ע"א 2237-05-16 ביצורית בע"מ נ' מועצה מקומית דלית אל כרמל

א.בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת מ. קלמפנר-נבון) בת"א 31530-06-12 מיום 10.3.2016, לפיו התקבלה בחלקה תביעתה של המערערת (שהועמדה על סכום של 1,780,972 ₪), והמשיבה חויבה לשלם לה סך של 223,000 ש"ח (בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית מיום 4.8.2015). כמו כן, חויבה המשיבה לשלם למערערת הוצאות משפט בסכום של 31,500 ש"ח, ושכר טרחת עורך דין בסכום של 30,000 ש"ח.

ב.העובדות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:

המערערת, ביצורית בע"מ (להלן: "המערערת"), התקשרה ביום 4.5.2010 עם המשיבה, המועצה המקומית דאלית אל כרמל (להלן: "המועצה"), לאחר שנערך מכרז פומבי, בהסכם למתן שירותי גביה ואכיפה לגבי חיובים שוטפים וחובות שבפיגור, של ארנונה, היטלים, אגרות מים, ביוב וצנרת, וזאת לתקופה של 36 חודשים.

בסעיף 13.2 של ההסכם נקבע, שניתן יהיה להאריכו בשתי תקופות נוספות של 12 חודשים כל אחת, לפי שיקול דעתה הבלעדי של המועצה.

ג.המערערת הגישה את תביעתה לבית משפט קמא בה טענה, כי המועצה התחייבה לשלם לה עמלת גביה בשיעור 3.5% באופן שוטף, כאשר בתום השנה הקלנדרית הוסכם, כי ייערך חשבון הפרשים להשלמת העמלה לשיעור 4.2%. עוד טענה המערערת, כי הוסכם בין הצדדים, שבגין עמידה ביעד הגביה, תהא המערערת זכאית לבונוסים בנוסף לעמלת הגביה.

המערערת טענה בפני בית משפט קמא, כי היא הגישה על סמך הסכמות אלה, מידי חודש, חשבונות מפורטים לתשלום, אך המועצה נמנעה מלשלמם, על אף התראות חוזרות, ועל אף פגישות שנערכו בין הצדדים.

עוד טענה המערערת בפני בית משפט קמא, כי שלחה למשיבה מכתבי התראה (בימים 5.1.2012 ו-18.1.2012) בטרם נקיטת הליכים משפטיים ובטרם ביטול ההסכם ביניהם, אולם המועצה לא הסדירה את חובה למערערת.

לפיכך, ביום 17.2.2012, הפסיקה המערערת את מתן השירותים למשיבה.

בנוסף טענה המערערת בפני בית משפט קמא, כי המועצה נהגה בחוסר תום לב בשעה שהפרה את ההסכם שנכרת בין הצדדים, התעשרה שלא כדין, והפיקה תועלת משירותי הגביה שסופקו לה על ידי המערערת מבלי שהמועצה שילמה למערערת בגינם.

ד.טענה נוספת שהעלתה המערערת בפני בית משפט קמא היא, כי המועצה הערימה קשיים, עיכבה הליכי הוצאה לפועל והליכי גביה מנהליים כגד מאות חייבים, וערכה הסדרי תשלום רבים עם חייבים בפריסה של למעלה מ-12 תשלומים, וזאת בניגוד לפרוטוקול מדיניות הגביה, ובצורה שיש בה לפגוע בשיעורי הגביה השוטפת. כמו כן, כך טענה המערערת, המועצה מנעה ביצוע פעולות אכיפה מבצעיות של תפיסת רכבים והפעלת שוטרים בשכר לשם ביצוע פעולות אכיפה מבצעיות.

ה.המערערת צירפה לתביעתה חוות דעת של רואה החשבון מר זיו כרסנטי, לפיה חובה של המועצה למערערת עומד על סך של 4,049,700 ₪, אך מטעמי אגרה העמידה המערערת את סכום התביעה על סכום נמוך יותר.