אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ב.ה.לוי בע"מ ואח' נ' הפניקס חברה לביטוח בעמ ואח'

ב.ה.לוי בע"מ ואח' נ' הפניקס חברה לביטוח בעמ ואח'

תאריך פרסום : 27/07/2017 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
27353-03-16
19/07/2017
בפני השופטים:
1. ישעיהו שנלר
2. ד"ר קובי ורדי
3. עינת רביד


- נגד -
המערערת והמשיבה שכנגד:
ב.ה.לוי בע"מ
עו"ד יפרח שוחט
המשיבה והמערערת שכנגד:
1. הפניקס חברה לביטוח בעמ
2. זאב אביטל -סוכנות לביטוח בע"מ

עו"ד ורד סולמי-הירשפלד
עו"ד אמנון עמיקם
עו"ד צחי יקולב
פסק דין
 

 

 

השופט ד"ר קובי ורדי, סג"נ:

פתח דבר

1.ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת לימור ביבי) מיום 02/02/16 (ת"א 24927-06-11) אשר קיבל באופן חלקי את תביעת המערערת והמשיבה שכנגד (להלן: "המערערת") נגד המשיבה 1 והמערערת שכנגד, הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס") וחייב את הפניקס לשלם למערערת תגמולי ביטוח בסך כולל של 58,008 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, וכן הוצאות משפט.

2.המערערת הינה חברה בע"מ ועיסוקה בהפעלת מרכזי מכירה לממכר מוצרי מזון – היפרמרקטים מיסודה של רשת המזון "רמי לוי". למערערת שני מרכזי מכירה – האחד, ברחוב "חלוצי התעשייה" בחיפה והשני, במרכז מסחרי בזיכרון יעקב.

 

 

3.הפניקס הינה חברת ביטוח אשר ביטחה את המערערת, בכל המועדים הרלוונטיים, בפוליסת ביטוח המכסה, בין היתר, אירועי פריצה וכפופה ל"פוליסה לביטוח אש מורחב" (מהדורת פיסגה 01/2009) (להלן: "פוליסת הביטוח").

4.המשיבה 2 הינה סוכנות הביטוח (להלן: "סוכנות הביטוח") אשר תווכה בעסקת הביטוח המצויה במוקד המחלוקת.

5.המערערת איחסנה את מלאי הסחורות שלה במחסנים הצמודים למרכזי המכירה שלה, וכן במחסן בצרופה ובחצרים אחרים, כאשר בפוליסת הביטוח המקורית נקבע כי נקודת המוצא הינה הרכוש המבוטח הינו בחלוצי התעשייה 73 קריית חיים, מפרץ חיפה ובמרכז המסחרי זכרון יעקב ואחר כך בתוספת השנייה הוסף לרכוש המבוטח גם מחסן במושב צרופה.

כך, בפוליסת הביטוח מוגדרים "החצרים המבוטחים" כדלהלן (תוספת 2 לפוליסת ביטוח):

"כתובת המצא הרכוש:-

  1. חלוצי התעשייה 73, קרית חיים מפרץ חיפה.

  2. מרכז מסחריזכרון יעקב.

  3. מחסן במושב צרופה."

     

    6.סכום הביטוח המעודכן עבור כל תכולת העסק הכוללת "ריהוט, ציוד, מדפים, מלגזות, מחשבים, מכונות צילום לרבות מלאי מכל סוג שהוא הקשור לעיסוקו של המבוטח" עמד עפ"י פוליסת הביטוח (עמוד 2 לרשימה) ע"ס 21,590,627 ₪.

    7.בפוליסה מופיעה גם "הרחבה לסיכוני פריצה" (עמ' 6 לרשימה) (להלן: "ההרחבה") בה נכתב כי "הפוליסה מורחבת לכסות כיסוי פריצה ושוד" ונקבע כי הכיסוי הביטוחי עבור פריצה נזק ראשון עומד ע”ס 1,166,160 ₪, בהתאם לחלוקה להלן: נזק ראשון בחלוצי התעשייה 73 בחיפה יוגבל לסך 1,000,000 ₪; נזק ראשון במחסן ברחוב השיש פינת חלוצי התעשייה 9 בחיפה יוגבל לסך 500,000 ₪; נזק ראשון בזיכרון יעקב יוגבל לסך 600,000 ₪; ונזק ראשון במחסן צרופה יוגבל לסך 150,000 ₪.

     

    8.כן מופיע בתנאים הכלליים של הפוליסה פרק של "הרחבות" בו נאמר כך:

     

    "למען הסר ספק מובהר בזה כי:

    1. אין בהרחבות המפורטות להלן – (למעט הרחבה ו' תוספות לרכוש המבוטח" והרחבה י"ד "הוצאות מיוחדות...") כדי לשפות או לפצות את המבוטח מעבר לסכום/מי הביטוח הנקובים ברשימה ושבגינם נגבתה הפרמיה.

    2. כל הרחבה בהרחבות שלהלן כפופה, עד כמה שלא שונה בה במפורש, לכל תנאי הפוליסה וסייגיה.

      • רכוש מחוץ לחצרים המבוטחיםהרכוש המבוטח מכוסה בפני הסיכונים המבוטחים גם בעת הימצאו מחוץ לחצרים המבוטחים, למעט בעת העברה, (העברה לעניין זה ככלל חניית ביניים) ולמעט רכוש כמפורט בסייג 7 (קווי תמסורת וחלוקה), בכל מקום במדינת ישראל והשטחים המוחזקים על ידה, לכל מטרה הקשורה לעסקו של המבוטח; ולענין הגדרת "פריצה" כמפורט בסעיף ח' מ"סיכונים נוספים מבוטחים" יכלול המונח: "חצרים מבוטחים" גם חצרים של אחרים אצלם נמצא הרכוש המבוטח". אחריותו של המבטח על-פי הרחבה זו מוגבלת בסכום הנקוב ברשימה. סכום זה הינו על בסיס נזק ראשון שאינו כפוף לתנאי ביטוח חסר. בהעדר סכום ברשימה תוגבל אחריות המבטח על פי הרחבה זו ל-5% מסכום הביטוח לתכולה, לציוד ולמלאי המצוינים ברשימה."

         

        9.במועד הסמוך ל-10/10 העבירה המערערת מלאי מהמחסן בצרופה למחסן באור עקיבא (להלן: "המחסן באור עקיבא") שנשכר ע"י חברת אור שני (חברה בבעלות אחיו של בעלי המערערת).

        10.במועד החל בין ה- 3 ל-5 לדצמבר 2010 נפרץ המחסן באור עקיבא בו נמצאה כאמור סחורה של המערערת (להלן: "אירוע הפריצה").

        כעולה מחוות דעת שמאי מטעם הפניקס, בפריצה נגנב מלאי השייך למערערת בשווי של 755,122 ₪ (ללא מע"מ).

         

        11.המערערת דרשה במכתב מיום 01/03/11 את תשלום תגמולי הביטוח מטעם הפניקס בטענה כי המדובר באירוע פריצה שהתרחש "מחוץ לחצרים המבוטחים" וכי בהתאם לחוות דעת השמאי מטעם הפניקס, היקף הנזק אינו עולה על תקרת הכיסוי הביטוחי בהתאם לפוליסה, תוך ציון מפורשות במכתב הדרישה של סעיפי ההרחבה ופרשנותה לכך שהיא זכאית לפיצוי בגובה 5% מסכום ביטוח התכולה הכולל.

        12.במכתב מיום 23/03/11 (להלן: "מכתב הדחייה") דחתה הפניקס את דרישתה של המערערת לתשלום תגמולי הביטוח באלו הטענות:

        "הרינו לאשר קבלת מכתבך בעניין שבנדון.

        מבדיקתנו עולה כי האירוע נשוא פנייתך אינו מכוסה תחת הפוליסה.

        אתר האירוע לא דווח ולא נכלל בכיסוי הביטוחי.

        למען הזהירות, ומבלי לפגוע באמור לעיל, יצוין כי התניות המיגון בהתאם לפוליסה לא קוימו. כן יצוין כי לא שוכנענו בהיקף הנזק הנטען

        לאור האמור לעיל אנו נאלצים לדחות את התביעה"

         

        13.נוכח סירובה של הפניקס לשלם למערערת תגמולי ביטוח הוגשה תביעתה של המערערת.

        14.בכתב התביעה טענה המערערת כי מכתב הדחייה ששלחה אליה הפניקס בדבר דחיית תשלום תגמולי הביטוח הינו מכתב לאקוני אשר אינו מהווה מענה לדרישת התשלום ואף מתחמק ממנה, וזאת חרף הוראותיה הברורות של פוליסת הביטוח והעובדה כי הכיסוי הביטוחי חל על אירוע הפריצה משהמחסן שנפרץ עונה להגדרת "מחוץ לחצרים המבוטחים" בפוליסת הביטוח.

         

         

         

         

        15.עוד נטען, כי בהעדר סכום מוגדר וספציפי בפוליסת הביטוח החל על רכוש "מחוץ לחצרים המבוטחים", אזי עפ"י הפוליסה, סך הכיסוי הביטוחי (התקרה) בגין אירוע הפריצה עומד על 5% מסכום הביטוח הכולל לתכולה כמפורט בסעיף ההרחבה ומשכך, היה על הפניקס לפעול ולשלם למערערת את מלוא סכום הנזק (הנמוך מהתקרה המבוטחת) כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית.

        16.בכתב ההגנה המתוקן מטעמה, טענה הפניקס כי אירוע הפריצה כלל אינו חוסה במסגרת פוליסת הביטוח, על תנאיה וסייגיה, ומשכך היא אינה נדרשת לשלם למערערת מאומה.

        17.לטענתה, המחסן באור עקיבא בו אירע אירוע הפריצה אינו עונה להגדרת הפוליסה כמחסן המצוי "מחוץ לחצרים המבוטחים" אלא המדובר במחסן מבוטח לגביו הפרה המערערת את דרישות המיגון להן נדרשה בפוליסה, בין היתר, בכך שלא התקינה מערכת גילוי פריצה המחוברת למוקד שמירה ו/או לא הציבה שומר בפתח המחסן כנדרש, ומשכך הפניקס פטורה מכל חבות שהיא ביחס לאירוע הפריצה.

