואחיזה נאותים;

   -פעולות הרמה נכונות: כיפוף הברכיים (לא הגב) , החזקת המטען קרוב לגוף..."

   כאמור, במקרה שלנו לא נעשתה לגבי המערער אף אחת מהמלצות אלו וראוי הוא שחיילים אשר, בין היתר, אמורים לעסוק בהרמת חפצים כבדים, שיודרכו כיצד להרים את החפצים הללו, וזאת כדי למנוע פגיעות שיובילו לתביעות דומות לאלה של המערער ולצורך לשלם תגמולים לאותם חיילים שנפגעו.

    

8. בדנ"א 5343/00 קת"ג נ' אביאן, פ"ד נו(5) 732[להלן- פרשת אביאן].קבע בית המשפט העליון כמה מבחנים שלאורם ניתן לבחון את המקרה שלפנינו:

    

   1. מבחן האירוע הממשי- [ראו סעיף 40 לפסה"ד הנ"ל] שם נאמר כדלהלן:

       

      "לסיכום הדברים נאמר כך: ההלכה מביאה במניין שיקוליה - לטובתו של החייל הנפגע - את חולשותיו האינדיווידואליות של החייל, ואולם בה-בעת מקפידה היא לבחון אם אכן השירות בצבא - אם תרצו: ייחודיות השירות בצבא ומיוחדותו - הוא שהביא בפועל לפריצתה של המחלה. בייחוד כך (כבענייננו) שעה שהמחלה לא פרצה בעקבות מקרה טראומטי או בשל "צבאיות" השירות בצבא. כך, למשל, יימצא קשר סיבתי- משפטי שעה שהחייל נמצא בלחץ אך בשל שירותו בצבא (ראו, למשל, פרשת אהרן [24], לעיל). לשון אחר, המבחן לקיומו של קשר סיבתי-משפטי בין מחלה שפרצה בעת השירות לבין השירות תולה עצמה במבחן משולב סובייקטיבי-אובייקטיבי. לא אך גולגולתו הדקה - שמא נאמר: הדקה-מכל-דקה - של החייל תכריע בנושא הקשר הסיבתי. תנאי מוקדם הוא שיחבור אל המבחן הסובייקטיבי מבחן אובייקטיבי אף-הוא, דהיינו: מבחן התולה עצמו באירוע חיצוני שאירע לחייל או ב"מצב" חיצוני לחייל, ואשר בעקבות אחד מהם פרצה בגופו המחלה הקונסטיטוציונלית. ואולם לא כל אירוע חיצוני "אובייקטיבי" די יהא בו. צורך מובנה הוא במאטריה שאותו אירוע תהא בו ממשות, שלא יהא זה אירוע טריוויאלי, שלא יהא אך קשר רופף בינו לבין פרוץ המחלה. השאלה אימתי נסווג אירוע כטריוויאלי ואימתי נסווג אירוע כיוצר קשר סיבתי, שאלה היא הנתונה להכרעה בכל מקרה ומקרה על-פי נסיבותיו. שיקול-הדעת המוקנה לבית-משפט שיקול- דעת רחב הוא".

       

   2. המבחן "המשולב"- בדיקת הקשר הסיבתי העובדתי והמשפטי - בעניין זה נקבע ש"שאלת קיומו של קשר סיבתי במשפט תיחתך בשני שלבים עוקבים. בראש ובראשונה נבחן אם נתקיים קשר סיבתי-עובדתי בין אירוע פלוני לבין תוצאה פלונית. אם האירוע היה גורם או מן הגורמים לתוצאה (‎SINE QUA NON CAUSA). משנמצא לנו כי יש קשר סיבתי-עובדתי בין אירוע פלוני לבין תוצאה פלונית, באים אנו אל השלב השני, והוא לבחינת הקשר הסיבתי-המשפטי. פירוש: מחילים אנו על הקשר הסיבתי-העובדתי מבחני-משפט הנועדים לסנן ולברור מבין הגורמים העובדתיים השונים אותם גורמים הנושאים עמהם - שמא נאמר: גורמים שנמצאו ראויים כי יישאו עמהם - אחריות משפטית" [ראו סעיף 14 להלכת אביאן הנ"ל].

