ע"א
בית המשפט העליון
|
1808-11
20/01/2015
|
בפני כבוד השופטים:
1. השופטת א' חיות
2. השופט צ' זילברטל
3. השופט נ' סולברג
|
| - נגד - |
המערער:
יעקב אוחנה
עו"ד עמיר ליבונטין
|
המשיבים:
1. יוסף ברימט
2. יעקב שלום ברימט
3. אפריים ברימט
4. עזבון המנוחה איטה ברנהולף
5. יעל בירם זהבי
6. אביתר בירם מלאך
7. עירא חנניה ברימט בירם
8. ברכה בירם
9. יורי חיים בירם
10. יפה רחל בירם
11. יהודה מורג (משיב פורמאלי)
12. שרה גוטליב (משיבה פורמאלית)
13. גרשון סטריק (משיב פורמאלי)
14. צעירה בן-מיור (משיבה פורמאלית)
15. שושנה מקובקי (משיבה פורמאלית)
עו"ד משה סנה; עו"ד מרואן ג'דעון
עו"ד ניר צורף
|
| פסק דין |
השופט צ' זילברטל:
לפנינו ערעור על פסק דינו מיום 25.1.2011 ועל פסק הדין המשלים מיום 23.9.2012 של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט א' שילה) בת"א 9048-05-09, בגדרם נקבע כי יש לדחות את תביעת המערער לאכיפת הסכם מכר מקרקעין על המשיבים 4-1 (להלן: הבעלים).
רקע
1. ביום 22.10.2004 נכרת הסכם מכר מקרקעין (חלקות 72, 75, 76 בגוש 8238 בנתניה; להלן: המקרקעין) בין המערער (להלן: הקונה) לבין המשיבים (או חליפיהם) תמורת 54,000 דולר (להלן: ההסכם). בשם הבעלים, כולם קרובי משפחה, חתם על ההסכם עו"ד נחום בירם ז"ל (להלן: עו"ד בירם) – הן כמיופה כוחם של הבעלים האחרים והן באופן אישי כבעלים של חלק מהמקרקעין. עו"ד בירם נפטר כתשעה חודשים לאחר מועד החתימה על ההסכם, שהאמור בו מעולם לא יצא אל הפועל. משכך, הקונה הגיש תביעה נגד הבעלים לאכיפת הסכם המכר ולמינוי כונס נכסים לצורך העברת הזכויות במקרקעין על שמו, אך תביעתו נדחתה כפי שיפורט להלן.
2. ערעור זה נסוב על שאלת קיומם ותוקפם של ייפויי-הכוח שמכוחם נחתם ההסכם בשם הבעלים, וניתן לחלק את הטענות שבגדר הערעור לשתי סוגיות מרכזיות.
הראשונה, והעיקרית, נוגעת לתוקפו של ייפוי-הכוח שניתן על-ידי המנוחה איטה ברנהולף לויס ז"ל (להלן: המנוחה; עזבון המנוחה הוא המשיב 4, להלן: העזבון), שהייתה הבעלים של יותר מ-80 אחוזים מהזכויות בחלקה 72 ובעלים של מלוא הזכויות בחלקות 75 ו-76. ייפוי-הכוח, שכותרתו "ייפוי-כוח בלתי חוזר", נחתם על-ידי המנוחה ביום 22.11.1998, ובו היא הסמיכה את עו"ד בירם, שהיה אחיינה, למכור את המקרקעין "לכל צד שלישי שהוא" לפי שיקול דעתו. יודגש כבר בשלב זה, כי על-אף כותרתו, ייפוי-הכוח לא ניתן לטובת צד שלישי מסוים, ועל-כן על-פי מהותו ותוכנו הוא אינו נחשב כ"בלתי חוזר". כאמור, שש שנים לאחר מכן, פעל עו"ד בירם על-פי ייפוי-הכוח, וחתם בשם המנוחה על הסכם למכירת המקרקעין. אלא שכפי שהתברר בבית משפט קמא, ועל כך אין מחלוקת בין הצדדים, יכולת השיפוט של המנוחה נגרעה כעשרה חודשים לפני שנחתם ההסכם (על-פי עדות הרופאה שטיפלה בה). עובדה זו מעוררת את השאלה בדבר תוקפו של ייפוי-הכוח שהסמיך את עו"ד בירם, כמו גם של ההסכם עליו חתם בשם המנוחה.
הסוגיה השנייה נוגעת לשאלת קיומו של ייפוי-הכוח שניתן על-ידי המשיבים 3-1, אֶחיו של עו"ד בירם (להלן: האחים), אשר מסמיך את עו"ד בירם למכור את חלקיהם במקרקעין. כיוון שייפוי-כוח זה לא נמצא ברשות הקונה במהלך ניהול ההליך בבית משפט קמא, הוא לא צורף כראיה בתיק, ושאלת קיומו היתה נתונה במחלוקת.
3. להשלמת התמונה יצוין כי המשיבים 10-5, יורשיו של עו"ד בירם, לא חלקו על התביעה נגדם, ונקבע כי הסכם המכירה הנוגע לחלקו של עו"ד בירם במקרקעין ייאכף. כמו כן, המשיבים הפורמאליים, שגם הם היו בעלי זכויות במקרקעין, הגיעו להסדר פשרה עם הקונה, וביום 24.5.2009 ניתן פסק דין בהסכמה בעניינם.
פסק הדין בבית משפט קמא