        18.לשיטתה, מצג המערערת כי המדובר במחסן שאינו מבוטח בפוליסת הביטוח הינו מצג שווא מטעה, שכן עובר לאירוע הפריצה פעלה המערערת להעביר את מלוא תכולת בית עסקה מהמחסן בצרופה למחסן (שנפרץ) באור עקיבא וביקשה ביטוחו של מחסן זה ע"י הפניקס. כך, בתיווך סוכנות הביטוח, הועברה הודעה להפניקס לביטוח המחסן ואף הוצא למקום סוקר מטעם הפניקס.

        19.לטענת הפניקס, אין כלל תחולה להרחבה שכן אין מדובר ברכוש המצוי מחוץ לחצרי המבוטחים כי אם במחסן הנמצא בהחזקתה של המערערת שהפרה את דרישות המיגון וכן הוכחש אופן חישוב הסכומים שנתבעו ע"י המערערת.

        20.יש לציין כי הפניקס הגישה הודעת צד ג' כנגד סוכנות הביטוח בטענה שיצרה בפניה מצג מטעה כאילו המחסן באור עקיבא לא נתבקש ביטוחו ע"י המערערת ועוד יצרה מצג מטעה כלפי המערערת שיש לה כיסוי ביטוחי. צד ג' הגיש מצידו הודעת צד ד' כנגד הפניקס.

         

        פסק דינו של בית המשפט קמא

        21.בית המשפט קמא קיבל באופן חלקי את תביעת המערערת וקבע כי גובה הכיסוי הביטוחי בגין סיכוני פריצה עפ"י סעיפי ההרחבה בפוליסת הביטוח עומד ע"ס 58,008 ₪, וכי על הפניקס לשלם סכום זה למערערת בגין אירוע הפריצה.

        22.בית המשפט קמא קבע כי לא הוכחה טענת הפניקס בדבר כריתת תוספת לביטוח בהקשר של המחסן באור עקיבא, וכי אין מחלוקת שתוספת כאמור לא נחתמה ולא הופקה ע"י הפניקס, וזאת בנסיבות בהן אין חולק כי המערערת לא השיבה להפניקס את סקר הסיכונים חתום על ידה ולא הודיעה כי היא מקבלת את תנאי החיתום כתנאי מוקדם לכיסוי הביטוחי.

        23.בהתייחס לטענת הפניקס לפיה בהתאם לדיני החוזים הכלליים החלים על פוליסת ביטוח יש לקבוע כי השתכללה פוליסת ביטוח בנסיבות בהן הצדדים גמרו בדעתם להתקשר בפוליסה, קבע בית המשפט קמא כי הפניקס לא הציגה ראיות כדי לתמוך בטענתה כאמור. בקביעתו זו הסתמך בית המשפט קמא, בין היתר, על עדותה של הגב' שרית כהן המשמשת כחתמת בהפניקס וקבע כי מעדותה עולה כי הטענה לפיה המערערת מעוניינת לערוך תוספת לפוליסה וכי היא זו אשר פנתה בנושא להפניקס, אינה נקייה מספקות.

        24.עוד נקבע, כי "ברחל בתך הקטנה" במועד הפריצה, המחסן באור עקיבא לא היה מבוטח וזאת הואיל והפניקס לא קיבלה לידה עד לאותו המועד את דוח הסקר חתום מהמערערת. בכך שלל בית המשפט קמא את הטענה כי במועד האמור הפניקס סברה כי קיימת למערערת פוליסת ביטוח תקפה ביחס למחסן באור עקיבא.

        25.בית המשפט קמא ציין בהקשר זה את עדותה של הגב' רחל אלמוזנינו מטעם הפניקס, אשר העידה מפורשות כי היא לא מתחילה בהליך הפקת פוליסת ביטוח עד לקבלת הסקר חתום ומוודאת כי כל הדרישות בסקר קוימו, וציין כי עדה זו העידה מפורשות שהיא לא הפיקה פוליסת ביטוח ביחס למחסן באור עקיבא מושא ענייננו.

        26.בית המשפט אף קבע כי עמדת הפניקס לפיה התוספת לפוליסה הנוגעת למחסן באור עקיבא השתכללה לכדי פוליסה מחייבת, מנוגדת לאמור במכתב הדחייה לפיו אתר האירוע לא דווח ולא נכלל בכיסוי הביטוחי. בית המשפט קמא לא קיבל בעניין זה את טענתה של הפניקס כי האמור במכתב הדחייה מקורו בטעות, וקבע כי לא הוברר מה מקור הטעות וכי מחדלה של הפניקס אשר בחרה שלא להעיד את העדה החתומה על מכתב הדחייה (מנהלת מחלקת התביעות של הפניקס) מקימה חזקה ראייתית שלילית הפועלת כנגדה.

        27.בהתייחס לטענות הפניקס כי בהתנהלות המערערת והעדים מטעמה יש כדי לתמוך בטענה כי המחסן שבאור עקיבא החליף את המחסן בצרופה, ולראיה העובדה שמיד לאחר אירוע הפריצה פעלה המערערת לבטח את המחסן באור עקיבא, קבע בית המשפט קמא כי גם אם יש ממש בכך שהיה בכוונת התובעת לבטח את המחסן באור עקיבא, הרי שבפועל בזמן האירוע הביטוחי לא קרמה כוונה זו עור וגידים ולא השתכללה כוונה זו לכדי פעולה לשם הוצאתה לפועל.

        28.לאור זאת, דחה בית המשפט קמא את הטענה כי נכרתה בין הצדדים תוספת לפוליסת הביטוח הכוללת את המחסן באור עקיבא תוך התניית הכיסוי הביטוחי בתנאים בהתאם לתוספת, דהיינו אמצעי מיגון ולא מצא לכן מקום לבחון את משמעות הפרת החובה בהעמדת אמצעי המיגון, בראי סעיפים 18 ו-19 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח").

        29.באשר לשאלה האם הסחורה אשר הייתה מצויה במחסן באור עקיבא עונה על הגדרת סחורה "מחוץ לחצרים המבוטחים", קבע בית המשפט קמא כי התשובה לכך חיובית, וכי אכן חל במקרה דנן כיסוי ביטוחי בגין אירוע הפריצה.

        30.בית המשפט קמא הסיק מסקנתו זו מלשון פוליסת הביטוח ומהגדרת הכיסוי הביטוחי לרכוש "מחוץ לחצרים המבוטחים" וקבע כי הגדרת הסעיף הינה הגדרה רחבה וכוללת בלשונה גם את רכוש המערערת המצוי בחצרים שאינם מבוטחים. בקביעתו זו, דחה למעשה בית המשפט קמא את פרשנותו של מר יעקב קיהל, מומחה הנתבעת (להלן: "מר קיהל") לסעיפי פוליסת הביטוח כפי שעלו בחוות הדעת מטעמו.

        31.ראשית, קבע בית המשפט כי יש לשלול את חוות דעתו של מר קיהל לפיה מחסן "קבוע" אינו יכול להיחשב כמכוסה בהתאם להרחבה בפוליסה, וקבע כי טענתו זו של מר קיהל אינה מעוגנת בלשון פוליסת הביטוח אשר קובעת את ההיפך הגמור.

        32.בית המשפט אף קבע כי אין לקבל את טענתו של מר קיהל כי ההרחבה מהווה "סעיף סל" אשר אינו מהווה חיתום סביר לסיכוני האתרים וקבע כי זו אינה עולה בקנה אחד עם מטרת ההרחבה אשר נועדה להעניק כיסוי לאתרים אשר אינם ידועים, וכי אין הבדל בין מחסן בו סחורה המאוחסנת באופן קבוע לבין מחסן בו מאוחסנת סחורה באופן שאינו קבוע, וזאת ללא קשר לאמצעי המיגון הקיימים באותו אתר.

        33.בנסיבות אלה, קיבל בית המשפט קמא את טענת המערערת לפיה אירוע הפריצה חוסה בגדר ההרחבה בפוליסת הביטוח, וכי בהתאם לפוליסת הביטוח קיים כיסוי ביטוחי לסחורה שאוחסנה במחסן באור עקיבא, כסחורה שאוחסנה "מחוץ לחצרים המבוטחים".

        34.באשר להיקף הכיסוי הביטוחי, קובע סעיף ההרחבה בפוליסת הביטוח כי:

        "סכום זה הינו על בסיס נזק ראשון שאינו כפוף לתנאי ביטוח חסר. בהעדר סכום ברשימה תוגבל אחריות המבטח על-פי הרחבה זו ל-5% מסכום הביטוח לתכולה, לציוד ולמלאי המצוינים ברשימה".

         

        35.בעניין זה, בית המשפט קמא קיבל את טענתה של הפניקס לפיה יש לגזור את חמשת האחוזים מסכום הפיצוי בגין "פריצה נזק ראשון" (כ-1 מיליון ₪) כמוגדר בפוליסת הביטוח, ודחה את טענת המערערת לפיה סכום הכיסוי הביטוחי לאירוע הפריצה הינו נגזרת של סך ביטוח התכולה הכולל (כ-21 מיליון ₪) ללא קשר לסכום שהוגדר בפוליסה כנזק ראשון.

        36.בית המשפט קמא הבהיר את קביעתו הנ"ל בכך ש"נזק ראשון" טומן בחובו סיכונים וסיכויים אשר נוטל על עצמו המבוטח שמלכתחילה אינו מבטח את רכושו במלוא ערכו, אלא תוך שהוא מחשב את הסיכון הכרוך בגניבת הרכוש כולו או חלקו, וכי כך נעשה גם בענייננו. בית המשפט אף קבע כי טענת המערערת לפיה הסחורה "מחוץ לחצרים המבוטחים" – מבוטחת בסכום ראשוני זהה לרכוש המצוי במחסן הגדול ביותר של המערערת, אינה עולה עם שורת ההיגיון, במיוחד הואיל ומשמעותה הינה כי סחורה בחצרים שאינם ממוגנים מבוטחת בסכום זהה ואף עולה על הסכום בו מבוטחת סחורה במחסנים מאובטחים וממוגנים.

        37.בית המשפט קמא נתן דעתו לכך שהכיסוי הביטוחי בגין נזק ראשון ביחס לסחורה הספציפית אשר הועברה מהמחסן בצרופה עמד ע"ס 150,000 ₪ בלבד, וקבע כי ספק אם המערערת אשר לכתחילה כללה סיכון-סיכוי עת ערכה את הביטוח לרכוש במחסן זה, האמינה כי קיים כיסוי ביטוחי לאותה סחורה כשהיא מועברת "מחוץ לחצרים המבוטחים" בסכום העולה על השווי המוגדר כנזק ראשון בלמעלה מ- 850,000 ₪.

