ע"א 9399-10-14

בפני ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' הש' מעין צור) מיום 4/7/14, בת"א 10- 09- 21660. (להלן: פסק הדין).

למען הנוחות יקראו להלן המערער והמשיב שכנגד: הולצמן, והמשיבה והמערערת שכנגד: העיריה.

המחלוקת בין הצדדים עוסקת בטענותיו של הולצמן כי חויב ביתר בגין אגרות בנייה, היטלי פיתוח וחשבונות מים, כפי שיפורט להלן, וכי הוא זכאי להחזר.

העובדות הצריכות לענייננו

1.א. הולצמן היה בעליהן של ארבע דירות, שמספרן 1,3,6,8 בבנין מגורים שבו שמונה דירות ברחוב בת חן 64 בחיפה (להלן: הבנין והדירות, בהתאמה). אין חולק כי דירות אלה היו בבעלות משותפת של הולצמן ובתו, וכי הן נמכרו על ידם במשך הזמן.

בתאריך 13/2/08 שילם הולצמן, על פי דרישת העיריה, ועל מנת שלא לעכב קבלתו של טופס 4 למבנה, אגרות בניה והיטלי פיתוח בסך 35,321.80 ₪ עבור תוספת בניה בשטח של 154.25 מ"ר. בסך הכל שילם הולצמן אגרות בניה והיטלי פיתוח בגין שטח של 1,511.75 מ"ר - 1357.5 מ"ר בגין דרישת תשלום מקורית משנת 04', ו- 154.25 מ"ר בגין תוכניות המצב הסופי, על פי דרישת תשלום מחודש פברואר 08'. האגרות וההיטלים ששילם הולצמן כללו אגרות בניה, היטל סלילה, היטל ביוב, אגרת הנחת צנרת מים והיטל תיעול.

כן שילם, לדרישת העיריה, את חשבונות המים עבור דירות 1 ו- 8 לתקופה של 1/8/07 עד 14/5/08.

הולצמן סבר כי חויב ביתר בגין אגרות הבניה והיטלי הפיתוח וכי הוא זכאי להחזר כספים. אשר לתשלום חשבונות המים טען, כי דירות 1 ו- 8 בגינן חויב היו בחזקתה של חברת אגפל פ.ג. (1989) בע"מ (להלן: החברה) עד יום 11/1/08, ולכן חוב המים לתקופה זו צריך לחול עליה, והוא זכאי להחזר הסכום ששילם עבור תקופה זו.

ב. לאחר תכתובות, שיחות ופגישות מספר שנתקיימו בין הולצמן לבין נציגים מטעם העיריה, במסגרתן העלה הולצמן טענותיו ביחס לסכומים שנגבו ממנו ביתר שלא כדין, ומשלא הגיעו הצדדים להסכמות, הגיש הולצמן ביום 15/9/10 תביעה כספית לבית משפט לתביעות קטנות בחיפה, במסגרתה ביקש לחייב את העיריה להשיב לו סך כולל של 25,055 ₪ בגין סכומים שגבתה ממנו לטענתו, שלא כדין. זאת עבור אגרות הבניה, היטלי הפיתוח וחשבונות המים, והחזר הוצאות להן נדרש (שירותי מודד, נסיעות לחיפה וחיוב העיריה בפיצויים לדוגמא). כן כלל בתביעתו סעד לפיו יורה בית המשפט לעיריה שלא לדרוש ממנו תשלום חשבון ארנונה עבור חודש מאי 09', אותו נדרש לשלם על ידה שלא כדין, לטענתו.

ג. העיריה הגישה כתב הגנה, במסגרתו ביקשה לדחות את התביעה על הסף. לטענתה נגבו אגרות הבניה והיטלי הפיתוח מהולצמן כדין, וכך גם חשבונות המים בהיותו הבעלים הרשום של הדירה, אשר השכיר שתיים מדירותיו בטרם נתקבל טופס 4, ובהעדר יכולת של העיריה לאמוד את כמות המים שנצרכה על ידי כל דירה בנפרד. כן טענה כי הולצמן אינו זכאי להוצאות הנתבעות על ידו.