ע"ח
בית המשפט המחוזי נצרת כבית-משפט לערעורים פליליים
|
51891-12-14
29/12/2014
|
בפני סגן הנשיא:
ד"ר אברהם אברהם
|
| - נגד - |
עוררים:
חליל סלימאן
|
משיבים:
מדינת ישראל
|
| פסק דין |
1.ביום 3.7.13 ניתן למערער דו"ח על נהיגה במהירות, לאחר שנתפס במצלמה של משטרת התנועה. הוא שילם את הקנס שהושת בגין עליו בסך 750 ₪. ביום 3.12.14 הגיש המערער בקשה לבית המשפט קמא, בה ביקש להאריך את המועד להישפט כשהוא טוען, כי לא ידע כי העבירה כרוכה בניקוד, שכן בדו"ח לא צוין כי העבירה כרוכה בניקוד, ומפי השוטר נאמר לו כי העבירה אינה מלווה בניקוד, ואילו ידע על כך, היה כופר בעבירה, כיוון שלא ביצע אותה.
2.כב' השופט קמא קבע, כי מששילם המערער את הקנס רואים אותו כמי שהודה בביצוע העבירה [הורשע על פי הודאתו ודינו נגזר לקנס]. על כך הוסיף השופט הנכבד, כי חלפו שנה ושלושה חדשים מאז נעברה העבירה ועד כי הוגשה הבקשה, בלא שניתן לשיהוי כל הסבר. משום כל אלה נדחתה הבקשה.
3.על החלטה זו מלין המערער, בערעור שהניח לפניי. על הטענות שטען בפני הערכאה קמא הוא מוסיף, בחינת תשובה לקביעה בדבר השיהוי, כי לא ידע על סוגיית הניקוד כי אם לאחר שקיבל את ההודעה מאת משרד הרישוי, משמע לאחרונה.
4.המשיבה מבקשת להותיר את ההחלטה על כנה. לטעמים שהטעים בית המשפט קמא היא מוסיפה, כי המערער נתפש עוד שלוש פעמים בגין אותה עבירה, ונקנס בדיוק כשם שנקנס עתה, ללמדך כי ידע אודות קיומו של ניקוד לצד העבירה. מלבד זאת, ההודעה מאת משרד הרישוי נשלחה עוד בחודש ספטמבר ש"ז, וגם ממועד ניתן לראות שיהוי עד להגשתה של הבקשה.
5.לאחר ששקלתי בטענות בעלי הדין מצאתי לדחות את הערעור, משלא מצאתי בו ממש. מששולם הקנס רואים את המערער כמי שהודה בעבירה המיוחסת לו, הורשע ונגזר דינו. כיוון שכך, קשה לקבל את כפירתו בעבירה, והרי כפירה זו היא תנאי לקבלת בקשתו להארכת המועד להישפט. השיקול ששקל בשעתו, כאשר העדיף להודות כיוון שסבר כי אין לצד העבירה ניקוד, איננו עשוי לסייע בידו לשם הדיפת המסקנה כי הוא עבר את העבירה, מסקנה הנגזרת מהודאתו (על ידי תשלום הקנס), מה גם שמסתבר, כי הוא כבר עבר עבירה זהה שלוש פעמים, וממילא סביר כי ידע על הניקוד המלווה את העבירה, גם אם מספר הנקודות לא נרשם בדו"ח שנמסר לידיו (במאמר מוסגר אציין, כי הדו"ח שבידי המשיבה נוקב במספר הנקודות).
6.על כך אוסיף את השיהוי הניכר בהגשת הבקשה, משמע כשנה ושלושה חדשים, ואף אם ניטול כמועד תחילת מניין ימי השיהוי כמועד בו נתקבלה ההודעה מאת משרד הרישוי, חלפו כשלושה חדשים עד כי הוגשה הבקשה, וגם בכך יש משום שיהוי, המצדיק דחייתה של הבקשה.
7.סוף דבר, מן הטעמים הללו הנני דוחה את הערעור.
ניתן היום, ז' טבת תשע"ה, 29 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.