        38.כך גם לא ניתן להתעלם מגובה הפרמיה ששילמה המערערת לעומת פרשנותה לגובה הכיסוי הביטוחי והיחס בין מחיר הביטוח למחיר הכיסוי. לכן, קבע בית המשפט כי גובה הכיסוי הביטוחי בגין ההרחבה עומד ע"ס של 58,008 ₪ (כ-5% מהנזק הראשוני).

        39.כן, דחה בית המשפט את ההודעה לצד ג' כלפי סוכנות הביטוח, שכן אין קשר סיבתי בין הטענות כנגדה לבין חיובה של הפניקס מכח ההרחבה לפוליסת הביטוח ופרשנותה.

         

        תמצית טענות המערערת

        40.המערערת סבורה כי בהתאם לפוליסת הביטוח, הכיסוי הביטוחי החל ביחס לנזקי פריצה ושוד של רכוש המבוטחת בהימצאו "מחוץ לחצרים המבוטחים" מוגבל לסכום שלא יעלה על 5% מסכום הביטוח לציוד, לתכולה ולמלאי ("תכולה" בשווי של 21,590,627 ₪), וכי סכום זה אינו כפוף לביטוח חסר על בסיס נזק ראשון, וזאת ללא קשר לסכום הביטוח הפרטני לנזקי הפריצה בפוליסת הביטוח.

        41.לשיטת המערערת, מאחר ובענייננו 5% מסך ביטוח התכולה, הציוד והמלאי עולים על הנזק שנגרם עפ"י הערכת השמאי מטעם הפניקס, הרי שהיה על המבטחת הפניקס לשלם את מלוא הנזק שנגרם עקב אירוע הפריצה.

        42.המערערת טוענת כי הפניקס לא טענה מאום באשר להיקף הכיסוי הביטוחי בפוליסת הביטוח גם כאשר טענה לעניין היקף הנזק, בין אם במסגרת מכתב הדחייה שנשלח מטעמה ובין אם במסגרת כתבי הטענות מטעמה, לרבות בכתב הגנה מתוקן שהוגש, ומשכך ונוכח הלכת אסולין (רע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח נ' חביב אסולין, להלן: "הלכת אסולין") היא מנועה הייתה מלהעלות טענות מסוג זה במועד מאוחר יותר. לטענת המערערת, הפניקס העלתה טענות מסוג זה לראשונה רק במסגרת תצהירי עדות ראשית, וחרף התנגדות המערערת, בית המשפט קמא לא ייחס לכך כל משקל או נפקות ובחר לדון בטענות לעניין היקף הכיסוי הביטוחי וליתן להן משקל מכריע בפסק דינו.

        43.לדידה של המערערת, בית המשפט קמא כלל לא נדרש לפרש את פוליסת הביטוח ולנסות להתחקות אחר אומד דעת הצדדים בעת החתימה על פוליסת הביטוח (אשר נוסחה לכתחילה ע"י הפניקס) על מנת להבין את מהותו והיקפו של הכיסוי הביטוחי ושגה משעשה כן. לשיטתה, אין המדובר בכיסוי ביטוחי הייחודי לפוליסה דנן, וניתן היה לעמוד על היקף ומהות הכיסוי הביטוחי על דרך של היקש מהוראות הפיקוח על הביטוח והוראות חוק אחרות כגון תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח דירות ותכולתן) תשמ"ו-1986.

        44.כך, קביעתו של בית המשפט קמא לפיה גובה הכיסוי הביטוחי מוגבל לשיעור של 5% מסכום הביטוח לנזק ראשון בפוליסה, אינה עולה בקנה אחד עם פוליסת הביטוח והאמור בה לעניין היקף הכיסוי הביטוחי החל ביחס לרכוש המצוי מחוץ לחצרות המבוטחים וכן, פרמיות הביטוח ששולמו תומכות בטענתה כי הפוליסה אשר שולמה בגין תכולה, מלאי וציוד כוללת את הכיסוי לנזקי פריצה וגניבה של רכוש המצוי מחוץ לחצרים המבוטחים.

         

         

        45.יתרה מזאת, גם מקום בו קבע בית המשפט קמא כי ההרחבה בפוליסת הביטוח באשר למקרים של פריצה ושוד כפופה לעקרון הנזק הראשון, היה עליו לקבוע כי הכיסוי הביטוחי חולש על כל הסכום המבוטח כנזק ראשון (מיליון ₪) ולא על 5% מסכום זה בלבד.

        46.זאת ועוד, לטענת המערערת, קביעתו של בית המשפט קמא כי הכיסוי הביטוחי החל על אירוע הפריצה הינו על בסיס נזק ראשון ייתרה למעשה את הדיון האם הסחורה מהמחסן בצרופה הועברה במלואה או בחלקה למחסן באור עקיבא, וזאת נוכח המהות והתכלית של כיסוי ביטוחי על בסיס נזק ראשון והעובדה כי אין חולק ששווי הסחורה המאוחסנת גבוה משווי הסחורה המבוטחת. בנסיבות אלה, הרי שלא היה מקום לדון בשאלת העברת הסחורה כולה או חלקה מהמחסן בצרופה למחסן באור עקיבא.

         

        תמצית טענות הפניקס

        47.הפניקס תומכת בממצאיו ומסקנותיו של בית המשפט קמא לפיהן הפיצוי הפסוק מכח סעיף ההרחבה בפוליסת הביטוח עמד על 5% מסכום הביטוח שנרכש לסיכוני פריצה נזק ראשון, קרי, 5% מסכום של 1,166,160 ₪ (ובסה"כ 58,008 ₪), וכי פרמיות הביטוח שולמו בהתאם לסכום זה.

        48.לדידה, מסקנתו של בית המשפט קמא לפיה יש להקיש מסכום הכיסוי הביטוחי לנזק הראשון במחסן צרופה את סכום הכיסוי הביטוחי החל ביחס למחסן באור עקיבא ניתנה בדין. קיים קשר ישיר בין סכום הביטוח לנזק ראשון בו בוטח המלאי במחסן צרופה לבין היקף הפיצוי שיש לקבוע ביחס למלאי שנגנב במחסן באור עקיבא, בין היתר, משאין ספק כי בכוונתה של המערערת היה להעביר את מלוא המלאי מהמחסן בצרופה ולאחסנו במקום זאת במחסן באור עקיבא, כפי שאכן עשתה.

         

        49.לאור זאת, סבורה הפניקס כי כל פרשנות אחרת לפוליסת הביטוח מלבד פרשנותו של בית המשפט קמא תוביל למעשה לתוצאה אבסורדית לפיה אותו המלאי שבוטח במחסן צרופה בנזק ראשון בסך של 150,000 ₪ ובמיגונים נרחבים בוטח ביחס לסיכוני פריצה בסכום של מיליון ₪ מתחת לכיפת השמיים ובלא כל מיגון.

        50.הפניקס מדגישה כי סעיף ההרחבה אינו יוצר פוליסת ביטוח חדשה כי אם מרחיב את הכיסוי הביטוחי הבסיסי הקיים. סיכוני פריצה ושוד אינם מבוטחים באופן רגיל בפוליסת הביטוח ומדובר בהרחבה שנרכשה תמורת פרמיה נוספת ומשכך, אין ממש בטענת המערערת כי יש לבצע היקש מהפוליסה התקנית. כך, ועפ"י תנאי הפוליסה: "סיכוני הפריצה והשוד מוגבלים לתקופה ולסכום המצוין ברשימה" ובהתאם הגבילה את עצמה המערערת לסיכוני פריצה בסכום כולל של 1,160,160 ₪ בגינם שילמה פרמיה נמוכה בהתאמה ע"ס 12,600 ₪.

        51.לדידה, יש לבחון את התנהלותה של המערערת לאחר אירוע הפריצה אשר מיהרה לכאורה למגן את המחסן באור עקיבא ולבטחו בחברת הביטוח שירביט בפוליסת ביטוח על בסיס נזק ראשון. על פי פוליסת הביטוח בשירביט סך הכיסוי הביטוחי על בסיס נזק ראשון הועמד על 1,500,00 ש"ח למול 1,166,160 ₪ בהפניקס. נתון זה מעיד לטענת הפניקס על נכונות הקביעה של בית המשפט קמא בדבר היקף הכיסוי הביטוחי ונגזרותיו.

        52.לתמיכה בטענתה זו, מפנה הפניקס להזמנת הסקר של המערערת במסגרתה נטען כי סכום הביטוח בגין פריצה עומד על מיליון ₪, ולא על 21 מש"ח כפי שטוענת המערערת בערעור דכאן.

        53.ביחס לטענת המערערת כי טענותיה של הפניקס לעניין היקף הכיסוי הביטוחי הועלו לראשונה כחלק מראיות הפניקס רק בתצהירים, מבהירה הפניקס כי כבר במעמד מכתב הדחייה נטען - "לא שוכנענו בהיקף הנזק הנטען" וממילא עפ"י תקנה 84 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 אופן חישוב הפיצוי הנוגע להיקף הנזק מוכחש ועל כן, לא היה מקום לפרט מעבר לכך במכתב הדחייה או בכתבי הטענות מטעמה. הפניקס אף מפנה לרע"א 3735/14 מנורה נ' קסליו אירועים בע"מ (22/07/14) (להלן: "עניין קסליו אירועים") אשר במסגרתו הותרה העלאת טענה הנוגעת לביטוח חסר. בנסיבות אלה טוענת הפניקס, יש לאפשר לה להעלות טענותיה בכל הנוגע לאי תחולת ההרחבה כמו גם בנוגע להיקף הכיסוי הביטוחי.

         

        הערעור שכנגד

        54.מטעם הפניקס הוגש ערעור שכנגד במסגרתו נטען כי ביחס לאירוע הפריצה הנדון, אין תחולה לסעיף ההרחבה ועל כן המערערת אינה זכאית לפיצוי כלשהו.

        55.לטענת הפניקס, יש לראות במחסן באור עקיבא מחסן המבוטח במסגרת פוליסת הביטוח במקום המחסן בצרופה ולא די בקביעה כי לא הונפקה תוספת לפוליסת הביטוח בפועל ו/או כי דו"ח הסקר לא חזר חתום ע"י המערערת להפניקס עובר לאירוע הפריצה כדי להביא למסקנה כי אין בענייננו חוזה ביטוח תקף.

