ע"א 9068-08-14 אבו סאלח ואח' נ' אבו סאלח

בפני בקשה למתן סעד זמני במסגרת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום במסעדה (כב' השופטת רבקה אייזנברג), בת"א 1547-08-07 (להלן: "פסק הדין"), שניתן ביום 12.06.12. בפסק הדין נדחתה תובענה שהגישו המבקשים לאכיפת הסכם, שעניינו, בין היתר, קיומה של זכות מעבר או דרך גישה בחלקה הידועה בשם "אלטוויחניה" באדמת מג'דל שמס (להלן: "המקרקעין" או "החלקה"), לחלקה שבבעלות המבקשים.

הרקע /העובדות הצריכות לעניין:

בבסיס ההליכים שבין הצדדים, עומד הסכם מיום 20.11.85 המתייחס לזכויות בנייה וזכויות מעבר של הצדדים במספר חלקות אדמה, ובכלל זה החלקה מושא הבקשה (להלן: "ההסכם"). חלקת המבקשים גובלת בחלקתו של המשיב, ואין מחלוקת כי קיימת זכות מעבר בשביל גישה בצידה המערבי של החלקה (להלן: "הדרך המערבית"). המחלוקת נעוצה בשאלה האם קיימת למבקשים בנוסף, דרך גישה למקרקעין שבבעלותם, גם בצד המזרחי של החלקה.

המבקשים הגישו בבית משפט השלום תביעה חוזית לאכיפת ההסכם, בטענה שהמשיב מסרב לקיים את חלקו בהסכם, לפיו התחייב להקנות למבקשים דרך גישה ממגרשו ברוחב 2 מטרים בצד המזרחי של החלקה (להלן: "דרך הגישה"), וכן עתרו ליתן צו מניעה קבוע המורה למשיב להימנע מלהפריע או לחסום את דרך הגישה.

בכתב התביעה נטען כי חלקת המבקשים לא הייתה מעובדת לאורך שנים, כיון שלא הייתה חלוקה ביניהם, אולם ממועד חתימת החוזה ואילך ,במשך שנים רבות השתמשו המבקשים בדרך המוסכמת כל פעם שהלכו למגרשם ללא כל הפרעה. לכן לא אצה למבקשים השעה לפרוץ את הדרך בכלים כבדים.

הגשת התביעה הוסברה בכך שלאחר שהושלמה ה חלוקה הפנימית בין שלושת המבקשים במגרשם, כל אחד נטע עצים על חלקו ועקב כך נהפך מגרשם כולו נטוע בעצי פרי, מה שהצריך טיפול ודישון ועיבוד באופן מתמשך וסדיר. בשל גודל השטח ומצבו הטופוגרפי נוצרו נסיבות שהכתיבו את הצורך בפריצה ויישור הדרך המוסכמת ,אך בטרם החלו התובעים בהכשרת הדרך, החל המשיב לטעת עצים, בחלקתו, לרבות בתוואי דרך הגישה, בדרך ששינתה את המצב שהיה קיים שנים בשטח.

התביעה נדונה בפני כב' השופט מ. נדל ז"ל, אשר נפטר בטרם עת, לפני מתן פסק הדין. בנסיבות המצערות, בהסכמת הצדדים ניתן פסק הדין על ידי כב' השופטת אייזנברג, על סמך חומר הראיות בתיק, ולאחר שביקרה בעצמה במקום.