       

      ג. הנחיה לדרך הפעלת המבחן הקשר הסיבתי המשפטי- בעניין זה נקבע ש"לקביעתו של קשר סיבתי-משפטי בין התפרצותה של מחלה קונסטיטוציונלית לבין אירוע שאירע בתקופת השירות הצבאי שומה עלינו לעבור שני מבחנים אלה: מבחן ראשון הוא מבחן הקשר הסיבתי-עובדתי; קרי, לענייננו: חוות- דעתם של רופאים מומחים הקושרים מבחינה סיבתית-עובדתית בין אירוע מסוים שאירע בתקופת השירות לבין התפרצות המחלה. מבחן שני הוא המבחן הסיבתי-המשפטי, והוא שיברור עבורנו מתוך הקשר הסיבתי-העובדתי אותו קשר שהמשפט רואה בו קשר סיבתי-משפטי ראוי. ובלשונו של השופט ברנזון בע"א 137/64 וינשטיין נ' קצין התגמולים (פרשת וינשטיין [20]), בעמ' 519: גם בשאלה המסובכת יותר אימתי נחשבת מחלה כמחלה שבאה עקב השירות לא מפי הרופאים אנו חיים. השאלה איננה שאלה רפואית, כי אם שאלה משפטית או שאלה מעורבת של חוק ועובדה, ולאו דווקא המבחנים הרפואיים הנקוטים בידי רופאים לקביעת האפשרות של קשר סיבתי בין השירות והמחלה הם הקובעים".[ראו סע' 19 לפסה"ד אביאן הנ"ל] .

      באותו כיוון של פסק הדין הנ"ל קבע ביהמ"ש העליון ברע"א 6270/98 פוטשניק נ' קצין התגמולים ש"אין די בקשר רופף בין פריצת המחלה ובין השירות הצבאי. נדרש אירוע שיש בו ממשות" [להלן-פרשת פוטשניק].

9. לאור ההנחיות הנ"ל אנו סבורים שכאשר מביאים בחשבון את העובדה שמומחה המשיב, ד"ר בייט, ביסס את עיקר חוות דעתו על האירוע התאונתי שהיה ב-17.1.2004 כ-13 שנים לפני שהתגייס לצבא ועל כך ביסס את דעתו שהמערער סבל מ לימבוס ורטברה; ועוד ייחס לכך חשיבות גדולה [ראו פרוט' עמ' 51 ש' 28] אך לא הוכיח את דעתו ; כפי שצוין לעיל, איננו סבורים שלתאונת הדרכים שהייתה למערער כ-13 שני לפני שהתגייס הייתה לה השפעה על כאבי הגב התחתון שנגרמו למערער לאחר שגויס ובמיוחד לאחר שהוצב בחטיבה המרחבית כטכנאי רכב. לדעתנו יש קשר סיבתי עובדתי בין סוג העבודה כמכונאי רכב, הכרוכה בנשיאת משאות כבדים ובנוסף נשיאת משאות כבדים בעת שעבד במטבח ,לעיתים מזומנות, ובין כאבי הגב התחתון מהן סבל. אנו סבורים שהמערער עמד במבחנים שנקבעו בפס"ד אביאן הנ"ל.

    

10. המערער עמד בשני המבחנים שנקבעו בפס"ד אביאן: הן בקשר הסיבתי העובדתי והן בקשר הסיבתי המשפטי. הוא הוכיח שבעקבות האירוע התאונתי שהיה כ-13 שנים לפני התגייסותו לצבא לא היו לו כל כאבי גב תחתון ואין כל תיעוד רפואי המעיד על כך שהוא סבל מכאבי גב תחתון. הקביעה שהמערער לקה בלימבוס ורטברה בעקבות האירוע התאונתי שהיה כ-13 שנה לפני התגייסותו (כפי קבע ד"ר בייט) לא הוכחה; זוהי השערה בלתי מוכחת גרידא. המערער גם הוכיח שכאבי הגב החלו לאחר גיוסו ובמיוחד לאחר הצבתו בתפקיד טכנאי רכב והצבתו לתפקיד זה, שהיה כרוך בנשיאת משאות כבדים, ללא כל הדרכה כיצד להרים או לטלטל משאות כאלה, הביאה לתחלואה ממנה הוא סובל כיום.

11. גם אם היינו מקבלים את דעתו של ד"ר בייט שלפיה היה למערער הלקות הקרויה לימבוס ורטברה ברע"א 4949/18 פלוני נ' משהב"ט-קצין התגמולים היה מקום להחיל את הדברים שכתב השופט הנדל, שיש להם השלכה על המקרה שלפנינו (אף כי עובדותיו של אותו מקרה לא דומות למקרה שלפנינו מפני שבאותו עניין היה מדובר בלקות נפשית בעוד שכאן מדובר בלקות אורטופדית) ואלה הדברים שכתב:

    "הסוג השלישי של המקרים אשר יכולים להקים קשר סיבתי בין השירות הצבאי לבין התפרצות מחלה קונסטיטוציונלית: סוג זה הוא החמקמק ביותר. הוא כולל מקרים שבהם המחלה התפרצה אצל חייל בלא שהיה כרוך בשירותו יסוד צבאי (הסוג הראשון), ועל-אף שלא אירע אירוע חריג או יוצא-דופן ביחס לשירותו (הסוג השני). אף במקרים אלו – מהסוג השלישי – ניתן לקבוע כי קיים קשר סיבתי משפטי ברובד האובייקטיבי בין השירות הצבאי לבין המחלה, משום שעצם השירות הצבאי, על הלחצים, הפחדים והמתחים המיוחדים הכרוכים בו, יצר בנפשו של החייל מצב דחק חריג וקיצוני".