        56.לטענתה, כוונתה של המערערת להעביר את המלאי מהמחסן בצרופה למחסן באור עקיבא ולבטח את המחסן באור עקיבא תחת המחסן בצרופה עולה בבירור מהמסמכים הרבים שהוחלפו בין הצדדים, לרבות הזמנת סקר ביחס למחסן באור עקיבא שם נרשם מפורשות כי "מדובר במחסן חדש במקום המחסן הקודם בצרופה" ואף עולה מן העדויות השונות, בין היתר, אלו של מנהל המערערת ובעליה - מר יוסי בורשטיין (להלן: "ברושטיין"), סוכן הביטוח ומר קיהל.

        כך, מכלול הראיות מקיים הלכה למעשה את דרישת המסוימות וגמירות הדעת ואין ספק כי המחסן באור עקיבא בוטח בפוליסת ביטוח תקפה.

        57.לטענת הפניקס, בית המשפט קמא לא נתן משקל ראוי לחוות דעת המומחה מטעמה, מר קיהל וזאת חרף העובדה כי לא הוגשה כל חוות דעת נגדית של מומחה ביטוח מטעם המערערת. לשיטתה, ובהסתמך על חוות דעתו של קיהל אזי גם בפרשנות מרחיבה של פוליסת הביטוח, המחסן הנפרץ באור עקיבא לא יכול להיחשב כ"מחוץ לחצרי המבוטח".

        58.עוד טוענת הפניקס כי בית המשפט קמא לא נתן דעתו לשיעור הפחתת הנזק בחוות דעת השמאי מטעמה ואף לא הפחית את סך השתתפותה העצמית של המערערת עפ"י הפוליסה, שהרי אין חולק כי חבותה של הפניקס כמבטחת חלה רק מעל סכום ההשתתפות העצמית של המבוטח.

        הפניקס אף טוענת כנגד שיעור ההוצאות ושכר הטרחה שנפסק למערערת, וזאת בהתחשב בפיצוי הפסוק ובסכום התביעה.

        59.מנגד, המערערת תומכת בממצאיו ומסקנותיו של בית המשפט קמא. לדידה, מדובר בניסיון של הפניקס במסגרת הערעור שכנגד לתקוף ממצאים עובדתיים של פסק דין מנומק ומפורט. כך, באשר לטענה לפיה המחסן באור עקיבא בוטח לכאורה בפוליסת ביטוח תקפה, אזי טענה זו כלל אינה במחלוקת משהיא לא עלתה במכתב הדחייה ו/או בכתבי הטענות מטעם הפניקס, וממילא כעניין שבעובדה לא נכרתה ונחתמה פוליסת ביטוח מחייבת בעניין מחסן זה, וקיים הבדל משמעותי בין כוונה לכרות הסכם לבין כריתתו בפועל.

        60.באשר לחוות דעתו של מר קיהל, אזי הלה כלל אינו עד מומחה וחוות דעתו עוסקת למעשה בפרשנות מסמך משפטי דבר שהוא אינו מוסמך לעשותו. ממצאי חוות דעת אינם עולים בקנה אחד עם הכתוב בפוליסת הביטוח ומשכך, אין להם כל נפקות.

        61.באשר לטענות בדבר שיעור ההפחתה אזי הנזק נקבע ע"י שמאי הפניקס אשר בהסתמך על דוח חוקר קבע את שיעור ההפחתה. הפניקס בחרה שלא להגיש את דוח החוקר ו/או להעיד אותו ואין לה אלא להלין בעניין זה על עצמה.

        62.כן, בהתייחס לגובה הוצאות המשפט ושכ"ט שהושתו על הפניקס, הרי שאלו הם פררוגטיבה של בית המשפט ואינם חורגים ממתחם הסביר.

         

         

         

         

        דיון והכרעה 

        63.לאחר שבחנתי את חומר הראיות וטיעוני הצדדים, ולאחר שמיעת הצדדים בפנינו, אמליץ לחברי להרכב לקבל את הערעור ולדחות את הערעור שכנגד מן הנימוקים להלן.

         

        תקפות פוליסת הביטוח ביחס למחסן באור עקיבא

        64.אני סבור כי בדין קבע בית המשפט קמא שלא השתכללה פוליסת ביטוח תקפה בעניין המחסן באור עקיבא, ומאמץ בעניין זה את קביעותיו העובדתיות המפורטות של בית המשפט קמא שאין מקום להתערב בהן ולא מדובר במקרה חריג המצדיק את התערבות ערכאת הערעור בקביעות שכאלו.

        65.כך, לא הוכח כי נכרת בין הפניקס ובין המערערת חוזה ביטוח מחייב ביחס למחסן באור עקיבא, ולא הוכחה טענת הפניקס לפיה יש לראות את המחסן באור עקיבא כמחסן מבוטח חרף אי הפקת התוספת לפוליסה בפועל.

        66.מושכלות יסוד הן כי חוזה הביטוח הוא חוזה אחיד, אשר מהותו, תכליתו ודרך כריתתו הייחודית, הכוללת הצעת ביטוח וקיבולה, הופכים את מאפייני עסקת הביטוח לעסקה המצויה בשליטתו הבלעדית של המבטח (ע"א 11081/02 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' סיגלית קדוש, פורסם 25/06/07, להלן: "עניין דולב").

        67.מהות חוזה הביטוח מוגדרת בסעיף 1 לחוק חוזה הביטוח ואולם החוק אינו כולל הוראות לעניין אופן כריתת חוזה הביטוח וכריתתו חוסה תחת ההוראות הכלליות בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") לצד כללי פרשנות ייחודיים, המאפיינים סוג חוזה זה, לאור אופיו ותכליותיו המיוחדות (עניין דולב; ע"א 1064/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה רחל שחר פיאמנטה ז"ל, פ"ד ס(4) 375 (2006)) כאשר יש הרואים בחוזה הביטוח מעין חוזה הימורים לנטילת סיכון (ירון אליאס, דיני ביטוח, מהדורה שלישית (2016) (להלן: "אליאס"), כרך א', עמ' 20, 21).

        68.כריתת חוזה הביטוח נעשית בדרך מיוחדת, באמצעות צד שלישי (סוכן הביטוח) כאשר יש לבחון האם בנסיבות העניין נכרת חוזה, דהיינו האם תוספת פוליסת הביטוח למחסן באור עקיבא מהווה "הצעה" והאם מטעם המערערת היה "קיבול" של ההצעה וגמירות דעת מטעמה להתקשר בחוזה הביטוח עם הפניקס (עוד לעניין זה ע"א 702/89 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אורים, פד מה(2), 811, 819).

        69.בהתאם לעדויות הצדדים, עולה כי המערערת הזמינה סקר סיכונים על מנת לבטח את המחסן באור עקיבא, ואולם אין חולק כי במועד הפריצה, תוספת לפוליסת הביטוח לא נערכה, לא נחתמה ולא הופקה ע"י הפניקס.

        1. העדות מטעם הפניקס (גב' שרית כהן וגב' רחל אלמוזנינו) אשר כעולה מעדותן עובדות בחברת הפניקס זה שנים רבות, העידו מפורשות כי בהתאם לנהלים הנוהגים בהפניקס, כל זמן שלא מתקבל בהפניקס סקר סיכונים חתום ע"י הגורם המבקש את הביטוח - לא מונפקת פוליסת ביטוח/תוספת לפוליסת ביטוח (פרוטוקול יום 02/06/12 עמ' 73 ש' 23-31; עמ' 75 ש' 3-12), ולמעשה הביטוח אינו נכנס לתוקף.

          71.יתרה מזאת, הובהר בעדותה של גב' שרית כהן כי המלצות הסוקר והסכמת המערערת לקיום ההמלצות, לרבות תניות המיגון, מהווים תנאי לביטוח ע"י הפניקס (שם, עמ' 74, ש' 26 ואילך) ונראה כי הסכמה זו מטעם המערערת לא ניתנה. עדה זו אף ציינה ברוב כנותה כי המחסן שנפרץ באור עקיבא לא היה מבוטח במועד הפריצה (שם, עמ' 75, ש' 11-12).

          72.אכן, אין חולק כי בכוונתה של המערערת היה לבטח את המחסן באור עקיבא תחת המחסן בצרופה והמערערת אף עשתה פעולות לקראת רכישת התוספת לביטוח המחסן כאמור, כדוגמת פנייה לסוכנות הביטוח והזמנת סקר סיכונים, ואולם בין זה ובין הקביעה כי כוונת המערערת לביטוח המחסן באור עקיבא השתכללה כדי פוליסת ביטוח תקפה – הדרך ארוכה.

           

          73.דוחות סקר הסיכונים מיום 17/11/10 ומיום 21/11/10 מפרטים דרישות מיגון ביחס למחסן באור עקיבא כאשר המערערת, נדרשה לחתום על הסקר ולהצהיר "הנני מתחייבת לבצע לאלתר את דרישות המיגון המפורטות בסקר". דוחות אלו (או מי מהם) לא הוחזרו חתומים להפניקס ע"י המערערת, ודרישות המיגון בהתאם לסקר לא ננקטו על ידה עובר לאירוע הפריצה.

          74.משאין בפניי כל טענה ו/או אינדיקציה מצד הפניקס כי היא ויתרה על דרישות המיגון שהוצבו למערערת במסגרת דוחות הסקר שבוצעו, ונראה כי מבחינתה כל עוד דרישות אלו לא קוימו במלואן לא ניתן כיסוי ביטוחי למחסן באור עקיבא, הרי שלא ניתן לקבוע כי השתכלל חוזה ביטוח ביחס למחסן באור עקיבא.

          75.חוזה ביטוח, מעצם טיבו וטבעו, קיבול ההצעה, משמעו למעשה, השלמת הליך החיתום, במסגרתו מגבשת חברת הביטוח את גמירות דעתה באשר לתנאי קבלת המבוטח לביטוח וקובעת את שיעור הפרמיה. בהקשר זה, ההצעה לביטוח המגולמת בין היתר, בדרישות שהעלתה הפניקס בדוחות הסקר לא נחתמה ע"י המערערת, ומשכך אין בעניינו הצעה וקיבול כהגדרתם בחוק החוזים.

          76.למעשה, רק עם קביעת תנאי החיתום, לרבות התניות הספציפיות בפוליסה הנוגעות לסיכון אש וגובה הפרמיה משתכלל המו"מ לכדי חוזה ביטוח תקף. בענייננו, לא הופקה תוספת לפוליסה ולא נקבעו תנאי החיתום הנוגעים בין היתר, לסיכוני אש וחישובי הפרמיה ומשכך, טרם השתכלל חוזה הביטוח.

          77.זאת ועוד, העדר החתימה על דוח סקר הסיכונים ו/או תוספת חוזה הביטוח ביחס למחסן בהפניקס (אשר כלל לא הונפקה), יש בהם כדי להעיד על העדר גמירות דעת בחתימת חוזה הביטוח.

