ע"א 4006/13

השופט ח' מלצר:

1. לפנינו ערעור על פסק דינה של ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן: חוק מיסוי מקרקעין, או: החוק), שליד בית המשפט המחוזי בחיפה (בהרכב: כב' השופט ר' סוקול (יו"ר), ג' יחזקאלי-גולן (רו"ח), וש' פסטנברג (רו"ח)) (להלן: וועדת הערר), ב-ו"ע 21390-08-12, בגדרו נדחה עררם של המערערים על החלטתו של מנהל מיסוי המקרקעין בחדרה, שלא קיבל את השגתם על שומות מס רכישה, שהוצאו להם, בגין דירת מגורים, שרכשו לעצמם.

רקע עובדתי

2. המערערים, בני זוג הנשואים זה לזו (להלן: המערערים, או: בני הזוג), רכשו בתאריך 8.5.2012 דירת מגורים (המצויה בגוש 8162, חלקה 14, מגרש 238; להלן: הדירה), והתחייבו לשלם בעבורה, לפי הסכם הרכישה, סך של 3,000,000 ש"ח.

3. בבעלותו של המערער 1 (מר אלון ברייר), מצויה דירה נוספת, אשר נרכשה על ידיו, במימון הוריו, עוד טרם שנישא למערערת 2 (להלן: דירתו של המערער 1). הצדדים אינם חלוקים על כך, שהזכויות בדירה הנ"ל שייכות למערער 1 בלבד, וכי למערערת 2 אין כל זיקה אליה: בני הזוג מעולם לא התגוררו יחד בדירתו של המערער 1, ודמי השכירות בגינה – אינם מועברים לחשבון הבנק המשותף שלהם. אשר על כן, אין מחלוקת בין הצדדים כי ביחס לרכישת הדירה, מושא ערעור זה, יש לראות את המערערת 2 כרוכשת "דירה יחידה", במשמעות סעיף 9(ג1א)(2) לחוק מיסוי מקרקעין, ואת המערער 1 כרוכש דירת מגורים שאיננה יחידה (במשמעות סעיף 9(ג1א)(1) לחוק).

4. המערערים דיווחו על העסקה לרכישת הדירה למנהל מיסוי המקרקעין בחדרה (להלן: המנהל), כמתחייב לפי סעיף 73 לחוק מיסוי מקרקעין ואף צירפו לדיווח שומה עצמית (להלן:השומה העצמית). נקודת המוצא לעריכת השומה האמורה, היתה כי המערערים רכשו את הנכס בחלקים שווים, כך שכל אחד מהם מחזיק ב-50% מן הזכויות בו, בשווי 1,500,000 ש"ח. בהתאם לכך, המערערים גזרו את שיעור מס הרכישה שיש להטיל עליהם, לשיטתם, משווי הזכויות, בנפרד, של כל אחד מהם בדירה, וזאת כדלקמן:

(א)           מאחר שהמערער 1 כבר מחזיק בדירה נוספת, כמתואר לעיל – המערערים סברו כי יש לחשב את מס הרכישה, המוטל עליו בגין רכישת הדירה, על פי שיעור המס הנוהג ברכישת דירה שניה. לפיכך המס חושב על ידו כך שעבור סך של 1,053,200 ש"ח ישולם מס בשיעור של 5%, קרי 52,660 ש"ח, ועבור היתרה (בסך 446,800 ש"ח) ישולם מס בשיעור של 6%, קרי 26,808 ש"ח. לשיטה זו – סך כל מס הרכישה, שאמור להיות מוטל על המערער 1, על פי השומה העצמית, הועמד איפוא על סך של 79,468 ש"ח.