בן ארוש נ' נעים

השופטת עינת רביד:

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו בת.א. 49478-05-11 מיום 1.5.16 (כבוד השופטת הבכירה ר' פינצ'וק-אלט), בגדרו נדחתה תביעת המערערת למתן חשבונות ותביעה כספית בגין הפרת הסכם, בטענה כי קידמה את הקריירה של המשיבה, אך לא קיבלה ממנה כל תמורה; וכן נדחתה תביעת המערערת בגין הפרה זכויות יוצרים שלה בצילום וידיאו של הופעה ב"פסטיבל הפסנתר" והפרת זכות מוסרית באחד השירים. כמו כן חויבה המערערת בהוצאות משפט בסך של 50,000 ₪ בתוספת מע"מ.

   תמצית פסק הדין של בית משפט השלום

2. בית משפט השלום קבע, כי הואיל ובין המערערת לבין המשיבה אין הסכם חתום, ביקשה המערערת להוכיח קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בינה לבין המשיבה, על מנת לחייב את המשיבה במתן חשבונות. בית משפט השלום מצא, כי למרות שאין חולק, כי בין הצדדים שררה מערכת יחסים חברית, הרי שהמערערת סברה, כי לצד מערכת היחסים החברית, שהייתה ביניהן עמדה גם מערכת יחסים עסקית, שהוסדרה בשורה של הסכמים, ומנגד המשיבה סברה, כי פעולותיה הספורות של המערערת, שהיו עסקיות ומקצועיות, צריכות להיבחן כחלק ממערכת היחסים החברית ביניהן וללא הסכם המקנה למערערת זכות תביעה.

3. בית המשפט קבע, כי המערערת לא הוכיחה קיומו של הסכם בסמוך לאחר היכרות הצדדים, משום שעדותו של ידיד המערערת, מר עידו רצון להלן: עידו), לא הספיקה לצורך כך; טיוטת הסכם ניהול, ששלחה המערערת ולא נחתמה על ידי המשיבה, אינה מוכיחה כריתת הסכם; וכן העובדה, שטסה מספר פעמים לחו"ל על חשבונה, אינה מוכיחה כריתת הסכם באותה תקופה.

4. בית המשפט הוסיף וקבע כי המערערת לא הוכיחה התקשרות בשני הסכמים (הסכם הניהול והסכם המולות), שאינם חתומים, וזאת למרות שהמערערת הפנתה לתכתובת דואר אלקטרוני מיום 4.2.06 עם מר דוד דונסיין, בן זוגה של המשיבה (להלן: בן הזוג), ובו נדון נושא שיעור דמי הניהול, אך בית המשפט מצא כי הצדדים בחנו אפשרות הסכמית, שכללה דמי ניהול, אך לא ניתן ללמוד מכך על קיומו של הסכם, וזאת כאשר אף הוצע בתכתובת, דווקא מצד המערערת, להסתפק מטעמה בתמיכה חברית. כך גם לא מצא בית המשפט תמיכה בתכתובת נוספת מיום 1.11.06.

5. עוד קבע בית המשפט, כי המערערת גם לא הוכיחה דבר קיומה של הסכמה ספציפית באשר להתקשרות עם הלייבל "Tot ou Tard" (להלן: הלייבל). בעניין זה קבע בית המשפט קמא כי אין חולק כי המערערת יצרה קשר עם הלייבל במטרה, ומתוך תקווה, כי פנייה זו תוליד שיתוף פעולה עסקי עם המשיבה, ובתוך כך אף נשלח אל הלייבל דיסק שירים של המשיבה. אולם בית המשפט קבע, כי עולה מהמסמכים והעדויות שנשמעו בבית המשפט, לרבות עדויות מר פררבו, מנהל הלייבל (להלן: מנהל הלייבל), וגברת ורג'יני אוסטיירה, מנהלת האמנים בלייבל (להלן: מנהלת בלייבל), כי אין לראות במערערת כמי שהייתה "הגורם היעיל" בהתקשרות זו ולא נוצרה הסכמה ספציפית לעניין זה.

6. אשר להפרת זכויות יוצרים, טענה המערערת בסיכומיה שתי טענות, אליהן התייחס בית המשפט: האחת, העלאת צילום הוידאו של פסטיבל הפסנתר לאתר האינטרנט Youtube ללא רשות המערערת, והשניה, הפרת זכותה המוסרית של המערערת לקרדיט במסגרת השיר "TOXIC". בית המשפט דחה את טענות המערערת בנושא זה וקבע כי המערערת לא הוכיחה זכויות יוצרים בשני הנושאים הנ"ל.

7. עוד דחה בית המשפט את תביעת המערערת ל"שכר ראוי", שלא יפחת מ- 900,000 ₪ וזאת משום שלטענתה הוכיחה, כי השכר ההסכמי שנקבע בהסכמות הצדדים הוא שכר ראוי. המערערת טענה כי יש לבחון האם בנסיבות העניין המשיבה נהנתה או נהנית מפרי עמלה של המערערת באופן שיש בו "התעשרות בלתי צודקת" המצדיקה התערבות, וזאת כאשר השירותים שנתנה המערערת נכנסים לליבת עיסוקה המקצועי. בעניין זה חילק בית המשפט את פעולות המערערת לשניים, כאשר עיקרה של הקבוצה הראשונה, הוא פעולות לקידום קליפים בהם מככבת המשיבה בערוץ המוסיקה, הפקת DVD, הופעה במסגרת פסטיבל הפסנתר ובר "סלונה" וכן התכתבויות שעניינן יחסי ציבור וקידום מול עיתונות מקומית. בקבוצה השנייה, קידום המשיבה מול לייבלים זרים על פני הגלובוס.

8. בית המשפט קבע כי חומר הראיות תומך בעמדת המשיבה לפיה פעולותיה של המערערת התמצו במספר פעולות בודדות. גם באשר לפעילות מול הלייבל קבע בית המשפט, כי לא הוכח שפעולות המערערת הן אלו אשר הובילו בסופו של יום לחתימה על ההסכם בין המשיבה לבין הלייבל.