          78.זאת ועוד, כפי שעמד על כך בית המשפט קמא, טענת הפניקס כי השתכללה פוליסת ביטוח מחייבת בקשר למחסן באור עקיבא אינה עולה בקנה אחד עם הנאמר במכתב הדחייה בו נטען כי האתר לא דווח ואינו נכלל בכיסוי הביטוחי, ומקובלת עליי הכרעתו של בית המשפט קמא אשר דחה את טענת הפניקס כי המדובר בטעות שנפלה במכתב הדחייה.

          79.עוד אציין כי קביעתי זו לפיה אין בענייננו חוזה ביטוח תקף ביחס למחסן באור עקיבא, מקבלת משנה תוקף נוכח העובדה כי הפניקס לא השכילה להצביע (גם לא במסגרת חוות דעת המומחה מטעמה) על מקרים דומים בהם ראתה בפוליסת ביטוח כתקפה ושולמו על ידה תגמולי ביטוח בגין אירוע ביטוחי גם מקום בו לא הוחזר סקר הסיכונים חתום ו/או לא הונפקה פוליסת ביטוח בפועל, וספק בעיני נוכח העדויות בדבר הנהלים הנוהגים בהפניקס אם אכן קיימים מקרים כאמור.

          80.נוכח האמור, אני סבור כי החלטת בית המשפט קמא הקובעת כי לא השתכלל חוזה ביטוח תקף בעניין המחסן באור עקיבא ניתנה בדין, ואני דוחה את טענותיה של הפניקס בעניין זה.

           

           

          רכוש "מחוץ לחצרים המבוטחים"

          81.מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט קמא כי על הסחורה אשר אוחסנה במחסן באור עקיבא ובהתאמה - על האירוע הפריצה, חלה ההרחבה לפוליסת הביטוח במסגרתה קיים כיסוי ביטוחי לסחורה המאוחסנת מ"חוץ לחצרים המבוטחים".

          82.נכונה היא טענת הפניקס הגורסת כי סעיף ההרחבה אינו יוצר פוליסת ביטוח חדשה כי אם מרחיב את הכיסוי הביטוחי הבסיסי הקיים, ובענייננו את הכיסוי הביטוחי הניתן במקרים של פריצה ושוד אשר אינם מבוטחים באופן רגיל בפוליסת הביטוח.

          83.כבר הוכרע כי יש לפרש פוליסת ביטוח תוך עמידה על מכלול תניותיה של הפוליסה בשלמות אחת (ראו ע"א 435/11 מ.ש. מוצרי אלומיניום בע"מ נ' "אריה" חברה לביטוח בע"מ, פורסם והאסמכתאות שם, להלן: "עניין מוצרי אלומיניום") וכך יש לעשות גם במקרה דנן בבואנו לפרש את סעיף ההרחבה כחלק מן הפוליסה על מכלול תניותיה וסייגיה.

          84.סעיף 2א' להרחבה כולל את הגדרת הכיסוי הביטוחי לרכוש "מחוץ לחצרים המבוטחים" וקובע כי :

          "רכוש מחוץ לחצרים המבוטחיםהרכוש המבוטח מכוסה בפני הסיכונים המבוטחים גם בעת הימצאו מחוץ לחצרים המבוטחים, למעט בעת העברה, (העברה לעניין זה ככלל חניית ביניים) ולמעט רכוש כמפורט בסייג 7 (קווי תמסורת וחלוקה), בכל מקום במדינת ישראל והשטחים המוחזקים על ידה, לכל מטרה הקשורה לעסקו של המבוטח; ולענין הגדרת "פריצה" כמפורט בסעיף ח' מ"סיכונים נוספים מבוטחים" יכלול המונח: "חצרים מבוטחים" גם חצרים של אחרים אצלם נמצא הרכוש המבוטח".

           

          85.אם כן, בהתאם לפוליסת הביטוח "החצרים המבוטחים" הם שלושה –בחיפה, בזכרון יעקב והמחסן בצרופה, כאשר הרכוש המבוטח מכוסה מפני הסיכונים המבוטחים (בענייננו סיכוני פריצה ושוד) גם בעת הימצאו "מחוץ לחצרים המבוטחים" למעט בעת העברה כמפורט בסעיף.

          86.בית המשפט קמא קבע כממצא עובדתי כי במועדים הסמוכים לחודש אוקטובר 2010, החליטה המערערת להעביר את המלאי בצרופה למחסן באור עקיבא אשר נשכר ע"י חברת אור שני (בבעלות חיים בורשטיין, אחיו של בעלי המערערת) וכי במועדים הסמוכים לאירוע הפריצה כבר העבירה בפועל את מרבית הסחורה מהמחסן בצרופה לצורך אחסונה במחסן באור עקיבא.

          87.עיון בעדותו של ברושטיין מעלה כי עד לקרות אירוע הפריצה העבירה המערערת את מרבית המלאי מהמחסן בצרופה למחסן באור עקיבא (פרוטוקול 26/05/15, עמ' 36 ו-39) וכי המחסן באור עקיבא שימש חלופה למחסן בצרופה, לטענתו עקב הצורך במחסן גדול יותר. בעדותו ציין ברושטיין כי דמי השכירות בגין המחסן באור עקיבא שולמו החל מדצמבר 2010, וכי לתקופה מסוימת (של חפיפה בין המחסנים) שולם שכ"ד כפול בגין שני המחסנים (שם, עמ' 36) כאשר לצד העברת הסחורה למחסן באור עקיבא, פתחה המערערת בהליכים מול הפניקס לרכישת ביטוח המחסן באור עקיבא בתיווך סוכנות הביטוח.

           

          88.בנסיבות אלה, אני סבור כי נכון יהיה לקבוע כי הרכוש שנגנב מהמחסן באור עקיבא באירוע הפריצה הינו רכוש מבוטח אשר הועבר מהמחסן בצרופה, ונכונה הקביעה כי הרכוש המבוטח היה "מחוץ לחצרים המבוטחים" כהגדרת הפוליסה הרחבה, ולכן חוסה בגדר הכיסוי הביטוחי הכלול בפוליסת הביטוח וסעיף ההרחבה.

          89.בהקשר זה, ראוי להזכיר את חוות דעתו של מר קיהל, המומחה מטעם הפניקס הגורסת כי אין תחולה לסעיף ההרחבה בפוליסת הביטוח ביחס למחסן באור עקיבא, וכי מחסן זה אינו נכנס להגדרת הפוליסה "מחוץ לחצרים המבוטחים.

          לשיטת הפניקס, משהמערערת לא הגישה חוות דעת מומחה נגדית וממצאי חוות דעתו של מר קיהל לא נסתרו היה על בית המשפט לקבלם וליתן להם משקל ראוי בבואו להכריע.

          בית המשפט קמא דן בחוות דעתו של מר קיהל, אך דחה אותה בטענה כי מרביתה אינה בגדר חוות דעת מומחה, כי אם חווי דעה בשאלות משפטיות המסורות להכרעתו של בית משפט. עוד נקבע, כי טענתו של מר קיהל כי מחסן קבוע אינו יכול להיחשב כמכוסה בהתאם להרחבה בפוליסה אינה עולה בקנה אחד עם הכיסוי הביטוחי בפוליסת הביטוח וכי טענתו בדבר היות סעיף ההרחבה "סעיף סל" אשר אינו מאפשר חיתום סביר לסיכוני האתרים אין בה ממש.

          90.מהראיות בפניי עולה כי הצדדים ראו בסעיף ההרחבה שהינו סעיף בעל הגדרה רחבה, חלק אינטגרלי מפוליסת הביטוח על כל התנאים והסייגים בו, לרבות הכיסוי שניתן במסגרתו לרכוש המצוי "מחוץ לחצרים המבוטחים", כמו גם הכיסוי למקרים של פריצה, שוד, התמוטטות מדפים ועוד. לאור זאת, גרסתו של מר קיהל באשר למחסנים הנכללים בסעיף ההרחבה לרבות האבחנה בין מחסן זמני למחסן קבוע, ועמדתו כי סעיף ההרחבה הינו "סעיף סל" אותו יש להפעיל רק במצבים חריגים - מנוגדת להסכמות ולאומד דעת הצדדים ומשכך בדין נדחתה על ידי בית המשפט קמא.

          ברי גם כי הפניקס טענה את טענותיה העיקריות שמדובר בהסכם ביטוח שנוצר לגבי המחסן באור עקיבא ואי קיום אמצעי המיגון ושליטת המערערת במחסן, שכן ידעה שאם לא נעשה הדבר ישנו כיסוי ביטוחי בהרחבה.

           

          היקף הכיסוי הביטוחי

          מכתב הדחיה ומשמעותו

          91.המערערת פרטה במפורש את דרישותיה כבר במכתב הדרישה מהפניקס שנשלח ע"י המערערת ביום 1/3/11 בו דרשה את הסכום של 755,631 ₪ בתוספת מע"מ כדין, כשהיא מציינת מפורשות בסעיפים 12-11 למכתב הדרישה כך:

          "11.בין יתר תנאי הפוליסה הנ"ל, בפרק ה"הרחבות" סעיף 2.א הוסכם בין הצדדים כי הרכוש המבוטח מבוטח גם בהימצאו מחוץ לחצרים המבוטחים במדינת ישראל וככל שלא ננקב סכום בגין מלאי זההביטוח יוגבל ל- 5% מסכום הביטוח הכולל לתכולה, לציוד ולמלאי.

          12.מאחר ו- 5% מסכומי הביטוח בגין התכולה, הציוד והמלאי עולים על הנזק שנגרם, אין הגבלה זו ישימה למקרה שלפנינו".

           

          92.דהיינו, מפורט ב"רחל בתך הקטנה" הדרישה המפורשת והברורה לפיצוי על פי הפוליסה, תוך הסבר לגבי דרישת ה-5% מסכום הביטוח הכולל לתכולה עקב פרק ההרחבות והמוסכם לגביו.

          93.והנה, הפניקס במכתב הדחיה שלה מיום 23/3/11 לא טענה שום טענה כנגד חישוב זה של סכום הפיצוי (למרות שמדובר בהבדל של מאות אלפי ש"ח לשיטתה כיום) וציינה ופרטה במכתב הדחיה נימוקים שונים לדחיית הדרישה כמו אי כיסוי ביטוח/אי דיווח על האירוע, בלא לציין דבר לגבי דרישתה וטענתה החד משמעית של המערערת לפיצוי 5% מסכום הביטוח הכולל לתכולה בהסתמך על הפוליסה.

