בבקשה לתיקון הודעת ערעור
בפני בקשה לתיקון הודעת ערעור כך שבית המשפט של הערעור יקבע את חבותם של המשיבים בפיצוי המגיע למבקש - המערער.
ערעור זה הוגש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט י. קורן) מיום 28.5.14 בת.א. 3648-08-11 (להלן: "פסק הדין") בגדרו נקבע כי על המבקש (הנתבע בפסק הדין) לסלק את ידו מכל השטח בו הוא מחזיק עם אחרים במתחם גבעת עמל ב' בתל אביב, הידוע גם כחלקות 29 ו- 30 גוש 6107 (להלן: "המתחם") וזאת בתוך שנה ממועד פסק הדין (על מנת לתת למבקש ולמחזיקים האחרים שהות להתארגנות בהתחשב בחזקה רבת השנים), וכן נקבע כי המבקש והמחזיקים האחרים ישלמו דמי שימוש ראויים בגין תקופה שנקבעה בפסק הדין.
תמצית התביעה ופסק הדין בבית משפט שלום
המשיבים הם הבעלים הרשומים (במשותף עם אחרים) במתחם. המבקש ואחרים תפסו שטחים ובנו מבנים במתחם, כאשר תחילת החזקה היא בשנת 1958.
בשנת 1961 נכרת הסכם בין רשות הפיתוח ובין חברת דיור ב.פ. בע"מ (להלן: "ב.פ.") בגדרו רכשה ב.פ. זכויות במקרקעין בגבעת עמל (להלן: "הסכם 1961"). במסגרת הסכם 1961 הכירה ב.פ. בזכותם של מחזיקים ללא זכות חוקית במקרקעין שרכשה לקבל דיור אקוויוולנטי בשיכונים שתבנה ב.פ. על המקרקעין במידה והמחזיקים ירצו בכך. כך נכתב בהסכם 1961 בסעיף הרלוונטי, סעיף 6ב': "הוסכם במפורש בין הצדדים כי הרוכש מתחייב לתת למשתכנים דיור אקוויוולנטי בבניינים או השיכונים שיוקמו על ידו על הנכס, במידה וירצו בכך." ברשימת המקרקעין המצורפת להסכם 1961 נמצאת גם חלקה 30, שהיא לפי קביעת בית המשפט קמא, החלק הקטן שבמתחם.
המשיבים תבעו בבית משפט השלום את המבקש לסילוק יד, צו הריסה, צו מניעה ותביעה כספית על סך 572,533 ₪. המבקש טען בבית משפט השלום כי הסכם 1961 העניק לו זכויות במקרקעין, אך בפסק הדין נדחתה טענתו זו ונתקבלה טענת המשיבים לסילוק יד.
פסק הדין קבע שכל שיש למבקש הוא מה שנקבע בהסכם 1961, דהיינו זכות לקבלת דיור אקוויוולנטי בשיכונים שתבנה ב.פ. וזו זכות חוזית כלפי ב.פ. בלבד (סעיף 30 לפסק הדין). עוד נקבע, כי גם טענת רישיון במקרקעין לא עומדת למבקש כנגד דרישת הפינוי שדורש הבעלים החוקי, באשר הגשת התביעה היא בוודאי ביטול הרישיון (סעיף 31 לפסק הדין).
פסק הדין דן גם בשאלה האם יש מקום להתנות את הפינוי בתנאים כלשהם והשיב על כך בשלילה בנמקו, בין היתר, כי "הנתבעים לא טענו בכתב ההגנה כי יש להתנות את הפינוי בפיצויים; גם בסיכומיהם לא טענו הנתבעים דבר בעניין זה"; וכן כי המבקש מחזיק עם אחרים במשך שנים רבות במקרקעין מבלי לשלם למשיבים דבר עבור השימוש שעשו במקרקעין ולכן תחושת הצדק אינה עולה בקנה אחד עם חיוב בעלי הקרקע בפיצויים; ועוד כי הכלל הוא שאין להתנות ביטול רישיון ופינוי מקרקעין בשאלת הפיצויים ו"אם סבורים הנתבעים כי הם זכאים לפיצוי בגין הפינוי, ייכבדו ויגישו תביעה אשר תתברר בנפרד משאלת הפינוי, לאחר תשלום אגרה כדין." (סעיף 35 לפסק הדין).
טענות המבקש
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.