ע"א 9032-06-14 ורקשטל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ ואח'

1.בערעור שהונח לפתחנו על פסק דינו של בית המשפט השלום בהרצליה מיום 01.04.2014 (ת"א 2227-08-07) לפיו נדחתה תביעתו הכספית של המערער לפיצוי בגין אובדן שתי יחידות דיור שרכש בשנות ה-80 ואשר שועבדו לטובת המשיב 1 (להלן- בנק דיסקונט) ומומשו על ידו, מעלה המערער טענות כרימון, המתמקדות בזיוף מסמכי המשכון ע"י משיבים 3-4. כן הוא טוען כי יומיים לפני מתן פסק הדין, ובטרם הספיק לעשות מעשה, נודע לו על עילת פסלות בגינה הייתה השופטת קמא מנועה מלישב בדינו, המחייבת את ביטול פסק הדין והחזרת התיק לבית משפט קמא על מנת שיוכרע ע"י מותב אחר.

2.למען תהא התמונה לא חסרה יוער כי כבוד סגן הנשיא השופט שנהב הוא ששמע את הראיות בתיק, אלא שהוא פסל עצמו מלסיים את הדיון במתן פסק דין ערב הגשת הסיכומים, משהמערער המתין לו ליד ביתו, מסר לו מכתב כלשהו, אף אמר לו דברים שתוכנם לא נודע (החלטות כבוד השופט שנהב מיום 20.06.2011 ומיום 07.07.2011). התיק הועבר לכבוד השופטת קמא שנתנה את פסק הדין נושא הערעור על יסוד החומר הקיים, ללא שמיעת ראיות נוספות.

3.המערער טוען כי נודע לו כי בתקופה שקדמה למתן פסק הדין הוגשה נגד אביה של השופטת קמא תביעה כספית בה נדרש לשלם לבנק דיסקונט מיליוני ש"ח בגין ערבותו האישית להלוואה שנטלה חברה בשליטתו לצורך רכישת מבנה משרדים ולא נפרעה; כי נגד האב נפתח תיק הוצאה לפועל, אף מונה כונס נכסים לצורך מימוש נכסי מקרקעין, לרבות משרדו.

מהחלטות בית משפט שצירף המערער לבקשתו עולה, בין היתר, כי ביום 3.4.13 דחה רשם ההוצאה את בקשת האב לעכב את מכירת משרדו, וקבע את יום ה- 20.3.14 כיום הפינוי; כי הדיון בערר שהוגש ע"י האב על החלטה זו נקבע ליום 29.1.14; כי ביום 18.02.14 דחה כבוד השופט סובל את הערר; כי האב הגיש בקשת רשות ערעור על החלטת השופט סובל לבית המשפט המחוזי ביום 18.03.14, וכי בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 17.04.14 עוכב הפינוי עד לדיון כנגד הפקדת פיקדון.

נטען כי בעת שהשופטת קמא גזרה את דינו לשבט, היה אביה "מבקש הנחות/הפחתות מהחוב לבנק ושלא יפעלו למכירת נכסיו ובעיקר למנוע את הפינוי של משרדו", וכי המערער מוטרד מהמחשבה פן החליטה השופטת קמא "לדחות תביעת המערער ולחסוך לבנק מיליוני שקלים עניין אשר יש בו בכדי להטיב עם הבנק, יקל עם אביה, יוריד את חובו, יפרוס לתשלומים נוחים, לא יפעל בהוצאה לפועל, לא יפנה אות ממשרדו...". נסיבות אלו המקימות, על פי הנטען, חשש ממשי למשוא פנים בעת ניהול המשפט, חייבו את פסילתה של השופטת קמא מלישב בדין, ומשניתן פסק הדין- מחייבות הן את ביטולו.

4.בתגובתה של כבוד השופטת קמא, אשר ניתנה בהתאם לבקשתנו, לא הכחישה השופטת את ההליכים המדוברים שהתנהלו בין אביה לבין בנק דיסקונט, אך הסבירה כי לא הייתה מעורבת בשום דרך שהיא בהסכמים או בהליכים; כי לא הייתה מודעת להם; כי אביה טיפל בנושאים אלו בעצמו ובאמצעות עו"ד, כי אביה לא שיתף אותה בהליכים שננקטו נגדו; וכי בדיעבד נודע לה מפי אביה כי נמנע מלספר לה אודות ההליכים מחמת הבושה להודות בכישלונו.

5.המשיבים מתנגדים פה אחד לבקשת המערער לבטל את פסק הדין מנימוקי פסלות, ועותרים לדחותו לגופו של עניין. להשקפתם: דין הבקשה להידחות משהיא נסמכת על ספקולציות; כי לא קיימת עילת פסלות ואין כל חשש למשוא פנים; כי המערער מתנהג בחוסר תום לב ולאחר שהביא לפסילת השופט שנהב בדעתו להביא גם לפסילתה של השופטת קמא רק משום שדחתה את תביעתו; כי הבקשה הוגשה בשיהוי מכביד; כי יש להפעיל נגד המערער שיקולי מניעות; כי המערער החמיץ את המועד להעלאת טענת פסלות; וכי משכבר ניתן פסק הדין על ערכאת הערעור לבחון את הערעור לגופו, ובהעדר עילת ערעור ראויה - לדחותו.

6.ההליך בבית משפט קמא אכן הסתיים זה מכבר בפסק-דין, ולכאורה אין עוד מקום לטעון נגד השופט שנתן את פסק הדין עילת פסלות, משעילה זו צופה פני עתיד ומטרתה לפסול את השופט מהמשך ישיבתו בדין בהליך הקונקרטי. אלא שמתן פסק הדין אין משמעו בהכרח שנסתם הגולל על טענת הפסלות, ודינה של זו, בהינתן שאדניה לא היו ידועים למי שטוען אותה במהלך חיי ההליך בערכאה הדיונית, להתברר באכסניה של ערכאת הערעור. "יתכנו גם מצבים בהם עילת הפסלות קמה לפני פסק הדין אך נודעה רק לאחריו. במקרים כאלה נראה, כי אין מקום לחזור אל השופט ולטעון לפסלותו. דרך המלך במקרים אלה היא לטעון את הפסלות במסגרת הערעור על פסק הדין עצמו" [יגאל מרזל, דיני פסלות שופט, עמוד 338 – 339].

כך נקבע גם בע"א 4602/07 ממשין-חברה להנדסה בע"מ נ' פואד עראם חברה לבנין ופיתוח בע"מ, שם טענה המערערת כי לאחר מתן פסק הדין נודע לה על קיומם של קשרי משפחה בין השופטת שנתנה את פסק הדין לבין שותף במשרד עורכי הדין שייצג את המשיבות. נפסק: "הדרך הראויה לבחון שאלה זו הינה במסגרת ערעור על פסק הדין, אשר במסגרתו תתברר גם טענת הפסלות והשלכתה על תוקף פסק הדין", וכי "תוכל המערערת להעלות את טענותיה לעניין קיומו של פגם בפסק הדין הנובע מטענת הפסלות במסגרת הערעור האזרחי. ההרכב אשר ידון בערעור האזרחי יוכל לבחון, בין היתר, את תוקפו של פסק הדין נוכח טענת הפסלות" (16.07.2007).

הנה כי כן, שומה עלינו לבחון את טענת הפסלות באופן רטרוספקטיבי.