           

          94.אמנם נאמר במכתב הדחיה כי "לא שוכנענו בהיקף הנזק הנטען", אך לא נאמר דבר לגבי סעיף ההרחבה והפרשנות של המערערת לגבי זכאותה ל-5% מהתכולה של כל הציוד והמלאי המבוטחים שזה עניין משפטי ולא עובדתי.

          95.במקרה זה קמה לכאורה מניעות כלפי הפניקס מלהעלות טענות אלו בהתאם להלכת אסולין.

          96.במקרה דנן לא מדובר גם לכאורה בנסיבות חריגות המצדיקות העלאת טענות נוספות (שלא הועלו במכתב הדחיה) כמו כאלה שהצדק זועק בהן כנגד יישום ההנחיה של המפקח על הביטוח, כמו טענת מרמה מצד המבוטח (רע"א 3735/14 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' קסליו אירועים בע"מ (22/7/14), רע"א 2121/14 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אייש (8/7/14) (רע"א 3863/15 לוי יצחק רחמני נ' liberty mutual insurance Europe limited (9/11/15) (להלן: "עניין רחמני").

          97.כך גם, לא מדובר בטענה שהמבטח לא יכול היה לדעת עליה בעת דחיית התביעה הביטוחית בשל חוסר מידע או עקב כך שהטיעונים נולדו לאחר ההזדמנות הראשונה (ראו עניין רחמני והנחייתו המשלימה של המפקח על הביטוח מיום 29/5/02), שכן הפניקס ידעו על הטענות כבר מהיום הראשון שהתגלו ונטענו מפורשות בדרישת המערערת לפיצוי תוך הפניה לפוליסה, להרחבה ולפרשנותה הברורה וטענותיה המשפטיות בעניין לגבי 5% מסך הביטוח של התכולה הכוללת ולמרות זאת החרישה הפניקס ולא ציינה מאומה בדחיית הדרישה ולכאורה די בכך כדי לדחות את טענותיה של הפניקס ולקבל את הערעור.

          98.מכל מקום, גם אם לא ניצור במקרה זה מניעות כלפי הפניקס מלטעון טענות מעבר מכתב הדחיה, ניתן להיעזר בהתנהגותה לצורך הפרשנות במקרה דנן, שכפי שנראה התנהגות זו משתלבת בנימוקים האחרים לקבלת פרשנות המערערת.

           

           

           

           

          נדבכים נוספים בהתנהגות הפניקס ופרשנות הפוליסה

          99.בנוסף, הן בכתב ההגנה של הפניקס, הן בבקשה לתיקון כתב ההגנה והתצהיר שצורף לו והן בכתב ההגנה המתוקן, לא נטען מאומה ע"י הפניקס לגבי הנ"ל והדבר נטען מפורשות רק בתצהירי העדות הראשית מטעמה, כשהמערערת התנגדה לשינוי והרחבת חזית זו שנעשתה גם בניגוד למכתב הדחיה ועמדה על המשמעות הנובעת מכך (ובית המשפט קמא קבע כי מדובר בטענות משפטיות הנסמכות על טענות עובדתיות ושהוא יידרש לכך במסגרת פסק הדין).

          100.כך גם בתגובת המערערת לבקשת הפניקס לתיקון כתב ההגנה טענה המערערת מפורשות שעל פי הוראות הפוליסה הברורות, ניתן כיסוי עד לשיעור 5% מסכום הביטוח הכולל לסחורה באם הסחורה נמצאת מחוץ לחצרים המבוטחים ולכן אין נפקות לבקשת הפניקס לתיקון כתב ההגנה ולמרות זאת הפניקס לא שינתה את הבקשה לתיקון כתב ההגנה ואת כתב ההגנה המתוקן וכל שטענה בו היה לגבי מידע מטעמה שנמסר לה ע"י סוכן הביטוח כאילו לא נתבקש ביטוחו של המחסן שהטעה את המבוטחת לסבור שיש לה כיסוי ביטוח וטענה שאין תחולה להרחבה כי לא מדובר ברכוש המצוי מחוץ לחצרי המבוטחים כי אם במחסן הנמצא בהחזקתה של המבוטחת שביקשה לבטחו והוא בוטח ולא הותקנו בו אמצעי המיגון הנדרשים.

          101.דהיינו, מדובר בהתנהגות נמשכת ומושכלת של הפניקס שלכל אורך הדרך, באמצעות עורכי דין שונים ובכתבי טענות (ולא רק במכתב דחיה) לא טענה דבר לגבי היקף הנזק והפרשנות לה היא טוענת היום לגבי סעיפי ההרחבה.

          102.כך גם סוכנות הביטוח עצמה במסגרת כתב ההגנה שלה והודעת צד ג' ששלחה כנגדה הפניקס לא טענה לגבי ההרחבה הנ"ל וקיבלה למעשה את פרשנות המערערת (מבלי לגרוע מטענותיה שהתקבלו לאי הקשר בין ההרחבה מכוח הפוליסה לטענות הפניקס כנגדה).

           

          103.כל האמור לעיל, מעבר למשמעות המהותית (אם לא המכרעת) שיש ליתן לאמור במכתב דחיה של חברת ביטוח וגם בלא ליצור מניעות כלפי הפניקס מלטעון אחרת מצביע על כך שהפניקס לא התכחשה כלל לפרשנות המערערת, כפי שהציגה אותה כבר מהיום הראשון לזכאותה ל-5% מהתכולה הכוללת של העסק והנ"ל מהווה שיקול משמעותי לקבלת טענת המערערת ומחזק את פרשנותה שגם מתקבלת במקרה דנן, כמפורט בהמשך.

          104.לא זו אף זו, בפוליסת הביטוח נאמר כי האחריות של המבטח על פי ההרחבה מוגבלת בסכום הנקוב ברשימה (על בסיס נזק ראשון) ורק בהעדר סכום ברשימה תוגבל אחריות המבטח על פי ההרחבה ל-5% מסכום הביטוח לתכולה, לציוד ולמלאי המצוינים ברשימה.

          105.דהיינו, הפניקס יכלה לנקוב בסכום ברשימה המגביל את הפיצוי לפי הרחבה זו ובחרה משיקוליה שלא לעשות כן ורק בגלל שלא נקבה בסכום כזה חלה הסיפא של סעיף ההרחבה ועוברים ל-5% משווי התכולה כולה.

          106.כלומר, "הכדור היה בידיה ובמגרשה" של הפניקס, שהוא הצד החזק והמנסח של פוליסת הביטוח, שבחר שלא להגביל את עצמו במה שנקבע מפורשות בהרחבה שיכל לעשות ולכן אין לה אלא להלין על עצמה.

          107.לא זו אף זו, לכאורה, בכל מקרה (ומעבר לצורך) גם אם אכן הייתה הגבלה בהרחבה לעיקרון הנזק הראשון, כפי שקבע בית משפט קמא, היה ניתן לקבוע שבמקרה כזה חלה הרשימה של הנזק הראשון והסכום הנקוב בנזק ראשון כולו (כ-1.1 מיליון ₪) ולא לגזור 5% ממנו כפי שעשה בית משפט קמא.

          108.ניתן גם לראות מכתבי הטענות וסיכומי הפניקס שטענותיה העיקריות היו לגבי אי תחולת פרק ההרחבות, וטענות לגבי גרסתה השקרית הנטענת של המערערת לגבי בקשתה לבטח את המחסן שנפרץ וטענות לכריתת הסכם לגבי המחסן באור עקיבא ואי קיום אמצעי המיגון בו, טענות שנדחו עובדתית על ידי בית משפט קמא.

           

          109.כך גם, לכאורה אין זה משנה מהיכן הגיעה הסחורה והאם ממושב צרופה ורק ממנו, שכן הכיסוי הביטוחי לא אמור להיות מושפע מכך, אלא עוסק בכלל המקרים של הגעות סחורה מצד שלישי ואין זה משנה אם הסחורה הגיעה מחנות או מרכז מכירה זה או אחר או מצרופה והדבר גם מנוגד לתכלית הפוליסה ואינטרס המבוטח לשיפוי בגין הנזקים שנגרמו לו בלא קשר לשאלה מהיכן הגיעה הסחורה.

          110.גם אם מדובר בפרמיה נמוכה יחסית (וגם זה לא הוכח יחסית לפוליסות אחרות) הרי מדובר סה"כ בסיכויים וסיכונים הנקנים ע"י צד חלש (מבוטח) מצד חזק (מבטח), כשמדובר במספר סיכונים נפרדים ובמקרה זה סיכון נפרד של רכוש הנמצא מחוץ לחצרים המבוטחים, שגם לשיטת הפניקס ניתן היה לקנות ביטוח לסיכון זה בפרמיה יותר גבוהה ומשאפשרה זאת הפניקס ולא הגבילה זאת עליה לשאת בעלות זו.

          111.בל נשכח כי אנו מצויים במישור ו"במגרש" של פרשנות פוליסת ביטוח שיש לפרשה לרעת המנסח.

          כפי שציין כבוד השופט רובינשטיין ברע"א 8502/15 א.א קאר סנטר מוטורס בע"מ נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ (20/3/16):

          "נוכח מאפיינים ייחודיים הטבועים בחוזה הביטוחובהם פערי הכוחות בין הצדדים לחוזה עובר לכריתת החוזה, היותו של מושא הביטוח מוצר שאינו מוחשי, והיכולת המוגבלת של המבוטח לעמוד על מכלול הוראותיו ומשמעותיו של חוזה הביטוח ולהשפיע על עיצובו של החוזה, שהוא ברובא דרובא של המקרים חוזה אחידנוצרו במהלך השנים כללי פרשנות ספציפיים בנוגע לפוליסות ביטוח (ראו, בין היתר, רע"א 3128/94 אגודה שיתופית בית הכנסת רמת חן נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 281, 303 (1996))...

          אכן , המבקשת טענה כי יש לפרש את הפוליסה לרעת המנסחת-המשיבה. אין חולק כי זהו כלל פרשנות כללי בדיני החוזים, אשר נפסק כי הוא מוצדק במיוחד בפוליסות ביטוח, שכן רק לעתים רחוקות נושאים ונותנים הצדדים על תניותיהן. משמעותו היא כי כאשר יש אי בהירות או ספק בנוגע למשמעות הנכונה של הכתוב, יש לפרש את הפוליסה כנגד המנסח, קרי המבטח. כלל זה ראוי והוגן, ואולם לשם הפעלתו לא די כי לחוזה ביטוח יהא יותר מפירוש לשוני אחד, אלא נדרש כי יהא לו יותר מפירוש תכליתי אחד".

