ע"א
בית המשפט המחוזי באר שבע
|
22206-10-15
30/05/2016
|
בפני השופטת:
רחל ברקאי
|
| - נגד - |
המערערת:
ד.ב.י דמרי חברה לבנין והשקעות בע"מ
עו"ד יצחק גדעונין
|
המשיבה:
טופ יונטיק השקעות (2002) בע"מ
עו"ד שחר רוטקופף
|
| פסק דין |
בפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בבאר-שבע (כב' השופטת טיקטין – עדולם) מיום 25.8.15, בת"א 26169-05-12, שקיבל את תביעת המשיבה כנגד המערערת וחייב אותה לשלם למשיבה תשלומים כספיים נוספים בגין עבודות נוספות שלא נכללו במסגרת הסכם העבודה שנחתם בין הצדדים.
אין חולק, כי בתקופה הרלבנטית להסכם שבין הצדדים פעלה המערערת כיזם וקבלן ראשי בפרויקט בניה באופקים וכי המשיבה ביצעה עבורה עבודות צבע וגמר שליכט צבעוני, בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים ביום 5.3.15.
המחלוקת שבין הצדדים התמקדה סביב השאלה האם ההסכם הפאושלי, שנחתם בין הצדדים הינו כזה הקובע מחיר כולל וסופי עבור ביצוע כל העבודות הנקובות בהסכם לרבות עבודות הנגזרות מן העבודות או שמא זכאית המשיבה לעבודות נוספות שלא בא זכרן בהסכם העבודה. כמו כן נשאלו שאלות נוספות שעניינם הפרת ההסכם ובחלקו של מי מהצדדים נפל האשם לעיכוב במועד מסירת הדירות לרוכשים.
בית המשפט קמא נדרש ארוכות לטענות הצדדים אשר באו כאמור בדמות תביעה ותביעה שכנגד ובסופו של יום ראה לנכון לקבל את תביעת המשיבה וקבע כי לא כל העבודות שביצעה המשיבה עבור המערערת נכללות במסגרת ההסכם הפאושלי ועל כן זכאית היא לתוספת תשלום עבור עבודות הנוספות. בהתאם, חייב את המערערת לשלם למשיבה תשלום כולל בסך 41,000 ₪ בגין עבודות שכלולות בחוזה ועבודות נוספות.
את התביעה שכנגד דחה בית משפט קמא.
במסגרת הערעור שבפני חזרה המערערת וטענה טענות הנוגעות לפרשנותו של הסכם הפאושלי, כוונת הצדדים והיקף העבודות שביצעה המשיבה כשהיא מבקשת להטיל דופי בקביעותיו של בית משפט קמא ולקעקע את קביעותיו בכל הנוגע למהימנות גרסאות הצדדים.
חזרתי והפכתי בטענות המערערת ומצאתי לנכון בנסיבות העניין לדחות את הערעור בהתאם להוראת סעיף 460 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 וזאת מן הטעם כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דינו של בית משפט קמא כאשר ממצאים עובדתיים אלו כל כולם מבוססים על קביעות שבמהימנות. ועל כך נאמר לא אחת כי ערכאת הערעור תימנע מלהתערב מקביעות שבעובדה המבוססות על שאלת מהימנות והתרשמות הערכאה הדיונית מן העדים הבאים בפניה.
הממצאים שנקבעו על ידי בית משפט קמא תומכים במסקנה המשפטית ולא מצאתי כל טעות שבחוק בקביעות אלו.
בהינתן האמור אני מוצאת לנכון לדחות את הערעור.
המערערת תישא בהוצאות המשיבה בסכום של 12,000 ₪ אשר יחולט מתוך כספי הפיקדון שהפקידה המערערת בקופת בית המשפט.
המזכירות תעביר סכום זה לטובת המשיבה באמצעות בא כוחה.
ניתן היום, כ"ב אייר תשע"ו, 30 מאי 2016, בהעדר הצדדים.