    לענייננו עצם עבודתו של המערער בצבא כטכנאי רכב יצר אצלו את מצב שגרם ללקות ממנה הוא סובל בגב התחתון.

     

12. זאת ועוד, גם אם נקבל את התיזה (הבלתי מוכחת) של ד"ר בייט שהמערער לקה ב-לימבוס ורטברה כתוצאה מהאירוע התאונתי שהיה כ-13 שנה לפני שהתגייס לצבא, מתאימים הם דבריו של השופט שרשבסקי ,ז"ל, שכתב בזמנו בע"א 642/76עזרא נ' קצין התגמולים  כך:

     

    "אמנם העובדה שהמחלה קונסטיטוציונלית אין בה כשלעצמה כדי לשלול זכות החייל לתגמולים על-פי החוק. גם דברי המומחים הרפואיים כי לא היו בשירות המערערת נסיבות יוצאות-דופן, אינם חשובים כאן, כי יתכן שהתנאים בהם שירתה היו אמנם רגילים מבחינת הנוהג בצה"ל, אך שהמערערת, בהיותה נגועה במחלתה שאז עוד הייתה רדומה, לא יכלה לעמוד גם בתנאים רגילים אלה" . ולענייננו, כפי שאין כל מסמך רפואי המצביע על כך שהמערער סבל כאבי גב תחתון אחרי האירוע התאונתי הנ"ל שהיה כ-13 שנה לפני שהמערער התגייס לצבא, וגם אם התנאים בהם שירת היו כביכול "רגילים" (ואיננו סבורים כך) הוא אישית לא יכול היה לעמוד בתנאים הרגילים הללו ולקה בלקות האורטופדית ממנה הוא סובל עד היום אחרי שהרים משאות כבדים במסגרת עבודתו כטכנאי רכב ובמסגרת עבודתו במטבח.

     

13. פס"ד נוסף הנוגע לענייננו הוא ע.א. 472/89 קצין-התגמולים נ. אברהם רוט, פ"ד מ"ה (5), עמ' 203, בעמ' 214, שם קבע בית-המשפט, שכאשר לוקה חייל במחלה בעלת-אופי קונסטיטוציונאלי, שהייתה חבויה ובלתי ידועה עד לאירוע בו פרצה, הרי פרוץ המחלה, עקב אירוע הקשור בשירות יוצר, לכאורה, את ה"קשר הסיבתי המשפטי" בין השירות לבין המחלה.    העובדה, כי המחלה הייתה יכולה להתפרץ או להתלקח גם שלא עקב השירות, איננה שוללת את ה"קשר הסיבתי".  "מה שיוצר את הקשר למחלה   –    דבר שתוצאתו היא הכרה בנכות  –  הוא שהמחלה פרצה במקרה נתון, בפועל, עקב שירות, אף אם לחייל הייתה נטייה רדומה ללקות במחלה. זהו בדיוק המקרה שלפנינו. שכן גם אם מקבלים את התיזה של ד"ר בייט, הואיל ואין אף מסמך רפואי אחרי התאונה הנ"ל במשך 13 שנים עד להתגייסותו של המערער לצה"ל והואיל וכאביו ולקותו בגב התחתון החלה אחרי גיוסו וביתר שאת אחרי שהוצב לתפקיד מכונאי רכב הרי שלקותו התרחשה תוך כדי ועקב השירות. נדגיש שוב כי במקרה שלפנינו לא הוכחה מחלה רדומה אצל המערער.

     

14. לפיכך, אני מקבלים את הערעור. הננו מחייבים את המשיב בשכ"ט עו"ד המערער ע"ס 7,500 ₪ ובכיסוי הוצאות שכ"ט המומחה ד"ר דוידסון (הן באשר לחוות הדעת שכתב והן באשר לעדותו בפני הוועדה) , לפי קבלות שיעביר ב"כ המערער אל ב"כ המשיב.

     

    חתום חתום חתומה

    --------------- ------------------- --------------

    יואל צור, שופט בדימ' פרופ' ש. זילברמן גב' עדנה גרוס

    יו"ר הוועדה רופא הוועדה נציגת ציבור

     

    ניתן היום, י"א אדר תשפ"ה, 11 מרץ 2025, בהעדר הצדדים.