          112.במקרה דנן, לשון החוזה והפרשנות לרעת המנסח ביחד עם התנהגות הפניקס בכך שלא טענה כלל טענה כנגד פרשנותה של המערערת לסעיפי ההרחבה במכתב הדחיה למכתב הדרישה המפורט ובכתבי ההגנה (המקורי והמתוקן) והעובדה שבחרה שלא לנצל את הנאמר בסעיף ההרחבה עצמו ולא ציינה מפורשות בפוליסה את הסכום הנקוב ברשימה המגביל את אחריות המבטח בהרחבה לגבי ביטוח רכוש מחוץ לחצרי המבוטח, כמו גם העובדה שסוכן הביטוח לא התכחש למעשה לפרשנות המערערת לפוליסה מטים את הכף לקבלת פרשנותה של המערערת ולקבלת הערעור.

           

          ההשתתפות העצמית

          113.לא מצאתי גם מקום לקבלת טענת הפניקס שיש לחייבה בסכומים רק מעל לסכום ההשתתפות העצמית, שכן, כפי שקבע בית משפט קמא בהחלטתו מיום 6/3/16 בה דחה את בקשת הפניקס לתיקון טעות קולמוס בפסק הדין על דרך הפחתת ההשתתפות העצמית, לא מדובר בטעות קולמוס שכן לא התקיים דיון בשאלה זו במסגרת פסק הדין כי הנ"ל לא נטען כלל בסיכומי הפניקס ולכן דין טענה זו כדין טענה שנזנחה.

          114.ואכן, מרגע שטענה זו לא עלתה בסיכומי הפניקס (וחזקה על עורכי דינה המלומדים שהיו עושים כן אם סברו שיש בה ממש) יש לראותה כטענה שנזנחה ואין מקום לקבלה במסגרת הערעור.

           

           

           

           

           

           

          התוצאה

          115.לאור כל האמור לעיל אמליץ לחברי להרכב לקבל את ערעור המערער ולדחות את הערעור שכנגד ולחייב את הפניקס לשלם למערערת סך של 755,122 ₪ בתוספת הפרש הצמדה וריבית כדין מיום 5/1/11 (30 יום ממועד אירוע הפריצה) ועד לתשלום המלא בפועל ובניכוי הסכום של 58,008 ₪ (משוערך). בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 4/12/10 ועד לתשלומם בפועל למערערת בעקבות פסק הדין קמא.

          כמו כן תשלם הפניקס למערערת שכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪.

          העירבון שהפקידה המערערת יוחזר לה באמצעות בא כוחה.

          המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

          תמונה 2

           

          ד"ר קובי ורדי, שופט, סג"נ

           

          השופט ישעיהו שנלר, אב"ד-סג"נ:

          אני מסכים ומצטרף לאמור בפסק דינו של חברי כב' השופט ד"ר קובי ורדי, הגם שבכל הקשור לשאלת היקף הכיסוי הביטוחי נדרשתי לבחינה ובדיקה, נוכח אשר קבע בית משפט קמא ונוכח אשר נטען לרבות בדיון בפנינו.

          2.כפי שפורטו הדברים הן בפסק דינו של חברי והן בפסק דינו של בית משפט קמא, סכום הביטוח המעודכן עבור כל תכולת העסק ובכלל האמור "ריהוט, ציוד, מדפים, מלגזות, מחשבים, מכונות צילום לרבות מלאי מכל סוג שהוא הקשור לעיסוקו של המבוטח..." עמד ע"ס 21,590,627 ₪ (להלן: סכום התכולה).

          בתוספת לכיסוי פריצה ושוד, נקבע כי הכיסוי הביטוחי עבור פריצה נזק ראשון יעמוד ע"ס 1,166,160 ₪ (להלן: סכום כולל נזק ראשון) ובהמשך פורטה חלוקה של נזק ראשון בחצרים שפורטו ובסכומים שונים, באופן שביחס לנכס בחיפה נקבע סכום של 1,000,000 ₪, מחסן בחיפה סכום של 500,000 ₪, נכס בזיכרון יעקב סכום של 600,000 ₪ וביחס למחסן בצרופה ההגבלה הינה בסכום של 150,000 ₪.

          3.המחלוקת בין הצדדים בהתייחס להיקף הכיסוי הביטוחי, נעוצה בפרשנות לאשר נקבע במסגרת הרחבה נפרדת בהתייחס לרכוש מחוץ לחצרים המבוטחים, כאשר ביחס לפריצה נקבע כי "אחריותו של המבטח על-פי הרחבה זו מוגבלת בסכום הנקוב ברשימה. סכום זה הינו על בסיס נזק ראשון שאינו כפוף לתנאי ביטוח חסר. בהעדר סכום ברשימה תוגבל אחריות המבטח על פי הרחבה זו ל-5% מסכום הביטוח לתכולה, לציוד ולמלאי המצויינים ברשימה".

          4.בית המשפט קמא קיבל את פרשנות המבטחת, לאחר שקבע כי אין חולק בין הצדדים כי רשימת הביטוח אינה נוקבת בסכום לעניין ההרחבה, ועל כן יש להיזקק לסיפא דלעיל, וכי את ה- 5% יש לגזור מסכום כולל נזק ראשון, דהיינו מתוך הסך של 1,000,000 ₪ ולא מהסכום הנקוב כסכום התכולה דלעיל (הגם שבסופו של יום קבע בית המשפט את הסכום של 58,008 ₪).

          נימוקו, היות ומדובר על נזק ראשון ומהותו בגדר של "קניית סיכון וסיכויי" יש ליצוק תוכן לגבי הסכום המדובר בהתאם לכך. משכך, פרשנות המבוטחת אינה קוהרנטית לפוליסת הביטוח ואינה הגיונית ועל כן "בהינתן שלשון הפוליסה יכולה לאחוז כל אחת משתי הפרשנויות המוצעות, הרי שיש לקבל את פרשנותה של הנתבעת, שהינה הגיונית וקוהרנטית, כעדיפה" (פסקה 48).

          כך גם הוסף כי טענת המבוטחת כי סכום הביטוח זהה לסכום נזק ראשון למחסן הגדול ביותר שלה, לא עולה בשורת ההיגיון "במיוחד הואיל ומשמעותה הינה כי סחורה בחצרים אשר אינם מוגנים ואינם צריכים לעמוד בתנאי מיגון כלשהו מבוטחת בסכום זהה ואף עולה על הסכום בו מבוטחת סחורה במחסנים מאובטחים וממוגנים" (שם).

          כך גם ציין בית משפט קמא כי פרשנות זו ראויה הואיל ומדובר בסחורה ספציפית אשר הועברה מהמחסן בצרופה אשר הכיסוי הביטוחי בגין נזק ראשון בו הועמד על סך 150,000 ₪. בית המשפט אף ציין כי ספק בעיניו אם המבוטחת אשר העמידה את הסכום כאמור, האמינה כי הכיסוי הביטוחי לאותה סחורה מחוץ לחצרים תעמוד על סך של 850,000 ₪.

          בית המשפט אף נזקק לעלויות הפרמיה.

          5.אכן, גם במהלך הדיון בפנינו נזקקנו לשאלה הכיצד הכיסוי הביטוחי בגין נזק ראשון לרכוש בחצרים שאינם מבוטחים, יעלה על סכום הביטוח אף הוא בגין נזק ראשון מעת שמדובר בחצרים מבוטחים על אמצעי המיגון שבהם. אולם, אין למבטחת להלין אלא על עצמה וזאת הן נוכח התנהלותה והן נוכח הפרשנות הראויה לפוליסה על מרכיביה השונים, בנסיבות דנן.

          6. כפי שציין חברי השופט ד"ר ורדי, התנהלותה של המבטחת, לרבות המענה למכתב הדרישה המפורט, יכול ודי בהם לדחות את טענת המבטחת שהועלתה בעת שהועלתה. יוער, כי למעשה המבטחת בחרה בטיעון עובדתי חד וברור אודות ביטוח נטען בחצרים הנדונים וכך גם הטענה כי המבוטחת לא עמדה בתנאים הנדרשים ביחס לאותו ביטוח וכי על כן יש לדחות תביעתה. עם זאת, לא מצאה לנכון המבטחת להידרש לטענה חלופית ורק בסופו של הליך "נזכרה" לטעון טענה חלופית על כל המשתמע מכך.

          7.כחברי, לא אסתפק בטיעון אודות ההתנהלות על מנת לקבל את עמדת המבוטחת, אלא אדרש גם לפרשנות הראויה בנסיבות העניין.

          למעשה, בית משפט קמא בחן את הפוליסה על רכיביה השונים בהתחשב בנזקים הנטענים בפועל ותוך התייחסות לסכומים השונים שצויינו בפוליסת הביטוח וכפי שנזקק גם לשאלת הפרמיה, תוך התייחסות לנושא חריג וספציפי ובהתעלם מכלל היקף הביטוח והעלויות הקשורות בו.

          8.על מנת לבחון את הפרשנות הראויה יש להיזקק ל"רשימה" והתוספות השונות מחד גיסא ולתנאי הפוליסה הכלליים וההרחבות מאידך גיסא, וכדלקמן:

          א. כפי שהובאו הדברים לעיל, ברשימה ללא תוספת, אשר לכאורה הונפקה ב-22.11.09, כל תכולת העסק כולל אשר פורט לעיל בהגדרת סכום התכולה, עמדה על סך של 20,460,000 ₪ ובתוספת מלגזות בסך 260,000 ₪.

          במסגרת רשימה זו אכן צוינה התוספת לסיכוני פריצה ושוד כאשר לצד "פריצה נזק ראשון" נקבע סכום הביטוח ל-1,000,000 ₪ (תוך אותה חלוקה של 1,000,000 ₪ על המבנה בחלוצי התעשיה 73 חיפה, 500,000 ₪ מחסן בחלוצי התעשיה 9 חיפה וכן 600,000 ₪ בגין מבנה בזיכרון יעקב – הכל כאמור נזק ראשון.

          ודוק, מדובר על פרמיה שנתית בסכום של כ-150,000 ₪ אשר מתוכה סכום של כ-12,400 ₪ הינן בגין התוספת של פריצה נזק ראשון.

          ב.תוספת 2, אשר לכאורה הונפקה ב-12.10.10, עניינה בגין השינוי בהוספת המחסן במושב צרופה.

