ע"א 1918-14 ח' ואח' נ' מרכז רפואי רבין קמפוס בילינסון ואח'

השופט צ' זילברטל:

1. המערערת 1 (להלן: המערערת) ובעלה (המערער 2) הגישו לבית המשפט המחוזי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו למערערת, לטענתה, כתוצאה מרשלנותם של המשיבים.

           בבסיס התביעה שני ניתוחים בעמוד השדרה של המערערת: הראשון (להלן: הניתוח הראשון) בוצע ביום 5.12.2004 במרכז הרפואי רבין (קמפוס בילינסון) שבבעלות המשיבה 2, והשני(להלן: הניתוח השני) בוצע ביום 7.3.2005 על ידי המשיב 3, שפעל במסגרת המשיבה 5.

2. במסגרת הניתוח הראשון עברה המערערת כריתת דיסק פרוץ בגובה S1-L5. לגבי ניתוח זה נטען על ידי המערערים כי הוא בוצע בפועל על ידי ד"ר רות גור, שלא היו לה הכישורים לבצעו, ולא על ידי ד"ר ניסים אוחנה, כפי שסברה המערערת. עוד נטען לגבי הניתוח הראשון, כי המשיבים 1 ו-2 התרשלו בכך שלא היפנו את המערערת לבדיקות שונות שנדרשו, הן לפני הניתוח והן אחריו. נטען כי לא נמסרו למערערת הסברים מלאים, כך שהסכמתה לניתוח לא היתה "הסכמה מדעת". נטען גם כי המשיבים הנ"ל השתהו בביצוע הניתוח. המומחה מטעם המערערים, ד"ר יחיאל היילברון, חיווה דעתו כי ההתרשלות התבטאה גם בביצוע רשלני של חתך או מעיכה של השורש העיצבי וגם בכך שלא נכרת מלוא הדיסק וחלק ניכר ממנו נותר בגוף המערערת. במסגרת הניתוח השני קובעו החוליות בגובה S1-L5. לגבי ניתוח זה נטען, כי לא הוסברו למערערת הסיכונים הכרוכים בו והאלטרנטיבות הטיפוליות. ד"ר היילברון חיווה דעתו כי לא היה צורך בביצוע ניתוח בהיקף שעליו הוחלט והיה די בהרחקת שארית הדיסק.

           המערערת טענה כי בעקבות הניתוחים נגרמה לה נכות צמיתה בשיעור 100 אחוזים המתבטאת, בין היתר, בפרפלגיה, כמו גם נכות נפשית בשיעור 50 אחוזים. בהקשר זה יצוין, כי, לדאבון הלב, המערערת "סובלת מפגיעות דיסקליות בגבהים שונים בעמוד השדרה, הן הגבי, הן הצווארי והן המותני באופן הגורם לה למצוקה לא מבוטלת" (פסקה 39 בעמ' 23 לפסק הדין). אכן, נראה כי המערערת במצב רפואי לא קל וס­בלה רב, אלא שהשאלה שהועמדה להכרעה היא האם מצב זה נובע מכשלים כאלה ואחרים שהתרחשו במהלך הטיפול במערערת בשני הניתוחים הנדונים.

3. בית המשפט המחוזי שמע את העדויות, ובכללן עדויות המומחים מטעם כל הצדדים, ובפסק דין מפורט ומנומק היטב דחה את התביעה. נוכח מצבה הרפואי של המערערת היא לא חויבה בהוצאות.

           בית משפט קמא דן בכל טענות המערערים ודחה אותן לגופן. הוא מצא שלא היתה כל התרשלות בכך שמועד הניתוח הראשון לא הוקדם. בית המשפט דחה את האפשרות שהעלה המומחה מטעם המערערים במהלך הדיון לפיה המערערת סובלת מארכנואידיטיס (דלקת של אחת ממעטפות עמוד השדרה), כמו גם את טענת ההתרשלות שעניינה הותרת חלק מהדיסק בניתוח הראשון (שכן נפסק שזו הפרקטיקה המקובלת בניתוח המבוצע בעקבות פריצת דיסק). עוד נמצא, בהתבסס על מסמכים רפואיים, כי הניתוח הראשון היטיב את מצבה של המערערת וכי מצבה עובר לביצוע הניתוח השני לא נבע מהטיפול שניתן למערערת על ידי המשיבים 2-1.

           בית המשפט קבע כי עלה בידי המשיבים 2-1 לעמוד בנטל, שבו הם נשאו בשל ליקויים מסוימים שנפלו ברשומות הרפואיות, ולהוכיח כי את הניתוח הראשון ביצע ד"ר אוחנה כשד"ר גור סייעה בידו.