ע"א 42253-10-13 גפאל נ' מנאסרה ואח'

לפניי ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' רון) בת"א 9772-09, מיום 18.08.13, בגדרו נתקבלה תביעת המשיבים לביצוע שני שיקים בהוצאה לפועל (תיק הוצאה לפועל 03-22138-09-0). כן חויב המערער בהוצאות משפט בסך 15,000 ₪.

העובדות הצריכות לעניין והשתלשלות האירועים:

ביום 15.9.04 נחתם בין אבי המערער, רופא ומנהל מרפאה בשכונת עיסאוויה בירושלים, לבין המשיבה 2, הסכם שהוכתר בשם "הסכם השקעה (הלוואה כספית)" (להלן: "ההסכם") (צורף כמוצג מס' 6 לתיק מוצגי המערער). על פי האמור בהסכם, המשיבים התחייבו להלוות לאבי המערער סכום של 70,000 דולר, שנועד לפיתוח המרפאה ורכישת מכשיר רנטגן שיוצב בה, ובתמורה הם אמורים היו לקבל מדי חודש בחודשו עמלות מסוימות מתוך רווחי המרפאה, בהתאם למפורט בהסכם.

בסוף שנת 2005 מסר המערער לידי המשיבים 12 שיקים עוקבים על סך 29,500 ₪ כל אחד, וביניהם שני שיקים (השיקים השני והשלישי בסדרה) מושא הליך זה, אשר חוללו באין כיסוי מספיק בבנק לפירעונם. המשיבים הגישו ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לביצועם של שני השיקים, והמערער הגיש התנגדות לביצועם. התנגדות זו התפתחה לתביעת המשיבים בפני בית המשפט קמא. במאמר מוסגר יצוין, כי שני השיקים הראשונים בסדרה הוגשו אף הם לאכיפה בהוצאה לפועל לאחר שחוללו. ביחס לשני שיקים אלה, הגיש המערער להוצאה לפועל בקשת התנגדות, טען טענת "פרעתי", ובקשתו התקבלה באופן חלקי.

לאחר שמיעת הראיות מטעם שני הצדדים קיבל בית משפט קמא את גרסת המשיבים, לפיה מסירת השיקים של המערער לידיהם נעשתה על רקע ההסכם שנחתם בין המשיבים לבין אבי המערער. בית המשפט קמא דחה את טענות המערער הרבות והשונות, וביניהן טענות בדבר זיוף השיקים, מסירת השיקים תחת איומים, וכשל במישור התמורה שהובטחה בהסכם.

באשר לטענת הזיוף, אימץ בית משפט קמא את חוות דעתו של המומחה לכתב יד, לפיה חתימות התיקון על גבי השיקים תואמות לכתב ידו של המערער, וקבע כי החתימות על גבי השיקים, להן התכחש המערער, הן אכן חתימותיו (עיינו: פסק הדין, עמ' 10). ביחס לשאר טענות ההגנה נקבע, כי הן נעדרות בסיס ראייתי, ומעבר לכך, הן מהוות טענות עובדתיות חלופיות שלא בנקל ניתן לראותן כדרות בכפיפה אחת, זו עם זו (שם, עמ' 5, 16).

נוכח האמור לעיל, קיבל בית משפט קמא את תביעת המשיבים והורה כי שני השיקים מושא התביעה ניתנים לאכיפה מלאה. על החלטה זו הוגש הערעור דנא.

עם הגשת הערעור הגיש המערער בקשה להוספת ראיות חדשות, אשר נדחתה על ידי זה מכבר, בהחלטה נפרדת (עינו: החלטה מיום 11.05.14). הילכך, הדיון בטענות המערער המסתמכות על ראיות חדשות אלו מתייתר ממילא.

טענות הצדדים