          בפרק "כל תכולת העסק" הוסף 800,000 ₪ כשינוי, ועל כן עודכן הסכום הכולל לסך של 21,590,627 ₪ ובתוספת המלגזות בסכום של 264,202 ₪.

           

           

          בהתאם, גם עודכנה התוספת ל"פריצה נזק ראשון" תוך הוספה שהשינוי הינו בסך 150,000 ₪, הוא הסכום ביחס לפריצה נזק ראשון בגין המחסן במושב צרופה וכשהסכום המעודכן עמד על סך של 1,166,160 ₪ (הפרמיה השנתית בגין פריט זה הוגדלה ל-12,600 ₪, דהיינו ב-200 ₪).

          ג.ודוק, עד עתה התייחסנו לרשימות השונות ועתה יש להידרש לתנאי הפוליסה הכלליים וכשמדובר על מהדורת ינואר 2009, דהיינו ללא זיקה ספציפית לביטוחים מושא הרשימה.

          ואכן, במסגרת ההגדרה של "פריצה ושוד" בסעיף ח' צוין כי כיסוי זה תקף אם אכן נרשם ברשימה כי אכן כיסוי זה תקף.

          בהגדרת פריצה צוין מפורשות כי מדובר על גניבת רכוש המבוטח לאחר חדירה לתוך המבנה "...בדרך בלתי מקובלת ואגב התגברות על מכשול שננקט בסבירות להגנה על הרכוש...".

          יתר על כן, צוין מפורשות בסיפא של כיסוי זה כי "סכום זה הינו על בסיס נזק ראשון...".

          ד.בנפרד ובמסגרת הרחבות אכן הוספה ההרחבה, מושא המחלוקת, בסעיף 2א אודות "רכוש שמחוץ לחצרים המבוטחים".

          גם ביחס להרחבה זו צוין וכפי שפורט לעיל כי מדובר על בסיס נזק ראשון.

          9.בהמשך, אכן מופיע אשר שנוי במחלוקת, דהיינו כי "אחריותו של המבטח על-פי הרחבה זו מוגבלת בסכום הנקוב ברשימה. סכום זה הינו על בסיס נזק ראשון... בהעדר סכום ברשימה תוגבל אחריות המבטח על-פי הרחבה זו ל-5% מסוכם הביטוח לתכולה, לציוד ולמלאי המצויים ברשימה".

          על פני הדברים עולה כי קיימות שתי חלופות ביחס לסכום נזק ראשון. האחת, סכום שיופיע ברשימה, וכפי שמצאה לנכון המבטחת לפרט אודות רכוש בחצרים המבוטחים.

          אולם, מעת שהמבטחת בחרה שלא לציין סכום ברשימה ובהתייחס להרחבה זו, אזי דומה כי לשון הפוליסה אכן נוקבת ב-5% כנזק ראשון אולם כנגזרת מסכום התכולה (בדומה לסכומים שנקבעו ברשימה כסכום הביטוח כנזק ראשון אשר נגזרו מסכום התכולה).

          ודוק, כפי שקבע בית משפט קמא הוסכם על הצדדים כי במקרה דנן לא חלה החלופה הראשונה ועל כן נזקקו לפרשנות אשר הייתה שנויה במחלוקת, וכפי שנקבע בעמ' 15 לפסק הדין "אין חולק בין הצדדים כי רשימת הביטוח אינה נוקבת בסכום לעניין ההרחבה. משכך, הננו נדרשים לסיפא להגדרה, אשר בהקשר אליה חלוקים הצדדים בשאלה מאיזה סכום יש לגזור את חמש האחוזים הנזכרים...".

          יתר על כן, אין כל אזכור בהרחבה זו לאמור בתוספת ברשימה וכאילו יש לגזור את ה-5% מאותם סכומים "נגזרים" אשר נקבעו במסגרת התוספת לכיסוי בגין פריצה ברשימה.

          עוד יש להוסיף כי המבטחת ידעה ידוע היטב בעת שהתייחסה לחצרים המבוטחים, לציין סכום כללי וכך סכומים מפורטים ביחס לנזק ראשון, אולם נמנעה מכך בכל הקשור ברכוש בחצרים שאינם מבוטחים.

          דומה כי ניתן גם להסביר זאת, בעת שהתוספת ברשימה התייחסה לכיסוי עצמו של החצרים המבוטחים ואשר צוין מפורשות בפוליסה כי יש לכלול זאת ברשימה. מאידך, ההרחבה מעת שמדובר בחצרים בלתי מבוטחים, הינה הרחבה כללית אשר מתייחסת לכל רשימה וסכום התכולה המופיע בה, ושוב ללא כל קשר לאשר נקבע ביחס לנזק ראשון בחצרים מבוטחים.

          לכל האמור יש להוסיף את אשר ציין השופט ד"ר ורדי אודות ההלכה, כי גם אם ניתן היה למצוא אחיזה לפרשנות חלופית כפרשנות הנטענת על ידי המבטחת, הרי קובעת ההלכה כי בית המשפט יבכר את הפרשנות לטובת המבוטח.

          10.דומה כי בית משפט קמא וכפי שצוין לעיל הסיק את אשר הסיק לאור הסכומים המדוברים ולאור אותה שאלה של נקיטת אמצעי מיגון בחצרות המבוטחים מול אלו שאינם מבוטחים. אולם, לא זה המבחן שהיה עליו לבחון.

          יתר על כן, נשאלת השאלה האם המבוטחת מוכנה הייתה להסתפק בסכום של כ-60,000 ₪ ככיסוי בגין נזק ראשון על חצרות שאינם מבוטחים, בעת שמדובר בסכום תכולה העולה על 21,000,000 ₪ על כל המשתמע מכך.

          לכאורה, אם כפרשנות זו, אין בהרחבה שכזו מאומה, ועל כן הגם במחשבה לאחר מעשה, קשה לקבל שאכן כוונת המבוטחת הייתה לפיצוי שכזה בלבד, אשר אין לו כל אחיזה לא בפרשנות המילולית ואף לא בפרשנות אחרת.

          כך יש להדגיש כי פרשנות המבטחת אינה נסמכת על כל מקור, לא ברשימה ולא בפוליסה, וגם אם יכול ומאן דהוא היה מקבל את הפרשנות כפרשנות יותר הגיונית, עדיין אין די בכך מעת שאין כל תימוכין לא בפוליסה ולא ברשימה ולא בהרחבה לנגזרת כנגזרת שטענה המבטחת וקיבל בית משפט קמא.

          למעלה מהנצרך נוסיף כי מדובר בהרחבה בחצרים של אחרים ולא בכל מקום שהוא שאזי, לכאורה, יש מקום לבחון אם אכן עונה מקרה הביטוח אחר הגדרת "פריצה".

           

           

           

          11.עוד נוסיף כי לא בכדי נוסח הפוליסה וההרחבה מתייחס לאותם 5% כנגזרת מסכום התכולה וזאת לאור המהות והרעיון של פיצוי לפי נזק ראשון וכפי שהובאו הדברים בפסק הדין על ידי בית משפט קמא מאליאס דיני ביטוח (מהדורה שניה, בעמודים 1244-1243).

          כפי שצוין שם שיטת ביטוח זו מוחלת במקרים בהם ההסתברות להתרחשות אובדן גמור קלושה ועל כן אין טעם לבטח את הרכוש לפי מלוא ערכו, אלא לפי היקף הנזק הצפוי באירוע פריצה אחד. משכך גם היות סכום הביטוח נמוך משווי הרכוש אין בו לפגוע במבוטח לקבל פיצוי מלא על הנזקים אשר נופלים בגדרו של אותו סכום.

          הדוגמא המובאת שם גבול אחריות של 50% בשיטת "הנזק הראשון".

          דהיינו, כי בעת שנקטינן בשיטה זו יש לקבוע את הסכום החלקי של הביטוח במקרה של נזק ראשון.

          אם נבחן את הסכומים שצוינו ברשימה בהתייחס לנזק ראשון, נימצא למדים כי בתוספת 2 בעת שנכלל המחסן במושב צרופה, הוגדל סכום הביטוח ב-800,000 ₪ אולם ביחס לסכום נזק ראשון נקבע שיעורו ל-18.75%, דהיינו ל-150,000 ₪.

          משכך ניתן להבין כי בעת שנוסחה ההרחבה בפוליסה לרכוש מחוץ לחצרים המבוטחים, היה צורך להידרש לשיעור המקסימלי ובעת שמדובר ברכוש מחוץ לחצרים המבוטחים על כל המשמעות, ועל כן נקבע שיעור של 5% בלבד.

          עם זאת, ברור כי יש לקבוע ממה ייגזר שיעור זה, ועל כן נערכה ההפנייה לאותו סכום שמופיע בכל פוליסה יהא סכומה אשר יהא, אודות כלל התכולה. דהיינו המבטחת נוטלת את הסיכון כי המקסימום יהיה 5% מסכום התכולה, כל עוד ולא נקטה ודרשה כי יופיע סכום אחר ברשימה.

           

          12.נסיים איפוא במילים החד משמעיות של אותה הרחבה, דהיינו של נגזרת "מסכום הביטוח לתכולה, לציוד ולמלאי המצויינים ברשימה", וכאשר סכום שכזה מופיע ברשימה אך ורק בגדר תכולת העסק אשר בתוכה אכן כלולים התכולה, הציוד והמלאי.

          כך גם יש להפנות לסעיף 11 למכתב הדרישה מיום 1.3.11 וכפי שציטט חברי, ואשר לא זכה לכל התייחסות סותרת או למענה ביחס לכך.

          13.הנה כי כן, גם נוכח אשר פורט לעיל, מצטרף אני לתוצאה אליה הגיע חברי השופט ד"ר ורדי.

          תמונה 3

           

           

           

           

          ישעיהו שנלר, שופט, סג"נ 

          אב"ד

          השופטת עינת רביד:

          אני מסכימה.

          תמונה 4

          עינת רביד, שופטת

           

           

           

           

           

           

           

           

           

          הוחלט בהתאם לפסק דינו של השופט ד"ר קובי ורדי, סג"נ.

          המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לבאי כוח הצדדים.

           

          ניתן היום, כ"ה תמוז תשע"ז, 19 יולי 2017, בהעדר הצדדים.

           

           

           

          תמונה 12

          תמונה 11תמונה 9

           

           

           

          ישעיהו שנלר, שופט, סג"נ 

          אב"ד

           

           

          ד"ר קובי ורדי, שופט, סג"נ

           

          עינת רביד, שופטת

           


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