ע"א 19435-03-15 לונטר ואח' נ' נירטברגר ואח'

הבקשה למחיקת הערעור שכנגד מתקבלת באופן חלקי, במובן זה שיש למחוק מכתב הערעור שכנגד את ס' 13, העוסק בדחיית תביעתו של המערער שכנגד בגין פרסום לשון הרע. חלק זה של הערעור שכנגד חורג לחלוטין מגדר המחלוקת שמעורר הערעור העיקרי, ולכן, ככל שהמערער שכנגד ביקש לערער על דחיית תביעתו בגין פרסום לשון הרע, שומה היה עליו להגיש ערעור עיקרי משל עצמו בסוגייה זו.

הכלל הוא שבעוד כי ניתן להגיש ערעור עיקרי כנגד כל שנפסק בבית המשפט קמא, הערעור שכנגד הוא מקבילו של הערעור העיקרי ועל כן עליו לעסוק אך ורק באותם עניינים שהובאו לבחינה נוספת בפני ערכאת הערעור, או לפחות בעניינים הקשורים להם (ראה למשל בש"א 4691/91 מדינת ישראל נ' שמעון אוזן פ"ד מה(5) 695, 700). הערעור שכנגד אינו בגדר הליך עצמאי ולכן נדרשת זיקה עניינית בין הערעור שכנגד לבין הערעור העיקרי. עם זאת, אותה זיקה נדרשת פורשה בהרחבה כך שנדרשת זיקה כלשהי, ולו מצומצמת בהיקפה, בין הערעור העיקרי והערעור שכנגד (רע"א 6947/99 קו-לו עבודות בנין ופיתוח בע"מ נ' תעשיות קסריה פולימרים (1992) בע"מ (פורסם בנבו, 7.12.1999). כמו כן, נפסק כי בחינת הזיקה הנדרשת, תיעשה בכל מקרה לגופו: "שאלת התקיימותה של הזיקה המהותית בין הערעור שכנגד לבין העניין המועלה בערעור עשויה ללבוש צורות שונות, אשר לא ניתן לחזותן מראש, ודומה, כי מוטב לא לתחום קווים נוקשים בנושא זה וכי ראוי לבחון כל מקרה לגופו" (ראו בש"א 4691/91 הנ"ל, עמ' 702). יודגש כי "הזכות לערעור שכנגד אינה מוגבלת רק לנושאים שהועלו בערעור העיקרי, אלא המערער שכנגד זכאי לתקוף כל הכרעה הקשורה בנושא הערעור ..." (ע"א 5187/91 מקסימוב נ' מקסימוב פ"ד מז(3) 177, 183 (1993).

ברם, גם לפי כל המבחנים המקלים בסוגייה זו, אין למצוא כל קשר או זיקה בין העניינים העולים בערעור העיקרי (המחלוקת בדבר טענותיהם של המערערים נגד המערער שכנגד), לבין הסוגיה של דחיית תביעתו של המערער שכנגד בגין פרסום לשון הרע, בה דן ס' 13 לערעור שכנגד.

דומה כי מרבית הטענות בבסיס הערעור שכנגד (למעט הנטען בס' 13) הן ביחס לקביעות בפסק הדין קמא אשר הערעור העיקרי עוסק בהן אף הוא. כך למשל, שני הצדדים ביקשו לערער על הסכום שנפסק לטובת המערער שכנגד בכל הנוגע לשכר טרחה שהגיע לו עבור עבודתו המשפטית. יחד עם זאת, דומה כי אין כל זיקה של ממש, ולו גם דחוקה, בין הערעור שכנגד לערעור העיקרי בכל הנוגע לעילת לשון הרע. רכיב זה של התביעה שכנגד, נדחה במלואו בפסק הדין קמא וככל שהמערער שכנגד ביקש לערער בסוגיה זו, הרי שהיה רשאי להגיש ערעור עיקרי משל עצמו במועדים הקבועים לכך. ודוק, השימוש בחלופת הערעור שכנגד מגלם יתרון עבור בעל דין במובן זה שהוא רשאי לחרוג מהמועד שנקצב להגשת ערעור עיקרי, ולמעשה מאריך את המועד להגשת הערעור ללא צורך בהגשת בקשה לבית המשפט. הגם שהפסיקה הרחיבה את פרשנותה של הזיקה הנדרשת בין הערעור העיקרי לערעור שכנגד, אין להתעלם מכך שעניין דחיית התביעה בכל הקשור לעילת לשון הרע כלל לא נזכר בערעור העיקרי לנוכח התוצאה הרצוייה מבחינתו של המערער. הרחבת הזיקה הנדרשת בין הערעור לערעור שכנגד, איננה שוללת את הצורך שהערעור שכנגד ישמש כמעין תגובה לערעור העיקרי, ויהיה בעל זיקה לנושאים שעלו בו. דומה כי במקרה דנן, בחר המערער שכנגד שלא להגיש ערעור משל עצמו על דחיית תביעתו בכל הנוגע לעילת לשון הרע, והוא בחר להעלות טענות אלה רק לאחר הגשת הערעור העיקרי, דבר שלא היה רשאי לעשותו.

לפיכך, הנטען בס' 13 לערעור שכנגד איננו יכול להתברר במסגרת הערעור שכנגד, והוא יימחק כמבוקש.

הוצאות הבקשה תובאנה בחשבון במסגרת הדיון העיקרי.