בפניי בקשת המערערת למתן ארכה להגשת ערעור על החלטת בית משפט השלום ראשל"צ (כב. הרשמת הבכירה ר. ארד) מיום 13.8.15.
המשיבה מתנגדת לבקשה .
הנדרש לנדון
1. המערערת הגישה כנגד המשיבה תביעה בסדר דין מהיר להחזר סך של 71,356 ₪ בגין תשלום היטל השבחה בו חוייבה, לטענתה, שלא כדין.
2.המשיבה הגישה בקשה לסילוק על הסף כנגד התביעה הנזכרת, ובית המשפט בהחלטתו מיום 13.8.15 קיבל הבקשה ודחה את תביעת המערערת על הסף בשל היעדר יריבות ובהעדר סמכות עניינית. בית משפט קמא ציין בהחלטתו, כי הוא נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה, כיוון שההליך הנכון שהיה על המערערת לנקוט בו הוא זה הנזכר בסע' 14 (א) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה, הקובע הליך מיוחד להשגה וערעור על הטלת חיוב בהיטל השבחה בדרך של הגשת ערר לוועדת ערר לפיצויים ולהיטל השבחה. בית משפט קמא ציין בהחלטתו כי מקום שנקבעו בחוק הליכים להגשה וערעור, יש לפעול על פיהם ואין לאפשר עקיפה של הליך זה בדמות השגת תביעת השבה בביהמ"ש.
בית המשפט קמא מציין בהחלטתו כי המערערת לא פעלה בהתאם לדרך הקבועה בחוק, ואף לא הגישה לוועדת הערר בקשה למתן ארכה להגשת הערר, וכמו כן, לא צירפה לתביעתה את הועדה המקומית לתכנון ובניה שהיא הגוף המוסמך על פי חוק להטיל היטל השבחה .
3.נוכח החלטת בית משפט קמא, פעלה המערערת בשתי חזיתות - באחת הגישה בקשה למתן ארכה להגשת ערר לוועדת הערר, ובאחרת הגישה בקשתה שבנדון ליתן לה ארכה להגשת ערעור על החלטת בית משפט קמא לדחיית תביעתה על הסף, וזאת עד למתן החלטה בבקשה למתן ארכה שהגישה לועדת הערר. לטענת המערערת יש להעתר לבקשתה כיוון שבנדון מתקיים טעם מיוחד שעניינו הצדקת האורכה למניעת כפל הליכים.
4.המשיבה התנגדה בתגובתה למתן ארכה, בין השאר מתוך כך שלא עסקינן בכפל הליכים כיוון שההליכים בהם נקטה המערערת אינם חלופיים, ואינם קשורים זה בזה, ואין הכרח כי קבלת הבקשה למתן ארכה ע"י ועדת הערר, תביא ליתור הדיון בערעור.
דיון ומסקנה
5. המועד להגשת ערעור נקבע בתקנה 397 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 . על כן יש צורך להציג "טעם מיוחד" לאיחור בהגשת הערעור על פי הוראת תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת